אברבנאל על תורה, בראשית ד:יז

1וידע קין את אשתו וגו'. עד וידע אדם עוד את אשתו. ספר הכתוב שקין אחרי שראה שנשאר יחידי וערירי בארץ במות הבל אחיו כ"ש בהיותו מגורש ממקום מושב אדם אביו השתדל להוליד בנים להתחבר עמהם והוליד חנוך ויהי בונה עיר והכונה על קין (בראשית ד' י"ז) כי עזב מלאכת האדמה מפני קללתה ולקח לו מלאכת הבנין. והנה לא אמר הכתוב ויבן עיר אלא ויהי בונה עיר מלמד שהיה בונה משם בנודו למקום אחר וחוזר ובונה בעיר ההיא ובעבור שלא יחלוק על הכונה האלהית קרא שם העיר בשם בנו חנוך כאלו הוא היה הבונה והיושב בעיר לא קין כי נע ונד היה בארץ. וכתב יוסיפון ששם העיר חנוכיא ואתה רואה מתוכן הספור שקצר הספור בחמשת הדורות שנולדו לקין כי לפי שהיה אחריתן להכרית לא היה ראוי להאריך בספורים גם כי אותן התולדות לא נכתבו אלא לזכור לידת למך שהרג את קין וגם להגיד שמפני למך היו המתחילים במלאכות שיזכור. וכבר אמרו בב"ר שעירד ומחויאל ומתושלח ולמך כלם שמות של ההשחתה העתידה לבוא עליהם במי המבול וזכר הכתוב שלמך לקח לו שתי נשים להודיע שלהוט היה אחר בולמוס של עריות כי כלם אכלו מעץ הדעת טוב ורע אכול ושבוע והותר ולכן לא נסתפק למך באשה אחת כמו שנסתפק אדם והבל וקין אבל לקח לו שתי נשים והיה משפט אלהי שנלקה על ידיהם כמו שיזכור. ובב"ר אמרו שהיתה אחת מהם לתשמיש ואחת לפריה ורביה אבל הכתוב יגיד הנה ששתיהן הולידו בנים והתבונן כי אחת קראה את שמות בניה מלשון הבל כוונה שיהיו דומים אליו בכבודו ואמנותו והאחרת קראה את שמו מלשון קין כאלו כוונה שיהיה בעל מלאכת האדמה כקין. כי עדה ילדה את יבל הוא היה אבי יושב אהל ומקנה ר"ל שעם היות שהבל היה ראשונה רועה צאן הנה יבל לקח אומנותו וגם הוסיף במלאכתו במה שהתחיל לעשות אהל לשלמות מלאכת המקנה. ומפני שהשתתף עם זה הבל באומנות מרעה הצאן לכן נקרא שמו יבל מלשון הבל. וכתב יוסף בן גוריון בספר הקדמונים שהיה יבל מבדיל את הרחלים מן העזים והגדיים מן הטלאים והיה עושה עדר מכל צבע הלבנים עדר לבדו. והשחורים עדר לבדו ושלזה אמר אבי כל יושב אהל ומקנה. ואמנם אחיו נקרא שמו יובל הוא היה אבי כל תופש כנור ועוגב ומלאכה הזאת יעשו אותה מאד הרועים להתענג בה וגם זה היה מכלל אומנות הבל הרודף אחר הכבוד והשררה להתענג במיני הנגונים ולזה נקרא גם זה יובל משתוף שם הבל כי הנגונים אשר המציא היו לענין המרעה והכבוד. אמנם צלה ילדה את תובל קין שהיה לוטש וחורש ר"ל שהיה מחדד כל נחשת וברזל כי הוא הנאמר בלשון לוטש והוא היה ג"כ חורש ר"ל פועל אותם ומוציא מן הארץ הברזל והנחשת כי מפני גבורתו והיותו איש מלחמה בטבעו המציא כלי הזין ללוחמים. והנה נקרא תובל קין לפי שקין היה רוצח וזה היה עושה כלי למעשהו חרב וחנית לשפוך דם ולכן נתיחס אל קין הרוצח. וכתב יוסיפון במקום הנזכר שממהלומות תובל קין בפטיש על הברזל והנחשת למד יובל אחיו מלאכת הנגון והיה אבי כל תופש כנור ועוגב שמתנועות מהלומות הברזל למד תנועות הנגונים. ואחותו נקראת נעמה לפי שהמציאה ענין הנעימות ונגון הפה ולזה פירשו בתרגום ירושלמי ואחתיה דתובל קין נעמה היא הות ברת קינין וזמרין אולי שכיון לומר שהיא התחילה לעשות השירים כי כאשר יובל אחיה היה מנגן היתה נעמה עושה שירין וקינות להסכים עם אותו נגון או שהיה קולה ערב להיותה שרת בשירים. ובב"ר (פרשה כ"ג) אמרו שנעמה זאת היתה אשת נח ושנקראת כן מפני שהיו מעשיה נאים ונעימים. ומן הנראה שאינה האשה שהוליד ממנה נח בניו שאם היה כן היה משתלשל העולם מזרע קין מצדה אלא שהיתה אשה אחרת שנשאה נח בראשונה ומתה קודם המבול מבלי בנים. ומפני שהיתה צדקת הזכירה כאן הכתוב. והנה הוזכרו שלשה הבנים האלה בשמותיהם מלשון בליה יבל ויובל ותובל לרמוז שכלם יבואו לבלוי והשחתה במבול. ואמנם מאמר לבנך לנשיו עדה וצלה שמענה קולי בא ענינו בכתוב הזה סתום מאד וא"א לפרשו יפה אלא כמו שפירשו רז"ל. ומצאתי ספורו גם כן בספרי הרומים כי הם לקחו הדברים האלה מדברי יוסיפון שכתב בספר הקדמונים. והוא שלמך היה סומא והיה יוצא השדה לצוד ציד אם להתענג כמנהג השרים ואם לצורך העורות ללבוש ונער קטון נוהג בו ומוליכו בשדה וכשראה הנער מרחוק את קין שהיה מתחבא בתוך עצי השדה נדמה לו ברוב שערותיו שהיה חיה ואמר ללמך בראותו אותו למשוך בקשת כנגד אותו צד באשר הוא שם ולמך משך בקשת והכהו וכאשר קין במכתו נשא קולו הלך שם למך והנער לראות מהו ומצאו שהיה קין זקנו וחרה אפו של למך על הרגו אותו והכה בקשת אשר בידו על ראש הנער בעבור שהטעתו לומר שהיה חיה משונה וכאשר הכה את הנער הרגו ג"כ והיו נשיו פורשות ממנו באמרם שהיה רוצח שהרג שתי נפשות יחד את זקנו קין ואת הנער המוליכו בדרך. והוא היה מפייסן בדברים באמרו שמען קולי האזינה אמרתי ואל תמרדו בי כיון שאתם נשי ואני בעליכן כי אם איש הרגתי שהוא קין הוא לפצעי כלומר אנכי אקבל ענשי ולא אתם ואם ילד הרגתי הנה הוא לחבורתי ולרעתי ולא לרעתכם ואם כן מה תריבון עמדי להרגני בריבכם די לי בצערי כי שבעתיים יוקם קין כלומר שידעתי שעתיד הקב"ה לקחת נקמתו מקין לשבעה דורות שנשלמו בי. או שינקם ממני נקמה רבה שבעתים על שהרגתי את קין. אבל תדעו לכם כי כאשר ינקם השם ממני על העון הזה לא יעניש אותי לבדי כי כל העולם כלו ישחת עמי רומז למי המבול שיבא על כל הארץ והוא אמרו ולמך שבעים ושבעה דורות שימותו מבני אדם כלם עמי במבול. וזכר המספר הזה להפליג ברעה ההיא אשר תהיה לכל בני עולם. ויהיה אמרו שבעים ושבעה חסר בי"ת כמו בשבעים ושבעה ע"ד כי ששת ימים עשה. ואפשר שאמר זה ג"כ להודיע לנשיו כי כמו שהוא היה עתיד לקבל את הדין על אשר הרג לזקן ולילד כן יהיו המה עתידות לקבל ענשן ודינן על הרעה אשר המה משלמות אותו. והותרה בזה השאלה הי'. ויש לחז"ל דרכים אחרים בפי' הפסוקים האלה בשלמך לא הרג את קין ולא את הנער אבל שהיו נשיו מתפרשות ממנו מפחד ממי המבול שימחה זרעם או שתבא נקמת קין בבניהם שיהיו דור שביעי לענשו ושלכן פייסן למך בדבריו והוליך אותם לדין לפני אדם הראשון וכמו שנתפרש בב"ר: