תורת משה - אלשיך, דברים כג:י

1כי תצא מחנה וגו'. אמר הלא דברתי דופי על מדת כפויי טובה שע"כ הרחקתי את עמון ומואב וגם קרבתי דור שלישי של מצרים על שלא תהיה כפויי טובה על האכסניא שעשו לך עם היות שמרה היתה באחרונה והנה אמרו רז"ל כי מהיות איש כפויי טובה לאדם ימשך להיות כפוי טובה להקב"ה כי הפה שאמר שלא ידע את יוסף אמר לא ידעתי את ה'. ובזה יאמר עשה זאת איפה בני והשמר פן ואל תהיה גם לי כפוי טובה הלא הוא כי תצא מחנה על אויביך כי אז ה' אלהיך מתהלך כקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך ע"כ לא תהיה לו ית' כפוי טובה לטמא מחנך כ"א שתעשה לו ית' אכסניא לפחות שלא תטמא המקום שהוא ית' בא בו להטיבך וזהו כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע שהוא משום הרהור כי יטמאך ע"י קרי אל תטמא מחנך כי הלא כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא וגו' לא יבא אל תוך המחנה ולא בלבד טומאת קרי שהוא כח טמא השורה במקום שהב"ק יושב בו כי הוא לעומת קדושתו ית' חלילה כ"א גם מה שאין בו כח טומאה רק טנופת שאינו כ"א העדר כבוד שאין המקום נקי גם מזה תשמר כי הלא ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך ע"כ יהיה מחניך קדוש וגו' והיטל יו"ד במלת מחניך שהוא יו"ד הרבוי והמחנה הוא א' אך רמז כי מחנה ישראל נכלל בתוכו מחנה שכינה ע"כ הטיל יו"ד לומר שהוא גם שהנראה שהוא אחד שתים הנה לפי האמת וזה יתכן כיון מתחלה באומרו כי תצא מחנה על אויביך כי מלת מחנה מיותרת אך רמז לומר כי תצא מחנה על אויביך הוא מחנה אלהים שתצא על אויביך וע"כ ונשמרת מכל דבר רע בל תהיה שם שום טומאה כמדובר כי הלא ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך שהוא בתוכיותו של מחניך והוא כי מחניך ומחנהו ית' יתאחדו ויהיו א' כי מחנהו יתברך יוכלל במחניך ויהיו א' וזהו היו"ד שבמחניך שיהיה א' ויקראו שניהם יחד קדוש כי יהיו לאחדים אך בזאת שלא יראה בך ערות דבר כי אז ושב מאחריך ולהבין הדבר ראוי לשים לב מה ענין אומר מאחריך שהראוי יאמר ושב ממך שלא יצדק לומר שישוב מצד אחוריהם אך לזה נזכיר מרז"ל על פסוק ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם שארז"ל מלמד שהיו ישראל ח"ו ראויים ליאבד כמסורים לפני מלאך הדין אלא שריחם עליהם ה' וילך מלאך ה' של הדין מלפניהם ויעמוד מאחריהם ויהיה הענין כי אז היו האויבים מאחרי ישראל ומלאך האלהים כדי למוסרם ביד אויביהם היו לפני מחנה ישראל שתהיה המלחמה עליהם פנים ואחור האויבי' מאחוריהם ומלאך ה' דין מלפני ה' להטביע מהם הנס דרך ים או להשליט נחשים של המדבר על אשר ינוס שמה אך ברוב חסדיו ית' הסיעו לאחוריהם של ישראל להפסיק ולהגין בין ישראל למצרים כמפורש אצלנו שם שע"י המלאך ההוא לא קרב מחנה מצרים אל ישראל כל הלילה ועד"ז אומרת תורתו ית' הנה הוא ית' נותן אויביך לפניך ואתה בא אחריהם והנה ה' אלהיך ההולך בקרב מחניך גם הוא לפניך לתת אויביך לפניך ולהצילך מהם אך אם יראה בך ערות דבר ישוב מאחריך כי יהפך ח"ו לאויב ואין צ"ל שלא יהיה בינך לבין אויביך ולהצילך מהם כי אם אדרבא ישוב מאחריך כענין ילך מאחריהם שהוא לסגרך ביד אויביך על פניך והוא ית' שמנגדך יהיה אחריך ואת שדוד במלחמה פנים ואחור:

2ודרך רמז נניף יד בכל מקראי קדש אשר דברנו בם כסדרן והלכתן מפסוק לא תראה את שור אחיך וגו' והוא כי אשר כולנו חייבין לשוב מעונינו ומחטאתינו ולערוך קרב מלחמה על יצרנו המאבדנו מהרסנו ומחריבנו ככל הרמז הרומז בכתוב היושבים ראשונה ככל הכ' למעלה בא ויאמר כי אשר חובה עלינו לשוב מאשמותינו כן חובה עלינו להשיב גם את אחינו עד ה' אלהינו כי בכל צרתם לנו צר כי כמונו כהם הלא אב א' לכלנו הלא אל אחד בראנו גוי אחד בארץ כל איש ישראל חוטר מגזע אחדות הקדושה העליונה מתחת כנפי השכינה וכל הנפשות לו ית' הנה חשובות כאחת כי על כן את כל יוצאי ירך יעקב נפש א' קראם הכתוב. כי גם שכל איש ואיש נפרד מרעהו אין הפירוד בלתי אם גויתינו ואדמתינו אך לא בנפשותינו. ונמשלנו אל כל עץ עושה פרי כי גם כן יראו ראשי הבדים נפרד איש מאחיו מחוברים הם בשרשם בגזע האילן חיבור עצמיי כי ממנו המה כן כל נפשות עם בני ישראל עם היותם בגופים נפרדים דבקות הם בשרשם כי חלק השי"ת עמו וגם כל ימי חיינו בעה"ז לא יגרע מצדיק חוט קדושה משוך מנפשו עד שורשה הוא ה' אלהינו. כי על כן בהיות כל ישראל צדיקים אחר אשר כלו מתי מדבר נאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם ולא יתפרדו מקונם רק בהעוות' כאשר הנביא דבר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם שכח טומאת העון נכנס בין המלך הקדוש ובין העם נפסק חיבורם עד שובם בתשובה כי אז ישוב הדבקות אל מקומו והוא מאמר הכתוב שובה ישראל עד ה' אלהיך שובו עדי נאום ה' והוא מאמר ז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וע"כ ארז"ל שהרשעים בחייהם קרוים מתים שהוא כי עונותם הפסיקו נפשותם מאלהים חיים ומתים יקראו באמת עד ישובו ויחיו על יד תשובה ומאשר כתבנו כי כל הנפשות אחת הנה. יקרה לצדיקים אשר לא יחזירו בתשובה את הרשעים כאיש שקצת מאיבריו מקוצצים שכל האיברים השלמים יצר להם בצרות השבורי' כי גוף א' המה אלו ואלו ועל כן לא ישקוטו השלמים עד עת מציא תרופה למחלתם כן הדבר בהיות קצת בלתי כשרים ברור שידאגו כל הכשרים כי כל איש ישראל נפשו חלק מחלקי כל השאר היא כאלו כל הנפשות הכלל הם חברי' מגוף אחד ועל כן כל ישראל ערבים זה לזה כי א' המה. ובגלל הדבר היכול למחות או להשיב את העוברים בתשובה ולא מחה נענש. כי את עצמו הוא משחית ע"כ צוה לנו יתב' במקומות רבים להשיב את החוטאים עדיו ויחשיבנו כמחזירים נשמות לפגרים מתים כמאמרו יתב' אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. כי בהשיבך הזולל בתשוב' כפי אשר נפח נשמת רוח חיים באפי אדם הראשון שהיה מוטל גולם תשוב כמת והחייתי כן אעלה עליך בהשיבך את הרשע כאלו נפחת בו נשמת חיים כי הרשע בחייו קרוי מת. וזה והיה רמז הרומז במקראי קדש אלו לא תראה את שור אחיך וגו' והוא כי הנה ידענו כי הוא יתברך כאח לנו מייחס עצמו כדבר שנאמר למען אחי ורעי כו' וכמז"ל על פסוק לא תלין נבלתו על העץ משל לב' אתים תאומים כו' ונבא אל הענין אומר מרע"ה את האיש הכשר בישראל הנה היוצאים מדרך טובה אל הפכה יש ב' סוגים יש אובד על מדת רגזונותו לא יוחן בעיניו רעהו או מחמת הנאתו או מחמת כונה להזיק כי יהיה רע לבריות כשור הזה שיגח לזה ויגוף לזה ויבעוט להזיק ויאכל להנאתו ככל אבות נזיקין התלויי' בו ויש אובד לתמותו כי ימשך בפתיות לבו אחר ראות עיניו לימשך אחר תאות חומרו כשה תמים אשר אין לו התעוררות כיתר בעל חי לשום דבר ובתמות הולך ונופל באחת הפחתים ונשבר אומת ועל שתי הבחינות אמר לא יקרך שתראה את שור אחיך הוא איש רע לבריות כשור והוא של אחיך הוא הקב"ה כי אחיך הוא או את שיו הוא איש אובד לתומו אחרי גוו ומשליך ענייני הנפש אחר גוו ונופל בפחתים רבים כשה הזה והם נדחים מלמעלה כי עונותיה' הבדילו בינם לקונם והם נדחים ע"כ לא יהיה באופן שתתעלם מלהשיבם עד אחיך ית' ולא תקוץ אם בפעם א' תשיבם וישובו לכסלה כ"א השב תשיבם פעם אחר פעם ושמא תאמר הן אמת כי ראובן ושמעון בלתי כשרים וטוב הדבר להשיבם מעון אך מה אעשה כי אם שאני טוב מהם יודע אני כי גם אני איני קרוב לה' כי לא יעדרו ממני דברי עונות ואיך אשיב את זולתי ואני צריך מי שיחזיר אותי ומה גם למאמר א' מגדולי התנאים שאמר תמהני אם יש בדור הזה מי שראוי להוכיח על כן אמר ואם לא קרוב אחיך יתברך אליך כי גם עתה אינך צדיק לפניו יתברך ולא ידעתו כי אתה לא ידעת גודל רוממותו לעבדו לפי גדולתו אל תאסוף ידך ותמנע לגמרי אך עשה זאת איפה תקן את עצמך תחלה ואספתו את אחיך יתב' הנזכר אל תוך ביתיך שתשוב ותתנהג בחסידות שאפילו במקום שאין אנשים בקרב ביתך יהיה תמיד נגד עיניך כי שם הוא יתברך עמך תוך ביתך שתעשה תשובה מסותרת עד גדר שוהיה עמך הוא יתברך כי ידבק בך ותתמיד בזה עד דרוש אחיך אותו שהוא עד גדר שלא ידרוש הוא יתברך אותך כי כבר שבת אך לא ידרוש רק את האביד' הנזכר היא שורו או שיו שידרשנו ממך שתחזירנו ואז תטפל להשיבו וזהו והשבותו לו יתברך בתשובה אחר שתקנת את עצמך תתקן את הזולת ולא בלבד תחזיר בתשובה את עושה רשעה כי אם וכן תעשה לחמורו הוא איש תם וישר כי עם שאין לו ידיעה בתורה שהוא עם הארץ תשתדל שילמוד. ולא בלבד זה כ"א אפילו אם זה האיש הוא צדיק ויש לו חלוקה דרבנן הוא מלבוש הנפש. ואתה רואה בו דרכים שקרוב הדבר לאבד המלבוש ההוא. וזהו וכן תעשה לשמלתו של א' מהג' שלא הגיע להרשיע כי אם שאתה רואה שקרוב לאבדה. וזהו אשר תאבד ממנו שהוא שתאבד לעתיד עם היות שאם תאבד ממנו תמצאנה אתה כענין זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. עכ"ז לא תוכל להתעלם מחבירך שלא יבא לידי חטא ותשאר שמלתו. וא"ת נא ישראל אם אטרח עד אפתח לפני החוטאים דרך תשובה ואחר היותם בדרך התשובה חוזרים לחטא מה לי עוד להטפל בם לז"א לא תראה את חמור אחיך הוא אשר לא למד ואין בור ירא חטא. וכן או שורו הוא בעל מדת רוגז כשור כי זה לחסרון תורתו. וזה לרגזנותו ישובו לכסלה ויהיו נופלים בדרך שהוא אחר היותם בדרך תשובה שהיחלו בה ונקראת התשובה דרך כד"א יורה חטאים בדרך ועל כן והתעלמת מהם. כי תאמר מה בצע לטרוח עם אלו ששבי' לסורם אל נא תעשה כן כי אם הקם ואל יקשה בעיניך שאתה עיף ויגע פעם אחר פעם כי הלא תקים עמו יתברך כי בהחילך להקימו מיד מסייעין אותו מן השמים ונמצאת תקים עמו יתברך ומה לך עוד תפארת וגדולה מזה:

3או יאמר אל תחוס אולי לא יועיל. כי עמו יתברך תקים שהוא יעזרך. וביותר בני הזהר בל תרפה ידך מלהחזיק בו פן ישרש בעון שיהיה קשה לפרוש שהוא עריות שלא יהיה עון היות כלי גבר על אשה או הפכו שהוא שלא ילבש גבר שמלת אשה שלא יתלבש תכונת דרך אשה שהוא לשמש כאשר שהוא זכור כי זה וזה קשה לפרוש לכן הזהר בל תנח ידך מלהקימו טרם ישתקע בדבר ומה זה גם בדבר הלזה שקשה לפרוש כמדובר ואם את הדבר הזה תעשה כי יקרא קן צפור לפניך שהוא בית המקדש שהוא בדרך לעבור על התפלות כי שם שער השמים וזה על העץ הוא בית ראשון שהקן צפור שתקנן שם השכינה הוא על העץ הוא על ארון עץ. כי שם היה מושב לשכינה או בבית שני שהוא על הארץ שאין הקן על ארון עץ כי נגנז רק על הארץ והאם היא השכינה רובצת על האפרוחים הם שלומי אמוני ישראל שבבית ראשון. או בצים בלתי גדולים כהם בבית שני אם תעשה השתדלות התשובה כמדובר למעלה ומה גם על העדר עריות אני מבטיחך שלא תקח האם על הבנים ללכת בגלות. בזה שצויתיך תבטח שלא תקח האם על הבנים בין ראשון בין שני ואם לקחת וגלית אתה ושכינה עמך שוב אל ה' ועשה באופן ששלח בראשון ותשלח בשני את האם מהגלות והוא כי למדנו בל נתפלל בגלות על הנוגע אלינו כי אם על גלות שכינה. וע"י כן ואת הבנים תקח לך מן הגלות כי כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה וזה שאני מצוך לא מפני שהשכינה צריכה אליך כ"א למען ייטב לך והארכת ימים:

4כי תבנה בית חדש כו'. אחרי אומר שאם לא תתקן מעשיך ומעשה זולתך שיחרב בית ב' פעמים אמר עתה הנני מצוך בייחוד על בית ראשון שתזהר בו פן יחרב. והוא ענין מז"ל כי כל גדולי כהני ה' עלו בגג ב"ה ואמרו לפני הקב"ה עד כה היו מפתחו' ביתך בידנו. ועתה הנה נשרף קח מפתחותיך ולקחום מן השמים. והם הפילו עצמם מהגג על האש ונשרפו. והיה זה בעון אשר היו משתחוים על הגגות לצבא השמים. וגם לא תשים דמים בביתך שהיה נשפך דם תוך ב"ה דם זכריה כהן ונביא. ונבא אל הענין אמר כי תבנה בית חדש הוא בית ראשון ועשית מעקה לגגך שהוא כי תעשה משמרת לגגך שלא ישתחוו על הגגות וגם ולא תשים דמים בביתך שהוא דם זכריה. כי הלא יפול הנופל ממנו מהגג. כי יפילו עצמן מגג הבית חדש הנזכר. על כן עשה לך מעקה ושמרת מתחלה כמדובר. והנה הגדתי לך ב' גופי עבירות שהיו שם. א' ע"ג ב' שפיכות דמים תוך העזרה. והנה עוד שלישית היתה שם והיא זמה כמז"ל על פסוק וסרוחים על ערסותם שהיה מחליפים נשותיהם כו' וכן ארז"ל ששאל אברהם להקב"ה על מה הגלה את בניו ואמר לו עשותה המזמתה שהוא על הזמה וזהו שסמוך ואמר לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הוא בטן המלאה כי עובר של הנואף יפסל שהוא הזרע אשר תזרע כלאים ואין צ"ל זה שיפסל כי אם גם ותבואת הכרם יקדש ויפסל מחמת הזרע הבא מהחוץ. שהוא שגם כל אשר תלד מבעלה אחרי אשר הוטמאה ברצון. כל תבואת הכרם מבעלה יפסל גם הוא. ומזה תבא אחרי כן ליקח נשים נכריות כאשר היה אחר החרבן. ע"כ סמך מיד ואמר לא תחרוש בשור ובחמור כו' שהוא השמר מתערובת אחר. והוא כי העושה מצות בכל אבריו עושה מלבוש לכל חלקי בחינות נפשו. והעושה בהם עבירות מתלבש מלבוש טומאה והם בגדים צואים כמפורש ענין זה בספר הזוהר במקומות רבים ואשר עושה מצות ועבירות באבריו. עושה במצות לבוש של קדושה. ובעבירות לבוש טומאה. נמצא בו תערובות בכסותו כשעטנז של צמר מעין מנחת הבל של קדושה ופשתים מעין מנחת קין שהוא טמא. אך משניהם הראוי הוא להכסות כלך בקדושה בציצית. וזהו גדילים תעשה לך שיהיו כל ד' כנפות כסותך ממולא' בתרי"ג מצות. ותהיה מחובר מהן כי תשוב מאהבה. שעל ידי כן הזדונות נעשי' זכיות בלי תערובת טומאה שהוא שעטנז:

5כי יקח איש אשה כו'. אמר משה רע"ה הנה עוד תערובת אחד שונא הוא יתברך והוא המערב חכמה חצונית עם תורת המהדרין כונתו כי יאמרו הן אמת כי אין כתורתנו תורת אמת. אך הנה באתי אליה ובענייניה ולא מצאתי לה חידודין דקים וחריפים מתוקים. כאשר כי יבעל בחור בתולה שיטעם טעם צרות ועריבות. לכן באתי אל הפלוסופיא שיש בה חידודין צרים דקים וערבים. ולא זכר כי לנו היא דרך אישות וחיבור נפשיי. והחיצונית כבועל ארמית. ב' כי אוי לו כי לו נכנס במעמקי תורתנו אין ערוך לחידותיה לדקותם ורבויים ותריפותם פלפול אמתי בשכל עצום ורב. אך המתיקות יחסר מאשר לא לשם שמים יבא עליה. כי גם היא לא תתן את דודיה לו. אך השם לבו ונפשו לשם שמים יערב לו ולנפשו מנופת צופים ומדבש. ועל כן נקרא דהמע"ה עדינו העצני שהיה מתעדן על דברי תורה. ומרגיש בה עונג נפשיי. שיתענג בדשן העולם הבא. אשר עין לא ראתה אלהים זולתו יתברך. וכמאמר ספר הזוהר כי אותם השלשה שרי קדש קדישי עליונין חברי רשב"י נסתלקו בעסק האידר'. ואמר אליהו ז"ל כי מרוב עריבותם דבקה נפשם בקדושת הדברים שהתעסקו בהם ונעלה עד שורשם ודבקו במלכם יתברך ואיזה מתיקות ועריבות יערב לזה. והן אלה דברי תורתנו ברמז אשר תרמוז בכתובים האלה וזה יהיה כי יקח איש אשה כלומר מתייחסת לאישות היא התורה כי היא כבת זוגנו מצד שורש נפשיתנו ובא אליה אל תוכיות פלפולה ושנאה כי שנא אותה אך לא את צרתה ומה טעם נתן לדבר הלא הוא כי שם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע ואמר את האשה הזאת היא התורה לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים הוא צרות חידודים ועריבות אז ולקח אבי הנערה הוא יתברך והשכינה עליונה והוציאו את בתולי הנערה חידודיה וחריפותיה וטוב עריבו' טעמיה אל זקני העיר העליונה חכמי ישיבות של מעלה הם זקני העיר היא ירושלים העליונה השערה בב"ד של מעלה ואמר אבי הנערה אל הזקנים את בתי נתתי לאיש החומרי הזה לאשה וישנאה והנה הוא שם לה וגו' ואלה בתולי בתי לפניכם שאתם טועמים תידודה ומתק' ואז ופרשו השמלה הם פירושים ברורים כשמלה ע"פ חידודיה:

6או יאמר כי השמלה שנתלבשה נפש האיש ההוא על יד מה שעסק בתורה תחלה היא חלוקא דרבנן יפשיטוה ממנו ופרשו אותה שפורשים ומסירים אותה מעל נפשו כי שנא התורה יעבירו כל טובה ממנו ואח"כ ולקחו זקני העיר ההוא הם ב"ד של מעלה וידונו אותו ביסורין זה וייסרו אותו וגם יענשו אותו מכיסופין שהיו ראויים לנפש על תורתו של הקב"ה שיעבירום ממנו ואז על ייסוריו ישוב אל ה' ולו תהיה לאשה כי בה ידבק לבדה ויגעל בזרה זה פרי הייסורין שלא יוכל לשלחה כל ימיה שילמד מתוך ייסורין שיוסר וידבק בה לגמרי ועתה אומר מרע"ה הנה את תורת האמת קראתי אשה שהיא לישראל דרך אישות משא"כ החצונה כ"א דרך זנות באופן כי נערה תקרא אך לא אשה הפך התורה כי היא שמה העצמי היא אשה וגם תקרא נערה. ועל כן בא עתה ואמר הנה אמרתי כי לנקראת בעצם אשה שם לה עלילות דברים אך אם אמת אפשר היה הדבר הזה שאמר האיש ההוא הלא הוא שלא נמצאו בתולים לא יהיה כאשר יאמר כך על הנקראת אשה כ"א לנערה נעורה מטוב היא הנקראת נערה ולא אשה שהוא הזרה כי אם עליה יאמר כך הוא הצודק וע"כ הראוי הוא כי והוציאו ישראל את הנערה מבית מדרשם ולא תהיה רק אל פתח בית אביה הוא בבית שרשה וסקלוה כל אנשי עירה באבנים שיעשו ישראל גדרים כגדרי אבנים וסייגים לבל יקרבו ומתה כי תמחה שמה מקרב ישראל כמתה על כי עשתה נבלה בישראל כח טומאתה לזנות בית אביה שהניח' בית אביה לידבק בבני סוגה ותבא כמזנה לזנות זרים אצלה שמכח הקדושה הם ישראל עם ה'. ועל ידי כן ובערת הרע מקרבך הוא העון אשר נעשה על יד עוסקים בה אותו כח טמא כי רע היה שורה בקרבך ובהרחק הגדול אשר תעשה יתבער מקרבך:

7כי תצא מחנה וגו'. ירמוז לנו דרכי התשובה מה יעשה השב שתתמיד תשובתו ולא ישובו לסורו כי אז יהי' קשה לחזור ולתקן אחרי כן ומה גם אם יקרנו עון עריות שקשה לפרוש וזה אמר כי תצא מחנה על אויביך שתשוב בתשובה להלחם עם אויביך היא היצה"ר וסיעתו עם היות עמך מחנה שרפי קדש שבראת ע"י תורה ומעשים טובים בעזרך ואתה יוצא מחנה עליהם על יצר הרע וכחותיו והמשחיתים שראת בעונותיך שכלם עמו אל תבטח לבלתי היות על משמרתך בזמן תשובתך פן יקרך עון באמור לא אירא כי כבר אני התאזרתי נגד היצה"ר ולא תזדמן לי עון כי דע לך כי לא כן הדבר כי הנה כי תצא מחנה על אויביך הזהר ונשמרת מכל דבר רע אפילו מהרהור. כי דע לך כ"א יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור ולא בעון שעושה בפועל כי אם מקרה לילה שרואה קרי בלילות שהוא בהיותו ישן ובלתי עושה מעשה עכ"ז למה שזה בא לו מחמת שלא נזהר מדבר רע שהוא מלהרהר ביום אל ימעט בעיניך העון ההוא כי דע לך שהיא מספיק להוציאך מחוץ למחנה הקדושה ולהשיבך לכסלה כבתחלה ותהיה קשה לפרוש ולחזור אל התשובה שהיחלת בה כ"א אדרבא לא יבא אל תוך המחנה כי ישאר בחוץ כי כאשר אתה יוצא מחנה עליו גם היצה"ר מתאזר נגדך בכל מאמצי כח וכאשר ימצא בך דבר רע אז יחזיק בו למושכו בחבלי השוא ולא ירפך עד תרבה לפשוע ותשוב לסורך ותבטל תשובתך ע"כ הזהרתיך כי מעת נתעוררת לשוב תצטרך שימור רב כי אז תחרץ גם יצר סמוך להתאזר נגדך. וש"ת א"כ איפה אם לא נשמרתי ותקפני יצרי והשיבני אחור ולא אוכל לשוב עד עת זקנה שאז אין טומאת מקרה לילה ויתר עונות מצויים אז גם כי אשוב לא אועיל לי כי אין התשובה מועלת רק בזמן הבחרות כמאמר שלמה עד אשר לא יבואו ימי הרעה וכן דוד הוא אומר אשרי איש ירא את ה' שהוא בעודו איש בזמן שדמו רותח והוא בתוקפו לחטא אך לא בזמן שנתקררה דמו וכשל כחו באופן שעי"כ תתייאש מהתשובה עד תצא מהעולם בלי תשובה כלל חלילה לך כי הנה הן אמת כי הדרך הטובה והתשובה מעולה היא כי תצא מחנה על אויביך שאויביך באים להחטיאך כי בחור אתה ואתה מתגבר ויצא מחנה עליו אך עכ"ז אם לא שבת עד עת זקנה שאין אויביך קמים עליך כי כשל כחך לא יבצר ממך תיקון עם שלא תהיה תשובה מעולה כתשובת הבחרות וזהו והיה לפנות ערב ירחץ במים כי אם לפנות ערב יומיך שהוא לעת הזקנה ירחץ אשמותיו במים מימי התשובה כמה דאת אמר רחצו הזכו וגו' או אפילו סמוך למיתה שהוא וכבא השמש שהוא סמוך לסילוק גם זה יועילו ולא יבצר ממנו שעי"כ יבא אל המחנה שכינה במותו ולא יעמוד בחוץ כי תקובל תשובתו והוא מאמר שלמה בחכמתו וזכור את בוראך בימי בחורותיך כן היא התשובה המעולה עד אשר לא יבואו ימי הרעה ואם לא שבת בבחרות אל תתייאש מן התשובה אפילו סמוך לסילוק והוא עד אשר לא תחשך השמש וגו' והוא מאמרנו באומרנו וכבא השמש וגו':