תורת משה - אלשיך, דברים יא:כו

1ראה אנכי נותן לפניכם כו'. ראוי לשום לב. (א) אל אומר ראה לשון יחיד ולפניכם ל' רבים. (ב) אומר היום כי מי לא ידע כי ביום ההוא מדבר. (ג) אומר נותן כי אין ל' מתנה צודקת בזה. (ד) מה הנה ברכה וקללה אם אמרנו שהן האמורות בהר גריזים ובהר עיבל ברוך האיש כו' ארור האיש כו' א"כ מיד היה לו לפרשם ולא יאמר אנכי נותן במה שעתיד לומר פרשת כי תבא. ועוד כי גם שם לא נזכרה הברכה כ"א הקללה לבדה. ועוד שהרי פה מפרש את הברכה אשר תשמעון והקללה אם לא תשמעון הנה כי את השמיעה קורא ברכה ואת העדר השמיעה קללה. ואם אמרנו כי אומרו ברכה וקללה הוא כי השמיעה בעצמה תחשב ברכה ואשר לא תשמעון יחשב קללה הנה מלבד מה שצריך לדעת למה קראם כך ולא אמר טוב ורע כמאמרו לפנים ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע שהוא יותר צודק. הלא כמו זר יחשב יאמר כה ברכה וקללה ואחר ג' פסוקים יחזור לומר ברכה וקללה באומר ונתת את הברכה כו' ואת הקללה ולא ראי זה כראי זה כי פה הוא על השכר ועונש ושם על אומר ברוך האיש כו' ארור האיש כו'. (ה) למה לא אמר משה בעצמו פה עם כל ישראל הברכה והקללה ההוא ולא יאמר שהמה יתנו את הברכה כו' ולא הוא עתה. (ו) אומר את הברכה ובקללה לא אמר מלת את כ"א והקללה כו'. (ז) אומר אשר תשמעון ומהראוי יאמר אם תשמעון מעין אומר והקללה אם לא תשמעון. (ח) כי כאשר בקללה פי' מה שימשך מאשר לא ישמעון שהוא אומר וסרתם מן הדרך כו'. כך בברכה היה ראוי יפרש מאשר ישמעון מה שימשך. (ט) אומר אשר לא ידעתם אם יעבדו ע"ג מה לי אם הם אשר ידעום או אשר לא ידעום. (י) אומר והיה כי יביאך כו' למה יהיו הברכה והקללה בהרים ההם מבזולתם. (יא) אומר הלא המה בעבר הירדן כו' למה נותן בהם ה' סימנים. (יב) אומר כי אתם עוברים את הירדן כי הלא מלת כי תורה שהוא נתינת טעם אל האמור ואיננו צודק כלל. (יג) כי אומר לבא לרשת את הארץ הוא מיותר וטוב היה לקצר ולומר כי אתם עוברים את הירדן וירשתם את הארץ וישבתם בה. (יד) אומר ושמרתם לעשות כי היל"ל ושמרתם ועשיתם:

2אמנם רצה מרע"ה לבנות ולנטוע בקרב לב עם בני ישראל יסודות ועניינים ועיקרים להשרישם בשרשי עבוד' אלהי עולם ה' הלא המה. ה' דברים. (א) בל יעלה על לב איש מבני ישראל לדבר ולומר כי כאשר מלך המולך על עם רב לא ישית לבו אם אחד מבני עמו לא יטפל במלאכת המלך אחר שמלאכתו נעשית ע"י רבים אשר אתו. כן גם ה' אשר נתן תורה לס' רבוא מבני ישראל ומצות לעבוד עבודת יתברך אם יכרת איש מכללות כלם מעבוד עבודתו לא ישית לבו אל איש אחד אשר יפרוש עצמו מעבוד עבודתו יתברך כי הלא מלאכתו תורתו ומצותיו נעשים ע"י כל שאר ישראל. ע"כ בא להסר תועה מלב שוגה ומפתי בל יאמרו כדבר הרע הזה אשר אין לו שחר כ"א שכל התורה כולה היא ניתנה לכל אחד ואחד מישראל אין נקי. (ב) בל יעלה על רוח האדם באדם כי כאשר עבד מלך העובד אותו בכל לבו ומקבל פרס על עבודתו ועל משאו אין לו אלא שכרו אשר ינתן לו על עשותו רצון המלך. אך מלאכת עבודתו לא העדיפ' לו הנאה או שלמות ולא הטיבה לו כלום מצד עצמה. וכן אשר חטא וימרוד במלך ותלו אותו על עץ אין רעתו רק אשר שלם אותו בראשו על עברו רצונו. אך לא נפסד ולא נפחת איכותו על יד חטאתו אשר חטא לו. אך בני ישראל עבדי ה' לא כן המה בעבודתם את אלהי עולם ה'. כ"א שכל מצוה ומצוה ממצות ה' אשר האדם עוש' היא עצמו מקנ' בו קדושה. כמאמרנו בכל ברכות המצות אשר קדשנו כמצותיו כי המצוה עצמן הן המקדשו' אותנו. ואינו דומה האדם טרם עשותו המצוה באיכותו לאחר עשותו אותה. כי יהיה כזהב העולה במעלות שווי ע"י צרוף הכור כי יהיה מזוקק וטהור. כן המצוה תזככנו ותקדשנו. ולא בלבד את נפשו' כ"א גם עם רותו גויתו. והוא כי הלא כל מצוה ומצוה שורש' למעלה עם ה' וכאשר יעשנה פה האדם יתעורר האיר ההוא ויתרב' ויתפשט עד חומרם ז"ל שיברא מלאך המאיר לו ומעטרו בעולם העליון והוא המאיר לו ותעדנו בג"ע ככתוב אצלנו על מז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שהם אורות שרפי קדש אשר נעשו במצותיהם. באופן שהמצות עצמן הן הן שכרן זולת אשר יוסיף הוא יתברך משלו על עשותם רצונו. וההיקש בעבירות כי נבראים מלאכי חבלה משחיתים שהן הן המרעים וממקום אותו על עשיתו אותן וכן המלאכי חבלה הדנים אותו בגיהנם. (ג) להודיע לישראל ישימו כל מעיינם ולבם לעבוד את ה' כי זה חסדו יתברך כי מדה טוב' מרובה ממדת פורענית. (ד) כי עם היות הדבר כן אל יקוץ בתוכחתו יתב' בעוה"ז ויבחר בדרך ה' אפילו ייצר לו פה. כי יבחר בחיי העוה"ב כי שם הוא העיקר. (ה) שלא יקוץ בעול המצות אם רב היא בעיניו כי הלא הבא ליטהר מסייעין אותו ואינו צריך לטרוח כ"א עד ההתחל'. כי אחרי כן כל אשר הוא עושה הוא יתברך העושה. הפך הבא ליטמא כי גם את הכל האדם הוא העושה את הכל קו לקו עד יירש גיהנם:

3והן כל ה' הדברים האלו הנאמרים באמת מפי משה במקראי קדש האלו אחד לאחד. ובראשון היחל ואחר ראה אנכי נותן כו' והוא אשר פעל ועשה היא ית' במעמד הר סיני אשר טיהר וזיקק את בני ישראל כלם איש לא נעדר שלא פסקה זוהמתו ממנו ויוכן לנבואת פנים בפנים ויאספם ויקבצם יחד כלם. אך בדברו אתם לא דבר רק עם כל אחד וא' ואמר אנכי ה' אלהיך ולא אמר אנכי ה' אלהיכם. וכן אמז"ל שהדבור עצמו הי' מדבר עם כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך כו'. הנה כי גם שרצה הקב"ה יעמדו יחד כלם כי אינו דומה המצוה נעשית ברוב עם לאשר הנעשים במעטים עכ"ז הודיעם כי אל כל אחד ואחד הוא ית' נותן לו את כל תורתו. וזה מאמר משה פה באומר ראה אנכי כו' לומר ראה נא והבט כל איש פרטי מכם מה שאני נותן לפני כולכם כי גם שאתם כולכם מקובצים לשמוע השמיע' ברוב עם זכות' מרובה. עכ"ז עם כל יחיד אני מדבר וזהו ראה אנכי נותן לפניכם. וע"פ דרכו רמז באו' נותן כי מתנה טובה היא מוסרו הטוב הלזה ולא יחשבוהו לעול על צואר. ועל הב' אמר ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעון כו' לו' אל יעלה על רוחכם ששכר המצוה הוא דבר נפרד מן המצות עצמן וכן עונש העבירות כי לא כן הוא כ"א אשר תשמעון היא עצמה הברכה כי המצוה עצמה היא המאשרת ומענגת ומעטרת את האדם כי אור שורש המצו' למעלה מתברך ומתרבה וע"כ ברכה תחשב וזהו שלא אמר טובה ורעה רק ברכ' כי יתב' אור המצוה עצמה ויתרבה. וההפך בעובר עבירה על כן קללה תראה וזהו הברכה אשר תשמעון והקלל' אם לא תשמעון כו'. ועל הג' אמר את הברכ' כו' והקלל' כו' לומר הנה הברכ' לא בלבד תקבל שכר' כ"ח שזולת הקרן קיימ' לעוה"ב גם יהיו לכם פירות בעה"ז. משא"כ העבירות כי אין להם פירות כמז"ל ע"פ אמרו צדיק כי טוב כי פרי כו' אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעש' לו. וזהו את הברכה כי מלת את באה לרבו' את פירות ברכת השכר. אך בקללה לא אמר ואת הקלל' כ"א והקלל' כו'. אין בה רק הקללה עצמה אך לא פירות. ועל הד' אמר אשר תשמעון את מצות ה' אלהיכם. ולבא אל הענין נזכירה מז"ל במדרש רבה על פסוק ראה נתתי לפניך היום את החיים כו' ובחרת בחיים שאמרו לא די שנותן לפנינו שני הדרכים כ"א שמייעץ אותנו שנבחר בחיים כו'. והלא כמו זר נחשב מאמר' זה כי אדרבה הוא מן התימ' למה זה צריך לייעץ כי אחר הודיעו הטוב והרע מה צ"ל שיבחר בטוב ומי יתן ומי ימיר טוב ברע. אך הנה הוא כי גם שירא' האדם שבעבוד את ה' ייסורין יבואו עליו אל יקוץ כ"א יחזיק לעבוד' ה' ויבחר בחיים האמתיים של העוה"ב שהם ע"י יסורין וזה יאמר פה את הברכה אשר תשמעון ולא אמ' אם תשמעון ע"ד או' והקלל' אם לא תשמעון. אך הוא לרמוז לנו ע"פ דרכו עצת ה' אותנו לו' שנבחר בחיים וזהו הברכה אשר תשמעון כלו' הברכ' היא אשר תשמעון בודאי אל מצות ה'. וזה שאר צורך לייעץ הלא בין יתנהג עמכם במד"ר בין יתנהג במדת הדין וז"א מצות ה' אלהיכם לומר בין בהיותו מתייחס עמכם בתואר ה' שהוא רחמים בין בהתנהג בתואר אלהיכם שהוא דין אל תמוש משמוע אל מצותיו. וז"א אשר תשמעון ולא אמר אם תשמעון שהוא מורה ספק רק לשון מורה על עצה טובה כי זה הוא אשר יעשו הפך הקללה שאמר בה אם לא תשמעון. ועל הה' כיון במה שעל הברכה לא אמר רק השמיע' ועל הקללה אמר אשר יעשה ע"י מה שלא ישמעו שהוא אומר וסרתם כו'. והוא כי למה שהבא ליטהר מסייעין אותו ע"כ לא יתייחס אל האדם בעצם רק התחל' אשר בא ליטהר כי כל אשר יעשה אחרי כן הוא ית' העוש' בסייעתו אותו. משא"כ בבא ליטמא כי גם כל מעשהו אל האדם יתייחס כי הוא המתחיל והוא הגומר כי אין מסייעין אותו אלא שפותחין לו והוא העושה בעצם כל הנמשך מהתחלתו עד תומו. וז"א בדברו על מעשה הטוב אשר תשמעו אל מצות ה' לומר הברכה אשר לפניכם שתעשו בבחירתכם הוא אשר תשמעו כו' כי השמיעה שהוא היותכם באים ליטהר בשמעכם לעשות כי בזה אתם השומעים ומתייחס אליכם. אך המעשה שאחר הביאה לטהר שהוא הנמשך אחר השמיע' לא אליכם יתייחס בעצם כ"א לה' לבדו המסייע אתכם. ע"כ הברכה היא השמיע' אני או' אשר תשמעו אך לא הנמשך ממנה. אך אמנם לא כן הרשעים כי הקללה שהוא אם לא תשמעו לא בלבד ההתחל' כ"א גם הכל אתם העושים כי וסרתם אתם מן הדרך כי כל המעשה אשר ימשך אליכם יתייחס כי הבא לטמא אין מס"א רק פותחין לו והוא העוש':

4או יאמר ראו נא מה בין קיום מצות להפכן כי במצוה מחשבה טובה מצרפה למעשה משא"כ בעבירה. וזהו הברכה אשר תשמעון שהוא השמיעה אל מצות ה' אלהיכם כי תשמעו לשמן למה שהם מצות ה' אלהיכם שהיא מחשבה טובה זה יספיק ליחשב ברכה וזכות כי הוא ית' מצרפה למעשה. ע"כ אני אומר שע"י השמיעה ימשך שתעשו כי המחשב' בלבד כבר הוא מעשה. אך בקללה אין העדר השמיעה שאוטם משמוע אזנו מחמת מחשבה לבלתי עשות מצטרפת למעשה עד בא מעשה הרעה אל הפועל שהוא וסרתם מן הדרך שהוא דרך ה' בכל מצותיו. אך זה הוא ביתר מצות. אך כאשר מהן המשכו עד עבוד אלהים אחרים לזה אין צריך מעשה כי המחשבה תספיק כנודע מפסוק למען תפוס את בית ישראל בלבם. וז"א ללכת אחרי אלהים אחרים כי המחשבה ללכת עון וקללה תחשב. ואמר אשר לא ידעתם הוא כי מתחלה לא יתפתו אחרי אלהי מצרים או אלהי סיחון ועוג אשר ידעום כי הרי ראו שלא הצילו את עובדיהם מידו ית' אך ילכו אחרי אשר לא ידעום שלא הכירו עדיין חסרונן. עוד כיון לומר אל יעלה על רוחכם לומר כי כאשר הברכה היא אם תשמעון אל מצות ה' כך הקללה תהיה אם תשמעו אל דברי עונות כי לא כן הוא. כ"א גם העדר שמיעה אל מצות ה' יספיק כי הלא מזה ימשך שוסרתם מן הדרך שהיא דרך לעשות מצותיו ומזה ימשך גם ללכת כו':