תורת משה - אלשיך, דברים כז:ט

1וידבר משה כו'. ראוי לשית לב (א) מה זה ששיתף משה את הכהנים הלוים עמו בדבר זה. (ב) אומרו אל כל ישראל מה צורך קבץ את כלם לזה. (ג) כי אינו אומר להם דבר רק שהיום הזה היו לעם לה' והרי גדולה מזו אמר להם כבר בסמוך את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וה' האמירך להיות לו לעם סגולה ואם הכונה היא לאמר להם ושמעת בקול ה' כו' הרי דברים אלו ודומיהם אמרם במשנה התורה הזאת זה עשר פעמים ומה צורך עתה לחזור באומרו. (ד) אומרו הסכת ושמע כו' מה ענין כפל זה במלות שונות. (ה) אומרו היום שיראה מיותר. (ו) אומרו ויצו משה את העם לאמר כי אומרו לאמר בלתי מובן כי אין העם אומרים לזולת:

2אמנם הנה ראה משה כי בבא כל ישראל אל הארץ ומה גם כי אין משה עמהם להזהירם ויראו כי יעמדו ששה שבטים בהר גריזים וששה בהר עיבל ושיהיו הכהנים הלוים עם הארון באמצע בין שתי ההרים ויהפכו פניהם נגד הר גריזים ויברכו בברוך האיש כו' ויהפכו פניהם כלפי הר עיבל ויאמרו ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה כו' וההיקש בכל השאר הלא יתחמץ לבב בנ"י באומרם האם גרענו מהכהנים הלוים בכשרון שהם היו האומרים לנו את האלה הזאת כאלו הם הצדיקים ולא אנחנו ולא עוד אלא שבדבר הזה יורה כי לולא האלה והקללה הזאת לא נעבוד את ה' והלא בלעדי זה את ה' אנו עובדים ע"כ מה עשה שיתף את הכהנים הלוים עמו לדבר על לב בנ"י להפיס דעתם מעתה וזהו וידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל ולמה היה זה הלא הוא לאמר הסכת כו' שהוא להפיס דעתם כלומר אל יעלה על רוחכם חלילה כי אנחנו צדיקים ולא אתם וגם לחשוב כי ע"כ מעמיסים עליכם עול הארירה על כי בלעדי זה לא תעבדוהו חלילה באופן שתקוצו בדבר אל תעשו כן כ"א הסכת וקבל גזרתו ושמע את אשר נאמר שהוא ענין הסמוך לזה מהארירה כי הלא לא מבלתי היותכם צדיקים כמונו נזהיר אתכם אנחנו וגם לא להיותכם צריכים לזה לשמור מצות ה' יהיה הדבר. כי הלא היום הזה נהיית לעם לה' אליך מתייחס אליו ית' עד גדר יקרא שם אלהותו עליך ובלשון יחיד שהוא על כשרון ואחדות שהוא תכלית הצדקות וע"כ אין ספק כי מעצמך מבלי העמים עליך ודאי כי ושמעת בקול ה' למה שהוא קולו יתב'. וגם ועשית מאליך את מצותיו ואת חקיו אשר אנכי מצוך היום. כלומר על צווי בלבד עם שאינכם שומעים מפי הגבורה כ"א מפי היום. ידעתי כי את הכל תעשו מאליכם. כלומר ועכ"ז הסכת ושמע כי אינו צריך זה לכם עתה יצטרך לבאים אחריכם. והנה עדיין יש דבר אחר שאם לא יקפידו כל ישראל יקפידו חציים הלא המה הששה שבטים שהיו בהר עיבל באומרם האחיכם יהיו על הברכה בהר גריזים והמה על הקללה בהר עיבל ע"כ מעתה בחייו צוה על הדבר וזהו ויצו משה את העם ביום ההוא לאמר כלו' כי ביום ההוא עודנו חי עמהם יאות לומר אלה יעמדו כו' ואלה יעמדו כו' כי נאמן הוא ולא ישיתו לב כי המה ידעו כי כל דבריו האמת והצדק ומאתו ית' יצאו ואל דעות ה' יודע מי ומי יעמדו על הר גריזים מי ומי יעמדו על הר עיבל עוד הוסיף להפיס דעתם וגם יתכן שגם זה כיוון לאמר והוא כי אמר על העומדים על הר גריזים אלה יעמדו לברך את העם כלומר כי אינם מקבלים שפע הברכה לבדם בהפוך הכהנים פניהם נגדם לברך וההפוך ליושבים בהר עיבל והופכים הכהנים פניהם לומר הקללה נגדם כי לא כן הוא כי אשר בהר גריזים עומדים לברך את העם יקראו כי שפע ברכה טוב אשר יברכו נגד פניהם לא להם לבדם יחול כ"א לכל העם גם לשאר שבטים וז"א לברך את העם לגמרי כי הברכה הנשפעת בהם לכלם תהיה כי הם כמקבלים בעד כל ישראל ואשר יעמדו על הר עיבל אין נדבק בידם ח"ו מאומה מן החרם אשר לקללות לא להם ולא לאחיהם וזהו ואלה יעמדו על הקללה כלומר עליהם למעלה הימנה מבלי יחול שום בחינת רוגז מאיכותה לעומדים נגד האומרים אותה וזהו על הקללה באופן שעי"כ תשקוט תלונתם כמדובר וזה יכוין נוסף על האמור באומר לאמר כלומר ויצו משה כו' ביום ההוא עודנו חי שיקבלו ממנו שנית לאמר אלה יעמדו כו' כי תהיה האמירה באופן תשקוט התלונה שהוא כי לאשר המה בהר גריזים לאמר עליהם יעמדו לברך ולאשר המה בהר עיבל לאמר יעמדו על הקללה כמדובר: