אבודרהם, הלכות ברכות, השער התשיעי; ברכות המצות, עירובין

1עירובי חצירות

2חצר שיש שם שכנים הרבה כל א' מהם בביתו והם אינם משתתפים במזונותם אינם רשאין להוציא מן הבתים לחצר ולא מן החצר לבתים עד שיערבו מע"ש. הילכך גובין חלה א' שלימה מכל בית ומניחין הכל בכלי ומצניעין אותו באחד מבתי החצר לא בחצר עצמו וכל זמן שזה העירוב מצוי מותר לטלטל בכל החצר.

3ואם רצה אחד מבני החצר לערב בעד כולם הרשות בידו וצריך שיזכה בו לבר דעת ואומ' לו זכה בהאי עירובא לכל בני חצר זה ונוטל אותו האחד מידו ומגביהו מן הארץ אפי' טפח ואז זכה בו לכל בני החצר שזכין לו לאדם שלא בפניו. ואינו מזכה להם ע"י בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנעניים מפני שידם כידו אלא על ידי בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים. ואשתו כת' הריא"ף ור"י והרמב"ם שמזכה על ידה. ובעל העיטור והרא"ש כתבו שאינו מזכה על ידה. וחוזר ונוטל העירו' מיד הזוכה.

4ומבר' על מצות עירוב על שם שמערב הרשויות להיות אחד. ולא מצינו שום ברכה שיאמ' בה על מצות כי אם זאת ותפילין של ראש שמברך על מצות תפילין. והטעם בעירוב מפני שאינו יכול לערב תחומין אלא לדבר מצוה תקנו לומ' כן בשאר עירובין. ותפילין של ראש מפני שכבר בירך על של יד להניח תפילין הוצרך לשנות בתפילין של ראש ולומ' על מצות לפי שקרוב היה ליפטר בברכה ראשונה.

5ואומ' אחר כך בהאי עירובא לישתרי לן לפנויי ולאפוקי ולאעולי ולטלטולי מבית אל בית ומבית לדירא ומדירא לבית ומעלית לתחתית ומתחתית לעלית לכל בני חצר זה.

6וזה העירוב אין עושין אותו אלא מפת שלימה בלבד ואם היתה פרוסה אין מערבין בה. ומערבין אותו בפת אורז או בפת עדשים אבל לא בפת דוחן.

7שתופי מבואות

8מבוי שיש בו שכנים הרבה כל א' מהם בחצירו אינם רשאין להוציא מן החצרות למבוי ולא מן המבוי לחצרות עד שיערבו מערב שבת. הילכך גובין מכל חצר פת או יין או שמן או כיוצא בהם מן האוכלים והמשקים. ושיעורו אם הם עד י"ח בעלי בתים וי"ח בכלל שיעורו כגרוגרת לכל א' וא'. ואם הם י"ט ומי"ט ולמעלה אפי' עד כמה שיעורו מזון ב' סעודות שהם י"ח גרוגרו'. ומניחין אותו בכלי ומצניעי' אותו בא' מבתי מבוי לא במבוי עצמו. וכל זמן שזה העירוב מצוי מותר לטלטל בכל המבוי. והזכוי בו כמו בעירובי חצירות. ומברך על מצות עירוב ואומ' בהא עירובא לישתרי לן לפנויי ולטילטולי מדרת' למבוא' וממבואה לדרת' לכל בני מבוי זה, או מדינה זו אם ירצה לערב בעד כל בני מדינה.

9וזה העירוב מערבין אותו בכל האוכלין חוץ מכמהין ופטריות שאינם חשובין אוכל וכן מערבין אותו בכל השופכין חוץ מן המים בפני עצמן או המלח בפני עצמו אבל במים ומלח מעורבים יחד מערבין.

10וטעם העירוב הוא משום דירא כלו' שבאי' כל בני החצר או המבוי לדור באותו בית שמשמרין בו העירוב והנה כל החצר והמבוי וכל הבתים שבתוכם משועבדים לזה הבית והנה כולם דרים בבית אחד ואינו מטעם קנין. ולפי' אין מערבין בכלי ואין צריך שיהיה בעירוב שוה פרוטה ובלבד שיהיה בו מזון שתי סעודות כמו שאמרנו.

11עירובי תחומין

12מי שהיתה לו מילה או בית המשתה או בית האבל חוץ לתחום שבת נוטל רקיק אחד של לחם והולך בו ערב שבת או ערב י"ט חוץ למדינה שהוא שרוי בה וירחיק ממנה עד שלא ישתייר בינו ובין המקום של מצוה שצריך לילך לו בשבת אלא אלפים אמה ובלבד שלא ירחיק ממדינתו יותר מאלפים אמה ויניח שם העירוב ומברך על מצות עירוב ואומ' בהאי עירוב' לישתרי לן למיזל מאתרא הדין תרין אלפין אמין.

13ושיעור זה העירוב מזון שתי סעודות לכל אחד וא' והזכוי בו כמו בעירובי חצרות ושתופי מבואות אלא שצריך להודיעם שאין מערבין לו לאדם אלא לדעתו שמא אינו רוצה לערב באותו רוח שרצה זה.

14יום הכפורים הוא כשבת בין לענין עירובי חצרות בין לענין שתופי מבואות בין לענין עירובי תחומין וי"ט נוהג בו עירובי תחומין אבל לא עירובי חצרות ולא שתופי מבואות.

15עירובי תבשילין

16י"ט שחל להיות בע"ש אסור לאפות ולבשל מי"ט לשבת אלא ע"י עירוב. הילכך צרי' שיקדי' מיום ה' בשבת שהוא ערב י"ט ונוטל כזית מאי זה תבשיל שיהיה ויצניע אותו ולא יאכל אותו עד שיעש' כל צרכי שבת. ובליל שבת אוכלו אם ירצה. והזכוי בו כמו בעירובי חצירות ושתופי מבואות ועירובי תחומין ואומר לחבירו זכה בהאי עירובא לכל בני מאתא זו. ומברך על מצות עירוב ואומר בהאי עירוב לישתרי לן למיפא ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא מיומא טבא לשבתא לי ולכל בני מתא זו. שאף הדלק' הנר צריכה עירו' שאם לא כן היה אסור להדליק מי"ט שבת. וא"ת והרי מדליקין נרות בבתי כנסיות ובבתי מדרשו' בלא ע"י עירוב. וי"ל כיון שיש בהם כבוד בית אלקינו מותר להדליקן. יש מי שאוסר להדליק נר מי"ט לחבירו דהוי הכנה כלומר שמדליקין ועדין אינו לילה וק"ל בפ"ק דביצה דאין י"ט מכין לחבירו. וכתבו התוספות שנהגו להתי' משום דסמוך לחשיכה ואע"פ שאינו לילה והוא צריך הנר לאותו יום בעצמו להאיר לו.

17וזה העירוב אין עושין אותו בפת אלא א"כ יהיה עמו תבשיל פת לאפות עליו ותבשיל לבשל עליו. וריפות וחוטי הבצק הנקראים בערבי אטריה אין מערבין בהם.

18וצריך להודיע בבית הכנסת ויאמר כל מי שלא הניח עירובי תבשילין יסמוך על שלי.

19ב' ימים טובים שחלו להיות בה' וע"ש עושה עירובי תבשילין מיום ד' שהוא ערב י"ט ואם שכח ולא הניחו יכול להניחו ביום ראשון של י"ט בתנאי שיאמר ביום הראשון אם היום קדש ולמחר חול איני צריך עירוב כי למחר אני יכול להכין צרכי שבת ואם היום חול ולמחר קודש בהאי עירובא לישתרי לן למיפא וכו'. ולמחר אין צריך לומ' כלום שאם קדש הוא כבר ערב מאתמול ואם חול הוא אין צריך עירוב. ודוק' בב' ימים טובים של גליות יכול להניח על תנאי אבל בב' ימים טובים של ראש השנה לא משום דקדושה אחת היא וכיום ארוך הוא.

20וכן י"ט שחל להיות ערב שבת. אין מערבין בי"ט לא עירובי חצרות ולא שתופי מבואות ולא' עירובי תחומין אלא מערב הוא ביום ה' שהוא ע"ש. ואם חלו שני ימים טובים של גליות בה' וע"ש מערב מיום רביעי עירובי חצרו' ושתופי מבואו' ועירובי תחומין. ואם שכח ולא ערב מערב עירובי חצרות ועירובי תחומין בתנאי שיאמר ביום הראושן אם היום חול בהאי עירובא לישתרי לן וכו' ואם היום קדש אין בדברי כלום ולמחר יאמר אם היום קדש כבר ערבנו מאתמול ואם היום חול בהאי עירובא לישתרי וכו'.

21כתב הרמב"ם דה"מ בזמן שב"ד מקדשים על פי הראיה ובני גליות עושין שני ימים טובים כדי להסתלק מן הספק לפי שלא היו יודעין היום שקדשו בו בארץ ישראל אבל היום שבני ארץ ישראל סומכין על החשבון ומקדשי' עליו ואין עוישן י"ט שני להסתלק מן הספק אלא משום מנהג וכדשלחו משם הזהרו במנהג אבותיכם בידכם אע"פ דבקיאי בקיבעא דירחא הילכך יום שני דרבנן הוא וליכא למימר אם היום קדש ולמחר חול דיום שני לאו חול מיקרי ולפי' אין מערב אדם ומתנה בזמן הזה לא עירובי חצרות ולא שתופי מבואות ולא עירובי תבשילין אלא מערב יום טוב.

22וכתבו המפרשים שאע"ף שעירב מיום ד' אינו נכון לשחוט ביום ה' לצורך שבת דהוא לנו ודאי אלא ישחטנה ביום ו' שהוא ודאי חול לנו ובקיאים בקיבעא דירחא.