תורת משה - אלשיך, דברים כה:א

1כי יהיה ריב בין אנשים כו'. הנה תפארת עם בני ישראל תלויה בצדקה ומשפט כמאמרו יתברך כי ידעתיו כו' לעשות צדקה ובמשפט וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה כו' וגם לעתיד הוא אומר ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה ואומר וארשתיך לי בצדקה ומשפט ע"כ אחרי אומר מעשה הצדקה לגר ליתום ולאלמנה בא לדבר על המשפט על היושב על המשפט ואל ענין הכתוב נשית לב (א) אל אומר בין אנשים שיראה אלו הב' תיבות מיותרות. (ב) אומר ונגשו אל המשפט כי האם היה עולה כל לב יגשו השופטים לבית האנשים שיצטרך לומר ונגשו האנשים אל המשפט. (ג) כי הראוי יאמר אל השופטים ולא אל המשפט. (ד) אומרו ושפטום שהוא מיותר כי מי לא ידע שלכך נגשו אל המשפט. (ה) שאחר אומרו ושפטום ידוע הוא שיצדיקו את הצדיק וירשיעו את הרשע כי אי אפשר למזכי שטרא לבי תרי וכן אומר ונקלה אחיך זולת מה שארז"ל:

2או יאמר מה שכתבנו על פסוק כי המשפט לאלהים הוא כי כל דין שיבא לב"ד של מטה כבר קדם עניינו בב"ד של מעלה וע"פ דין האמת תצדק גזרתו יתברך על כל איש אשר גזר בראש השנה בכל סוגי המשפט וכשהדין נעשה למטה כדין אז צודק עם העליון וזה אחשוב כיוונו רז"ל בלשונם באומרם דן דין אמת לאמתו שהוא לאמתו שנדון כבר למעלה מר"ה כי מר"ה אם ראוי ראובן שינתן לו ק' זהב בשנה ההיא אם שמעון יתחייב בדין לראובן בשנה ההיא י' זהב יגזור עליו הוא יתברך צ' ממקום אחר. ואם בבא אותו הריב שבין ראובן ושמעון לבית דין ויחייבוהו י' זהב יצדק עם העליון. אך אם יפטרו אותו נמצא מהפך דינו יתברך חס ושלום אשר ישפוט בדין האמת והצדק. והנה צריך זכות רב בל יטה הדיין מהאמת בשקול דעתו או כיוצא בזה. ואחשבה כי התורה אומרת כי כאשר הבעלי דינים והדיין מכוונים לשם שמים אין תקלה יוצאת מתחת ידם כי אלהים נצב בעדת הדיינים ותקרב דעת הדיין אל האמת כאשר נשפט למעלה. וזה יאמר כי יהיה ריב בין אנשים לומר כי יהיה ריב למטה. דע כי אין הריב רק בין אנשים. אך לא לפניו יתברך כי לפניו כבר נשפט הריב. ואיך יבא משפט יתב' נעשה למטה ולא יחטיא הלא הוא כי כאשר ונגשו אל המשפט שהבעלי דינין אינם מכוונים לנצח כי אם נגשים אל המשפט האמתי. שיחפצו במשפט העליון האמתי. בין לחיוב בין לפטור. וגם הדיינים יכוונו לשפוט את האנשים. ולא לה' כ"א להביא משפטו ית' אל הפועל. וז"א ושפטום שהוא את האנשים הנזכר. אז יהיו מובטחים שוהצדיקו את הצדיק הוא הצדיק בב"ד של מעלה. והרשיעו את הרשע הוא הרשע בב"ד של מעלה. וזהו ענין ה"א הידיעה שבצדיק ושברשע. והיה אם בן הכות הרשע בב"ד טוב לו שילקה בעוה"ז מבאותו העולם. וזהו והפילו השופט והכהו לפניו כי טוב הוא לפניו של השופט של מטה. משיפיליהו ויכוהו בב"ד של מעלה. פן יוסיך להכותו על אלה שהוא בעד ארבעים אלה מכה רבה. ע"י ב"ד של מעלה בגיהנם. כי טוב לו זה מן המכות הגדולות אשר שם לנפש כנודע. ולא עוד אלא שמרויח פה אותה הבושה שמתבייש למעלה בב"די העליון. ומה גם למאמר ספר הזוהר שכשגוזרין עונש על עון איש שמכריזין עליו לפניו יתברך. ובב"ד העליון כולו. וכל הנשמו' שאין להם מספר. וכל פמליא של מעלה. באופן שקשה עליו הבושה והכלימה ההיא מכל משפט גיהנם. וזה יאמר פה באומר ונקלה כו' לומר מ' יכנו פה ובזה לא יוסיף למעלה ליענש. כי ינוכה בזה פן יוסיף לו עונו להכותו על אלה מכה רבה וגם ירויח שמה שנקלה אחיך לעיניך הוא ולא לעיני הב"ד של מעלה. כי אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה. ומפני שלפעמים אדם מתחייב בדין על מה שמשתיקין אותו. או גוערין בו עד שמסתתמין טענותיו. ע"כ אמר לא תחסום שור בדישו והוא מז"ל:

3עוד יתכן בקשר פסוק זה עם הקודם ועם מה שאחר בפרשת הייבום והוא כי הנה לא גלתה תורתינו אלינו ענין גלגול נשמות בכל התורה בפירוש כי אם פה בענין הייבום והוא באומר יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל ומזה נלמד אל כל הגלגולים שלא ע"י יבום כנודע ליודעים חן. ונבא אל הענין אמר והיה אם בן הכות הרשע כו' שראוי להכות בב"ד של מעלה יותר טוב הוא שילקה בעה"ז כמו שכתבנו. כי שם היא מכה רבה. שנית כי פה נקלה לעיניך בלבד אך שם הוא לעיני הב"ד של מעלה. וכל הנשמו' ופמליא של מעלה. אמר עוד שלישית והוא כי אז בעולם העליון מראים לו מה שקיצץ בהעוותו. ומה שפגם ובוש ונבהל וישתומם. באומר אוי לי על שברי כי לא ידעתי כי כל הרעה הגדולה הייתי עושה בהעוותי. וז"א לא תחסום שור בדישו שהאיש הזה היה פה כשור הדש וקיצץ התבוא' לחתיכי חתיכות. ובראותו באותו העול' מה שקצץ הוא כאלם. וזה לו קושי מכל עונשו שם. וע"כ טוב הוא לו שיקבל ענשו בעוה"ז ולא שיחסם בדישו למעלה שמראים לו מה שדש וקוצץ חלילה עוד ד' כי לפעמים כל זה איננו שוה לו עד ישוב פה בגלגול לתקן את אשר עותו. וא"כ למה לא תענישהו פה. ולא שילך באשמתו לאותו העולם. ותקראנה ד' אלה שתהיה מכתו רבה מאשר יענש פה. שנית שונקלה אחיך לעיניך ולא לעין כל העולם העליון. ג' שלא יראה דישו ופגם קיצוצו אשר קצץ וייחסם בדישו. ד' פן יצטרך להתגלגל. כי הנה כי ישבו אחים יחדו כו' יבמה יבא עליה להקים שם המת להביאו בגלגול. ומזה תדע כי אם אשר נתחייב עונש בעונו פה בעוה"ז טוב לו שיקבלו פה משישוב להתגלגל. וכמקרה היבם גם הוא יקרנו.

4והנה על הענין הייבום המשכיל בו ידום לדבר בטעמו ועניינו כי אין בו אלא חדושו שחדש הסבא כמפורש בזוהר בפ' משפטים כי המת נשאר לו רוח מרוחו בבטן האשה וע"י אותו הרוח ע"י היבם והיבמה יביאו אותו פה. וזה אחשוב רמז באומר אשת המת. כלומר כי גם אחרי מותו אשתו תקרא כי עוד רוחו בה: