תורת משה - אלשיך, דברים ב:יז

1וידבר כו' אתה עובר כו'. הנה אומר מה שעבר את גבול מואב הוא לבלי צורך ומהראוי לא יאמררק אתה תקרב מול בני עמון אל תצורם כו'. ועוד מה בא ללמד כי ארץ רפאים תחשב אך היא ומהו השינוי כי על ער אמר רפאים יחשבו אך הם שייחס הדבר אל העם ופה אל הארץ באומר ארץ רפאים תחשב כו'. ועוד כי מן הסתם שהקרא ארץ רפאים הוא על כי רפאים ישבו בה וא"כ למה הוסיף ואמר רפאים ישבו בה לפנים או יאמר זה ולא יאמר שארץ רפאים תחשב. ועוד אומר שקראם זמזומים מה בא להודיענו וכן מה שחוזר פה להזכיר ענין כאשר עשה לבני עשו שהרי נאמר עניינו פעמים. ועוד אומרו והעוים שיראה סיפור לבלי צורך:

2אמנם הנה למעלה נאמר כי בעברם את גבול מואב בימי כל הדור אנשי המלחמה אמר להם הוא ית' אל תצר את מואב כו' (והנה שם אמר) כי לבני לוט נתתי את ער ירושה כי לעמון ומואב שהם בני לוט לא נתן כ"א את ער וע"כ עתה בעברם את גבול מואב וער ויתקרבו מול בני עמון יאמרו ישראל הנה ארץ בני עמון לא ניתנה להם ירושה כ"א את ער לשניהם לזה אמר אתה עובר את גבול מואב את ער וקרבת מול בני עמון אל תצורם באמור כי ארץ מושבם לא ניתנה להם כי אם את ער לשניהם תדע לך כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירושה כי לבני לוט נתתיה ירושה. וש"ת א"כ איפה למה נאמר בארץ מואב לבני לוט שיורה שהוא לשניהם וכן על ארץ בני עמון לבני לוט גם הם והוא לו לבדו לז"א ארץ רפאים תחשב אך היא תחשב ארץ רפאים כארץ מואב וע"כ בבחינה זו נאמר על כל אחדי מהם לבני לוט על כי זו וזו ארץ רפאים תחשב נמצא כי מה שנקרא ארץ רפאים לשניהם היא וטעם הקרא ארץ רפאים הוא על כי רפאים ישבו בה לפנים. ואחר אומר מה שארץ בני עמון גם היא ירושה להם כמדובר הוציא הנפקותא לנותרים אחרי מות כל אנשי המלחמה והוא כי למעלה על שעיר ועל ארץ מואב שהיה מה שנא' לישראל שלא יתגרו בם כי לעשו נתן ה' את שעיר לירושה ואת ער לבני לוט הזכיר מה שמואב השמידו את האימים אשר היו מטילים אימה גם על מואב וכן בני עשו השמידו את החורים שהיה שלא בטבע למה כי ה' אשר נתנה להם לירושה היה עמהם. והיה כמוכיח את ישראל שלא למדו מאלו כי גם הוא ית' הנותן ירושה לישראל יעזרם. אך עתה כאשר תמו כל אנשי המלחמה אמר הוא ית' למשה שיאמר לדור הזה הבאים לירש. שני דברים. אחד. שלא יתגרו בבני עמון. כמדובר. שנית שמהם ילמדו לעתיד ע"כ אל יהי מורך בלבבם כאבותם. ומבני עמון יראו וילמדו כי הלא העמונים יקראו לרפאים זמזומים אנשי מזמות ותחבולות באופן כי מי יוכל להם וג"כ כי היו עם גדול ורב ורם כענקים ועל כל זה וישמידם ה' מפניהם ויירשום כו' ואיך היה זה אלא כי האלהים עשה לקיים מאמרו אשר אמר לתת לבני לוט את ארצם ירושה כלומר וא"כ איפה מזה תלמדו גם אתם לבטוח בה' כי ארץ ירושתכם יתננה בידכם. ומפני שיקשה להם כי בשלמא לעשו למה שהוא מזרע אברהם ויצחק להסיר מהם תלונה למה לא יקחו חלק בארץ ע"כ נתן להם ירושה את הר שעיר. אך את בני לוט מאין ולאין הוצרך לתת להם ירושה לז"א כאשר עשה לבני עשו כו' אשר השמיד את החורי כו' לאמר אם קשה בעיניכם ללמוד מבני לוט למדו מבני עשו כי לולא ה' היה להם לא השמידו את החורי ולמה עשה כך אם לא לקיים ירושתו כן יעשה לכם. וש"ת אם מה שנצחו בני עשו את החורי שלא בטבע וכן עמון ומואב את ארץ רפאים היא הוראה שמן השמים ניתן להם ירושה א"כ איפה גם כל תחום א"י מעזה עד נחל מצרים לא ירשו ישראל כי הלא כפתורים היוצאים מכפתור השמידו את העוים וישבו תחתם עם היות שאין היוצאים מכפתור אנשי שם וישמידו את העוים וישבו תחתם ונאמר כי עזרם ה' ויתנם להם לירושה וא"כ למה רשות לישראל לרשת עד נחל מצרים. לז"א אינו דומה כי העוים לא היו בבתי ערי חומה כ"א בבתי החצרים אשר אין להם חומה סביב ע"כ כפתורים היוצאים מכפתור יכלו להם והשמידום וישבו תחתם: