תורת משה - אלשיך, דברים כד:יז

1לא תטה משפט גר יתום כו'. זולת הסמיכות ראוי לשית לב (א) למה בגר ויתום הזהיר על המשפט ולא באלמנה כי אם על חבול בגדה. (ב) אומרו וזכרת כי עבד היית כו' על כן אנכי מצוך כו' האם אלו לא היה עבד במצרים היה ראוי להטות משפט גר יתום ולחבול בגד אלמנה (ג) כי טוב היה לומר וזכרת כי גר היית כו' שהיה מעין גר הנזכר באומרו לא תטה משפט גר אך באומרו כי עבד היית אינו מסוג שום אחד מהנזכרים. (ד) אומרו ויפדך כו' כי מאליו נודע הפדיון כי כן למטה נאמר וזכרת כי עבד היית ואינו אומר ויפדך:

2אך יאמר באשר צויתיך לא יומתו אבות על בנים כו' ימשך שלא תטה משפט גר יתום כו' והוא שאם היה לוקה אב בעון הבן ובן בעון האב היה לך מקום להטות משפט גר כי תאמר הלא גר זה בן עובדי ע"ג אטה משפטו שילקה בעון אבותיו וכן אעשה ליתום כי לולא היה אביו חייב לא מת ונשאר יתום אך לאלמנה לא היית יכול שתלקה בעון בעלה כי לא אביה ולא בנה הי' אך היית אומר אלו זכתה זאת לא היה מסתלק המחסה שלה הוא בעלה שהיתה מתכס' ומסתופפת בצלו שהיה לה כמו לבוש ע"כ אחבול בגדה למרק עונה אך עתה שהודעתיך שאיש בחטאו יומתו לא תטה משפט כו' ולא תחבול כו' ושמא תאמר כי למה הוצרכתי לומר לך דין זה כי הלא היית טועה להטות משפט גר כו' כי הלא גם אם היה עולה בדעתי שראוי להצר לו לא הייתי עושה מפני שמה שהייתי מחייב לאלו הייתי מזכה לבעל דינם שלא כדין לז"א מה שהוצרכתי לכך הוא כי הלא וזכרת כי עבד היית במצרים והיה בדין כי לא היית ראוי ליגאל ועל כל זה ויפדך ה' שזיכך שלא כדין והיית אומר כי לפקוד עון המצריים לא חשתי על היותך זוכה שלא כדין כן היית יכול ללמוד לעשות כן גם אתה על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה לבל תטעה כי גם שם אל דעת ה' ידע זכות לישראל וזיכה אותם בדין:

3או יאמר פן תאמר נא ישראל הלא מעצמי הייתי עושה כן מק"ו האם על כל איש נצטויתי שלא אטה משפט ומה גם עתה גר יתום וגם ההפרש ששמתי ביניהם לאלמנה שלא אמרתי בה רק לא תחבול בגד אלמנה הלא היא למען תזכור צרת מצרים ואשר פדך הוא ממנה למען ע"י קיימך מצות אלו תהי' מחזיק טובה אליו יתברך על הדבר ותקבל שכר משא"כ אלו היית מניח הדבר אל מה שהיה בכלל לא תטה משפט והוא כי ע"י מצוה זו תזכור כי עבד היית במצרים שהיה בהיותך גר יתום כי לא ירדת' רק לגור שם כד"א וירד מצרימ' ויגר שם ובהצטרף היתמות עם הגרות שהוא אחרי מות יעקב ויוסף וכל הדור ההוא אז לקחו אתכם לעבדים נמצא כי הטו משפט גר יתום ויצדק בזה מה שלא אמר ויתום על כי בזכירה הזאת הם לאחדים גם כיון באומר היית כלומר אתה ולא בלבד אשר יצאו ממצרים כי אלו לא הוציא את ישראל עדיין אנו ובנינו כו' על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה שאם לא כן לא הייתי צריך לצוותך מה שכבר אמור דרך כלל במצות לא תטה משפט ובמצות כל אלמנה ויתום לא תענון היה גם כן חבול בגדם.

4או יאמר הנה הוא יתב' אבי יתומים ובכלל הדבר הוא הגר צדק שכקטן שנולד דמי נמצא שהוא כיתום ועל כן לא נאמר ויתום ואמר הנה גר ויתום שהם כבנים לי בהם איני מחמיר לך שלא תחבול בגדם כי אם שלא תטה משפטם בלבד אך אלמנה שאיני מתייחס לה רק לדיין בה אני מקפיד יותר שאפילו שתתחייב בדין לא תחבול בגדה וזכרת כי עבד היית בדין כי נגזר עבדותך ועכ"ז ויפדך ה' שהיה הפדיון בכורי מצרים וגדולי בתיהם שנתן כפרך מצרים על כן אנכי כו' שק"ו והוא אם בהיותך עבד פדיתיך בהפסדם מה גם עתה הדיין המטה משפט גר כו' שאינם משועבדים לך ואתה מצירים אותם שאפדם מידכם בהפסדכם: