תורת משה - אלשיך, דברים כט:לא

1והיה כי יבאו עליך כו'. לבא אל הענין נזכיר קצת הערות הראויות להעיר הלא המה. (א) אומר והיה כי הלא הסמכת רז"ל היא כי כל מקום שנאמר והיה היא שמחה הפך אומר ויהי ובזה שמחה מה זו עושה כי יבואו הברכה והקללה. (ב) אומרו הברכה כי הלא מה שישובו אל ה' לא מפאת הברכה הוא כ"א מהקללה וא"כ איפה למה נזכרה הברכה פה. (ג) אומר אשר נתתי לפניך שהוא מיותר. (ד) אומר והשבות אל לבבך כי הוא משולל גזירה שאינו אומר מה ישיב אל לבו כ"א המקום אשר יהיה בו. (ה) או' ושב וקבצך כו' כי אומר ושב הוא מיותר ומשולל הבנה כי לא נזכר שקבצם פעם אחד שיאמר ושב וקבצך וגם אומרו ומשם יקחך הוא מיותר. (י) אומרו אם יהיה נדיחך כו' כי הלא בכלל אומר וקבצך מכל העמים הוא גם אשר בקצה השמים כי אין הריחוק מעצור לה'. (ז) או' ומל ה' אלהיך כו' יראה כי עד כה לבם ערל ואיך ייטיב להם את כל הטובה לשוב שביתם ולקבץ גלותם ולהביאם אל הארץ אשר ירשו אבותם ולהטיבם והרבותם מאבותם אם עדיין ערלי לבב המה ומה ענין אומר למען חייך. (ח) מה היה שעם הייעודים אשר אמר למעלה לא אמר ונתן ה' אלהיך את כל האלות על אויביך כו' כ"א אחר אומר ומל ה' כו'. (ט) אומר ואתה תשוב כו' שיורה כי עד כה לא שב והלא הכתוב אמר למעלה אחר התשובה באומר ושבת עד ה' כו' ועוד הוסיף ואמר ומל ה' אלהיך כו' שהוא תוספת על התשובה הנזכרת ואיך יאמר אחרי כן ואתה תשוב. (י) אומר ואתה כי היתכן יהיה אחר שישוב במקומו שיאמר ואתה תשוב. (יא) אומר והותירך כו' כי מאחר שאחר הגלות מדבר שעל ידי התשובה ישוב יקבצנו מהו והותירך מה השארות יצדק שישאירנו בפרי אדמתינו כו' ויותר היה צודק יאמר וקבצך בפרי בטנך כו' וגם פרי אדמתך לא יזכיר כי לא בא"י המה. (יב) אומר כי ישוב ה' לשוש כו' על מה זה יודיע שידמה אותנו לאבותינו. (יג) אומר כי תשמע בקול ה' מי לא ידע כי זו היא התשובה לשמוע בקולו יתברך. (יד) אומר אח"כ כי תשוב אל ה' כי הלא כל האומר עד כה על מה שישובו היה ומה מחדש ואומר כי תשוב כך:

2אמנם לבא אל הביאור נקדים ב' הקדמות. א' כי אשר תחת ד' גליות נתנונו עונותינו לו חכמו ישכילו דורות ראשונים אשר הגלו בראש גולים בבלה לשוב עד ה' תשובה שלמה מאהבה מסותרת לא היה עוד הוא ית' נותנם בגלות שני וההיקש מהב' לג' ומהג' לד' והוא מפורסם ברז"ל לא נתחייבו ישראל שבדור מרדכי ואסתר אלא מפני שהשתחוו לצלם נבוכדנצר ולמ"ד על שנהנו מסעודת אחשורוש והוא גלות מדי שהוא השני וכן ארז"ל במדרש חזית כי הקטרוג שהיה השטן מקטרג לפניו ית' בימים ההם היה מהלך באומר שאינם שבים בתשובה שלמה לפניך כו' הנה כי לו שבו תשובה שלימה בגלות בבל לא היו עוד משתעבדים באומה אחרת ולמלכות אחרת וההיקש בזולת הגליות. עוד הקדמה ב' והיא כי בגאולה העתידה מהגליות ד' במהרה בימינו לא נירא מפחד רעה אחריה חלילה והטעם כמז"ל כי גדולה תשוב' והבטחה אשר הבטיחנו הוא ית' כי לא יבצר ממנו מלשוב עד ה' והביאו הרמב"ם בהלכות תשובה ואם נעשה מאלינו הרי טוב ואם לאו ע"י חבלי משיח ואז תהיה תשובה שלימה מאהבה כי נמסור עצמנו על קדוש שמו יתברך מאהבה מסותרת כי לצורך השעה כי הוא אחרית הימים ימול הוא ית' לאהבה אותו ית' בכל לבב באופן כי הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו ובב' הקדמות האלה אמר הנביא הושע מפי השי"ת ישתבח שמו לעד באומר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כו' יחרדו כצפור כו' והוא כי אמר הנביא להוכיח את דורו המעותדים הם או בניהם להגלות בבלה ואמר הנה לעתיד אחרי ה' ילכו בתשובה ונהימת לב כאריה ישאג לבקש טרפו והוא אהבה תכליתית עד מאד אך לא יעשו מאליהם רק כי הוא ישאג תחלה בחבלי משיח ואז יחרדו בנים מים להתקבץ מן המקומות אשר נדחו שם והיא ההקדמה הב' וע"ז הוכיחם יחרדו כו' לומר דעו הרעה חולה כי מה לכם תדכאו עצמכם בגליות ולא תעשו מעתה התשובה שלימה העתידה ולא תגלו עוד כי הלא דעו כי אלו יחרדו כצפור ממצרים כי מאז יצאו ממצרים אלו היה כצפור שמחרידים אותה ובורחת מקנה שלא תתן אל לבה לשוב שמה ימים רבים ואדרבא בכל כחה תרבה לפרוח אלו כן חרדו מאז לבלתי היות בלבם שוב מצרימה מה שלא כן היה כי ע"כ היה כי לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים ועכ"ז אמרו נתנה ראש וכן אלו היו כיונה מארץ אשור אשר לא היו ממירים בת זוגם בשום צד ולא השתחוו לצלם וגם היו עם קונם בן זוגם באהבה לכל דבר כיונה שבכל עת מתנה אהבים עם בן זוגה שהיא תשובה שלימה מאהבה מסותרת הנה אלו כך היו עושים לא היו גולים עוד כי גם אני עושה את שלי והושבתים על בתיהם ולא יגלו עוד מהם והיא ההקדמה הראשונה אך למה שלא היתה רק מיראה ובלתי שלימה לא היתה הגאולה גמור' והושלכנו מארצנו אל ארץ אחרת כיום הזה ונבא אל כוונת הכתובים:

3והוא כי למה שאלהי עולם ה' הוא אבינו הוא מלכנו על כן כאב את בן ירצה יוכיחנו ושם לפנינו את פרשת הקצף אשר יקצוף עלינו על רוב פשעינו ככל הכתוב מפרשת כי תבא עד הנה ועתה בא ויאמר מה אעשה לך בני כי הלא ידעתי כי לא תמנע מחטא לי לבלתי בא עליך כל הרעה הכתובה הזאת רק שאח"כ אלי תשוב וזהו והיה כי יבאו כו' ושבת כו' וגם אז לא בשלימות וגם אנכי אטיב לך וגם לא בשלמות כי תשוב תלקה עוד רבות כי יציק לך אויבך ויגרשך ממצבך וממעמדך יהרסך וצר לי עליך על תחלואיך גם שממכותיך ארפאך כי הלא טוב טוב היה טרם תקרב ותגלה תשוב מאליך עודך שליו בביתך ורענן בהיכלך בניך כשתילי זתים סביב לשולחנך שלם בגופך שלם בממונך וכל קנינך שגר אלפיך ועשתרות צאנך ופרי אדמתך ולא שיעלה הכורת עליך להשמידך ואחר תשוב אחרי היותך בזוז ושסוי נגוע מוכה מכת חרב ואבדן כי הן זאת תעשה לך בלתי ראותך את הנולד לתקן מעשיך בטרם יחשיך והוא כמקרה הכסיל אשר יחטא ולא יתעורר לשוב בחלקי שנותיו עד ימות ולא בחכמה והנה זה הוא המכוון בכללות הכתובים ונבא אל התכתן והוא כי אומר הוא ית' והיה כי יבאו כו' לומר הנה ידעתי את יצרך כי יחזיק בך ולא יתנך לשוב עדי עד חצי אכלה בך כי יתן בלבך שתים רעות א' באמור לך אם רעה החולה לבא בך מקרה הוא היה לך ולא ה' פועל על חטאתיך כי הלא תראה כמה צדיקים קרה למו כמוך ומה גם כי רם ה' ועבים סתר לו והכל תלוי במזל ואם גנבים באו לך וכיוצא בהם זה דרכם מימי עולם ואם חלית היית כאחד האדם כי כל ראש לחלי שנית כי יאמר לך לו הונח כי ממכון שבתו יתב' ישגיח הלא אחר העותך געלה נפשו בך והשמידך והשליכך מעל פניו ויעזבך ה' בקרב הגוים אך אין זה רק טרם יבאו עליך כל הדברים האלה כו' אמנם והיה כלומר לשמחה יחשב כמשמעות מלת והיה כי יבאו עליך כו' שעי"כ תדע מה שתשיב לאפיקורוס הוא יצרך המפקירך והוא כי תראה ג' דברים. א' כי יבאו עליך כל הדברים האלה שהם כל הקללות האמורות ותראה כי באו כלם ועודך קיים וז"א עליך ומה גם כי באה תחלה הברכה והיית בה רך וענוג מאד אתה וזרעך ויכולת לסבול אחרי כן הקללה כולה וזהו הברכה והקללה כי חצי כלו ואתה לא כלית. ב' תראה כי הברכה אשר ברכתיך באה לך טרם תקלקל מעשיך והקללה בעצמך שאמרתי לך אותם הפרטים ביחוד באו לך. ג' כי בהיותך כשר היתה לך הברכה וכאשר חטאת היתה הקללה בשתי אלה תכיר ההשגחה בעצם וראשונה גם הרחמנות כי גם בארץ אויביך מרחמך כי גם שם הוא עמך והוא אלהיך ובזה והשבות אל לבבך תשובה נצחת אל לבבך שהוא יצריך כנודע כי כ"מ שנא' לבב בב' ביתי"ן כולל היצה"ר ומה תשיב לו הלא הוא כי תאמר אשר הדיחך כו' לומר כי לא השליכך ה' מעל פניו כ"א בכל הגוים אשר הדיחך לא נתרחק ממך כ"א ה' אלהיך שמה כי גלו לבבל שכינה עמהם כו' ויתכן רמז באומר הדיחך לאמר לא השליכך ונתרחק ממך כזורק חפץ מידו ומפרידו מעצמותו כ"א כמדיח ודוחף דבר בידו לאט לאט אשר יש ב' דברים שיד המדוח דבקה תמיד בנדח וגם הוא בשצף קצף לאט ולא כזורק בחמת כחו ומרחיקו כמו רגע ואז ע"י אשר תמצא ידך מענה ללבבך ושבת עד ה' כו' וזה יהיה בגלות בבל וזולת אשר התשובה ההוא תהיה מחמת הקללה אשר באה עליך כי הוא טרף וירפאך גם הוא לקבל לעשות המצות ולא שיתחילו מיד בגלות כי הלא אפילו מצות סוכה נתחדש למו אחר היותם בירושלים וז"א ושמעת בקולו ככל כו' שלא היה רק שמוע לקבל לעשותו בכל לבב ואז ושב ה' אלהיך את שבותך כו' והוא מז"ל כי בא ליטהר מסייעין אותו נמצא כי אין האדם עושה רק ההתחלה והשאר הוא ית' העושה ככתוב אצלנו על פסוק וצדקתם מאתי וזה יאמר הנה תחלה ושבת כי אתה הוא השב מעצמך והוא ההתחלה ואח"כ ושב ה' אלהיך את שבותך כי שבותך שתשוב מאז והלאה ה' היא השב בעצם ולא אתה ועכ"ז יחשיב ויעלה עליך כאלו אתה עשית וע"כ ורחמך ויהיה הרחמנות מה שיהיה בשוב ה' את שיבת ציון במצות כורש לבנות בהמ"ק כי אז החילו הרבה מישראל להתקבץ שם ואחר שנתבטל על ידי אחשורוש שבו רובם להתפזר איש למקומו והיה אז גלות מדי ע"י המן ואחרי כן בסוף ימי אחשורוש שהיו אז עם מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכות שב וקבצם ע"י עזרא ונחמיה ועל זה יאמר ושב וקבצך מכל העמים כו' ועל בלתי היות התשובה שלימה בעצם פעם אחת ולא אשנה לך כ"א עוד אוסיף לקבצך מהפיזור אשר בחורבן השני וזהו אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך כו' ואחר כך ומשם יקחך והביאך כו' והוא מה שכתבנו פרשת בחקותי על פסוק והבאתי אותם בארץ אויביהם כי לא נאמר מארץ אויביהם רק בארץ שהוא כי יקבצם מכל העמים אל מקום אחד שגם הוא מארץ אויביהם ואחרי כן משם יקחם ויביאם אל הארץ הטובה וזה יאמר פה משם יקבצך אל מקום אחד ואחרי כן ומשם יקחך והביאך אל הארץ אשר ירשו אבותיך כו' שהוא הטוב המקוה בקבוץ גליות בגאולה האחרונה כי אז יתקיים וירישתה שהיא ירושה שאין לה הפסק והטיבך והרבך מאבותיך ואין זה רק בבית העתיד כי בשני לא הטיב להם מאבותיהם וכל זה הוא על כי עדיין אין התשובה בכל אחד מן הגליות רק מיראה ועל כן הוצרכו ללכת מדחי אל דחי אלא שבסוף בגאולה האחרונה ומל ה' אלהיך את לבבך כו' שתהיה מאהבה ומה שלא עשה כן בפעמים הראשונים הלא היא למען חייך והוא כי אז יעשה לפנים משורת הדין והוא כענין מאמר בר"ה באומר' ג' כתות ליום הדין רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה לגיהנם צדיקים גמורים לאלתר לחיי עולם בינונים רב חסד מטה כלפי חסד ולמה נשתנו אז מעתה כי בכל ראש השנה הבינונים תלוים עד יום הכפורים ואינו מטה כלפי חסד אך הוא כי עת יש זמן לתלות אך אז לא יאריך באשר הוא סוף הזמן וה' חפץ חייהם על כן מטה כלפי חסד ועל דרך זמן זה יאמר פה כי הוא יתברך ימול את לבבם להכני' יזכו אל כל הטיבה ההיא למען חייך כי בעת ההיא אין תלויה רק או חיי עולם או גיהנם על כן יעשה למען חיינו כי הוא מלך חפץ בחיים או כפשט הכתוב כי לא אחפוץ כו' כי אם בשובו מדרכיו וחיה וזהו למען חייך ואז ונתן כו' והוא כי בימים ההם הוא מה שנראה נקמת כל אויבינו ושונאינו אשר רדפונו והוא מאמר ספר הזוהר על פסוק אשר צבאו על ירושלים אשר יצבאו או הצובאי' לא נאמר אלא שכל אשר הצירו את ישראל וירדפו מאז נפרדו והלכו בגלות כלם יגלגלם ויתקיים מקרא שכתוב למען תמחץ רגלך בדם כו' ובדבר הזה אחשבה יתכנו דברי דניאל ופתרונו על חלום נבוכדנצר באו באדין דקו כחדא דהבא כספא נחשא פרזלא אעא ואבנא שהוא כי מלכות ישראל שהיא אבן די לא בידין ידוש ויפוצץ את כל המלכיות והלא יקשה איך יתכן ובימים ההם הגוים הראשונים ספו תמו ומה גם הכשדים שלא נשאר מהם עד אחד ביום מפלתם ככל הדברי' הרעים שבירמי' עליהם ואם כן איפה איכה תבא כל רעתם כחדא בנפילתם אך בזה יתכן כי כלם ישובו ויבאו בימים ההם ובעת ההיא וזה יאמר פה ונתן כו' על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך שהוא את כל כללות בכל הגליות אשר רדפוך כמדובר: