אברבנאל על תורה, דברים ד:א

1ועתה ישראל שמע אל החקים וגו' עד רק השמר לך ואחר שמשה רבינו עליו השלום ברצותו לבאר את התורה ואת המצות רצה להקדים לביאורם הספורים אשר קדמו מהסבה אשר זכרתי. התחיל עתה לדבר מהמצות ושלמותם וענשם באמרו ועתה ישראל שמע אל החקים. ר"ל ועתה ישראל אחרי שכבר הסירותי מלבך המחשבות הכוזבות שהיה אפשר שיעלו בדעתך על שכר המצות והוכחתי היות ירושת הארץ דבר מצרן סגוליי בכם ראוי שתשמע אל החקים והמשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות. ר"ל שאין הלמוד תכלית הידיעה בהם כי אם לתכלית המעשה. וכל זה כדי שתחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר ה' אלהיכם נותן לכם. ולא תהיו כדור המדבר שמתו בו ולא נכנסו לארץ. ולפי שאמר אשר אנכי מלמד אתכם. אמר אליהם שלא יחשבו שהמצות ההם אשר ילמדם הם אנושיות מדעתו ולכן כל חכם לב יגבר בלבו להוסיף עליהם או לגרוע. וזהו לא תוסיפו כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו. ונתן הסבה בזה לשמור את מצות ה' אלהיכם. רוצה לומר שהמצות הן אלהיות שהן מה' עם היותו ע"ה הוא השליח בהן והביא ראיה בדבר מענין בעל פעור שראו בעיניהם והוא שכל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו השם יתברך. ואמר זה כנגד זמרי בן סלוא שאמר למרע"ה בהקריבו לפניו את המדינית זו אסורה או מותרת א"ת שהיא אסורה בת יתרו מי התירה לך כבמדבר רבה פ' כ' לפי שהיה הרשע ההוא מספק במצות וחושב שהיו אנושיות מדעת מרע"ה לא אלהיות. ולכן השמידו השם יתברך. אמנם אותם ששמרו כל אשר צוה אליהם מרע"ה שבעבור זה היו דבקים בה' אלהיהם ולא גרעו ולא הוסיפו מן המצות היו חיים עד היום הזה. והוא ממה שיורה שדברי מרע"ה ומצותיו כלם היו אלהיות ולזה אמר כדרך תולדה היוצאת מן הדברים ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי. רוצה לומר ראה א"כ ישראל מהנסיון הזה אשר ראיתם בבעל פעור שהחקים והמשפטים אשר למדתי אתכם אינם מדעתי אבל היו כאשר צוני ה' אלהי ולכן ראוי שתשמרו ועשיתם אותם מבלי תוספת וחסרון. והנה אמר חקים ומשפטים בלבד לפי שהמצות יש להם שמות מתחלפות מבחינות שונות. כי פעמים נקראים מצות לפי שצוה השם יתברך בהם. ופעמים נקראים תורה לפי שהם הוראת הדרך הישר להצלחתנו. ופעמים נקראים עדות להיותם זכר ועדות לחדוש העולם וליציאת מצרים ושאר האמתיות שהעידה התורה עליהם. האמנם כבר יוכללו כל המצות בהיות טעמם נעלם בלתי נודע. או נגלה ונודע. והם החקים שאין טעמם מושג אצלנו. והמשפטים שהם המצות שטעמם נודע. ולפי שאין אמצעי בין החיוב והשלילה לא היו חקים ומשפטים כוללים אל המצות. והנה אמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם. להגיד כי המצות מצד עצמם ראוי שישמרו אותם לשלמותם כ"ש כאשר יצטרף לזה שלמות המצוה ית'. והוא אמרו ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. רוצה לומר שבשמירת המצוה תחשבו חכמים ונבונים בעיניהם. ולפי שזה יקשה בענין החקים. שיחשב הפועל אותם מאיש שוגה ומפתי וחסר דעת. אחרי היותו עושה דבר שאין לו טעם שכלי. לכן ראה להוכיח הדבר בהם. שעם היות שהחקים אין להם טעם הנה העמים אשר ישמעון את החקים האלה יאמרו בלי ספק רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. לפי שיראו התועלת הנמשך מפועל החוקים ההם היותו גדול ועצום בקנין הדבקות האלהי. וזהו אמרו ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו. וענין זה הוא כי כל פעל שיעשה האדם. ויהיה זה בלתי נוהג לדרך ההקש. הנה יהיה מיוחס בעיני רואיו באחד מב' פנים. אם שיוחס לשוטה וסכל. אם לא יראה ממנו תועלת מבואר. ואם שיחשב לחכם מופלג אם יראה שמאותו פועל ימשך טובה גדולה ותועלת עצום גם כי הפועל ההוא בלתי מסכים אל השכל כי כמו שהרופא המרפא החולי המסוכן בדבר קל בלתי מתיחס אליו יחשב לרב חכמתו ועמקה. כן בראות העמים שישראל בעשיית החוקים שאין להם טעם ידבקו באלהי ית' ויהיו קרובים אליו. יגזרו אומר שבלי ספק החקים ההם עם היות טעמם נעלם מעיניהם הנה יש בהם חכמה מופלגת וטעמים גדולים יורה עליו עוצם התועלת ההוא היוצא מהם. והנה אמר הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול. כי לא תמצא החכמה כי אם במתי מעט אנשים רשומים. וכמאמר המשורר (תהלים פ"ז) אזכיר רהב ובבל ליודעי הנה פלשת וצור עם כוש זה יולד שם. רוצה לומר שהנולדים בהם אנשי חכמה היו אנשים מועטים. וכ"ש הדבקות עם הנבדל כי לא יזכה אליו כי אם אחד מעיר ושנים ממשפחה. אמנם באומה הזאת עם היותו גוי גדול. יהיה מהתימה היותו כלו חכם ונבון ובהיותו גדול אחד כי כלם דבקים באלהיהם בכל קראם אליו. זהו מאמר המשורר (תהלים פ"ז ה') ולציון יאמר איש ואיש יולד בה. רוצה לומר שהיו נולדים בה אנשים רבים מהחכמים מה שלא היה בשאר האומות. והנה נתן עוד טענה אחרת להוכיח שלמות החקים באמרו ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת. רוצה לומר שהאומות לא ילעיגו אל החקים אחרי ראותם שהמשפטים שטעמם ידוע הם צדיקיים ומפני זה יחשבו שהחקים הם צדיקים גם כן אע"פ שלא ישיגו את טעמם כי כמו שהאדם בעשותו פעולות רבות כפי התבונה והשכל כשיראו אותו עושה מעשה שאין טעמו נודע ראוי לחשוב שזה גם הוא לפי שכלו עם היות ענינו וטעמו נעלם. ככה בענין המצות בראות האומות שהמשפטים הם כלם צדיקים יגזרו אומר שגם החוקים המעורבים עמהם הם צדיקים אם לא שצדקתם וטעמם נעלם ובלתי ידוע. וכמו שכתב הרב רבינו ניסים. ולזה צרף בכתוב הזה חקים ומשפטים כאלו אמר ומי גוי גדול שיש לו חקים שיש להם גם כן משפטים שאותם המשפטים הם צדיקים ככל התורה אשר אנכי נותן לפניכם היום רוצה לומר אותם אשר אנכי מלמד אתכם בבחינות עצמם לא עדיין בבחינת היותם אליו יתברך. שזהו בלי ספק רוצה לומר צדקת המשפטים יורה על צדקת החקים ויושרם הנה אם כן צוה להם ראשונה שישמרו החקים והמשפטים שהם כוללים כל המצות לפי שהמצות מפאת עצמם הם שלמות ורבי החכמה והתבונה ואף החקים שאין טעמם נודע יורו על החכמה כפי התועלת היוצא מהם וכפי צדקת המשפטים המעורבים עמהם. ואחרי שהוכיח שלמות המצות מצד עצמם מהטענות האלה. הוכיח שלמותם מצד הבורא יתברך המצוה אותם. והוא אמרו רק השמר לך ושמור נפשך מאד וגו' יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב וכמו שנפרש. והותרו בזה הספק הז' בקשור עיניכם הרואות עם מה שהזהיר לא תוסיף על הדבר. וגם הספק הח' למה בתחלה זכר חקים ומשפטים ואחר כך אמר חקים בלבד. אשר ישמעון את כל החקים האלה ובסוף חזר לומר חקים ומשפטים צדיקים: