אברבנאל על תורה, במדבר כ:יד

1וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום עד סוף הסדר, ויש ג"כ בפסוקים האלו שאלות:

2השאלה הא' בשליחות ששלח משה אל מלך אדום אם נצטוה מאת השם למה לא זכרו הכתוב ואם היה בכלל מה שנאמר לו אל תתגר בם וגו' כמו שנזכר בסדר אלה הדברים למה יחס למשה שליחות המלאכים האלה והיה לו ליחסו לה' מאחר שהשם צוהו עליו:

3השאלה הב' למה לא שלח משה למלך אדום לאמר שהם היו הולכים אל ארץ כנען ושנתן אותה השם להם ובזה לא יירא ולא יפחד לומר פן ישבו בארצו אבל יתן להם מקום לעבור וכמו שאמר לסיחון עד אשר אעבור אל הארץ וגו':

4השאלה הג' מה הוסיפו בני ישראל בשליחות השני לומר למלך אדום כי הנה אמרם בו במסלה נעלה ענינו מה שאמרו בשליחו' הראשון דרך המלך נלך. ואמרם ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכר' הוא למטה בבטחון ממה שאמרו בשליחות הראשון לא נשתה מי באר כי מה יהיה מכירת המים שנתנם הטבע לב"ח עם שאר היסודות בחנם ומה הוא א"כ ונתתי מכרם:

5השאלה הד' למה מת אהרן בהר ההר ומשה לא מת אלא בהר העברי' ולמה לא מתו שניהם יחד כמו שהיתה גזרתם למות יחד ולמה לא מת אהרן ונקבר במחנה בתוך עמו כאשר מתה מרים אחותו אבל הוא מת בהר ההר ואיש לא היה עמו אלא משה אחיו ואלעזר בנו:

6השאלה הה' למה התעורר הכנעני מלך ערד יושב הנגב לבא להלחם עם ישראל ומה שמועה שמע עתה שהביאו לזה וחכמינו ז"ל אמרו ששמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד ודרך דרש הוא. גם יקשה אמרו שהיה הכנעני יושב בנגב שהרי העמלקי היה יושב שמה כמו שנזכר למעלה בספור המרגלים:

7השאלה הו' במה שנאמר כאן וישמע ה' לקול ישראל ויתן את הכנעני ויחרם אתהן ואת עריהם ויקרא שם המקום ההוא חרמה כי הנה זה היה אחרי מות משה וגם אחרי מות יהושע והוא מה שנאמר בספר שופטים ומבני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את מדבר יהודה את בני יהודה אשר בנגב ערד ושם כתיב וילך יהודה את שמעון אחיו ויכו את הכנעני יושב צפת ויחרימו אותה ויקרא שם המקום ההוא חרמה ואם אז נעשה הדבר הזה איך כתבו משה בתורתו:

8השאלה הז' למה זה כשנסעו מהר ההר קצר נפש העם בדרך וידברו בה' ובמשה ובזמן שהיו אוכלים והם ואבותיהם כבר הלכו במדבר מ' שנה וראו כל הרעה שבא על אבותיהם מפני התלונות אשר כאלה. ואיככה היו עתה שונים באולתם להיות תחת אבותיהם תרבות אנשים חטאים:

9השאלה הח' למה שצוה השם למשה עשה לך שרף ושים אותו על נס כי מה היה התועלת בזה אם כנגד הנחשים שלא ינשכו עוד והנה הכתוב אומר והיה כל הנשוך וראה אותו וחי לא שיחדלו הנחשים מנשיכתם. ואם היה לתרופת הנשוכים יהיה הדבר זר מאד כי ראיית השרף יוסיף רעה על רעה בנשוך ממנו שהדמיון יפעל כפי הליחה המחליאה ועוד יוסיפו סרה:

10השאלה הט' בפרשת אז ישיר ישראל עלי באר ענו לה כי מה הבאר הזה ומה הם המים וקצת המפרשים כתבו שהיו אלו המים שיצאו בקדש מן הסלע שעליהם אמרו ישראל שירה. ואינו אמת כי מסעות רבות היו בין קדש ששם היה נס הסלע עד בארה ששם היתה השירה הזאת מקדש אל הר ההר ומהר ההר אל אובות ומאובות אל איי העברים ומשם אל נחל זרד ומשם אל נחל ארנון ומשם בארה היא הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף את העם ואתנה להם מים:

11השאלה הי' אם היתה ארץ כנען אשר נתן השם לישראל מן הירדן והלאה ולא ניתן להם ארץ אדום ולא ארץ עמון ומואב למה זה נתן השם בידם ארץ סיחון ועוג וערי האמורי שהיו מעבר לירדן כיון שלא היתה ארצם ממתנת השם לאברהם ואם נתנה השם לירושה למה זה היה שולח משה לשאול לשלום אל סיחון ואין שלום אמר ה' לרשעים: והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם:

12וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וגו' עד ויסעו מהר ההר. זכר משה בסדר אלה הדברים שאמר השם אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר ויראו מכם ונשמרתם מאד אל תתגר בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר אוכל תכרו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם וכאשר רמזה למשה התעורר הוא מעצמו לשלוח מרגלים רוצה לומר אנשים שלוחים ממנו אל מלך אדום בחשבו שכמו שהקב"ה היה מרחם עליו ועל זרעו מפני היותו זרע אברהם אוהבו כך הוא גם כן ירחם על ישראל עם קרובו בני אחים תאומים יעקב ועשו. ולזה אמר וישלח משה מלאכים ר"ל שמשה שלח מעצמו מלאכיו שלוחיו לנהוג בו ברית אחים ולזה לא זכר הכתוב כאן שצוה ה' למשה שליחות המלאכים האלה לפי שהוא מעצמו שלח אות' מהסבה אשר זכרתי והיו דבריו כה אמר אחיך ישראל כי לא רצה לזכור לו שם יעקב פן יזכור לו עונות ראשונים אבל אמר אחיך ישראל כי כך היה שם העם הזה וקראו אחיך לפי שכל הקרובים יכנה הכתוב בשם אחים כמ"ש וישמע אברם כי נשבה אחיו והוא היה לוט בן אחיו. ואמרו אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו לא אמר על מה שמצא אותם במצרים כי אחר זה אמר וירדו אבותינו מצרים ולא נאמר גם כן על כל התלאה אשר מצאתם על הים ובמדבר כמו שפירשו המפרשים (רש"י שמות ח"י) אבל היה זה כאומר אל תזכור לנו עונות ראשונים ממה שקרה ליעקב עם עשו כי אחר כך נתראו פנים ועשו שלום ביניהם ובוטלה האיבה כלה. ועל כן אמר אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו ואחר זה אמר וירדו אבותינו מצרים והם יעקב ובניו שכלם דרכו למצרים וישבו שם ימים רבים. והנה מצד שישבנו שם היה ראוי שיאהבונו המצרי' כאהבת אדם לשכינו הקרוב אליו לא היה הדבר כן כי הנה הרעו לנו וכן הרעו לאבותינו רוצה לומר שהפרו בריתם אשר כרתו עמנו ועם אבותינו הבאים שמה. כי כאשר הרעו עמנו הרעו עם הראשונים שהורידונו שם ונצעק אל ה' וישמע קולינו וישלח מלאך הוא משה הוא מלאך פניו ויוציאנו. והנה לא זכרו לא נסי מצרים וקריעת ים סוף ולא מלחמת עמלק וכל נסי המדבר אשר עשה עמהם להפליא כי לא היתה כונתו אלא לבקש ההעברה בגבולו כמו שאמר והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך נעברה נא בארצך רוצה לומר הנה אנחנו בקצה גבולך ולא נכנסנו בארצך ולא בגבולך מבלי רשותך ע"כ נבקש ממך לא לשבת בארצך אלא שנעבור בלבד בארצך ולא נעבור בשדה ובכרם ולא נטיעו' מפני ההזק ומפני שהם היו חסים מאד על המים שהיו שואבים בבארות ובחפירות להשקות למקניהם אמר לא נשתה מי באר מי מימי הנחלים שלא יחסרו נשתה אבל לא מי באר. ואולי שמא יאמרו ומהו הערב שתעשו כן שלא תעברו בשדה וכרם ולא תשתו מי באר לכך הוסיפו לומר דרך המלך נלך רוצה לומר יצוה המלך הדרך אשר נלך בו ויפקד המלך פקידים ללכת עמנו כדי שהם יראו אמתת הדבר ולא נעבור מצות המלך ודתו. ולא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבור גבולך והנה גם כדי שלא יקנא אדום בנחלת ישראל לא זכר שרצונם לעבור לנחול את ארץ כנען כי עשו בכור היה אבל לסיחון שלא היה חשש בדבר זכר מתנת הארץ. והנה מלך אדום השיבו לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך כלומר אתה אמרת נעברה בארצך ובזה ידעתי כי אתה הולך לרשת משכנות לא לך ותרצה לעבו' בגבולי ואני איני חפץ בכך שלא יאמרו אותם אשר תכבוש שבשלי הצער עליהם ולכן לא תעבור בי ולכן לך בדרך אחר ולא בארצי פן בחרב אצא להלחם בך. והנה בני ישראל שלחו לו לומר שנית אל תדמה בנפשך שבעבור זה נסוג אחור דרך המדבר ולא נעבור אל הארץ אשר נלך שמה כי אנחנו במסילה נעלה על כל פני' והוא הדרך הכולל שכל בני אדם עוברים בו. ואם מימיך נשתה אני ומקני עם היות שהמי' נתני' מהטבע חנם אני אתן מכרם מאותם המים רק על כל פני' אין דבר רוצה לומר אין דבר מונע העברתי כי ברגלי אעבורה רוצה לומר עם כל מחנותי שש מאות אלף רגלי אעבור אל הארץ אשר אבא אליה ולא ימנעני דבר. ואז גלה מלך אדום רוע לבבו שלא מנע מהם ההעברה לא בעבור שדה וכרם ולא בעבור המים אלא כדי לשמור שכניו הרעים ולכך היתה תשובתו לא תעבור בי. ואז ישראל נטה מעליו ועבר על כל פני' אבל לא בארצו ובגבולו. והותרו בזה ג' שאלות הראשונות הא' והב' והג'. והנה זכר הכתוב הספור הזה להגיד שעם היות שנגזר על משה שלא יביא בני ישראל אל הארץ הנה לא נמנע מהנהיג את העם בשלם שבפנים כדי שיעברו שמה כמו שנראה מן השליחיות האלו. ואמנם למה מת אהרן בהר ההר ולא מת עם משה אחיו יחד כמו שנגזרה מיתתם יחד. הנה הוא אצלי לסבות. הא' ששלשתם רוצה לומר אהרן ומשה ומרים רצה הקב"ה שתהיה מיתתם כלידתם. כי מרים שנולדה ראשונה מתה ראשונה ואהרן שנולד אחריה מת אחריה ומשה שנולד אחרון מת אחרון ומתו אם כן כמו שנולדו בדרך ישר טבעי. והסבה הב' לפי שעון אהרן נעשה תחלה במעשה העגל. ועון משה או שגגתו היה בזמן המרגלים והיה ראוי שיהיו העונשים כפי העונות ולכן נענש אהרן ראשונה ומשה באחרונה. והסבה הג' היא שבמות אהרן משה רבינו עליו השלום יעשה את אלעזר בנו כהן גדול במקום אביו. ואם היו מתים שניהם יחד לא היה נשאר מי יעשה זה כי יהושע לא היה עדין מוחזק לעשותו. והסבה הד' כי אהרן הוצרך למשה אחיו ואלעזר בנו שיקברוהו כדי שלא יהיה נקבר אהרן על ידי הדיוטים מפני כבודו וקדושתו. ואם היו מתים שניהם כאחד לא יקבור משה לאהרן ולא יקבור הש"י למשה. והסבה הה' שמשה מפני שהיה מלך ונגיד ומצוה לאומו ראה הקב"ה שהיה ראוי שקודם מותו יעשה מלחמת סיחון ועוג ומדין. ומפני שלא היה לאהרן ההכרח הזה לא נתעכבה מיתתו כמו שנתאחרה מיתת משה עד נצחון אות' המלחמות. והסבה הו' היא שמשה רבינו עליו השלום מפני מעלת שלמותו וקלות שגגתו ראה הקב"ה להראותו את כל הארץ קודם מותו בהר העברים שהיה המקום הראוי לזה ואחר הראיה ימות. ואם היו מתים שניהם יחד משה ואהרן יתחייב אחד משני דברים אם שיראה לשניהם הארץ ויהיו שניהם שוים בדבר מה שאינו ראוי או שלא יראנה אחד מהם והוא חמס ועול בחק משה רבינו עליו השלום ולכך מת אהרן ראשונה ואחר כך מת משה בראותו את הארץ. והסבה הז' היא שאם היו מתים שניהם יחד היה ישראל עושה אבלות אחד ומספד אחד לשניהם יחד. וזה היה בלתי ראוי כי אבדת כל אחד מהשלמים ההם היתה ראויה לאלף הספדים. אף כי להספד אחד לכל אחד מהם. ומפני זה מת אהרן ראשונה ויבכו אותו שלשים יום כל בית ישראל. ואח"כ מת משה ויבכו בני ישראל את משה שלשים יום. כי לכל אחד מהם בכו וספדו בפני עצמו כפי כבודו. הנה נתתי בזה שבע סבות כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. והותרה בזה השאלה הד':