תורת משה - אלשיך, דברים א:לד

1וישמע ה' כו'. ראוי לשית לב (א) אל אומר וישמע ה' כי יאמר גזרתו ית' וידוע הוא כי שמע כי לא כבדה אזנו משמוע. (ב) אומרו את קול מלת קול מיותרת. (ג) וישבע לאמר כי אין צודק בו לאמר לאחרים. (ד) אומר איש באנשים האלה והיה לו לקצר ולומר אם יראו האנשים האלה. (ה) אומרו זולתי כלב כו' למה לא שיתף עמו את יהושע. (ו) אומרו הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה כו' כי הלא יאמר שלו יתן את הארץ ובכלל הדבר הוא שיראנה ולא שיאמר ולו אתן את הארץ כו'. (ז) גם בי התאנף ה' בגללכם כי הלא לא על עון זה התאנף ה' אליו. (ח) או' התאנף ה' לאמר שיותר היה צודק יאמר ויאמר גם עתה ולא יאמר לאמר כי אינו לאמר לזולת. (ט) ענין יהושע גם שלא כלל אותו עם כלב לא יפרידנו כל כך להכניס מה שבו התאנף ה' ולומר אחר כך ענין יהושע. (י) למה יאמר העומד לפניך שהוא מיותר. (יא) אומר וטפכם למה יזכיר להם הבאים וטוב היה להוכיח אשר לא זכו לבא. (יב) מה זו הכפלה הלז המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה:

2אמנם יאמר כי אחר הגזים משה להם עון מרגלים הנה היה מקום להקשות לו ולומר אם כן איפה מה היה כי כל שבועתו יתברך לא היתה רק שלא יראוה והאריך לכל אחד שלא יחיה פחות מששים שנה. לזה אמר הנה אין זה רק מרוב חסידותו יתברך כי עשה לכם שני דברים. אחד ששמו ה' הוא שם הרחמים ולא נתן אתכם ביד מדת הדין וגם לא הביט אל המחשבה שבלב כ"א את קול דבריכם אך לא אל מה שבפנים. והוא כי הנה פרשת שלח לך אומר על הטף והם יירשו את הארץ אשר מאסתם בה שהיא מאוסה בלב מה שבקול דבריהם לא אמרו רק שמפני היראה היו עושה ועוד הטיב לכם לבלתי הניח את מדת הדין לקטרג עליכם ולכלותכם וע"כ מה עשה נשבע על גזרתכם ולמה הוצרכה שבועה אך הוא לבל הניח פתחון פה למדת הדין להכביד יותר עד כלה וזהו ויקצוף שם הרחמים הנזכר וישבע ותדע למה נשבע הלא הוא לאמר אם יראו כו' כי נשבע לאמר גזרה זו לא רעה הימנה האפשרי' על ידי מדת הדין. אך אחר השבועה לא תחלוק מדת הדין לבטל':

3או יאמר וישבע לאמר לומר אם מדת הדין היתה עמנו למה נשבע אם יראו היה די יאמר אם יבאו אל הארץ ולמה מנע מהם גם הראיה לז"א וישבע לאמר אם יראו ולא נשבע לאמר אם יבאו הלא הוא לשלול את זולתו כ"א איש באנשים האלה לא יראו הדור הרע הזה בייחוד ולא זולתם. ואמור מעתה מי היה זולתם שבא לשלול אותו אם הוא כלב שכיון לומר הם לא יראו אך הוא יראנה וזה אומרו זולתי כלב הוא יראנה אי אפשר שבא למעט זה כי הלא ולו אתן את הארץ כו' ואם גם הארץ יתן לו מכ"ש שיראנה. ואם כן למה הוצרך למנוע ראיה מהדור לשלול את כלב שיראנה. ושעור הכתוב הנה וישבע לאמר אם יראו ולמה מנע הראי' אם הוא להבחין ביניהם לכלב שזולתי כלב הוא יראנה ולא הם הלא אמר ולו אתן את הארץ וא"כ גם באומר אליהם אם אתם תבואו אל הארץ היתה הכוונה לומר אלה לא יבואו זולתי כלב ואם כן את מי בא למעט באומר אם יראו אך אין זה רק כי גם בי התאנף ה' בגללכם. ויהיה כנודע מרז"ל כי נשאר משה עמהם להביאם עמו לעתיד לבא ועל כן נשבע לכם אם יראה למה שמה שהתאנף בי לא היה רק לאמר גם אתה לא תבא שמה שהוא על הביאה אך לא ימנע ממני והוא מאמרו יתברך כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא וע"כ להבחין ביני וביניכם אמר בכם אם יראו ולא אם יבא פן יראה כי אני ואתם שוים וז"א פה נאמר גם אתה לא תבא כלומר הראוי בי לאמר הוא לשון ביאה שהוא לא תבא שמה ע"כ מאז אמר בכם לשון ראיה להבחין ביני וביניכם כי אני אראנה. ועל דרך זה אמר רז"ל שבקש משה שיכתב עונו בתורה בל יראה שבעון המרגלים נשאר חוצה והראיה שאין אשמתי כאשר מנעוני מבא אל הארץ כאשמתם חלילה כ"א אפילו מה שנגזר עלי הוא בגללכם להביאכם לעתיד שאם לא כן גם אני הייתי נכנס כי הלא כל כיבוש הארץ אשר תכבשו מאתי הוא לכם כי הלא ה' אמר אלי יהושע העומד לפניך בזכות עמדו לפניך תשלים עליו שפע כי אותו חזק שהוא בסמיכות ידיו עליו שעל ידי כן הוא ינחילנה את ישראל. ומה שנשמר בל יהיה אומר לשון ראיה למעט את כלב ולא נשמר שהיה למעט את יהושע הוא ברור ובלתי צריך לומר אותו כי נודע היה ביניהם נבואת אלדד ומידד שמשה מת ויהושע מכניס ומכל שכן שינחיל ארץ:

4או שיעור הכתובים וישמע ה' כו' לומר אל יעלה על רוחכם כי כמוני ככם בענין זה ובעון זה כי אני שלחתי המרגלים ואנכי הסבותי הרעה הזאת כי הלא וישמע ה' את קול דבריכם כי על השליחות שנשתתפתי עמכם לא היה קצף כי אם על דבריכם שאח"כ. מה שאין לי חלק בזה. והראיה כי נשבע לאמר אם יראו ולא אמר אם יבאו ואת מי בא לשלול אם הוא על ששלל ואמר זולתי כלב וכיון שהוא יראנה והיה להבחין ביניהם ובינו הלא ולו אתן כו' והיה די הבחנה בין העדר ביאה לנתינה. אך הוא על כי בי התאנף ה' כו' ועלי היתה ההבחנה. והשאר כדלעיל: