תורת משה - אלשיך, דברים א:כב

1ותקרבון אלי כלכם כו'. ראוי לשים לב. (א) מה ענין צורך התקרבות כלם אליו לומר הדבר ההוא. (ב) מה ענין אומרו ויחפרו ולא אמרו ויתורו. (ג) אומרו וישובו אותנו דבר שהוא מיותר כי אין ספק שהמרגלים להשיב דבר משתלחים. (ד) כי הלא גם את הדרך אשר יעלו בה והערים אשר יבאו אליהן הכל נאמר מפיו יתברך באומר ובאוהר האמורי כו' שמונה והולך סדר הדרך והערים אשר יבאו אליהן א' לא' ויגדל קושי זה על משה באומרו וייטב בעיני הדבר איך ייטב בעיניו אחרי שגם שאלתם זו אמרה הוא יתברך. (ה) כי אומרו ויפנו ויעלו הוא מיותר כי בכלל אימר ויבאו עד נחל אשכול הוא. (ו) כי הלא כל הארץ הלכו וירגלו ואיך יאמר ויבאו עד נחל אשכול וירגלו אותה שיורה כי רק נחל אשכול תרו אותה בלבד. (ז) למה יזכיר מה שלקחו מפרי הארץ. (ח) אומרו וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ כו' כי לא אמרו כי אם עז העם ולא נוכל לעלות אל העם ויוציאו דבת הארץ רעה כי ארץ אוכלת יושביה היא ולמה השמיט משה כל דבתם רעה ואמר שאמרו טובה הארץ אם אוכלת יושביה כמאמרם היתה איך היתה טובה הארץ ולא עוד אלא שאומר שאמרו אשר ה' אלהינו נותן לנו ואדרב' הם אמרו ולמה ה' מביא אותנו לנפול בחרב ואיך יאמר שאמרו שה' אלהינו נותן לנו וגם ויאמרו היא תיבה מיותרת. (ט) אומר ולא אביתם לעלות ותמרו כו' כי הלא בכלל אומר ולא אביתם לעלות הוא שהמרו את פי ה' וגם מה היה באהליהם שאמר ותרגנו באהליכם. (י) איך למעלה אמר ולא אביתם לעלות שמורה כי לא מיראה עשו כי אם שלא אבו לעלות ומאומר בשנאת ה' כו' לתת אותנו ביד האמורי נראה כי מיראתם היו מתעכבים. (יא) שאחרי כן הוא אומר אחינו המסו את לבבנו שנראה כי רע עליהם המעשה למאן לעלות אלא שאחיהם המסו את לבבם והוא הפך כל הקודם. (יב) אומר אנה אנחנו עולים הם דברים יתרים ומשוללי טעם וגם הכל כלל הפסוק הקודם היא. (יג) אומר לכם במצרים כי הלא לא הוריש הוא יתברך את המצריים מפני ישראל שיאמר כאשר עשה כו' כי הלא הוא יתברך מה שצריך עתה שהוא להורישם (ואין ראי') מאשר עשה להם במצרים. (יד) אומר ובדבר הזה אינכם מאמיני' כו' מה הוא הדבר הזה אם הוא בנתינת הארץ הרי נאמר בפירוש שאדרבה אמרו בשנאת ה' אותנו כו'. (טו) כי פסוק ההולך לפניכם כו' היה ראוי ליכתב אחר פ' ובמדבר אשר ראית כו' ולא יכניס ביניהם פסוק ובדבר כו':

2אמנם אחרי אומר את אשר הזכיר חטאם במחשבה שחטאו עד כה בשתיקה כמפורש למעלה בא עתה ויאמר איך חטאו גם בדבור שבאו לרמות את משה לפתותו בפיהם ולבבם למרע ואחר כך יאמר איך חטאו במעשה שאחר אומר יתברך לא תעלו ולא תנגפו כו' המרו את פי ה' ויעלו ההרה במעשה והנה טרם יענה ראה פן יוכלו לאמר אליו אם אשר לא טוב עשינו בשלוח המרגלים הלא על ידך נעשה כי אתה שלחתם בידך ולמה לא אמרת לנו אל נא אחי תרעו. כי מה בצע במרגלים אם לראות כי טובה הארץ כמה פעמים העיד אלהי עולם כי ארץ זבת חלב ודבש היא. ואם לראות כי חזקים המה מכם ולא תוכלו למו ה' ילחם לכם והלא הוא יתברך האומר לכם באו ורשו ואין זה כי אם שהוא יתברך ימגן צריכם בידכם ותבאו כבא אל ירושת אבותיו. ואם לראות הדרך אשר תלכו בה והערים אשר תבואו אליהם הלא גם את זה דבר אלהים באומר ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים. באופן שהיה להם פתחון פה להטיל קצת אשמה בצד מה על משה. ע"כ אמר ראו התנכלותכם כי לא נתתם לי מקום לדבר כי הנה ותקרבון אלי באחדות אחד כלכם ומי יעלה על לבו שכל ישראל כאיש אחד היתה רעה בלבבם ובאים לרמות ולמרות את פי ה' ויבחרו לשון ערומים (ב) כי הלא ותאמרו נשלחה אנשים לומר אם תחשדינו שמיראת יושבי הארץ אנו עושים ולא בטחנו בה' איש מלחמה ובהבטחותיו יתברך אשר הבטיחנו אם כן לא היינו משלחים רק נבזים ושפלים פחותי הערך שגם אם רואיהם יכירום כי מרגלים הם ויסתכנו לא נשים עליהם לב. אך מאמרנו הוא נשלחה אנשים שהם ראשי עם בנודע שכל אנשים שבמקרא חשובים ואיכה נשים את גדולי שבטינו בסכנה אך אין זה כי אם בטוחים אנו ואין הכונה רק שגם אנחנו עולים כי אם שיקדימו אלו וילכו לפנינו וזהו נשלחה אנשים לפנינו. וגם אין דעתנו שירגלו את העם יושב הארץ אם נוכל להם כי אם ויחפרו לנו את הארץ לבדה ולא שירגלו כי אם ויחפרו והוא כי ישיתו לב אל הדרכים איזו היא דרך ישרה ללכת בה מסולקות מכשולות ומהמורות כי בזה ידמו לחופרי מכשולות מהדרכים וזהו ויחפרו כו' ומה גם אם ידעו כי ארץ הרים ובקעות היא. גם אל תחשדנו שהוא לרגל אם טובה היא אם רעה כי אין אנו חפצים רק שישיבו אלינו דבר א' והיא איזה הדרך כו' ולא אם טובה היא אם רעה כי זה הוא מה שלא שאלנו ועדין היה מקום למשה לאמר הלא גם כן אמר אלהים את הדרך תלכו בה והערים אשר תבאו אליהן כסדרן והלכתן באו הר האמורי כו' עד הנהר כו' ע"כ המתיקו בפיהם רעה באומרם וישיבו אותנו דבר כו' לומר הן אמת כי גם זה פי ה' דבר ונאמן הוא יתברך לעד אך הנה אמר אליך ולא לנו וגם הוא אל ולא איש ויותר מתיישב לב האדם באדם כמותו המדבר בו פנים בפנים ומשקיט לבו יאומר אל תירא כי אני הייתי במקומות ההם וידעתי איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם וזה אמרו נשלחה אנשים כמונו וישיבו אותנו ממש דבר פה אל פה את הדרך כו' מה שאין כן עד פה כי הוא יתברך דבר אותך ולא לנו דבר ואם שהוא אמת וטוב הנה יותר הוא מתיישב לבב אנוש מהדובר בו והוא אנוש כערכו. ע"כ על כל דבריכם שהיו כסף סיגים מצופה על חרש וייטב בעיני הדבר כי האדם יראה לעינים ואז לראות אם מורא יושבי הארץ נפל עליכם מיד ואקח אנשים כו' שהוא חשובים ראשי שבטים איש אחד לשבט באומרו שאם מפחד אויב היית' עושים לא הייתם מסכנים ראשיכם לשבטיכם כי גם שאמרת' נשלחה אנשים שהם חשובים לא על ראשי השבטים חשבתם. והביטו וראו רעתכם כי רב כי הנה ויפנו ויעלו ההרה כי בפנותם מפה שהיה בלי מכשול כך ויעלו שלא ראו לא שטן ולא פגע רע מאימת יושבי הערים ההם וגם אחר כלותם מתור הארץ חזרו ויבאו עד נחל אשכול אשר שם בני הענק כי לשון ויבאו הוא על החזרה וירגלו אותה והוא ענין מאמר תנא דבי אליהו פרשת שלח לך שאמר להם אל תכנסו כגנבים ואם יאמרו למה באתם אמרו על עסקי רמונים ותאנים כו' והוא לשלא יכירו כי מרגלים הם ויסתכנו ודעתי היתה שיקנו כסוחרים מפרי הארץ בל יראו כגנבים בדרך האתרי' והם לא עשו כן רק נכנסים כמרגלים ומה גם במקום ענקים וזה יאמר ויבאו עד נחל אשכול וירגלו אותה שהורו גם שם במקום ענקים כי מרגלים הם וזהו וירגלו אותה. ולא אמרו נקנה בכסף מפרי הארץ ולא נתראה כגנבים כ"א ויקחו בידם מפרי הארץ כי בידם כרתו משם זמורה ותאנים ורמונים שהוא כגנבים וזהו ויקחו בידם כי לא במחיר קנו מדעת בעליהם כי זה יורה גודל השגחתו ית' שעכ"ז לא נזוקו. ומזה היה להם להכיר ולבשר כי בידם ניתנה הארץ למורשה וא"כ ויורידו כו' והוא במה שארז"ל כי נעשו שתי כתות העשרה מרגלים ויהושע וכלב. היה נשאו הפירות ח' האשכול ושנים הא' נשא תאנה והאחד רמון. וכונתם לומר כי כמו שפירותיה משונים כך אנשיה משונים. אך יהושע וכלב שלבם שלם לא הביאו כלום ובזה נבא אל ענין. והוא בשום לב אל ייתור אומרו ויאמרו שהיה די יאמר וישיבו אתנו דבר כי טובה הארץ כו'. אך יאמר כי ב' כתות היו. אחד אשר לקחו מפרי הארץ ויורידו אלינו שהם עשרה המרגלים שהם הורידו הפירות אלינו הם השיבו אותנו דבר שהוא הידוע מדבתם רעה. והכת אשר לא הורידו דבר שהם יהושע וכלב הם אשר ויאמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו הם יהושע וכלב כמאמר הכתוב שם ויהושע כו' ויאמרו כו' הארץ אשר עברנו כו' טובה הארץ מאד מאד שהוא הפך הדבה רעה של מורידי הפירות. ואם כדבריכם שלא מדאגה מרעת יושבי בה ולא מעלות יושבי בה על לבבכם ואולי לא טובה הארץ שלחתם המרגלים. כי האמנתם את ה' א"כ ודאי שאת יהושע וכלב המחזיקים אמונתכם בו ית' היה לכם לשמוע אלא שלא אביתם להלוך ברוע בחירה:

3עוד יתכן באומרו וישיבו אותנו דבר כו' והוא כי יתכן קרה להם כמעשה דגדעון שרצה לנסות הצלחתו במה שישים ה' בפי אנשי מלחמתו וכן ביהונתן אם כה יאמרו עלו עלינו. וכן כתבנו שבזה נסה יהושע בשלחו את המרגלים חרש לאמר ששתקו כדי לאמר אנשי הארץ ישיבו דבר וכן היה כי אמרה רחב ידענו כי נתן ה' לכם את הארץ וכו'. וכן במרגלים אשר שלח משה אמרו בתד"א שאמר להם תלמי ידענו כי כל הארץ של אלהיכם היא והוא נתנה לכם כו'. ונבא אל הענין והוא שיתכן כי זה כוונו באומרם אל משה נשלחה אנשים כו' וישיבו אותנו דבר שהוא שישיבו אותנו הדבר אשר ישמעו שם ויהיה לנו לסימן הצלחה על דרך משז"ל על אומרו מנחה ישיבו כי מנחה שנתן יעקב לעשו ישיבוה אז על דרך זה דבר מה שיאמרו ישיבו לנו. ויתכן כי כן היה כי אפילו המרגלים הגידו לא כחדו את מאמר תלמי עליהם וזהו יאמר ויקחו בידם כו' ויורידו אלינו שהם הי' אנשים שהורידו הפירות והם עצמם וישיבו אותנו דבר הוא דבר ששמעו מתלמי. הרי שאפילו מוציאי דבה בישרו טוב וסימן יפה וגם ויאמרו שהם האחרים יהושע וכלב טובה הארץ כו' וא"כ מה שלא עליתם הוא רוע בחירה כי לא אביתם לעלות כמדובר. וגדולה מזו כי ותמרו את פי ה' והוא כפירוש המפרשים על מלת זו ודומה לה שהוא לשון החלפה והמרה ויהיה הענין כי אשר אמר לכם פנו וסעו כו' באו ורשו כו' שהיתה הכונה להטיב לכם להורישכם את הארץ למה שהוא אלהיכם אדרבא המריתם פיו כי אמרתם ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב וא"כ איפה היתה החלפה והמרה חלילה בין פי ה' ולבו כי היה בפיו אומר שתבאו ותרשו ובלבו היה הפך זה שהוא להפילכם ביד האמורי וזה עון עצום מאד חלילה. האם לעושהו יאמר איש שיש בפיו החלפה הפך מה שבלבו וזהו ותמרו את פי ה'. ועוד הוספתם כי כאשר ותרגנו באהליכם שרבו בכם בני בתיכם איך תאמרו שתפלו ביד האמורי והלא שכחתם כל אשר עשה לכם ה' במצרים וככחו אז כחו עתה כי לא ישתנה חלילה ע"כ בראותכם זה שבתם ואמרתם כי לא שב ה' מלהיטיב כי לא אדם הוא להנחם וגם לא מבלתי יכולת חלילה כי אם שמאז הוציאנו ממצרים בכל הנפלאות היה למען הפילנו ביד האמורי וזהו ותרגנו כו' ולהשיב למריבים אתכם אמרתם כי בשנאת ה' אותנו שהוא על ע"ג במצרים הוציאנו בכל נפלאותיו לתת אותנו ביד האמורי והוא כי לשמור שבועת האבות להביאם אל הארץ רצה להביאם ואחרי כן ינקם מהם. ואחרי דברכם הדברים הרעים האלה בקשתם לחפות כדרך כל חוטא שחש על הדבר הרע אשר דבר ופן יחשדהו שומע שב כמתחרט ונותן אמתלא לדבריו ואומר חלילה לי לדבר כדברים הרעים האלה אך פלוני היה סבה וכיוצא בזה כן עשו אלו כי אחר כל הדבר הרע אמרו אנה אנחנו עולים אחינו כו' לומר הנה לפי האמת אנה כלו' לאיזה מקום שיהיה אנחנו עולים או עד מקום שיאמר עליו עד אנה כלומר כי אין מקום לעלות עוד ואם נשית לב אל מספר אנה שהוא נ"ו הוא כמספר עד שמים העליונים עם הכולל יאמר עד השמים העליונים אנחנו עולים כי יש ספק בידינו לעלות כי ה' אתנו. אך מה נעשה כי אחינו המסו את לבבנו והיו סבה לדבר ככל הדברים הרעים שדברנו וזהו אחינו המסו את לבבינו כדי לאמר מה שאמרנו אשר לא כדת וזהו לאמר. ומהו אשר בו המסו את לבבינו הלא הוא כי היו עם גדול ורם ממנו כו'. ואז ואומר אליכם הלא אמרתם כי מחמת אשר שמו מורך בלבבכם אתם יראים אך נהפוך הוא כי בעון אשר אתם נכנעים על דברי המרגלים הפך הבטחתו ית' עון זה הוא המפיל מורא על לב אך לא תערצון מדברי המרגלים ובזה לא תראון מהם. והנה לכם ראיה נצחת. א' כי ה' אלהיכם ההולך לפניכם ולמה הולך לפניכם אם לא שהמבקש את נפשיכם יפגע בו תחלה למען ישמידנו הוא ית' טרם הגיעו אליכם וזהו ה' אלהיכם ההולך לפניכם ודאי שאינו כי אם כדי שהוא ילחם לכם טרם הגיע האויב אליכם. וש"ת היתכן שיהי' הוא ית' עצמו הורג באויבינו שהם בשר ודם לז"א לא כן כי אם ככל אשר עשה ה' אתכם במצרים לעיניכם והוא במה שידענו כי שרו של מצרים שמו מצרים והוא מאמר הכתוב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד כו' כמשז"ל כי ראו את השר ששמו מצרים בא לעזור לעמו וע"כ מה עשה הוא יתברך הפיל את השר ההוא וזהו ויראו בני ישראל את מצרים מת על שפת הים וירא את ישראל את היד הגדולה כו' אך לא הערב רב ומה גם לספר הזוהר כי אומרו על שפת הים הוא שפת הים של מעלה וזה אמר משה פה שאמרתי שה' ילחם לא עם בשר ודם כי אם ככל אשר עשה ה' אתכם במצרים הוא שרו של מצרים לעיניכם כי אתם בני ישראל זכיתם לראות מפלת השר בעיניכם כן יעשה גם עתה שיפול את השר תחלה לעיניכם ואחר כך תשמידון. ושמא תאמרו הלא גם אחרי מות שרם והורע מזלם האם גרעו מחיות ונחש ושרף ועקרב אשר אין להם לא שר ולא מזל וירעו וישחיתו לזה אמר הנה ראית גם כן במדבר בעיניך שעה היותו מקום נחש כקורת בית הבד ועקרב כו' ובעיניך ג"כ ראית אשר נשאך ה' כאשר ישא איש את בנו בזרועו בל יכשול בלכתו בדרך כך נשאך בענני כבודו למעלה מהארץ אשר שם נחש ועקרב ואדרבה הי' הענן ממותם ומאבדם מלפניך כך יאבד את אלו מלפניך כי לא יגברו אחרי מות שרם מחיות המדבר: