תורת משה - אלשיך, דברים כא:א

1כי ימצא חלל כו'. הנה ראוי לשית לב. (א) אומר אשר ה' אלהיך נותן כו' יראה ייתור כי היה לו לקצר ולומר כי ימצא חלל באדמתך וידוע כי היא אשר ה' אלהינו נותן לנו. (ב) אומר בשדה בפתח הבי"ת שהוא כאומר בהשדה והלא אין כאן שדה ידוע שיצדק בו ה"א הידיעה וא"כ מהראוי תנקד בשב"א. (ג) למה יצאו הזקנים והשופטים על המדידה ההיא (ד) אומר והיה העיר הקרובה כי הוא משולל גזרה כי אין הגזרה אומר ולקחו כו' שא"כ אין מקים לו' וא"ו באו' ולקחו שהוא כמוסיף על דבר והראוי הי' יאמר והיה העיר הקרובה אל החלל יקחו עגלות כו'. (ה) אומ' ונגשו כו' למה אמר כי בם בחר ה' לשרתו ולברך בשם ה' מי לא ידע בכל אלה ומה שייכות יש לזה עם הדברים האלה ומה גם עם כל ריב וכל נגע. (ו) אומר וכל זקני העיר כו' והוא כי הנה קבלו רבותינו ז"ל כי זקניך ושופטיך האמורים למעלה הם מראשי הסנהדרין שבירושלים ואין עושים רק המדידה וחוזרים למקומם ואח"כ באים זקני העיר ההיא ורוחצים כלם את ידיהם ואומרים ידינו לא שפכה כו' והכהנים בני לוי אומרים כפר לעמך ישראל כו'. וראוי לשים לב למה נתייחדו כל כת מהם אל דבר א' שלא עשה הכת האחרת. (ז) אומרו לא שפכה בה"א בסוף תיבה ומהראוי היה שתהיה וי"ו (ח) אומר אשר פדית ה' מה צורך להזכיר הפדיון פה. (ט) אומר ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל כי זה יורה שעל כללות ישראל יש אשמה דבר שצריך תפלה על כלם והלא מהכתובים הקודמים יראה שהכל תלוי בעיר הקרובה אל החלל. (י) אומר ונכפר להם הדם כ"א ידם לא שפכו את הדם ההוא למה צריכים כפרה וגם מלת הדם מיותרת. (יא) אומר ואתם תבער הדם הנקי כו' אחר שנתכפר להם הדם מה צורך לבער הדם הנקי:

2אמנם הנה לבא אל הענין נזכרה מז"ל מההיא עובדא דריב"ל שנהרג איש קרוב אל עירו ונמנע אליהו מלהראות אליו אחר ימים שהתענה ונתראה לו אמר לו למה לא ראיתיך זה כמה ימים א"ל אילו זכית לא נהרג איש בקרוב אליך כו' הנה כי בהמצא חלל באדמה אשמת הדבר על אנשי המקום שלו היו ראויים היות מגן בי תהלה תקלה סביבות הם:

3ונבא אל הענין והוא כי הנה דברי עונות הנושא הזה לד' יתחלקו. (א) עון החלל עצמו כי בחטאו מת. (ב) עון ההורג. (ג) עון בני העיר הקרובה כי עונותם היו גרמת נזקו שלא הגיעו לבל תארע תקלה מתחת ידם בשכונותם. (ד) גרמה רחוקה מזו וקרובה היא בצד מה ע"פ בחינת היותם עם בנ"י והוא כי כל אלפי רבבות בנ"י כאיש אחד חברים ונפש אחד יקראו לאחדות מקורם ולכן גם העדר כללות זכות ישראל היה גרמת נזק המצא חלל באדמת קדש באיזה מקום ממנה שיהיה. ונבא אל התכת הכתובים והוא כי הלא יאמר נא ישראל לא יבצר או החלל היה זכאי לפניו ית' או היה חייב כענין מז"ל דין ד' מיתות לא בטלו ויקרה כי הרג איש ולא הומת ע"פ ב"ד שלא נודע או לא התרו בו וה' אנה לידו שיהרג. והנה אם היה חייב בדין למה יחריד הוא ית' עליו את כל החרדה הזאת להוציא מסנהדרי גדולה למדוד את הערים וזקני העיר להעריך את העגלה בכל חוקותיה ושירחצו מים ושיבואו הכהנים הלוים ויתפללו לפניו יתב' כפר לעמך ישראל כו' והלא מה כפרה צריך אם מת חייב. ואם מת זכאי וע"כ צריך כל החוקים האלה והלא יקשה כי מאן מוכח כי מת זכאי לעשות את כל זה ומי יודע אם זכאי היה או חייב ואולי וקרוב לודאי כי בחטאו מת ולמה יחרדו עליו את כל החרדה הזאת. ע"כ אמר דע איפה כי כאשר ימצא חלל שהוא תואר אל הנהרג שלא ע"פ ב"ד אינו חלל רק באדמה כלו' אך לא בשמים ממעל כי שם לא לחלל יתייחס כי אם למת בגזרת עירין כי נתחייב מות. אלא בלא יבצר מהיות בו מות מבלי אשר הכהו נפש. וא"כ גם בהיותו חייב למעלה אני שם אשם הריגתו בעצם עליך ומחריד עליו את כל החרדה האמורה בפרשה ושלא תפלא כי הוא גרם לעצמו ומה כל החרדה הזאת לז"א הנה יש סבה קצתה רחוק לגרמת נזקו והוא כי הלא כל איש ישראל כאיש אחד ונפש א'. ואדמתם עם שנחלקה עדיין האחדות במקומו. ואם בהמצא חלל באיזה חלק מן האדמה כהמצא בחלק כל א' מהם יחשב ואלו זכו לא היה נמצא חלל באדמתם. נמצאו כל ישראל חברים בגרמא זו כעובדא דריב"ל וזהו או' באדמה אשר ה' אלהיך נותן לך כלומר לך לשון יחיד כי כאחד תחשבו אתם וחלקי אדמתכם באופן כי גם עין הכולל מגיע חלק לכל איש ישראל בכל מקום שיהיה. וא"כ גם גרמת הנזק ההוא לכל כללות ישראל יחשב. ועוד סבה יותר קרובה ועצמות בעצם והיא אל הקרובים אל החלל כי גם שגבר עונם מצא מקום העון ההיא לחול בגבולם והיא אומר נופל בשדה שהוא למה שהיתה נפילתו בשדה שהוא כאומרו בהשדה שע"כ הבי"ת פתוחה לומר כי היה מקים מסויים נגרמת נזקו שהיתה שדה העיר הקרובה כי עונותיה הסבו רעתו כי מגלגלים חובה ע"י חייבים. ואילו זכות היה להם לא היה נארע דבר ההוא סביבותיה וז"א נופל בשדה באופן שלא נודע מי הכהו כלומר כי מה שלא נודע הוא מי היה המכה אך מי היה הגורם לא נעלם כי הלא ויצאו זקניך ושופטיך מסנה"ג ומדדו כו' שהוא כמשפט כולל בין ערי ישראל לדעת על מי היתה אשמת דבר. וע"כ יתברר כי והיה העיר כו' לומר כי והיה הגורם העיר הקרובה אל החלל הגורמת הרעה:

4או יאמר קרוב לזה. הנה עד כה לא נודע מי הכהו אך ויצאו זקניך כו' ומדדו כו' ואז ימצא כי והיה כו' אשר הכהו העיר הקרובה אל החלל כ"א לא הכו בידם הממשיית הכוהו ביד אשמתם שגרמו לעשות העון הגדול ההוא סביבותיה. כי ע"כ לא השליטו האלהים את ההורג ההוא לעשות את הרע ההוא עד פגעו בשדה העיר הקרובה ההיא סמוך אליה כי שם מצא העון לחול בו ובזה אין הגזרה חסרה מהכתוב. גם יתכן כיון באומר מלת נופל שהיא מיותרת. לומר כי נוסף על יתרון גרמת נזק העיר הקרובה על החלל על גרמת נזק כללות ישראל עוד יש דבר שני בעיר ההוא כי הלא עדיין דם החלל נופל וצועק לפניו ית' ותובע דין כענין זכריה וענין הבל כד"א קול דמי אחיך צועקים. ולמה שאין החלל נופל וצועק רק במקום שנהרג בו על כן קרובה פקודת העיר ההיא לבא על יושביה באופן שכפולה צרת העיר ההיא משאר ישראל בשתי הבחינות. וז"א נופל לשון הווה כי תמיד הוא נופל לפניו יתברך ותובע דין וכהתימו לומר גזרה זו הוסיף ואמר ענין שני והוא ולקחו זקני העיר כו' והוא לומר הנה הצד השוה שבכללות ישראל כי גם שאמרנו כי גרמת נזק בדרך קרובה בעצם תלויה בעיר הקרובה אל החלל ובדרך רחוקה בצד מה היא גם על כללות ישראל כי הם גוי אחד בארץ וכל ישראל כאיש אחד חברים. ושעוד שנית אל העיר הקרובה והוא שהדם הוא הנפש של החלל נופל וצועק שם כמדובר. ע"כ צוה ית' ואמר ולקחו זקני העיר ההוא כו' והוא לומר הנה הצד השוה שבכללות ישראל עם העיר הקרובה הוא עון הדם ואין הפרש ביניהם אלא בפחות ויותר. אך נוסף על העיר ההיא על הכולל הוא כי שם חלקת דם נפש החלל צועקת. על כן יבאו תחלה זקני העיר ההיא ולקחו עגלת בקר וערפו כו' וגם ירחצו ידיהם במים על העגלה וענו ואמרו ידינו כו' והוא לסלק הדם ההוא מביניהם מלצעוק עליהם. והוא שעל צעקתה על בחינת הגוף הנה וערפו שם את העגלה. ואם על הדם הוא נפש שנשפך כמים על כן ירחצו מים לרמוז כי נקיים הם ורחיצות ידיהם מהדבר ההוא. ומיד יתודו וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה כלומר מתודים אנחנו כי מהב' ידים הנמצאות לשפוך דם. (א) יד הגשמית המכה והורגת. (ב) יד המסבבת סבת ההריגה. שהעון הוא יד החזקה לגרום מיתה ביד הגשמית מהב' ידות. הא' מהם הוא אשר לא שפכו את הדם שהיא יד הגשמית. אך יד גרמת עונינו שפכו. וז"א ידינו לשון רבים על ב' ידים. ואו' שפכה בה"א בסוף תיבה שהוא לשון יחיד על היד הא'. כי יש אם למסורת. אך המקרא הוא בלשון רבים כי לא היה דרך ממשיי. רק גרמא בלבד ואומרו את לרבות גם דם זרעיותיו ואז עי"כ הדם הזה שהזכירו שהיה הילך וסוער עליהם אז מסתלק מעליהם. ואחר הסיר על ידי זקני העיר ההוא סרח העודף בעיר ההיא על כללות ישראל שהוא כי שם היה נופל דם החלל וצועק ונסתלק כמדובר. אז נשאר הצד השוה של הכללות עם העיר הקרובה שהוא ענין גרמת העון שבאה התקלה ההיא עם שכל העיר גרעה כמדובר ע"כ ונגשו הכהנים כו' שהוא לומר כפר כו' והוא הכהנים הם העומדים לסלק היזק ולהביא שפע טוב על הכלל ועל הפרט. על הכלל כי בם בחר ה' לשרתו שהוא בעבודת הקרבנות שעל יד התמידין מסלקים רוחות רעות וטללים רעים וכחות רעים וע"י ברך את ישראל בשם המפורש הם מורידים שפע קדושה וברכה עליהם נמצא שעל הכלל כח הטומאה על יד הכהנים לסלקה ולהוריד ברכה. כן עתה בתפלתם יסלקו חלאת טומאת העון הנעשה על ידם ומקטרג עליהם וישפיעו תחתיו שפע ברכה מלמעלה. שהוא על בחינת אשמת כללות ישראל וגם על בחינת אשמת העיר הקרובה שהוא דבר פרטי גם כן יאתה להם כי הלא על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע בין איש ובין רעהו שהוא דבר פרטי. והוא שע"י המשפט נשפע שפע טובה וברכה בעולם כי הוא א' מעמודי העולם וכן על פיהם יהיה כל נגע שאם החכם יאמר שהנגע טמא או טהור אין ממש בדבריו ועל פי הכהן תפול הטומאה והטהרה ותחול כי אפילו כהן עם הארץ מוליך את החכם עמו מלמדו ואומר לו אמור טמא או אמור טהור ויקם לו ואין זה רק שזו כחו מאתו ית'. כי כח הטומאה השורה על המנוגע עודנו במראה טומאה שלא שב הנוגע מעונו אומר טמא לקיים בו טומאת כח עונו אשר הוציא את מראה הנגע. ובראותו לפי מראה הנגע שבו סימן טהרה כי נטהר ושב מעוט אז אומר הכהן ההוא טהור ומבריח כח טומאה אשר שרתה בו בעונו. והענין כי כאשר על ידי היות על פיו הנגע יסלק טומאת עונו ששרתה על המנוגע באומר טהור כן יסלקו הכהנים גם עתה מהעיר הקרובה הפרטית טומאת העון השורה עליה. וכאשר בכל ריב שישפטו הם יעשו שלום ושפע טובה על הארץ יריקו כן סלוק ההיזק גם יביאו תועלת. והקדים הריב אל הנגע להביא הדבר בהדרגה. כי לשרתו ולברך בשמו הוא לכללות ישראל. והריב הוא לשנים. והנגע הוא לאחד: