תורת משה - אלשיך, דברים יד:כא

1לא תאכלו כל נבלה כו'. ראוי לשום לב. (א) למה מייעץ אותנו לתת לגר או למוכרה לנכרי והיהודי יצונו על העדר האכילה בלבד. (ב) אומר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך כי הרי נאמר למעלה וסמך לא תאכל כל תועבה שגולל כל מה שתיעב לנו הוא ית' שכולל כל מה שאסר עד סוף פסוק זה ולמה חזר לאומרו פעם ב'. (ג) איך מתקשר לזה אומר לא תבשל גדי בחלב אמו. (ד) אומר עשר תעשר כו' איך מתקשר אל הקודם:

2אמנם יאמר הלא אמרתי לך לא תאכל כל תועבה שהוא כל בעל חי שמינו טמא. הלא תאמר הלא מה שהבדל יבדילני ה' מן העמים שלא אוכל בשר חזיר החולד והעכבר הלא אין זה על כי קדוש אני מצד עצמי כי הלא כמוני ככל יתר עמים הלא ברחם א' של חוה או אשת נח נוצרנו ומאדם האחד נוצרנו. ומה יתרוני עליהם אם לא שאני עובד את ה' ויתר עמים את אלהים אחרים. על כן אמר דע איפה כי לא כן הדבר כי אם על איכות נפשותיכם גם כן. כי הלא אם כן איפה הנבלה שמינה טהור אלא שקרה לה מקרה שנתנבלה שהוא מעין העכו"ם שלדעתך מינו טהור שגם הוא בן נח אלא שקרה מקרה שנדבק בע"ז ונעשה כמת ואכל נבילה אך הגר תושב שכפר בעובד גלולים ופירש ממנה לא יאכל נבלה שגם היא מינה טהור ואשר נפגמה בהתנבלה לא אירע כיוצא בו בגר תושב כי לא נפגם בעובדי גלולים. ואדרבה אני מצוה ואומר שתתננה לו בחנם ואכלה ואין הפרש בינו לעובד עבודת גלולים שהוא הנכרי רק שלא תתן לו מתנת חנם. אם כן הוי אומר כי אין עיקר הדבר על הע"ג כי אם על כי קדוש אתה לה' אלהיך. כי משורש נפשך אתה קדוש לה' כי חלקי ה' אמרה נפשך. ועל כן גם מבלי עבוד ע"ג אפי' מגר תושב אתה מובדל באיכות. ושמא תאמר והלא הקושיא במקומה כי אחר שאב אחד לכולנו הוא נח ויכוננו ברחם אחד איך היה ההפרש הזה ומי יאמר כי על טעם זה היה ציווי יתברך. ע"כ אמר מרע"ה ראה כי כן הוא וממצותו יתברך תלמד. כי הלא אחד ממצותיו יתברך הי' לא תבשל גדי בחלב אמו והלא הגדי והחלב מבהמה אחת יצאו ושם נתהוו ולמה יפרידם יתברך זה מזה כן בדבר הזה אל תתמה על החפץ כי אל דעות ה' והוא היודע כי גם היוצאים מבטן אחד יתפרדו ולא יתחברו. באופן כי גם שעם ה' ויתר עמים מאיש ואשה אחת יצאו לא יתחברו יחד באיכות כי לא ראי זה כראי זה וזהו שסמך ואמר לא תבשל כו'. ואם כן אמור מעתה כי עיקר הדבר הוא מפאת הנפש כמדו'. וממוצא דבר בין תבין ג"כ דבר אשר יקשה ממך הלא הוא כי לא יבצר מאיש שוגה ומפתי להרהר ולומר הלא אם ה' הבדילנו מן העמים ה"ה על כי אין לנו שתוף רק מפאת החומר. אך הלא בקרב ישראל שכלם קדושים וחלקם ה' אמרה נפשם למה נפרדו לוים וכהנים מישראל בתרומות ומעשרות והכהנים יאכלו משולחן גבוה ולא כן הישראלים. לזה אמר מאשר רמזתי לך במצוה זאת לא תבשל גדי בחלב אמו עם ששניהם משורש אחד וממקום אחד. לא יקשה עליך יתרון הלוי ועשר תעשר את כל תבואת זרעך לתת להם חלק בראש ולא תשית לבך להרהר על יתרונו כי בכל דבר יש יתרונות ובחינות והדרגות. ואל יעלה על רוחך כי אתה גרוע מאד ממדרגתם. כי הלא גם אתה יש דברים שתדמה להם כי ואכלת לפני ה' אלהיך כו' כאוכל משולחן גבוה שהוא מעשר שני כי לה' הוא כנודע על כן המקדש אשה במעשר שני אינה מקודשת ולא עוד אלא שהלא ממעשר שני שלך יאכל הלוי מתחת ידך וזה אמר בסוף הענין והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו כו'. וע"כ אל תקפיד כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה'. אך לא יעדרו הדרגות בקדושה זו למעלה מזו כאמור. ונבא אל התכת המקראות בס"ד: