תורת משה - אלשיך, דברים י:יב

1ועתה ישראל מה ה' אלהיך כו'. ראוי לשים לב. (א) אל מלת ועתה וגם אל אומרו ישראל כי מי לא ידע כי ישראל המה. (ב) אומר מה ה' כו' האם כל הדברים האלה מעט המה. והנה רז"ל אמרו וכי יראת שמים מלתא זוטרתי היא ומשני אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא משל למי ששואלים לו כלי גדול כו'. והלא יקשה על מאמרם זה למה לא הקשו מכל הנזהר בב' הפסוקים רק מיראה לבדה וגם מה משיב אין לגבי משה כו' אם הכתוב מדבר בישראל וגם מה צורך אל המשל. אך המה ראו שאפשר לפרש הכתוב ולומר שאינו שואל רק יראה כדי שעל ידה יובן ללכת בכל דרכיו ית' כי בא ליטהר ביראה מסייעין אותו בכל השאר וז"א ללכת שהוא להבא וגם לא אמר וללכת וכן או' לאהבה וללכת ולעבוד ולשמור כו' שכל אלה ימשכו מהיראה ואותה הוא מבקש עתה ועליה אמר מה ה' שואל כ"א ליראה אחר היראה תהיה מוכן ללכת כו' כי מסייעין אותך. וע"כ לא הקשה רק ממנה והשיב אין לגבי משה כו' והוא כי הנה משה למען הכניס אהבתו יתברך בלב כל ישראל אמר עתה ראו כמה חביבים. אתם עתה לפניו יתברך כי הלא אמר אלי קום לך למסע לפני העם כלומר למסע במדבר אך לא לחניה ומנוחת הארץ כי אם ויבאו ויירשו את הארץ כלומר הם ולא אני כי זה יורה היותכם חביבין לפניו. והנה עתה ישראל שאתם מעותדין לבא לרשת מה ה' אלהיך כו' כ"א ליראה כדי שתזכו לרשת ולא אני כי היפלא ממני כי הנה אצלי מלתא זוטרתי הוא כלומר ואיני נכנס ככם. ולבל נאמר הלא נהפוך הוא כי כל הגדול מחבירו. יצרו גדול ממנו לזה נשא המשל למי ששואלים ממנו כלי גדול ויש לו לומר שאינו כבחינת מה שקשה על היותר גדול להלחם עם יצרו עד ינצחנו ותהי' היראה מושרשת בו שקשה להביא את יצרו עד דכא רק בבחינת מה שכבר יש לו והשיגו זהו דרך רבינו ז"ל על הקושי הלז. ונחזור אל ההערות שהתחלנו והוא כי ראוי עוד להעיר. (ג) כי הלא העבודה מאהבה היא רצויה לפניו מהעבודה מיראה וא"כ למה מזכיר ליראה. (ד) היתכן כי גם אחר לכת בכל דרכיו עדיין תחסר אהבה שיאמר אחרי כן לאהבה כו'. (ה) דברו כל זה לשין יחיד ואח"כ לשון רבים ומלתם כו'. (ו) אומר ולעבוד את ה' וכי מה שאמר ללכת בכל דרכיו אינו עובד את ה'. (ז) אומר הן לה' אלהיך כו' איך מתקשר אל הקודם. (ח) אומר לה' שיותר יצדק אומר מה' כי באומר לה' שיראה שעתה יהיו לו יתברך ולא יהיה לו עד כה. (ט) אומר מלת הן שהיא יתירה. (י) אומר השמים כו' שמזכירם שלא כסדרן. (יא) אומר חשק לאהבה כ"א חשק כבר אהב ואיך יאמר לאהבה ומה גם כי אהבה יהיה מסיג החשק וקלה ממנו ואיך יצדק יחשוק לאהבה כו'. (יב) אומר ויבחר בזרעם למה לא אמר בזרעם לשון אהבה. (יג) אומר בכם לשון רבים מה שאין עד כה שדבר בלשון יחיד. (יד) אומר ומלתם כו' כי מאומרו בסוף פסוק הקודם ויבחר בכם כיום הזה יראה שהיו צדיקים ואיך יאמר אחר כך ומלתם כו' שיורה כי עדיין הם בלתי כשרים ערלי לב:

2אמנם לכאורה יאמר כי הנה דרך המלך בהטיבו את עמו הטבה רבה הלא יתחייבו המה משלהם להעשירו במסים וארנוניות ובמתנות כנודע יותר מטיבי' העם את המלך מהמלך אליהם. אמר הנה עתה ישראל שבא עת ירושת הארץ מה ה' אלהיך שואל יהיה מעמך כלומר כי אם תתן צדקות או תרומו' ומעשרות ודומיהם לא מעמך המה כ"א מעמו יתב' כי הכל שלו כ"א מה ששואל מעמך היא ליראה כו' שאין דברים אלו בידי שמים דאלו צדיק ורשע לא קאמר שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אם יכבדו וירבו עליך שהם ליראה כו' ולאהבה כו' לשמור כו' הלא לטוב לך והמה למען ייטב לך כי אם צדקת מה תתן לו ואינו כמלך שיעבדוהו עמו לטוב לו וזהו אומר לטוב לך:

3או יאמר קרוב לזה ועתה ישראל שתבא לנחול את הארץ מה שיאל מעמך שתגיע במעשה עתה ישראל טרם תנחל ארץ כ"א ליראה כדי ללכת בכל דרכיו אחרי בואך לארץ ולאהבה מעתה כדי לעבו' אחרי בואך וכן לשמור כו' שהכל אינו רק קבלה במחשבה לקיים אחרי כן. וכל זה שמצרף למעשה אינו רק לטוב שהוא מחשבה טובה משא"כ במחשבה רעה וגם זה אינו לאומות כ"א לך כי לגוים ההם אין מחשבה טובה מצטרפ' למעש' וז"א לטוב ואו' לך.

4א"י בהקדי' ב' דברים. אחד כי הלה יש ב' מיני יראה א' יראה גרועה וא' אהובה וחשובה. הא' הוא לחוטא הירא מעבירו' שבידו מפחד רעה. והחשובה אשר הוא לצדיק וישר שירא מהבטל כמו רגע מעבודת קונו לבלתי יגרע מרצונו הטוב עמו. הקדמה שנית והוא אין חפץ ה' באהבה לבדה כ"א גם ביראה כד"א את ה' אלהיך תירא. והענין כ"א ישרת איש את קונו מאהבה לבדה הלא לא ירע בעיניו השמט מעשות קצת מצות באומר כי יבטח באהבתו ית' שלא יקפיד עמו כדרך האוהבים שלא יקפידו זה על זה על כן צריך יראה כעבד מלך הירא מהתבטל מכל א' ממצות המלך אשר יצונו לעשות. ואם יעבוד מיראה לבדה הלא לא יעבדנו בכל לבבו בשני יצריו וגם לא ימסור נפשו על עבודתו כנודע כי אין איש מוסר נפשו רק מאהבת והתקשרות נפשו עם נפש אוהבו כדרך החושק משא"כ לעובד מיראה. ונבא אל הענין אמר מתחלה הייתם נקראי' בכם עם באומר בסמוך קום לך למסע לפני העם למה שאז עדיין היה עון אשר חטאו בידם באופן שאז יראתם את ה' תהיה בבחינת היראה הראשונה שהיא מיראת העונש. אך ועתה ישראל כלומר עתה בעת בואכם ליירש את הארץ שכלו מתי מדבר וכלו החוטאים בשיטים וכל הנשארים הם צדיקים ובשם ישראל יכנו וז"א ועתה ישראל כלומר עתה יש לכם תואר ישראל ולא תואר עם וגם לשון יחיד שע"כ לא אמר בנ"י שהוא יורה על אחדות וכשרון באופן שהורא' עתה אינו מיראת עונש עבירות שבידכם רק מהסוג השני ועל כן מה ה' אלהיך המתייחס אלהותו עליך לכשרותך שואל מעמך כ"א ליראה ואופן היראה היא ללכת כו'. והוא פן תאמר כי הלא עתה לא תאות לך רק אהבה כי צדיק וישר אתה דע לך כי גם עתה צריך יראה והוא כ"א היתה אהבה בלבד היית נשמט ממקצת דרכיו יתב' על כן צריך ליראה כדי ללכת בכל דרכיו. ומאליו יובן כי אין היראה מחמת עונש רק לבל השמט משום דבר מעבודתו יתברך וגם לא תספיק יראה וצריך ג"כ ולאהבה אותו והטעם כי אם היתה יראה לבדה לא תעבדנו בכל לבבך שהוא בשני יצריך וגם לא תמסור נפשך על עבודת ה' אך על ידי אהבה ימשך לעבוד את ה' כו' בכל לבבך ובכל נפשך וז"א ולאהבה כו' ובכל נפשך:

5עוד יתכן בכונת הכתוב כי הנה יש מצות שבין אדם לחבירו ושבין אדם למקום. והנה דרכו יתברך על מה שבין אדם לחבירו לומר ויראת מאלהיך ובזה יאמר על מה שבין אדם לחבירו ליראה את ה' ללכת בכל דרכיו שהיא מה הוא חנון אף אתה חנון מה הוא רחום כו' מה הוא גומל חסדים כו' אשר כל דרכיו יתב' אשר נעשה כמוהו הם דברים שבין אדם לחבירו שבהם תתייחס היראה. אבל על מה שהוא בין אדם למקום אמר ולאהבה כו' ולעבוד את ה' שהוא עבודת שבינך לבינו יתברך שתהיה בכל לבבך ובכל נפשך כי במה שבין אדם למקום יצדק ענין אפי' הוא נוטל את נפשך. ובזה יתכן אומר שחלוקה זו עבוד את ה' ולא בקודמת:

6עוד יתכן יאמר כי הנה לבלתי כשרים לשאול מהם יראה או אהבת ה' מלת' רבתי היא אבל למי שכבר השלים נפשו יקל הדבר כי מצוה גוררת מצוה. ובזה נבא אל הענין והוא כי תכלית האדם הוא דבקות האיש עם קונו והלא כמו זר נחשב מאין ולאין תתהוה הויה זו והיא רחוקה עד אין קצה כי מה דמות תערכו לגבר עם אלוה ומה גם עתה לשאלתו ית' תמיד שנאהבהו כד"א ואהבת את ה' כו' והלא לא תתהוה אהבה אלא בין השוים. ע"כ אומר כי הן זאת כונת הכתוב. כי ע"י משה נעלה במעלות דבקות נמרץ קו לקו ואמר ועתה ישראל ולא אמר בנ"י לומר הנה תחלת ההדמות לה' אלהינו הנה יש אתכם והוא אחדות וז"א ועתה ישראל כלומר עתה הגעת לגדר היות אחדות ביניכם עד שתקראו יחד ישראל. וידוע מאמרנו אשר השמיענו ברבי' כי תחת מה חיבב הוא ית' השלום בינינו עד אין קץ ושנא תכלית שנאה את המחלוקת עד שעליו נחרב בית שני הלא הוא כי נפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד אשר שם ימצאו כל בחינותיו ית' יש בחינת חסד ובחינת דין ובחינת רחמים וההיקש ביתר בחינות וע"כ בהתאחד נפשות עם בנ"י למטה יתאחדו שרשיהן למעלה ויהיה ייחוד עליון בכל שמותיו ית' שם מדת החסד ושם מדת הדין ושם מדת הרחמים אשר זה סבת קיום העולמות. וההפך בהיות פירוד למטה כנודע ליודעי חן. אמר הנה עתה יש ייחוד בניכם כי ועתה ישראל כלומר בעלי ייחוד וע"כ גם ה' בבחינותיו נקרא עליך ה' אלהיך שהוא אחדות שתי המדות. ומה שואל ממך עתה אחר הכשרון הזה שיהיה דבר גדול בעיניך כ"א על היראה שעל זה היא מלתא זוטרתי וז"א כ"א ליראה ולא כל בחינת יראה אני אומר כ"א שתהיה בין בהתנהגות ית' ערך במדת ה' שהוא רחמים בין בהיות בבחינת מה שהוא אלהיך שהוא מדת הדין תירא ממנו כ"א ישפיע לך רחמים וטובה תירא שמא יגרום החטא ותשמן ותבעט ואם במדת רוגז אל תקוץ כ"א עדיין תירא בל תחשוב כבר פרעת חובך. והנה עד כה השגת אחדות עם קונך במה שלבותיכם שלמים זה עם זה ע"י האחדות אשר לו מדת חסד עם אשר לו מדת רוגז. ועל שאין לך הדמות עם יוצרך עדיין רק בדבר זה בלבד לא תתייחס לאוהב בעצם את ה' כי אין זה שווי מספיק לייחס אהבה רק בחינת יראה כאומר ליראה כו'. עשה זאת איפה הדמות יתר על הקודם למען תצדק אחרי זאת גדר אהבה בעצם והוא ללכת בכל דרכיו והוא כי זולת היות לכם לב שלם זה עם זה ג"כ תשפיעו טובה זה לזה כדרכיו ית' מה הוא רחום כו' מה הוא חנון כו' זה הדמות יותר על הקודם ואז יצדק ולאהבה אותו אחר אחדות הנפשות אשר חלקם ית' המה וגם השפיע זו בזו מעין בחינותיו ית' המשפיעות למעלה עי"כ כשהוא נוסף על מציאות ייחוד כנודע ליודעי' חן ואז לא תפלא אהבתך עם קונך כי יש שווי בערכים האלו. אך השמר לך פן מאהבך תתגאה להערי' הדבר אל שווי עצמיי חלילה כ"א לעבוד שתכי' כי אין כל זה מספיק רק להיותך כדאי לעבוד לו ית' בבחינת שווי מה שלא תהיה לפניו ית' כאשר בהשתחוו' לאיש צפור דרור כי לא יחשיב ויתכבד האיש בדבר ההוא כי מה לתבן את הבר אך בהשתחוו' לאדם איש כמוהו בדמותו בצלמו יתכבד בו באו' כי דומה הוא לו אנוש כערכו על הדרך הזה הנה ידוע כי גרוע עד אין קץ הוא האדם לפני קונו מצפור דרור לפני איש ואיך יחשיב הוא ית' שירות האיש ומה גם ליקרא אוהבו. אך ע"י הדברים הנאמרים תצדק אהבה בצד מה לשיהי' לפניו ית' איש הישראלי כעבד מתייחס אליו ית' להחשיב עבודתו כאלו מסיגו הוא וכמשל רז"ל לב' אחים תאומים כו' ועבודה זו תהיה את ה' אלהיך שהוא בין בהתנהגו ית' עמך במדת ה' שהיא רחמים בין בהתנהגו במדת אלהיך שהוא דין לא תמוש מלעבדו בכל לבבך בלי הרהור אפי' הוא נוטל את נפשך. לא שתעשה המצות בעד אושר השכר שהוא ע"מ לקבל פרס כ"א לשמור את מצות ה' ואת חקותיו למה שהן מצות ה' ולמה שהן חקותיו. ושעור הענין מה שאמרתי לעבוד כו' שתהיו כעבדים אל תהיו כמשמשין את הרב על מנת לקבל פרס כ"א להיות מצות ה' ולהיות חקותיו ולא שיעלה על לבך שאין פרס חלילה כי דע לך כי אשר אנכי מצוך היום הוא לטוב לך אלא שאתה לא תכוין לבך: