אברבנאל על תורה, במדבר יג:לב

1ויוציאו דבת הארץ וגו' עד ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני. ראו שכלב ויהושע אמרו וגם משה יסכים עמהם שעלה יעלו ויירשו את הארץ והם היו אומרים ההפך. והשומעים אולי יטו אזנם לדברי יהושע וכלב לכך הוצרכו להוציא את דבת הארץ שהיתה אוכלת יושביה. והענין שלא היו הד' תקופות על יחס שמור כפי ההכרחי לשמירת הבריאות ואויר מפסיד והיה זה חזק גדול כי כל הנעתק מאיקלים לאיקלים יחלה או ימות להשתנות מזגי הארצות כי כל ארץ תאות למזגי הנולדים בה. והארץ אשר לא תאות ליושביה מפני שנוי התקופות ורוע אוירה כ"ש שתהיה רעה ומשכלת לזרים הבאים אליה ע"כ אמרו עם היות שלא היה ראוי שלא ירגיש אדם ברוע טבע הארץ כי אם בשבתו בה ימים רבים. הנה רוע הארץ הזאת הוא כל כך שעם היות שעברנו בה לתור אותה באותה העברה דרך עראי ראינו וידענו שהיא ארץ אוכלת יושביה ואם היא משכלת ליושביה ראו מה תעשה לזרים שיבואו אליה מחוץ ולא תחשבו שלהיות אנשיה שטופים במאכל ומשתה ימותו שמה כי הנה כל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות רוצה לומר מסודרים בהנהגה טובה בכל עניניהם ותאוותיהם אלא שטבע הארץ הוא משכל אותם. והיה תכלית מאמרם מה יתרון לנו להלחם עם אנשי הארץ ולכבשה כדברי כלב כי אף שיהיה כמו שאמר אין הארץ ההיא נאותה אלינו כיון שהארץ ההיא רעה מאד והיא תמית היושבים לא בזמנם. ואמנם אמרם עוד ושם ראינו את הנפילים בני ענק היה להגיד שהארץ אוירה רע וממית עם היות אנשיה אנשי מדות ואנשים חזקים בטבעם כי שם ראינו את הנפילים בני ענק שגדלם וגבהם וחזקם הוא כל כך שאנחנו היינו בעינינו כחגבים החלושים וכן היינו גם אנחנו בעיניהם רוצה לומר שבערך גבורתם לא היו חוששים אלינו אם היינו מרגלים אם לא כי לא חשבונו לאנשים להשמר ממנו. אלא כאלו היינו כחגבים ומפני זה הלכנו לפניהם לבטח והנה הדבה הזאת הם הוציאו אותה מלבם והיתה כלה שוא ודבר כזב. כי הארץ לא היתה אוכלת יושביה. ואפשר היה שראו שם מתים רבים כמו שזכרו חכמינו זכרונם לברכה. כי הם בימי תקופת תמוז הלכו לתור את הארץ ובימים ההם מתים על הרוב בני אדם מקדחות החדות שיקרו בכל מקום. ולהיות הדבה הזאת בדיאה הוציאו ובדאו מלבם לכן לא ספרו אותה בבואם בתחלה כשאר הדברים וגם לא עצרו כח לומר זה בפני משה ולא בפני יהושע וכלב פן יכחשו אותם. אמרו זה להמון העם באהליהם וז"ש ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל רוצה לומר שאל בני ישראל אמרו הכזב והבדיאה ההיא לא למשה ולא בפני יהושע וכלב. ואפשר שמפני זה הביאו האשכול והרמונים והתאנים להודיע שהארץ שמינה ולחה בהפלגה וזה מורה על התמדת השמש בחום ולחות האויר מן המים. והארץ שהיא חמה ולחה ביותר הנה אוירה רע מרוב העפוש שימצא שם וכ"ש הנכרים הבאים לדור שמה שמיד יפלו בל יקומו. וגם הביאו מפירות הארץ להגיד שהם היו מתיחסו' אל אנשי הארץ שהיו אנשי מדות. וזה היה הפשע והרשע השמיני מהדבה הרעה שהוציאו המרגלים על הארץ ולא היה הדבר כן. ואם מתו אנשים באותו פרק היו מסבות אחרות לא מסבת הארץ. ואפשר לפרש וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות שהיו גדולי הגוף עבי הטבע ומפני זה התקיימו בה מה שלא יעשו האנשים הבינונים שוי הטבע והמזג. ובפרט היו כן הנפילים שהיו מהנפילים שנזכרו בתורה שגדלם הטיל אימה בלבנו עד שהיינו בעינינו כחגבים כלומר קטנים וכן היינו בעיניהם כי גם הם תמהו כאלו לא ראו מעולם אנשי' קטנים כמונו כי בארצם הם כלם אנשי מדות. והותרה בזה השאלה הי"א והנה ישראל אע"פ ששמעו כי עז העם והערי' גדולות ובצורות לא בכו לפי ששמעו מטוב הארץ והיו פוסחים על שתי הסעיפים אם יאהבוה בעבור רוב טובתה או ישנאוה לטורח וסכנת כבושה. אבל עתה ששמעו בדבתה והיותה אוכלת יושביה אז התחילו לצעוק ולהתלונן וגדולי העם הם העדה שזכר הכתוב. ואמנם ההמון הם אשר בכו. וזהו ויבכו העם בלילה ההוא כי בכו באהליהם ובכו שמה כמתאבלים על מת והנה לא בכו עד עתה כי היה חשק הארץ בלבותם וז"ש וילונו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אליהם כל העדה כי הבכיה היתה כוללת לכל ישראל אבל עיני העדה וזקניו הם דברו למשה דברי התלונה והתוכחה והותרה בזה השאלה הי"ב. וסימן רע היה זה להם כי אז הוקבעה בכיה לדורותם בלילה ההוא והיא ליל תשעה באב שאז נחרב בית המקדש ראשון ובאותו לילה עצמו נחרב בית שני וכמה מהתמורות והגרושים נעשו בגלות ביום ההוא עצמו. וידמה שהמרגלים באו ערב תשעה באב ודברו מיד אל משה ואל כל העדה והלכו אחר כך באהלי האנשים החשובים והוציאו דבת הארץ ובסבת זה בכו העם בלילה ההוא ובהשכמת הבקר וילונו על משה ועל אהרן וגו' והראיה שהדבר הרעה שהוציאו ובדו מלבם על הארץ היא היתה סבת כל זה הוא מה שנאמר מיד אח"ז והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישובו וילונו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ רוצה לומר למה שהוציאו דבה על הארץ ונאמר וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה. והיתה תלונתם של ישראל לו מתנו בארץ מצרים או במדבר רוצה לומר מה התועלת בניסים ובנפלאות שעשה הש"י ביציאת מצרים ומה התועלת בניסי המדבר כי הנה כל הדברים הולכים אחר התכלית וכיון שהתכלית הזה הוא רע שנמות ולא נירש את הארץ יותר טוב היה שמתנו במצרים בלי עמל המדבר וטרחו. או שנמות במדבר ולא נבא לסכנת כבוש הארץ. וא"ת שהקדוש ברוך הוא עשה זה להראות גבורתו בכבוש הארץ עדיין תשאר השאלה ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת ר"ל האוכלת יושביה לנפול בחרב ר"ל שנפול אנחנו בחרב האויבים ונשינו וטפינו יהיו לבז כי יותר טוב היה לנו שנמות כלנו משילכו הנשים והטף שבי לפני צר ונסבול הסכנה והרעה הזאת לתכלית רע והוא שהארץ תאכל אותנו בקצור שנים ואין סכלות גדול מזה שילחם האדם ויכניס עצמו בסכנה רבה בהיות התכלית הנקנה שמה יותר רע ומזיק. ואם תאמר שמה שהיה כבר היה ושבהכרח שנלך לדרכינו אין הדבר כן כי טוב לנו גם עתה שנשובה מצרימה ולכן אמרו איש אל חברו נתנה ראש כלומר נעשה מנהיג שר ומושל ונשובה מצרימה כי לא תהיה שמה הסכנה כל כך מהדרכים וכבוש הערים ורעת הארץ המשכלת כאשר הוא בארץ הזאת לפי שעם היות שבבחינת הנשים והטף שבמצרים יהיו עבדים ובארץ כנען יהיו גם כן לבז לא היה טוב שוב מצרים מלעלות בארץ כנען הנה בערך האנשים שבארץ כנען יפלו לחרב ובארץ מצרים לא ימיתו אותם אבל יהיו למס עובד כאשר בתחלה אין ספק שטוב הוא לשוב מצרים מלכת לארץ כנען ולכן אמרו הלא טוב לנו שוב מצרים כי לא אמרו טוב שוב מצרים בהחלט אלא הלא טוב לנו רוצה לומר בערך האנשים הנזכרים טוב מצרים מכנען לא בערך הנשים והטף והנה משה נפל על פניו וכן אהרן עמו לפני כל עדת בני ישראל אם כאנשי' המתאבלים על אבדת העם ההוא מבלי תקומה או שנפלו על פניהם להתפלל על ה' יתקן ויבטל הרעה ההיא אשר אמרו לשוב למצרים. והיותר נכון הוא שנפלו על פניהם להתחנן אל העדה ולבקש מהם אל נא אחי תרעו או שמעו נא אחי ועמי ולזכור להם חסדי השם אמנם לא נתנו לו מקום לאמרם וכדומה מהדברי' והנחומי' ויורה על זה אמרו ויפול משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל כי נפלו לפניהם להתחנן ולבקש מהם שלא יחזרו למצרים ויהושע וכלב להיותם מן התרים את הארץ וראו טובה ויפיה ורשעת המוציאי' דבה עליה קרעו בגדיהם לפי שהיו שומעים את זקני העדה שהיו מגדפים את השם ומקללי' והשומע חייב לקרוע וצעקו חמס ויאמרו אל כל עדת בני ישראל רוצה לומר לזקנים עיני העדה שהם היו עושים תלונה בעד כל העם אל תתפתו אל הדבות שהאנשים האלה הוציאו ובדו מלבם על הארץ כי גם אנחנו עברנו בה ולתור אותה ולחפש סתריה הלכנו שם וראינו כל מה שראו אלו המרגלים ושקר וכזב הם מדברים מהארץ שהיא רעה ואוכלת יושביה כי טובה הארץ מאד מאד בהפלגה ולא אמרו זה על היותה זבת חלב ודבש אלא על היותה מאויר טוב ובזה תשובה לאמרם ולמה ה' מביא אותנו שהיה מביא אותם שמה להיותה ארץ טובה. ואמנם מה שאמרו מעזות העם וחוזק הערים ומענין הגוים העומדים בדרכי' יש בזה שתי תשובות האחת היא שה' ילחם לנו ולכן אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ הזאת רוצה לומר אע"פ שיש שחל בדרך ארי ברחובות וזה לענין העליה בדרכים ולענין הכבוש והוא אמרו ונתנה לנו ואמר אם חפץ בנו ה' כאומר אם ה' מצד חפצו הטוב לא שאנו ראוים אליו אם חפץ בנו לא ימנענו עמלק היושב בנגב ולא הכנעני היושב על יד הירדן כי בעל כרחם הוא יביאנו אל הארץ הזאת בדרכיה ועל כרחם של אותם הגוים יתנה לנו כי הוא ילחם את מלחמותינו אך בתנאי שבה' אל תמרודו כי בהיותכם מורדי' בו ומטיחים דברים נגדו אין ספק שיסתיר פניו ממנו ומצאנו צרות רבות ורעות זאת היא התשובה האחת מצד ההשגחה האלהית. והתשובה השנית היא מפאת כבודכם כי אתם בני ישראל עם רב ועצום שש מאות אלף רגלי ולכן אין ראוי שתיראו את עם הארץ רוצה לומר העם היושב בארץ שהם אנשים פחותים עובדי אדמה מתענגים בפירותיה וז"ש ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם ר"ל נאכלה כלחם ונקבל תועלת מהם ומממונם כמו הלחם אשר נאכל שסר צלם מעליהם שהמערכות העליונות שהם להם כצל והם שרי מעלה כמו שאמר שר מלכות יון שר מלכות פרס מורים עליהם חורבן והפסד וסר השפעתם ואנחנו בהפך זה כי ה' שהוא אלהי האלהים אתנו וע"כ אל תיראום ואפשר שרמז בזה המאמר שהם היו יראים ופוחדי' מישראל וזהו סר צלם מעליהם כי הצל יתמיד על הכח והאומץ כמו בצלו נחיה בגוים כי האדם שזיו פניו ישונה מיראה ופחד יאמר עליו כמשל הדיוט שאין לו צל וענינו שלא יעשה רושם בעיני רואיו. וכמאמר רחב הזונה וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם. ולכך אמרו הלא הגוים האלה הם בעיניהם כלחמנו שנאכל אותם ומרוב פחדם ממנו סר צלם מעליהם ואנחנו בהפך כי ה' אתנו ובעבור זה אל תיראום כי הם יראים מכם ואיך תיראו אתם מהם. ושמעתי מפרשי' בזה שהם אמרו אך בה' אל תמרודו ואז אל תמרדו בו כאשר לא תיראו את עם הארץ כי המורד באדוניו מסיר ממנו הבטחתו וישימהו באדון אחר וכן אתם אומרי' נתנה ראש ונשובה מצרימה ומ"ש כי לחמנו הם סר צלם מעליהם הוא מליצה נכבדת שהיו עמי ארץ כנען כמו המן לחמם של ישראל כאשר סר הצל מעליו כי ברדת השמש וחם השמש ונמס כן יהיו יושבי הארץ כמו המן שכאשר ירד עליהם יד השם שהוא שמש ומגן אשר אתנו ויפיצו אויביו וימסו יהיו כאין כמן בבא עליו השמש ובעבור זה אל תיראום והנה זקני העדה וראשי העם פחדו שמא יתפתו וימשכו אחריהם מבני ישראל ויעשו כחות ויהיה זה סבה שיפלו בחרב האויבים וחשבו שלכבוד משה היו מדברים יהושע וכלב כ"ז ולכן אמרו ביניהם לרגום אותם באבני' ר"ל שהמון ירגמו וימיתו יהושע וכלב באבני' אלא שנמנעו מזה לפי שכבוד ה' נראה על אהל מועד והוא ענן הכבוד שנרא' על המשכן ויראו וחלו מפניו הנה התבא' מזה למה חשבו רעה בדבר הארץ ולא שתו אל לבם נסי מצרים ועל הים ומה שנעשה להם במדבר שהיה מפני שחשבו שכבוש הארץ היה מוטל עליהם בכחם ובגבורתם ממה שראו שמשה אמר אליהם עלה רש וגו' ולמה מרע"ה לא זכר להם מעשה השם ונפלאותיו שהיה מפני שהם חשדוהו שהיה מרמה אותם בדבריו ולא הניחוהו לדבר ולמה יהושע וכלב קרעו בגדיהם והותרו במה שפירשתי בזה ג' שאלות האחרונות י"ג י"ד ט"ו: