אברבנאל על תורה, שמות ג:יא

1ויאמר משה אל האלהים מי אנכי וגו'. עד ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא. דברי מרע"ה אלה אפשר לפרשם באחד מג' דרכים האחד שאמר לפני השם הלא אנכי איש רש ונקלה ואם כן מי אנכי לשאלך לפרעה בשליחות הזה ואעיז פני להוצי' את בני ישראל משעבודו בעל כרחו כי אהיה נבזה בעיניו נמאס ואולי יכעיס עלי ויהרגני כענין שאמר שמואל ושמע שאול והרגני וכן הוקשה אצלו שיהיה הוא המוציא את בני ישראל מארץ מצרים כי הנה עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ולא יחשבוני ללכת אחרי אל ארץ העמים והענין מה יכולת יש בידי להנהיג עם גדול כזה ושיצאו ושילכו אחרי במדברות או הענין איך אוציא עם כבד עון ועובדי ע"כ כאלה והם אינם ראויי' להיות מושגחי' ומונהגים בדרך נס ועל שני אלה השיבו השם אם לענין פרעה כי אהיה עמך ר"ל להצילך מידי פרעה ומידי עבדיו כי מלך גדול אני על כל האלהים ולכן הוא יכנע לך ויפחד ממך ואתה לא תפחד ממנו וכמו שכת' רש"י לא שלך הוא השליחו' כי אם שלי ואמרו וזה לך האו' כי אנכי שלחתיך פירושו על מראת הסנה כלומר כדאי אני להצילך מפרעה כאשר אתה רואה שאני מציל את הסנה מן האש ואמנם לענין ישראל שאמר לא תספק בהליכתם עמך במדבר כי הנה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ויקבלו התורה על ידך וילך לפניהם יי' מאספם אלהי ישראל. או שאמר זה להגיד שאע"פ שהיו במצרים רעים וחטאי' הנה ביציאתם משם לסוף ג' חדשים יקבלו את התורה על ההר הזה ויהיו ראויים לגאולה ולירושת הארץ זהו המובחר מדברי המפרשים והוא הדרך הא' בפי' הפסוקים האלה. והדרך הב' הוא שמרע"ה היה נשמט מלילך בשליחות הזה באמרו מי אנכי כי אלך אל פרעה כאומר הלא אנכי יצאתי בורח מלפניו והוא בקש להרגני ואני מוכתב למלכות והיה כל מוצאי יהרגני מפני הריגת המצרי וזהו מי אנכי כי אלך אל פרעה וכן אמרו במדרש אמר לפניו רבון העולמים היאך אני יכול ליכנס לפני גואלי הדם מי יכנס למקום לסטים למקום הורגי נפשות הוי מי אנכי כי אלך אל פרעה ועוד עשה קושי אחרת על דברי השם שא"ל והוצא את עמי בני ישראל ממצרים באמרו וכי אוצי' את בני ישראל מארץ מצרים כלומר ולמה אוציא את בני ישראל ממצרים והלא היא ארץ שבעה ארץ מולדתם הורגלו בה שנים רבות אם תחפוץ לרחם עליהם אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הרויחה נא לב מלך בידך לכל אשר תחפוץ תטנו הטה את לבב פרעה לרחם עליהם ולהסיר את שעבודם הקשה ובזה תעשה עמהם חסד ואמת באשר הם שם במצרים כי אין צורך להוציאם משם והש"י השיבו על שניהם אם ליראתו מפרעה וגואלי דם המצרי אמר כי אהיה עמך רוצה לומר אל תירא ואל תפחד כי אני אהיה עמך להצילך ורמז לו באמרו כי אהיה עמך שאהיה והוא המחוייב המציאות יהיה עמו ומה יעשה אדם לו. ואמר וזה לך האות שתהיה ניצול ובטוח כי אנכי שלחתיך רוצה לומר נבואתי זאת ורוחי אשר שמתי בפיך הוא לך אות אמת שאהיה עמך כי אחרי ששלחתיך בשליחותי מה יעשה לך פרעה הרי שהיה האות על הבטחון והשליחות שהיה שולח אותו ואמנם למה ששאלת מה תועלת יש ביציאתם ממצרים ולמה לא ארויח להם שמה. אשיבך. שבהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. כלומר תועלת גדול יש ביציאה ממצרים שבבואכם אל המקום הזה הר סיני תקבלו את התורה כי הוא המקום הנאות אליו וא"א שיהיה זה במצרים ארץ מלאה גלולים ומונעת הדבוק האלהי זהו הדרך הב' ואמנם הדרך הג' הוא שמרע"ה דייק בדברי הש"י שא"ל שהיה עתיד להציל את העם מיד מצרים וגם כן להעלותו אל ארץ טובה ורחבה וגו' והודיעו עם זה שהיציאה ממצרים תהיה על ידו כמו שאמר ועתה לך ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים אבל לא א"ל שיעלם אל הארץ ומזה נפל חשש בלב משה אולי הוא יוציא אותם ממצרים אבל לא יזכה להכניסם לארץ ויהיה הוא מתחיל במצוה ואיש אחר יגמרה ועל כן היה משה נשמט מהשליחות ותלה הדבר בעצמו שהיה בלתי ראוי אליו אם מצד פרעה כמ"ש מי אנכי כי אלך אל פרעה ואם מצד השליחות עצמו באמרו וכי אוציא את בני ישראל ממצרים רוצה לומר ולמה אוציאם משם אנכי אם איש אחר יעלם ויכניסם לארץ וע"ז השיבו יתברך כי אהיה עמך אין ראוי שתעשה תכלית הצלחתך ושכרך בכניסת הארץ אלא שאהיה עמך במעלת הנבואה ותגיע למדרגה ששום בריה לא יגיע אליה עוד כל ימי הארץ וזהו כי אהיה עמך רוצה לומר שאהיה השם המיוחד. יהיה עמך ותדבק בו מבלי אמצעי. ואמנם מה שאמרת מהיותך נבזה וחדל אישים כן ראוי לשלימות שליחותך כי בראות פרעה וכל מצרים זקן אחד ומקלו בידו מתגבר עליו ומייעד עליו מאותו' ומביא אותם על פי דברו יכירו וידעו שאנכי שלחתיך ושאין הדבר ממך אלא ממני שאהיה עמך וגם לעיני ישראל יהיה זה אות גדול עד שמפני זה בהוציאך את העם ממצרים לא תהיה אתה להם לאלהים ולא יעבדוך לשם אלהות אבל אתה והם תעבדון את האלהים על ההר הזה כי יהי' גלוי ומפורסם אליהם שכל מה שעשית עתה היה בכחי וברוחי ולא בכחך וחכמתך הנה אם כן היות משה בזוי ושסוי בלתי ראוי לשליחות גדול כזה זה יהיה אות עצמי כי מאת ה' היתה זאת ושרוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו הנה התבאר מזה שלא היה האות שזכר לו השם מראת הסנה ולא גם כן מעמד הר סיני ולא גם כן הנבואה והדבור שבאהו שם אבל שהיה האות האמתי מ"ש מי אנכי ובזה א"כ השיבו יתברך על פי דרכו ודבריו ולא רצה לגלות לו ענין הכנסת הארץ עוד. והותרו בכל א' מג' הדרכים האלה שתי השאלות ט' וי'. כי הנה לא נשמט משה מלילך בשליחותו להיותו בלתי חפץ בברכה ובהצלת עמו אבל הקטין עצמו כראוי לפני רבון העולמים בטענותיו לראות מה ידבר בו ומה ישוב על תוכחתו כי כן היה אברהם מקשה על דבר השם הלבן מאה שנה יולד ובמעמד בין הבתרים נתרעם מה תתן לי ואנכי הולך ערירי וירמיהו בתחלת נבואתו סרב בשליחות השם שכלם בראותם בנבואותיהם דברים נפלאים היו נושאים ונותנים בדברי חזיונם איך יוכל להיות ועל אי זה דרך יהיה עד שיורם השם אמתת הענין ודרכו באופן שלא ישאר אצלם שום ספק ואז מכניסים עצמם בסכנות עצומות מבלי פחד ויראה בהשענם על אמתת חזיונם ובוטחים באלהיהם וכן עשה מרע"ה בדבר הזה עד שהשיבו כי אהיה עמך וזה לך האות וגו':