תורת משה - אלשיך, דברים א:יז

1לא תכירו פנים במשפט כו'. פנים שהוא לכבד את זה יותר מזה ואין צריך לומר חלילה להטות משפט כ"א אפי' בעשות משפט וזהו אומרו במשפט. ועוד שנית תעשו והוא כקטן כגדול תשמעון והוא כי הנה הטיל כף הדמיון בכל אחד לאמר או כקטון את הגדול או כגדול את הקטן ויהי' ענין מאמרם ז"ל במקום אחר שאם יבאו לדין א' לבוש אצטלית זהוב וא' בלויי הסחבות שיכול העני לומר או הלבישני כמותך או לבוש כמותי וזה יתכן בהיות כ"ף הדמיון בכל אחד כקטון כגדול כלומר כקטון את הגדול העשיר או כגדול את הקטן הרש תשמעון. עוד ג' והיא לא תגורו מפני איש להטות משפט גבר מאימת שכנגדו כי הלא המשפט לאלהים הוא וכענין מאמר יהושפט כי לאלהים תשפוטו והוא כ"א הוא יתברך גזר בראש השנה לתת לראובן מאה מנה ולשמעון מאתים והי' לזה דין ודברים עם זה כי תבע זה את זה מנה ולפי האמת הוא פטור וע"כ הוא יתברך השופט כל הארץ דן אותו לפטור ונתן אל הנתבע די קצבתו אשר קצב עליו מראשית השנה וחייבו זה הדיין נמצא סותר משפט יתברך אשר שפט את זה לפטור ועל מנה זו השלים לו קצבתו ועתה יצטרך להשלים לו המנה הזה וההיקש בזה בחבירו על דרך זה שיצטרך להסיר מנה זה מקצבתו אשר קצב או להעלותו בחשבון קצבתו אשר קצב לו וחזר הדין אשר דן הוא יתברך נמצא כי הדיין לא לאדם הוא דן כ"א לאלהים כי להאדם הוא יתברך ממלא חסרון הנגזל בדינו מהלוקחו שלא כדין אך לאלהים הוא המשפט כאלו אותו יתברך הם דנים והוא מאמר יהושפט כי לא לאדם תשפוטו כי לאלהים תשפוטו. והוא אומר פה כי המשפט לאלהים הוא ואם כן האיש אשר תגור ממנו ותבא להטות משפט לזכותו שלא כדין נמנאת בשבילו מחייב את האלהים כביכול ואם כן ממי ראוי תגור מן הקדוש ברוך הוא שלא לעות את דינו או מאיש חרש את חרשי אדמה:

2עוד צוה להם שלא יחושו הדיינים אל כבוד בדין שלא ידעוהו בל יבושו לומר לא ידענו זה ויעותו משפט מפני הכבוד. כי אם הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי כלומר לא תשאלו לי כאשר יהיו עמכם הבעלי דינים פן תבושו מהם כי אם אתם לבדכם תקריבון אלי והוא נקל לאמר לבעל דין שחפץ להתיישב בדבר ומחר ישובו. ולא תאמרו אולי גם יקשה ממני או שכחתיו כי בשר ודם אני כי הלא ושמעתיו כלומר ושמעתיו מפי הגבורה כענין עמדו ואשמעה מה יצוה ה':

3עוד יתכן באומר ואצוה את שופטיכם כו'. לומר כי אמר משה אולי מה שמתעצלים ישראל על ביאת הארץ אינו ממאוסם בה כי אם עד יראו בעצמם זכות יעזרם. והנה אין זכות צודק בעצם לזה כי אם משפט וצדקה כדבר שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה וע"כ אמר ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר כלומר במה שבעת ההיא היא עת כניסת הארץ ראוי לאמר שהוא משפט וצדקה זהו שמוע כו' ושפטתם צדק הרי משפט וצדקה והשאר כמדובר. ואמר כי כאשר הזהיר את הדיינים בשופטם כן הזהיר את הבעלי דינין המון העם כיצד יתנהגו עם הדיינים ועם אחיהם וזהו ואצוה אתכם כו' את כל הדברים אשר תעשון: