תורת משה - אלשיך, דברים כט:כא

1ואמר הדור האחרון כו'. ראוי לשים לב איך יקושר עם הקודם כי עד כה דבר על הפרט ועתה על הכלל בזמן החרבן. ועוד מה הוא אשר יאמר הדור האחרון והנכרי כי טרם יאמר גזירה מתחיל ואומר ואמרו כל הגוים כו' ואם מה שיאמרו כל הגוים היא גזירה על הכל למה חילקן לשנים ולא אמר מתחלה הדור האחרון והנכרי כו' וכל הגוים. ועוד שמתחלה לא אמר רק אשר הוא מארץ רחוקה ואח"כ אמר ככל הגוים:

2אמנם הנה לבא אל הביאור נשית לב אל ענין ההבדל לרעה שבלקו' השבט אשר לבבו פונה כו' שנאמ' בו והבדילו ה' כו' כי לא פורש לאיזו רעה יבדל כ"א היא לרעה הכתובה בספר הזה אין שם הבדל לזה מזה וא"כ אין ספק רעה זולת רעה המפורשת בכתוב. אך הוא כי הנה ידוע מרז"ל כי זה חסדו ית' אשר עשה לנו בעת החרבן כי הכעס אשר היה ראוי להביא על האנשים אמר ויביאהו על העיר ועל המקדש כד"א כלה ה' את חמתו כו' ויצת אש בציון כו' וכמ"ש על פ' מזמור לאסף אלהים באו גוים כו' ועוד מצאנו במאמרי רז"ל כי יותר לקתה הארץ בחורבן שני מבחורבן ראשון כי גם שבראשון לקתה הארץ עם כל זה היות גפרית ומלת שרפה כו' ולא תצמיח לא נאמר אלא על השני כמשז"ל במדרש שחכמי המדרש ראו כאש וגפרית בהדא בקעתא דארבל לקיים מה שנאמר גפרית ומלח שרפה כו' עכ"ל וכן כל ענין שאר הכתוב ומה שראו הם לא היה אלא אחר חרבן שני:

3ונבא אל הענין אמר הנה רחמיו ית' הוא שמכלה חמתו בעצים ובאבנים לבל יכלה האנשים אך אין זה אלא על הכלל אך לא על איש או משפחה או שבט רק ורבצה בו מעצמו כל האלה ולא בעיר ומקדש וזהו והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל כו' כי אל הפרט יהיה ככל אלות הברית הכתובה בספר הזה שהוא אל האדם כי אין באלות ספר הזה זכר אלה אל הארץ כ"א אל האנשים אך על הכלל לא כן הוא כ"א ואמר הדור האחרון אשר יקומו מאחריהם בזמן החרבן והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה שהוא מבבל כד"א מארץ רחוקה באו אלי מבבל שהוא בחרבן ראשון שעל ידי מלך בבל יהיה וראו את מכות הארץ כו' כי מה שיאמרו בראותם מכות בארץ עצמה ויתמהו והוא אשר חלה ה' בה כי אשר היה קצף על האנשים והחולי ראו לבא על האנשים חלה על הארץ וזה הוא בזמן חרבן ראשון שאינו גפרית ומלח כו' רק פורענות קל אבל כאשר יהיה גפרית ומלח שרפה כו' כמהפכת כו' שהוא בחרבן שני אז ואמרו פה אחד כל הגוים כנודע כי מכל גויי הארץ באו לעזרת טיטוס כמפור' בספר בן גוריון ויאמרו על מה עשה ה' ככה כו' לארץ ההיא שהוא פורענות עצום על האדמה שלא חטאה מה חרי האף הגדול הזה אז יסכימו ויאמרו על אשר עזבו את ברית כו' כי הפירו ברית שנית שהיו כפויי טובה לאלהי אבותם. שלישית אשר כרת עמם ממש פנים בפנים וגם שהיה בהוציאו יתברך מארץ מצרים עם היות מקום אשר אין עבד יוצא לחירות והיו כפויי טובה על מה שהיטיב להם עצמם וילכו ויעבדו אלהים אחרים אשר האלהים ההם אפילו לא ידעו את ישראל כי דעה אין בהם ושמא תאמרו כי יעבדו את הבלתי יודעים עץ ואבן לא על עצמו רק אל מה שהם דוגמא אליהם הם שרים ומזלות עליונים לז"א ולא חלק להם כי חלק ה' עמו ולא חלק להם שרים ומזלות ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה על הארץ הקללה הכתובה בספר הזה שכל קללות ספר זה כלם על עצמם ולא על הארץ והחליף הצרה על האדמה ולמה עשה כך מפני שעל ידי כן לא הרגם רק ויתשם ה' בעל הרחמים בלבד מעל אדמתם ולא כלה אותם עם היות באף ובחימה ובקצף גדול לא הספיק כל הרוגז ההוא רק לנותשם מעל אדמתם וישליכם כו' ולא כלה אותם ואין זה כ"א על שכלה חמתו שפך חרון אפו בארץ: