תורת משה - אלשיך, דברים כט:ט

1אתם נצבים היום כלכם כו'. ראוי לשים לב. (א) למה לא התחילה הפרשה באמירה או דבור לומר ויאמר משה אל בני ישראל אתם נצבים כו'. (ב) האם עד כה לא היו לפני ה' והלא מלא כבוד ה' את כל הארץ. (ג) אומר כלכם ואומר שבטיכם ואומר כל איש ישראל הוא דבר א' שנוי ומשולש. (ד) כי אחר אומר כלכם כל שאר הפסוק עד סופו מיותר. (ה) כי אומר ראשיכם יורה שעם כללות העם ידבר ובאומר שבטיכם יורה שעם הראשים ידבר ובאומר זקניכם ושוטריכם יורה שחוזר לדבר עם הכלל ובאומר כל איש יורה שלא לנוכח ידבר מה שאין כן עד כה ומהראוי יאמר כלכם. (ו) אומרו איש ולא אמר אנשי ישראל. ועוד אומר וגרך לא יאמר וגרכם ואומר אשר בקרב מחנך הוא מיותר. ועוד באומר לעברך בברית כו' מה צורך זה הברית אחר ברית שכרתו בחורב. ועוד אומר בפסוק זה ושאחריו לשון יחיד משא"כ לא למעלה ולא למטה. ועוד או' למען הקים אותך היום לו לעם כי הלא ממצרים קראם הוא יתב' עמו ואם לא היה אז בברית הלא היה מהר סיני. ועוד אומר והוא יהיה לך כו' בכלל האמור הוא. ועוד שאומר כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך ואם כן מה יתן ומה יוסיף עתה אם הוא מושבע ועומד מאז. ועוד אומרו ולא אתכם כו' בלשון רבים. ועוד כי למעלה אמר כי ה' כורת הברית ופה ייחס על עצמו ואומר אנכי כורת כו'. ועוד אומרו כי את אשר ישנו פה הוא מיותר והל"ל את אשר איננו פה עמנו גם הוא שהוא מה שמחדש. והנה על אשר הערנו מהשלישית והלאה הנה במז"ל על פסוק ואת אשר איננו פה מלמד שכל הנשמות שמבראשית היו שם. שהנה מאשר לא אמרו שכל הנשמות העתידות לבא שם היו אלא אמרו שמבראשית יורה כי גם נשמות שקדמו וכבר מתו הביאו אתו הוא יתב' וא"כ איפה אין זה כי אם ראשי עם כאבות העולם ושבטי ישורון. ושזה אפשר יאמר כי במעשה רב כזה לכרות ברית התורה באלה ובשבועה את אשר ישנו ואת אשר איננו שהוא דבר שהעולמות מתקיימים בו קרוב הדבר לאמר כי שם נמצאו ושם היו האבות ושבטי ישורון י"ב שבטי יה עם כל הנשמות העתידות הבאות גם המה ויבאו כל תיבות הכתוב על נכון בלי יתור ראשיכם הם ג' האבות שבטיכם הם י"ב בני יעקב אבות לישראל. ואחריהם זקניכם ושוטריכם וכל ישראל יחד. וע"ד הפשט יאמר כי למה שהקבוץ ההוא לכרות ברית עמו יתברך נעשה אין ספק כי ה' היה שם לקיים וכרות עמו הברית ובזה יאמר אתם כו' והענין כי בסוף פרשה הקודמ' נאמר ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' כו' ולא נתן ה' לכם לב לדעת כו' עד היום הזה ועוד היטיב כי ואולך כו' לכן היום הזה קראתי את כלכם כדי שושמרתם את דברי הברית כו' כי מה שאתם נצבים כו' הוא לעברך בברית כו' ועל כן לא נאמר ויאמר כי מפרשה הקודם הוא והתכת הכתוב יתכן הוא כי הנה רש"י ז"ל פרשת מטות כתב כי בכל דבור או אמירה שהיה משה אומר לישראל היה חולק כבוד לנשיאים לדבר בם ראשונה ואחריהם אל כל איש ישראל. ובזה נבא אל הענין אמר משה הנה אתם נצבים היום כלכם מה שבימים אחרים לא היה כן רק הנשיאים תחלה לבדם והטעם כי בבואכם אלי הייתי חולק כבוד לנשיאים לדבר בם ראשונה הם הראשים אך עתה הוא לפני ה' אלהיכם שהוא לכרות עמו ברית ומי הוא היודע לפניו ית' מי הוא הגדול כי לפניו ית' לפעמים תחתונים למעלה ועליונים למטה על כן אל אדם לא אכנה לאיש ואיש בתואר מעלתו כי אם אומר כלכם לפני ה' סתם כי הוא ידע מתי שוא וירא מי הוא הגדול והוא מאמרנו על פסוק קטון וגדול שם הוא והוא כי אחור וקדם הפסוק הוא נודע מעצמו אך יאמר מי שהוא גדול ואשר הוא קטון לא יודע לפני איש הרואה לעינים כ"א שם הוא ועבד גם הוא ימצא שם חפשי יותר מאדוניו ומ"ם שמאדוניו כד"א הטובה ממנה שהוא יותר ממנה וכאלה אין מספר וזה מאמר משה באומרו כלכם והוא בשום לב אל אומרו ראשיכם שבטיכם כו' ולא אמר ראשים שבטים זקנים ושוטרים כי באומר ראשים שלכם יורה שאינו מדבר עם הראשים ובאומר שבטים שלכם יראה שאינו מדבר אתם וא"כ עם מי ידבר כי זה כל האדם אך הוא לומר הנה למה שאתם נצבים היום לפני ה' אלהיכם אין יום זה כיתר ימים שהייתי מסדרם לבא לפי מעלתם למטה כ"א כללם סתם למה שהוא לפני ה' ולפניו יתברך לפעמים עליונים למטה ותחתונים למעלה וזה מאמרו ראשיכם שבטיכם כו' לומר אם הן ראשים הוא לכם וכן אשר הם שבטים נחשבים מהמון עם הוא לכם וז"א ראשיכם שבטיכם אך אולי נהפוך הוא לפניו יתברך הרואה ללבב שאחר הם ראשים אפשר ראוי יהיו שבטים או בהפך וכן זקניכם ושוטריכם שררתם היא לכם אך הצד השוה שבכל הכתות הוא כי כל אחד חשוב לשבטי ישראל יכנה וזהו כל איש ישראל וכיון להשרשם בשפלות כי כל א' יחוש שחבירו גדול הימנו עם היותו שפל פה כאשר סופר מאיש שהיה מכבד את כל זולתו כקטון כגדול ותמהו עליו והשיב אם גדול בשנים ממני הנה עשה יותר מצות ממני ואם רך בשנים לא רבו אשמותיו כמוני ואם חכם ממני ראוי לכבד תורתו ואם חכמתי אני יותר הוא לא ידע חומר אשמותיו כמוני ואשמותי כמוהו וההיקש בזה ועל כן ארז"ל המגביה עצמו הקב"ה משפילו כו' וזה אצלו מאמר הנביא ישעיה וישח אדם וישפל איש כו' לומר וישח שתראה שמכניע עצמו ההוא יקרא אדם שהיא תואר חשיבות וישפל שהוא יותר מוישח ההוא יקרא איש גובר וכובש את יצרו ואשר תראה במדה זו אל תשא להם לאשר תראם שחים ושפלים משא זו לאמר להם שיקראו אדם ואיש פן יתגאו ויאבדו מדתם:

2או יאמר אמור אליהם מעלות השפלות כי השח יקרא אדם כו' כמדובר ובזה אל תשא להם משא דבר ה' הלזה שהוא בא בצור כו' לומר אם תתגאה טוב לך ייתי משיחא ולא תחמיניה כ"א שתמות תחלה וזהו בא בצור והטמן בעפר בקבר מפני פחד ה' בימים ההם שבא לערוץ ולהשפיל גאים אשר בארץ המה כי אז עולם הפוך תראה עליונים למטה ותחתונים למעלה כי אשר לו עיני גבהות אדם גבה עינים יהיה שפל ואשר הוא שח יהיה רום אנשים ואל תאמר א"כ מעט ישארו אז כי מי ומי השח ושפל כי הלא אין הוא יתב' כמלך שצריך עם רב כי הלא ונשגב ה' לבדו גם שיהיה לבדו ביום ההוא והוא כי המתגאה אינו מסוג אדם או איש כי אם בגדר אנוש הגרוע מכל תארי בן אדם כנודע והוא מאמר התנא ר' לויטס אומר מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה כי ראוי לשים לב אל כפל מלת מאד וגם אל אומר תקות שהל"ל שסוף אנוש רמה וכיוצא בזה הלשון אך לשון תקוה יורה על מה שאדם מקוה ותאב לו ומי יקוה היות רמה ועוד אומרו אנוש ולא אדם ולא איש. אך הנה מוסר חכמים הוא לבחור במצוע אמר במדת השפלות מאד מאד הוי שפל רוח כי הבט אל סופך שתקות אנוש רמה ותראה שבכל שתי מאד אלה לא תגיע אל המיצוע והוא כי הגאה אנוש יקרא ולא איש או אדם ולא יבצר ממנו רמה ותולעה וידוע כי אין המת מוצא מנוח עד יתעכל בשרו ואנוש אשר הוא עתיד להיות רמה מתאוה ומקוה מתי יעשה רמה כדי למהר עכולו ואין לך פחיתת גדול מזה שזולת העשות רמה יתאוה לה וזהו שתקות כו':

3או יאמר אתם נצבים כו' במה שידענו כי כל איש שבעולם הזה מעלתו או שפלותו מוכר למעלה גם עודנו בחיים חיותו אלא שרוב אדם הפוך עניינם כמו שאמרו בגמרא דחלש דעתיה והראו לו בעלופו עולם העליון ואמר לו אביו מה ראית אמר עולם הפוך ראיתי תחתונים למעלה ועליונים למטה. אמר לו ולנו איך ראיתנו אמר כן גם שם למעלה הנה כי בהיות בישראל קצתם צדיקים וקצתם בלתי כשרים הנה יהיו שם קצתם למעלה וקצתם למטה אך בהיות כלם צדיקים כלם יהיו למעלה ונבא אל הענין ויתבאר בזה מה שלא התחילה הפרשה בויאמר או וידבר והוא כי הנה הנותרים אז בישראל ביום סלוק משה רע"ה היו כלם צדיקים כי כלו מתי מדבר ואשר חטאו בשטים גם הם ונשארו היוצאים קטנים ממצרים נוחלי הארץ כלם קדושים ואליהם אמר אתם נצבים היום כלכם לפני ה' כלומר כלכם בהתייצבות ומעלה לפניו ית' שהוא בעולם העליון המתייחס לפניו כי כלכם צדיקים והנה אין ספק שעם שהצד השוה שבהם שכלם עליונים לא יבצר מהיות אלו למעלה מאלו זולת שלפעמים אשר היו פה במעלה גם שם מעלתם למעלה ממעלת השאר ולפעמים בשוה אמר הנה בראשיכם הם נשיאי המטות בעלי שררה אשר השררה מונעת יתרון צדקות כי אם שכאשר הם ראשים פה כן הם ראשים למעלה כי כל אחד כמעלתם פה מדרגתם למעלה לפני ה' וזהו אתם נצבים בהתיצבות מעלה לפני ה' בעולם העליון כאשר אתם בעולם הזה ראשיכם כו' כל מדרגה כאשר היא אצליכם ועד"ז כל איש ישראל כמעלתם כל איש פה הוא שם. או שעור הכתוב אתם נצבים היום בהתיצבות ומעלה למעלה בעולם העליון המייחס לפני ה' אך עם היותכם כלכם עליונים אתם מדרגה למעלה ממדרגה כי הלא אל כללות השבטים אני אומר ראשיכם כלומר ראוים הם להיות ראשיכם ואח"כ מדבר עם הראשים ואומר להם שבטיכם לומר כי ראויים הם להיות שבטיכם כענין צדק לבשתי כו' לדוד מזמור מזמור לדוד שארז"ל המזמור היה ראוי לדוד ודוד היה ראוי למזמור ואח"כ מדבר עם ראשי המטות וכללות השבטים ואומר להם זקניכם ושוטריכם כי הם ראויים להיות דיניכם ושוטריכם באופן שדרך כלל כלם במעלה אלא שכל כת במדרגתה פה כן הם גם שם בערך השאר ופירש דמיונם ואמר כל איש ישראל כלומר כל הכתוב הם איש ישראל כלומר כי כל ישראל גוי אחד הוא כי כל הנשמות הם משורש ואיכות אחד וכאשר איש אחד כלול מאיברים רבים וכללות כלם הם איש א' עם היות שלא תשוה מדרגת הראש אל הרגל וההיקש בכל יתר האברים אך צד השוה שבהם הוא כי אין גם אחד שאינו מאיכות מין האנושי כן כל אישי ישראל הצד השוה שבהם כי יחד כלם קדושים הם אך לא ישתוו במדרגה בפחות ויתר זה במדרגת מוח וזה במדרגת יד וזה במדרגת רגל אך לאחד יחשבו כלם כאיש אחד מפאת שורשם זהו כל איש ישראל כלומר כל שהוא הכללות הם איש ישראל והוא מאמר הכתוב כל ישראל כאיש אחד חברים וז"א כל בחול"ם ובמרכ"א שאינו נמשך אחר תיבה שאחריה כמו בהיות בהקמ"ץ ובמק"ף והוא כאלו אמר הכל איש אחד הם שהם כאיש אחד כי משורש אחד המה.

4עוד יתכן על פי דרך זה באומר כל איש ישראל פירש ענין היות כלם צדיקים והוא כי ישראל נקרא גוי אחד ונפש אחד כמה דאת אמר שבעים נפש שהוא להיותם משורש הקדושה שהיא אחדות שלימה ועל כן ישראל ערבים זה לזה יחשבו כל איש ואיש מישראל כאשר אחד מגוף שלם וכל הכללות כגוף מקובץ מאברים רבים ונפשותם כנפש א' המחיה את כלם יחד והנה בהיות קצת ישראל צדיקים ונמצאו בעמנו רשעים בטל האחדות כי הלא אם עיקר אילן שיש לו ענפים רבים עם שראש העליון מהענפים נפרד זה מזה הלא יחשבו כל הענפים אחד מפאת חבור שרשי כל הענפים בעיקר האילן ואולם אם איזה ענף מהם יקוצץ ממקום חבורו לא ילן הלא יבטל אחדות הבדים זה בזה כי כלם מחוברים וזה נקצץ כן הדבר הזה כסא הכבוד הוא עיקר האילן שממנו יתפשטו נשמות עד למטה לארץ בגויותיהן אלא ששרשי כל נפש אדם בחיים חייתו דבק בשורשו מה שאין העין יכולה לראות והוא מז"ל למה צדיק דומה בעולם הזה לאילן שהוא נטוע בבקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה והוא עין נצר מטעי אך כאשר יחטא איש אז משם תפרד נפשו כי טומאת העין תפריד כמה דאת אמר עונותיכם היו מבדילים כו' וא"כ בהבדל נפש הרשע ממקום דביקות נפשות הצדיקים נתפרדה חבילתה ולא יקראו עם אחד כאשר בהיות כלם צדיקים כי הם כלם כאברים בנפש אחד וזה יאמר פה הנה לכם יחד כלם התייצבות ומעלה כי אתם נצבים כולכם ועם שאתם כולכם בהתייצבות מעלה הוא לכם מצד היותכם מתוארים לאיש אחד שהוא אחדות עצום כי עתה כולכם תקראו איש ישראל כאלו כולכם איש אחד אתם כאברים בנפש אחד כוללת כולכם שהוא מצד הכשרון והוא מעלה אין למעלה ממנה כי על כן אמרו שבואהבת לרעך כמוך כלולה כל התורה והוא דבר בחר ה' במאד מאד כמז"ל על פסוק חבור עצבים אפרים כו' ועל כן הקפידו רז"ל על תפלת הימים הנוראים שתהיה באהבת שלום בין איש ובין רעהו לשתקובל תפגתם שאז השטן אומר מי כעמך ישראל שהם כמלאכי השרת שאין בהם קנאה ושנאה כו' והוא סוד גדול כי בהתאחדות הנפשות פה כך יתאחדו שורשיהן למעלה והנה בנפשות בני ישראל יש אשר היא מבחינת חסד ויש שהיא מבחינת דין ויש מבחינת רחמים מעין בחינות העליונות וע"י התאחדות למטה יתאחדו שורשיהן ויהיה ייחוד בכל בחינות עליונים שהוא תכלית כל עסק תורה ומצוה וזה אחשוב שהנביא דבר באומר ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראוהו כו' לומר כי הנה בינו יתברך ובין בני ישראל הפרש דבר והוא כי יתברך חפץ נתחיל לשוב והוא יעזרנו כי בא ליטהר מסייעין אותו ואנחנו מפצירים ומהפכים ואומרים השיבנו ה' אליך שתתחיל אתה ואח"כ ונשובה כמפורש במקומו וכן באומר השיבני ואשובה כי אתה ה' אלקי ונמצינו תלואים בזה תמיד אמר הוא יתברך הנה בזה עמי תלואים בשביל משובתי הנזכר והנני מודיע' שאם אל על יקראוהו בתפלה יחד שהוא באחדות אחד לא ירומ' העל הנזכר מעליהם כי על גוזליו ירחף שיהיה עמם לעשות רצונם כי הנה בהיותי נדון ומחשב כמצטער ואומר איך אתנך ואעזבך אפרים כד"א ולא נתן סיחון וכן אמגנך ישראל ביד האומות איך אתנך כאדמה להפכה ולא חלו בה ידי אויב אשימך כצבויים ואם אז אתם באים יחד אלי לבקש רחמים באחדות אזי מיד נכמרו נחומי וארחמ' ואבטל כל הגזרה שהייתי חושב לעשות כי אומר לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת כו' כי איני כאדם שלא יקבל תשובה כי אל אנכי ולא איש ועוד שע"י האחדות בלב ונפש בקרבך קדוש כי הוא יתב' שורה על נפש בעל אחדות בקרבו וזה אני חפץ שיהיו היכל ה' המה שהאנשי' עצמם יהיו המקדש וההיכל ולא העיר והבית וזה אומר ולא אבא בעיר כי אין השראת שכינתו בעיר כי אם באנשים צדיקים בקרבם בהיותם זכי הלב והכשרון. או יאמר אתם נצבים כו' לעברך כו' לומר גם שאין שלטון ביום המות והצבתי היום את כלכם לפני והיה ראוי אלכה לי אליכם כענין וילך משה וידבר שהיה מטעם זה אל תקפידו כי מה שאתם נצבים בהיות שהוא יום סילוקי לא לפני אתם כי אם לפני ה' כו' כי הדבר הוא על מה שבינו יתברך וביניכם שהוא לעברך בברית כו' מה שאין כן בפרשה שאחר זו שנאמר שם וילך משה וידבר כו' כי שם כיון זה בפירוש באומר את הדברים האלה לומר מה שעתה וילך משה שהלך אליהם ולא קבצן כאשר בפרשת נצבים עם היות זה וזה ביום א' הוא כי שם היה לעברך בברית כו' ופה מה שוילך משה בעצמו הוא בהיות הענין לדבר את הדברים האלה שהם דברים שבינו לבינם שהוא אומר בן ק"פ שנה אנכי היום כו' כאשר יבא ביאורו שם בס"ד.

5או יאמר דרך אחרת וימשכו בה המקראות כלם והוא בשום לב טעם הברית הזאת אחר היותם מושבעים בחורב ואין שבועה חל על שבועה והנה דחקו רז"ל שהוא על שביטלוהו במדבר ויתכן שזה כל כוונת הכתובים שאמר הלא אמרתי בפסוק הקודם ושמרת' את דברי הברית הזאת כו' שהוא זה שבא לעוברם בברית ה' אמר אל תחשבו שהייתם פטורים עד כה כי אם הן אמת כי אתם נצבים היום לפני ה' שכבר הוא אלהיכם ואתם נצבים לפניו לו לעם ואל תאמרו שא"כ מה צורך אל שבועה זו והלא אין שבועה חלה על שבועה הלא היא כי ברית שבחורב היה אל הכללות לשון רבים כד"א ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה ואומר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם וז"א אתם נצבים לעם כלכם דרך כלל לפני ה' אלהיכם ראשיכם כו' לשון רבים כל איש ישראל דרך כלל טפכם כו' אך עתה הוא לעברך לשון יחיד את כל אחד ואחד בברית ועוד תוספת אחר והוא ובאלתו מה שאין כן בחורב שלא היה שם אלה רק שבועה בלבד ואומר וגרך כו' יהיה כי יש ב' מיני גרים א' גרי הצדק ב' האספסוף ע"ד וחוטבי עצים כו' שבאו בערמה גם בימי משה כמ"ש ז"ל והנה הגרי צדק היה הענן קולטם כיתרו ודומה לו וזה אומר גרך אשר בקרב מחנך שהם תוך המחנה בקרב הענן מה שאין כן מחטב כו' והערב רב שהיו חוצה לו ועל כן לא אמר גרכם לומר הגרים המתייחסים אל כללות ואחדות ישראל גוי אחד שהם בעלי נפש מהשכינה מה שאין האחרים חוטבי עצים שהן מהחוץ כנודע ועל כן נאמר גרך לשון יחיד שהוא על גרי הצדק ונחזור אל הענין אמר לעברך את כל יחיד וגם ובאלתו אשר זו מחדש כורת ה' עמך היום מה שלא הי' לכם בטרם יום זה ואל תתמה לומר כי במה נחשב יחיד להחשיבו כ"כ כי הלא רצונו ית' למען הקים אותך עם היותך יחיד לו לעם כאלו עם שלם הוא כל יחיד מכם ולא עוד כי אם שאינו כמלך שאין כבודו מלוך על מתי מעט ומכ"ש על איש אחד אך הוא ית' מכנה אלהותו על איש אחד וז"א והוא יהי' לך לאלקים ואל תתמה כי הלא הוא כאשר דבר לך והוא במה שדבר לך פנים בפנים ושמעת קולו שהוא אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה הלא לא אמר אנכי ה' אלהיכם כי אם אלהיך לשון יחיד והוא מז"ל שהי' הפייס שפייס משה על עון העגל כלום אנכי ה' אלהיכם אמרת אלהיך אמרת והרי אני שמרתי מצותיך וכן אל תתמה שזהו כאשר נשבע לאבותיך כי סגנון השובעה הי' להיות לך לאלהים ולזרעך הרי שהית' השבועה על יחיד כאומר לך וגם באומרו זרעך אפי' אחד נקרא זרע.

6א"י שאומר הוא יתב' אם תאמר נא ישראל למה אשביעך זה כמה פעמים להיותך לי לעם ואני איני נשבע לך להיות לך לאלהים כי דע לך כי אין צריך כי אם למען הקים אותך היום לו לעם אפילו יחיד כאומר אך לענין אלהותו עליך והוא יהיה לך לאלהים מבלי ישבע עתה והטעם כאשר דבר לך ודבורו מספיק כ"ש כי גם הוא נשבע לאבותיך ויהו להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך גם רמז הטעם באומרו והוא יהיה לך כו' לומר מה שהוצרכתי להשביע אתכם שנית הוא על היחיד שלא הי' כך מתחלה אך אני תמיד יחיד אני וכבר נשבעתי וזהו והוא יהיה לך כלומר הוא כי יחיד הוא והוא כאשר דבר לך שהוא כאשר נשבע כד"א אני ה' לא שניתי: