תורת משה - אלשיך, דברים א:מא

1ותענו ותאמרו אלי כו'. ראוי לשית לב. (א) אל או' ותאמרו אלי שהוא מיותר ומהראוי יאמר ותענו חטאנו או ותאמרו חטאנו ולא יאמר ותענו לא מלת אלי. (ב) או' ונלחמנו ככל אשר צונו ה' כי הלא לא נמצא כזה שצוה למו ה' שילחמו. (ג) אומר ותמרו את פי ה' ותזידו ותעלו ההרה כי הוא דבר אמרו כמה פעמים ומהראוי לא יאמר רק ותמרו את פי ה' ותעלו ההרה או ותזידו ותעלו ההרה. (ד) או' וירדפו כו' כאשר תעשינה הדבורים מה ההדמות הלזה ומה ייחס היה להם עם מעשה הדבורים. (ה) אומרו ותשובו ותבכו למה ירמוז להם הבכי הראשון באומרו ותשובו והיה די יאמר ותבכו. (ו) אומרו לפני ה' כי מי לא ידע כי אין דבר אשר לא לפני ה' הוא כי מלא כל הארץ כבודו. (ז) אומרו ולא שמע ה' בקולכם ולא האזין אליכם שהוא דבר אמור ב' פעמים (ח) שהתחיל בשמיעה וסיים בהאזנה וכן התחיל בקול וסיים בעצמם באומרו אליכם ותגדל הקושיא בכלל שיש לנו מרז"ל כי שמיע' מרחוק והאזנה מקרוב ואיך אחרי אומרו ולא שמע ה' בקולכם שיורה על היותו ית' רחוק מהם ואיך יסמוך ויאמר ולא האזין שיורה כי קרוב היא. (ט) אומרו ותשבו כו' כימים אשר ישבתם שאם כ"כ ימים כאשר ישבו פעם הא' מה יתן ומה יוסיף הודעה זו. (י) או' ונפן ונסע כו' הלא כמו שמייחס כל הנדבר אליהם למעלה כן היו ראוי יאמר ותפנו ולא ונפן וגם מלת ונפן יתירה וכן כאשר דבר ה' אלי מה צ"ל כי מפורש הוא למעלה באומרו ואתם פנו כו' דרך ים סוף: אמנם משה עודנו עומד ומושך תוכחתו באמור אליהם אחר כל הדברים הרעים אשר אמרתם על דברי המרגלים עוד הוספתם על חטאתיכם בכמה פנים. אחד. כי אמר אליכם ואתם פנו כו' דרך ים סוף ולא עשיתם כי אם ותענו אותי כו' לעלות אל הר האמורי. ב' כי חשבתם לשוב מעונכם אולי ינחם ה' על הרעה וריפאתם השבר על נקלה כי הלא מהראוי היה להתחנן לפניו ית' בצום ושק ואפר בעינים מקור דמעה נוכח פני ה' עד ישוב ירחמכם אך אתם אפי' לא עניתם אליו כי אם ותענו אותי ולא לו יתברך מתחננים לפניו. וכן הוידוי לא אמרתם אליו ית' חטאנו לך כי אם ותאמרו אלי חטאנו לה' כמספר דבר קל וכאלו בזה כבר נתקן ונמחל ולא היה יותר כ"א אנחנו נעלה כו' בלי שום הכנעה מכם לקוניכם כאשר ראוי לשבים מפשעיהם. ואמרתם ונלחמנו כאלו במלחמתכם התשועה ואפילו לא יחלתם עד אעמוד ואשמעה מה יצוה ה' כי מיד ותחגרו כו'. וגם זו מן התוכחת שהראתם כי בחרבכם תירשו ארץ. ועוד חטאתם גדולה מזו כי עד כה הייתם כשוגגים ואח"כ הייתם מזידים כי חזר הוא יתברך והתרה בכם ויאמר אמור להם לא תעלו ולא תלחמו כו' ולא תנגפו כו' וע"י התראה זו נעשיתם מזידין כאומר ותזידו לעלות ההרה משא"כ קודם התראה כי הייתם כשוגגים שלא ידעתם אם נתרצה לכם ה' על יד אמרכם חטאנו לה'. ולא עוד אלא שהיה חטאתכם כפול. א'. כי ותמרו את פי ה' שהחלפתם מאמר פיו שהוא משמעו של ותמרו וכיוצא בו כמפורש בספר השרשי' והיתה ההחלפה כי הוא יתברך מעולם לא אמר שיצטרכו להלחם כי אם כבא אל נחלת אבותיו וזהו באו ורשו וכן והכחדתיו ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך וגם את הצרעה ישלח כו' באופן שלא נתלית ירושתכם את הארץ במלחמתכם ואתם באתם ותמרו את פי ה' והוא על אמרם ונלחמנו ככל אשר צונו ה' והוא הפך כל מאמריו יתברך אשר צום וזהו ותמרו את פי ה' לומר שהוא צוה לכם להלחם. ב' כי ותזידו לעלות כו' במזיד מה שאין כן מתחלה שהייתם כשוגגים. והביטו וראו כאשר אין ה' בקרבכם כי אין צ"ל על ידי להט החרב וחנית וכידון שירדפו אתכם כ"א ויצא האמורי כו' ולא בחרב ובמלחמה כ"א וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים כאשר תפוצינה אנה ואנה כי יגביהו קול הברה וכל שמעם יברחו פן יזוקו בעקיצתם כן גם אתם רדפו אתכם בקול הברתם כאשר תעשינה הדבורים וזה הספיק להבריחכם ואין זה רק על כי אין ה' בקרבכם. ואחר ניסתכם ויכתו אתכם כו' ואז ותשבו ותבכו כו' והוא כי אמרתם בראות שלא נעניתם אין זה כ"א אחד משני דברים או על שלא בכינו כי שערי דמעה לא ננעלו. או על שלא היתה תשובתינו ממנו אל ה' לאמר לפניו חטאנו לך כ"א אל משה אמרנו חטאנו לה' ולא שוה להם וזהו ולא שמע. ע"כ לתקן שתי אלה אמר על האחד ותשובו ותבכו ועל השנית אמר לפני ה' שהוא מהם אליו יתברך לנוכח אתו ולא כבתחלה שאמרו למשה חטאנו לה' ולא שוה להם וזהו ולא שמע ה' בקולכם שהוא כאשר אמרתם לי חטאנו לה' כי עדיין הייתם רחוקים שהיא גדר שמיעה שהיא מרחוק וגם על אשר בכיתם שהבכיה מקרבת את האדם להב"ה כי ע"כ שערי דמעה לא ננעלו על כל זה לא האזין אליכם לומר כי גם שהבכי גורם האזנה מקרוב. עכ"ז לא האזין למה שהוא אליכם. והוא אשר דקדק באומרו ותשובו ותבכו שהוא להשוות בכייה זו אל הראשונה שהוא כאשר ויבכו העם בלילה הוא כי אותה הבכיה לא היתה על אשמותם מתוך תשובה כי אם מאימת האמורי כך בכיה זו לא מחמת תשובה בכו על אשר חטאו לה' כ"א בכו על שויכתו אותם עד חרמה ולא על עונם וזהו לא האזין אליכם שהוא להיות אליכם כי לא בכיתם בכיה ראויה כאמור. ועוד חטאתם כי לא עשיתם מאמרו יתברך באמור לכם ואתם פנו וסעו דרך ים סוף כ"א ותשבו בקדש ימים רבים ולא תקנתם שם דבר מאשר קלקלתם כ"א הייתם שם כימים אשר ישבתם מתחלה וכאשר לא ראיתם שם תועלת הודתם אלי ונפן יחד המדברה דרך ים סוף כאשר דבר ה' אלי מאז ואמר כי הפניה והנסיע' היתה כאשר דבר ה' אלי שלא בכוונה לסבוב את הר שעיר כי אינו מאשר ינחילנו ה' אך ונסב את הר שעיר ימים רבים כי היה לבבכם לכבוש אותו והוא מה שלא דבר ה' אלי כאשר יבא בס"ד: