אבודרהם, סדר תפילות השבת, שלוש סעודות

1ענין שלש סעודות של שבת

2אמרי' בשבת בפ' כל כתבי הקדש שחייב אדם לקיים ג' סעודות בשבת ודרש לה מקרא שנאמ' כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. ובשכר המצוה הזאת אמרינן התם כל המקיים ג' סעודות בשבת ניצל מג' פורעניות מחבלו של משיח וממלחמת גוג ומגוג ומדינה של גהנם. ובכל אחד מאלו השלשה פורעניות הזכיר יום. חבלו של משיח לפני בא יום ה', מלחמת גוג ומגוג היה ביום בא גוג, דינה של גהנם הנה יום בא בוער כתנור. ועוד אמרי' התם א"ר יוסי יהא חלקי מאוכלי ג' סעודות בשבת.

3וכבר כתבנו בהקדמת הספר הזה שאומר ר"ת שהנשים חייבות בג' סעודות וכן חייבות לבצוע על שתי ככרות ושם פירשנו הטעם.

4וכת' הר"ם במז"ל שגם בי"ט צריך לעשות ג' סעודות, והרא"ש לא היה נוהג כן.

5וצריך להיות זמניהם חלוקים האחד בליל שבת והשני בשחרית והשלישי במנחה לא כאותן שעושין השלישית בשחרי' אחר סעודה וברכת זמון שפורשי' מפה וחוזרין ועושים השלישית בענין שעושין סעוד' שבת לחצאין ואין כאן הכירא בסעודה השלישית. כי זמן הסעודה היא במנחה כדתנן בפרק כל כתבי הקדש נפלה דליקה בליל שבת מצילין מזון ג' סעודות בשחרית מצילין מזון שתי סעודות במנחה מצילן מזון סעודה אחת. ועוד אמרינן התם ת"ר מדיחין כלים בשבת לצורך השבת כיצד קערות שאכל בהן בשבת ערבית מדיחין לאכול בהן שחרית שחרית מדיחין לאכול בהם במנחה מן המנחה ולמעלה אינו מדיחן אבל כוסות וקיתוניות תלוחיות מדיח והולך כל היום כלו לפי שאין קבע לשתיה. ועוד ראיה מדתנן בפרקא קמא דפסחים ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ומשיירין מזון שתי סעודות וסעודה שלישית אין צריך לשייר דחמץ אסור משש שעות ולמעלה. אלמא שאין זמנה אלא במנחה. ורבינו תם היה רגיל לאכול בארבעה עשר בניסן שחל להיות בשבת בסעודה שלישית מצה עשירה הנילושת בשמן ודבש שלא אמרו רבותינו ז"ל כל האוכל מצה בערב פסח כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו אלא בלחם עוני אבל מצה עשירה מותר שעדיין לא חל עליו חיוב לחם עוני עד הערב.

6וכתב הר"ם במז"ל שצריך לקבוע כל אחת משלש סעודות האלו על היין. והרא"ש לא היה מברך על היין קודם משום דאתקש יום ללילה לענין קדוש מה לילה סגי בחד זימנא אף ביום נמי סגי בחד זימנא.

7וכתב הרמב"ם ז"ל שצריך לבצוע על שתי ככרות גם בסעודה שלישית. וכן כתב הרא"ש. וכתב עוד הרא"ש שאף כל שעה שמבקש לסעוד חייב בלחם משנה ואע"ף שאינו מחויב אלא בשלש סעודות.

8כתב הרב ר' משה כהן שזה שחייבו לאכול שלש סעודות בשבת מפני שהאוכל אכילה גסה יצטרך להרחיק זמן האכילה שאחריה וכשיראה שהוא מצוה לאכול שלש סעודות לא יאכל בשום סעודה מהם כי אם בשיעור שיוכל לאכול בהגיע זמן הסעודה שאחריה נמצאו כל סעודותיו לשם מצוה ולשובע נפשו וישאר לבו פנוי לעסוק בדברי תורה ונמצא כובש יצרו בסלקו האוכל מלפניו בעודו תאב לו וכשיעשה זה ביום המנוחה כל שכן שיעשה ביום המלאכה שלא יכבד האוכל עליו לבטלו ממלאכתו וכן אמרו בברכה על הכוס ונותן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו להראות שצריך לחשוב שהותר לו לשתות היין לצורך המצוה ולברך עליו את השם וכשיהיה בלבו כך לא יבא להשתכר ממנו עד כאן דבריו.

9וכתב רב נחשון מי שאכל הרבה ואין נפשו יפה לאכול שלש סעודות אם יכול לאכול כביצה ואין מצטער יאכל ויקיים שלש סעודות ואם כשיאכל הביצה מצטער הימנה פטור שלא תקנו רבותינו ז"ל שלש סעודות בשבת אלא לכבוד השבת ולענגה וכיון שמצטער אין לו עונג ופטור. וכן כתב הרמב"ם ז"ל.

10כתב רבינו תם שיכול להשלים סעודה שלישית במיני תרגימא פירוש מאכל העשוי מחמשת מיני דגן. כדאמרינן גבי סוכה לר' אלעזר שצריך ארבע עשר סעודות בסוכה אם השלים במיני תרגימא יצא. ור"י כתב כיון דילפינן שלש סעודות משלש פעמים היום הכתובין גבי מן צריך לעשותה בפת. וכן כתב הרמב"ם ז"ל.