אברבנאל על תורה, ויקרא כה:לה

1וכי ימוך אחיך עמך ומטה ידו וגו' עד סוף הסדר. אחרי שצוה בשמיטה וביובל ובגאולת האחוזות. שהם כלם מצות לתועלת העניים וצרכם. הזהיר עתה עוד על העניים שאם ימוך אדם וירד מנכסיו ומאחוזתו ולא יהיה לו ממה שיתפרנס כי מטה ידו. רוצה לומר שירד מטה מטה בשפלותו והיה עמך בעירך שאז עניי עירך קודמין אל תטשהו ואל תעזבהו אבל החזק בו בין שיהיה ישראל או גר שנתגייר מאומה אחרת או תושב שקבל על עצמו שבע מצות בני נח עכ"פ כיון שהוא עמך אל תעזבהו אבל יחיה עמך ובעזרתך יחיה ולא ימות. ויהיה זה שתלוה לו משלך ותעשה לו צדקה מממונך. וכאשר תשה בו משאת מאומה אל תקח מאתו נשך ותרבית. וקרא הרבית נשך כי הוא נושך כנחש שבתחלה לא יורגש הזקו ואחר כך יגיע עד הלב וימית כנשך הצפעוני ויראת מאלהיך שאולי תבא אתה ובנך ובן בנך לעניות כי גלגל הוא שחוזר בעולם ולכך יהיה אחיך עמך. ואת כספך לא תתן לו בנשך אם הלוית לו מעות. ובמרבית לא תתן אכלך כלומר החטים והיין והשמן אם הלוית לו מהם כי הוא עני ולא יוכל לפרוע את הקרן כ"ש עם הרבית. אבל הענק תעניקהו ונתון תתן לו במתנה ובצדקה. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים שהייתם שם. לחוצים ונדחקים ועניים מרודים. לתת לכם את ארץ כנען טובה ורחבה נחלה בלי מצרים. ולא נתתיה לכם ברבית אלא להיות לכם לאלהים. ואחרי שצוה על העני שירד מן נכסיו עד שמכר אחוזת שדהו וכרמו צוה אם ישפל ענינו ויגדל דלותו עד שיבא למכור את ביתו שהיא מדרגה שנית מהדלות. וצוה עוד אם יגדל דלותו במדרגה שלישית עד שימשכן משכונותיו בעד מעות או מאכל בהלואה צוה עוד אם יגדל דלותו יותר במדרגה רביעית עד שימכור עצמו לעבד או יגנוב ונמכר בגנבתו וצוה בו שני דברים. הא' לא תעבוד בו עבודת עבד כאלו הוא עבד מוחלט אבל כשכיר כתושב יהיה עמך כאלו השכרת איש מישראל לשרתך כימי שכיר כן תנהג בו כבוד ולא תרדהו בפרך. הב' שעד שנת היובל יעבוד עמך לא עוד ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו כלומר הנה לרוב רוב עד שנת היובל יעבוד עמך ולא יותר כי אם ישלמו השש שנים ראשונה יצא בשביעית ואם לא ישלמו יצא ביובל ואף שנרצע לומר אהבתי את אדוני עכ"פ יצא ביובל והרי אם כן ישוב לכבודו כי הוא ישוב אל משפחתו. וגם אחוזותיו שמכר יחזרו לו וזהו ואל אחוזת אבותיו ישוב. ולמה א"כ תעבוד בו כעבד עולם עבודת פרך וכלימה כ"ש שיש בזה חלול כבודי כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים ולכן אין ראוי שתחזיק בו כעבדך ותגזול את עבדי. אבל יהיו עמך כשכיר כתושב ויראת מאלהיך שהוא משפיל אף מרומם ואפשר שגם אתה או איש מזרעך יהיה כן. וא"ת מי יעבוד עבודתי לכן אמר ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבותיכם מעמון ומואב וארם ופלשתים שאינם בכלל לא תחיה כל נשמה והם בכלל והיה אם שלום תענך ופתחה לך וגומר ויהיו לך למס ועבדוך מהם תקנו עבד ואמה לעולמי עולמים וגם מעבדיהם שהם ממשפחתם אשר עמכם תושבים שהולידו האדונים בארצכם שאינם בכלל אחיך הם יהיו לכם לאחוזה והתנחלתם אותם מאויביכם וגם אתם תנחילו אותם לבניכם אחריכם ובהם תעבודו אם תרצו לא באחיכם בני ישראל שאין ראוי שאיש באחיו ירדה בו בפרך בשום זמן. ובעבור שהיו גרים ותושבים הרבה בתוך בני ישראל ואולי שהם יקנו עבדים ישראלים וירדו בהם בפרך באמרם שהם לא נתחייבו במצוות כבני ישראל הוצרכה התורה להזהיר עליהם וכי תשיג יד גר ותושב עמך רוצה לומר כשיתעשר הגר והתושב בהיותו עמך וימוך אחיך בן ישראל עמו רוצה לומר בסבתו ונמכר הישראל לגר תושב עמך רוצה לומר לעיניך או לעקר משפחת גר רוצה לומר לבנו או איש ממשפחתו כי מלת עקר הוא מלשון עקרי ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהגר הוא אשר נתגייר לשם ה' אבל עקר הוא שלבו אדוק לעכו"ם שעדין עקרו קיים בו. הנה אז כיון שנמכר הישראלי לעבדו גאולה תהיה לו רוצה לומר מן הדין הוא שישתדל אחד מקרובי הישראלי לגאלו כדי להוציאו מתחת הגר ואחד מקרוביו החומלים עליו או דודו או בן דודו או משאר בשרו ויותר רחוק מזה יגאלהו והנה לא זכר אביו כי רחוק הוא שהאב יניח למכור את בנו בהיות לאל ידו לגאלו כי ירחם על בנו. או אם השיגה ידו של העבד עצמו שהרויח בדבר מה או ירש ירושה ויוכל לגאול את עצמו אז יחשב עם קונהו הגר או העקר בערך שנות היובל כמו שנזכר למעלה ולא יבא עליו בעקיפין אבל כימי שכיר יהיה עמו. ואמר כשכיר שנה בשנה להגיד שלא יאמר הקונה הימים שעברו לא היה לי ממנו תועלת או לא היה עדיין יודע לעבוד לא ישמעו לו דבר מזה. אבל כשכיר שנה יהיה עמו וכל השנים אשר ישב עמו אם מעט ואם הרבה לא ירדנו בפרך לעיניך ואתה רואה כי חרפה היא לך. ואם לא יגאלהו אדם ויצא בשנת היובל הוא ובניו אם הולידם בבית הגר. כי לי בני ישראל עבדים ולמה א"כ הגר או העקר ירדה בעבדי בפרך ואם יעמוד עברי עם הגר או העקר אולי שיצוהו לעשות אלילים ולהקים מצבה ולתת אבן משכית ולחלל את השבת ומפני זה סמך לזה איסורי עכו"ם לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו וגו' כי בלי ספק הישראלי הנמכר לגר או לעקר ע"מ כך היתה מכירתו לעשות את כל התועבות האלה ולזה אמר ג"כ את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו. שהישראלי הנמכר לגר או לעקר לא ישמור את השבת כראוי ולא ילך למקדש להשתחוות לה'. ואמר לא תעשו ולא תקימו ולא תתנו כאומר לא תהיו סבת זה ולא תניחו לעשותו בארצכם. כי אם תניחו למכור בני ישראל לגר ולעקר הרי ב"ד וישראל סבה לכל התועבות אלה ואינו מן הראוי כי אני ה' אלהיכם ואין לעבוד לזולתי וכן אמר אחר זה את שבתותי תשמורו אני ה' שבראתי את העולם בו' ימים ונחתי ביום השביעי מכל מלאכתי. ואפשר לפרש לא תעשו לכם אלילים שהכתוב מדבר כנגד זה הנמכר לגר או לעקר שבהיותו עמו לא יעשה כמעשיו בעבודת הפסילים ולא יחלל את השבת אע"פ שהגר או העקר יעשה זה ושיעלה עכ"פ למקדש שלש פעמים לחוג בשנה. ואולי אמר את שבתותי תשמורו על השמטות והיובלים שזכר למעלה שישמרו עצמם אז מעבודת הקרקעות כי עם היות עבד נרצע לגר צריך לו שאת האלהים יירא ואת מצותיו ישמור כי זה כל האדם. תם: