תורת משה - אלשיך, דברים כב:א

1לא תראה את וגו'. ראוי לשים לב. א' אל הסמיכות. ב' למה לא אמר מתחלה לא תרא' את שור אחיך או את שיו או את חמורו נדחים ולא שיבא השלישי בפסוק אחר לומר וכן תעשה לחמורו וגו' וגם לפי הפשט אומר תחלה והתעלמת מהם ואחר כך אומר לא תוכל להתעלם עם שהדרשה תדרש שהוא פעמים שאתה מתעלה שהוא בזקן ואינו לפי כבודו. גם ענין לא תראה את חמור אחיך. אינו מתקשר יפה אל הקודם ופסוק שאחריו לא יהי' כלי גבר על אשה וגו' אין לו ייחס כלל עם הקודם:

2והנה לבא אל הענין נשים לב אל אומרו בלשון שלילה לא תראה את שור וגו' לא תראה את חמור וגו' אך הנה כתבנו כי מתחלת הפרשה עד כה הוא ענין נמשך מחשקת היפת תואר כי על ידה תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה העבריה והאחת שנואה בנשואיה היא היפת תואר וזה פריה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. ויהיה כי לאיש משפט מותו הומת כי כל זה נמשך מתת איש ביפת תואר עינו כמדובר. והנה היה מקום יאמר איש הלא לטובה יחשב לי כי הלא גויי הארץ גם הם לה' המה כי הוא בראם וכל הכנענים אשר חוץ מתורת ה' הנה לאבידות מאדוניהם יתברך יחשבו. ואם כן למה לא יחשבני הוא יתברך לקונה נפש אבודה שהסרותי נפש אחד מהבלי כנעני והבאתיה תחת כנפי השכינה. והלא למשיב אבידה אחשב כי הבאתי אבידתו לאדוניה הוא יתברך כי אדון הכל הוא. ולמה יאמר כי אשר לא טוב עשיתי ויפקוד עלי עון האשה הזאת וייסרנו מלכת בדרך הזה עוד. ואם חשקתי בה להנאתי תצא הפסד זה בשכר אשר קניתי נפש לה' לזה סמך ואמר לא תרא' את שור אחיך וגו' והעלמת וגו' לומר לא ימשך ממך מזה ללמוד שאם תראה את שור אחיך וגו' שתתעלם כי תאמר שאין חפצו יתברך בהשיב אבידה לבעלים וז"א לא תראה וגו' מלשון שלילה לומר לא תראה והתעלמת על מה שאמרתי למעלה. וטעם הענין רמז בדבריו יתברך לומר איני מצוה לך להשיב אביד' אלא במה שהי' לאחיך ואבד ממנו אך לא מה שלא הי' לאחיך כלומר והיפת תואר ההיא לא לה' היתה שנאבד' אח"כ ממנ' שתשיבנ' וזה מב' בחינות א' שלקח לעצמו את ישראל שנית כמז"ל שבצאת הערב רב עם ישראל ממצרים חשב משה כי טוב הדבר להביא נפשות רבות תחת כנפי השכינה וא"ל הקב"ה אין לי חפץ בהם ואתה שאמרת כי טוב הדבר תראה כי לא טובה נבא מהם כאשר הי'. כלל הדברים שאין זו השבת אבידה לבעלים מהבחינ' שכתבנו כי לא לה' המה ונאבדו וזה רמז באומר לא תראה את שור אחיך וגומר והתעלמת לומר לא אמרתי אלא במה שהי' לאחיך ונדח ממנו אך לא במה שלא הי' לאחיך כענין היפת תואר כמדובר:

3ולענין הכתובים אומר כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל במצות ואהבת לרעך כמוך ולהשרישו בה קו לקו עם היות שקש' הדבר בעיני בני אדם לייגע בעד זולתם כי מי יראה אבידת אחיו שורו או חמורו ויהיה מחמר אחריו עד גשתו עד אחיו ויניח כל עסקיו על כן אמרה תורה לא תראה את שורו או את שיו נדחים והתעלמת מהם בטבעך כי כן דרך בני אדם כי אם השב תשיבם כלומר השב פעם אחת ואח"כ תשיב פעם אחרת אם יצטרך כי בראשונה על הכרח צווי התורה ואח"כ אתה תשיבם מעצמך כ"כ תחפוץ עשות רצונו כי עשית המצוה פעם אחת תגרור להיטיב לבך לעשות' פעם שנית וגם אם לא קרוב אחיך תשמרנו בביתך עד דרוש אחיך אותו והנה עד כה עשיתי המצוה בבהמה טהורה שלא ירע בעיניך באומר כי נוסף על השבת אביד' גם יכמרו רחמיו על בהמ' טהורה ליטפל בהן בל ישארו נדחים אך עתה אחר שהחלות לעשות מצוה זו בטהורים מובטחני בך שוכן תעש' לחמורו עם שהיא בהמה טמאה. ועדיין אפשר שיהי' רצון טוב במצוה למה שהוא בעל חי משום צער בעלי חיים אך מזה ימשך לך שוכן תעשה לשמלתו ואחרי ששלשת במצוה מאז דע לך שכ"כ תהי' מושרש ומלומד במצוה שמעצמך לא תוכל להתעלם שאפילו יהיו לך עסקים רבים או תהי' זקן ואינו לפי כבודך לא תאמר פטור אני כל כך תהי' המצו' חביב' בעיניך שלא תוכל להתעלם מעצמך ותעשנ' והנה עד כה הית' מצו' שתטרח בעד אחיך כי תאמר אם לא אשיב לו יאבד שורו או חמורו לגמרי אך אם בעליו עמו אלא שנופל בדרך ולאט לו הוא יקימנו ואם יהי' הפסק מה לא יהי' לגמרי לא אטריח את עצמי על כן אמר אחר שהחילות במצוה ההיא ידעתי כי לא תראה את חמור אחיך כו' והתעלמת כי אם שהקם תקים עמו כמצותי שמצוה גוררת מצוה ושמא תאמר ירא אני שלפעמים יקרה שמצו' תגרור עבירה כי אולי הבא עם חמורו או את שורו בדרך היא אשה והיא לובשת בגדי גבר מפני הרואים שלא יאחזו בה בדרך עם ידעו שהיא אשה וכאשר תצוני שאקים עם מי שחמורו נופל בדרך ויקרה שהאשה ההיא שכלי גבר עלי' יפול חמור' ואלך להקים עמה בחשבי כי איש הוא. ובהקימי עמה אכיר כי אשה היא אולי ימושני יצרי ואחטא בה או בדרך שני שילבש גבר שמלת אשה ירא' אשה בדרך ויעשה כאלו חמורו נופל ואל האשה יאמר בואי הקימי עמי כדרך נשים לעזור אשה את אחות' ונפל למשכב עמה. נמצא כי ע"י מצוה זו נגררת עבירה בין בהיות איש הולך לעשות המצוה בין תהיה אשה לז"א אל תירא שיקרך כדבר הזה. כי הלא הנני מצוה שלא יהי' כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה ובזה נסתלקו הב' עבירות. הנה כי שעור הכתובים כי מצוה גוררת מצוה גדולה מהראשונה כי השיב אביד' מבעלי חיים טהורים תבא להשיב גם בעלי חיים טמאים ומהטמא תבא גם אל הדומם ומאשר הפסד מרוב' לחבירך שהוא אבוד ממנו תבוא אל מה שאינו אבוד כ"א שהפסדו מועט שהוא. להקים עמו אלא שלסלק מכשול שהי' אפשר לימשך מהיותו מקים עמו סומך ואמר לא יהי' כו' ועתה חזר אל הסדר הראשון ואמר גם עוד מצוה גדולה מהמקודמות תבא לעשות בגרמת אשר היחלת לעשות כי עד כה היטבת לאחיך בשלו מהדרגה אל הדרגה והנה עוד תעשה שאפילו כי יקרא קן צפור שהוא הפקר גמור. גם ממנו תמנע הנאתך לעשות רצונו ולא תקח האם על הבנים. ושמא תאמר הנה חייבתי להניח עסקי להשיב אבידת אחיך שור או שה או חמור וכל אביד' ולהקים עמו בדבר שאין לו תועלת ואם במקרה יבא לי הנא' מן ההפקר שלא אהנה הלא יחרף לבבי יצר סמוך יעקבנו איככ' אוכל וראיתי אבדן עסקי על השבת אבידת זולתי והקים את חמורו עמו ושאם יבא לידי הנאה מן הפקר שלא אקחנ' אל ירע בעיניך כי הלא אינך יודע שכרן של מצות כי הלא לא בלבד כשלא תקח האם ולא הבנים כ"א אפילו אם לקחת האם מעליהם ותשלח את האם ותקח את הבנים ותאכלנ' שכרך הרבה מאד כי ייטב לך והארכת ימים. ועתה שא נא ק"ו ומה אם במה שאני נהנה בבנים על ששלחתי האם בלבד יש לי כ"כ אושר ומה גם עתה כשאר עושה מצות וטורח ומניח עסקי בשביל זולתי ואם עסק המצוה אינו לעוף כנף כ"א עם אנוש כערכי כ"ש שאין קץ לשכרי וע"ד זה ארז"ל שגלה הקב"ה אריכות ימים בע"ה במצוה חמור' ומצו' קלה כבד את אביך ושלוח הקן ללמדך שאין לך מצוה שלא ייטב לאדם בה ויאריך ימים: