תורת משה - אלשיך, דברים לא:יד

1ויאמר ה' אל משה כו'. ראוי לשית לב. (א) כי בתחלת פ' ואתחנן נאמר וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו וכן עשה אחר כיבוש סיחון ועוג כמפורש סוף פרשת דברים שנאמר שם ואת יהושע צויתי בעת ההיא ואם כן למה חזר פה לצותו באומר קרא את יהושע ואצונו. (ב) כי למעלה צוה את משה שיצוהו ויחזקהו ופה אומר הוא יתברך ואצונו שיצוהו הוא ית' בעצמו וכן עשה כאומרו לפנים ויצו את יהושע כו'. (ג) לא ימנע או כונתו יתב' באמירה היתה לקרא את יהושע לצותו כאומרו ואצונו אם כן למה אחר בואו עם משה לא צוהו מיד כי אם הפסיק בנתים בז' פסוקים מענין אחר בלתי מתייחס אל הדבר שהוא על ענין כתיבת השירה ולמודה את בני ישראל שתהיה לישראל לעד עד אחרית הגלות ואח"כ נאמר ויצו את יהושע כו' ואם עיקר הכונה היתה על ענין מה שרצה לומר הוא ית' למשה הנך שוכב עם אבותיך כו' שהוא שעל כן צוה לכתוב את השירה הזאת אם כן מה צורך ענין צווי יהושע בנתים ומיד הל"ל הן קרבו ימיך למות וקם העם הזה וזנה כו' וככלות הענין קודם לפסוק ויצו את יהושע יאמר קרא את יהושע ואצונו ואחר כן יאמר וילך משה ויהושע ויתייצבו באהל מועד ויצו את יהושע כו'. (ד) מה כדי לצוות הוא יתברך את יהושע הוצרך שיקראנו משה ולמה לא ידבר הוא יתב' עם יהושע בינו לבינו כי נביא הי' יהושע והוא ית' דבר אתו באמור אליו כי אתה תביא את בני ישראל כו' ואנכי אהי' עמך. (ה) מה צורך הקדמת אומר הן קרבו ימיך למות לוקרא את יהושע כי הלא גם מאז כבש את סיחון ועוג מבלי התקרב ימיו למות נאמר וצו את יהושע כו'. (ו) מה צורך התיצבם באהל מועד שאומר והתיצבו באהל מועד ואומר וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד. (ז) אומר וירא ה' באהל בעמוד ענן ויעמוד עמוד הענן על פתח האהל שנראה כי בתחלה בא הענן על כללות האהל ואח"כ עמד פתח האהל ולמה היה כל זה ומהראוי יקצר ויאמר וירא ה' בעמוד ענן ויעמוד על פתח האהל אם לא היו ב' מסעות. (ח) אומר הנך שוכב עם אבותיך כי אחר ששכיבה עם האבות היא מציאות המיתה כפירש"י פרשת ויחי איך יאמר הנך שוכב לשון הויה ועדיין לא היה מסתלק. (ט) אומר וקם שאם עניינו שיקום משה אחר זמן אינו מהענין פה ואם הוא חוזר אל העם אין זו קימה כי אין ירידה גדולה הימנה. (י) כי הלא יראה כי מיד אחרי מות משה יקים העם וזנה והלא לא היה כן רק אחרי מות יהושע וכל הזקנים שהאריכו ימיו אחריו. (יא) כי יראה ענין כפול אומר וזנה אחרי אלהי נכר הארץ ועזבוני כי בכלל אומרו וזנו כו' היא העזיבה והותר כי נוסף על העזיבה את ה' לוקח לו קלון אלהי נכר הארץ וכן אומר והפר את בריתי יראה בכלל הקודם. (יב) אומרו וחרה אפי בו ביום ההוא כי הלא העון הנזכר אינו יום א' בלבד שיאמר וחרה אפי בו ביום ההוא וא"כ איפה איזה יום הוא שיהיה מסויים לומר עליו ביום ההוא. (יג) שאחר אומר ועזבתם שהוא יותר מהסתר פנים איך מוסיף עליה הסתר פנים שאומר ועזבתים והסתרתי פני מהם. (יד) אומרו והיה לאכול ומצאוהו כו' כי הלא גם היותו לאכול הוא מכלל צרות רבות ולמה יצא מן הכלל וחשבה בפני עצמה. (טו) אומרו הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה כי מה זו לשון שלילה שלא יאמרו על שעבדתי אלהי נכר מצאוני הרעות. (טז) כי הלא יראה כי שבו בתשובה באומר הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה וא"כ איך יאמר על זה ואנכי הסתר אסתיר כו' האם זו תשובה וזו שכרה. (יז) אומרו כי פנה אל אלהים אחרים שנראה שלא היתה עבודה ממש רק פניה מה והלא נאמר וזנה אחרי אלהי נכר הארץ ועזבוני והפר את בריתי. (יח) אומרו ועתה כתבו כו' כי אחר שכל הענין הוא למשה למה אמר לשון רבים ולא אמר כתוב כו' כאומר אחר כך ולמדה לשון יחיד. (יט) אומרו תהיה לי השירה הזאת לעד שנראה כי לו ית' היא השירה לעד ואחר כך הוא אומר וענתה השירה הזאת לפניו לעד נראה שמייחס עדות השיר' להם ולא לו יתברך. (כ) אומרו כי אביאנו אל הארץ כי אחר אומרו מה שיהיה אחרי שבת על אדמתם אשר יחטאו ואשר יענשו למה יחזור אל ההבאה. (כא) אומרו ואכל ושבע ודשן ופנה כו' כי כל זה היה מקומו למעלה באומרו וקם העם הזה וזנה כו'. (כב) אומרו והיה כי תמצאן אותו רעות רבות כו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי הלא אחר כל הרעות מה בצע בעדות השירה כי הלא העדות הוא שאם ירשיע יצר להם ורעה תבא עליהם שאם הוא שעל ידי כן ישובו הוא חסר מהכתוב ואדרבא הוא אומר כי ידעתי את יצרו שיורה כי ידעתי את יצרו רע ואיך יאמר שישובו. (כג) אומרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו כו' שיורה כי אז היה יצרם רע ומר ואשר לא טוב היו ישראל עושים אז והלא כל הדור ההוא היו צדיקים וישרים הנשארים אחר ענין השטים ועליהם אמר הכתוב ואתם הדבקים בה' אלהיכם כו':

2אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל שהוא אומרם כי למה כשגלו למצרים שכינה עמהם אמר הקב"ה כל זמן שאני עם בני אין קונים שם רע כו' כונת עניינם כו' לבל יטמאו בגוים ותועבותם עדי אובד על כן שכינה עמהם להגן בעדם בל ישתקעו לחטא ולעזור את המוכן להיטיב לו למען יגן על בני דורו ותהיה להם תקומה כמפורש בקצת מקומות מרז"ל באר היטיב אין צורך להזכירם עוד ידענו מרז"ל כי בכל מקום אשר חפצו יתב' להשכין שם שכינה צדיק גמור יבקש לו יהיה מכון לשבתו להשרות עליו שכינתו והוא מאמר ספר הזוהר כי זו היתה קדימת לכת יוסף למצרים טרם הגלות כי היה חפצו יתב' להקדים שלוח שכינתו מצרים להגין על בניו ע"כ שלח את יוסף יהיה מרכבה אל השכינה לשכון עליו יה אלהים. ונבא אל הענין והוא כי בקרוב למשה עת סילוקו אשר היה משכן השכינה בעצם אשר היתה מגן לישראל לבל יתפרקו כמדובר כי בהיות שכינה בישראל מצילם מהפליג בחטא למען יהיה להם תקנה לתקן וליגאל על כן מה עשה הוא יתברך אמר למשה הן קרבו ימיך כו' כלומר הנני מודיעך על פי דרכי בלשון הזה בל יעלה על רוחך כי לא מלאו ימיך ואני מסלקך קודם זמנך כי לא כן הוא כ"א הן קרבו ימיך למות כי מספר ימיך מלאתי ומה גם למש"זל כי מת בז' באדר ביום הולדו אך הנני חפץ לתת בחינתך ביהושע למען כאשר הייתי עמך אהיה עמו שיהיה הוא משכן לשכינה באופן מופלג כאשר היית אתה ויהיה כמוך מגן על ישראל בל יזנו אחרי אלהי נכר מיד בסלוקך כי הוא יגן כל ימיו והנה להגיע יהושע אל מדרגה זו אמר אלהים קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד אתה והוא יחד באופן כי התחברותך עמו במקום הקדוש ההוא והראותי שם עמכם יזככנו עד גדר שאדבר עמו בהקיץ וזהו והתיצבו ואצונו כלומר בהתיצבו על עומדו שהיא בהקיץ אצונו שזה הוראת קנותו בעצמו זכוך מספיק להשראת שכינה עליו כאשר הייתי עמך וזה דבר נוסף על אשר קנה מאז כאשר צוהו משה אך גם עתה בכל ההכנה הזאת עם שהספיק לדבר עמו בהקיץ לא הספיק לדבר עמו באספקלריא המאירה כמ"ש. וז"א וירא ה' באהל הוא באספקלריא המאירה בעמוד ענן הוא שאינה מאירה ואז ויעמוד עמוד הענן על פתח האהל ואז ויאמר ה' הוא אספקלריא המאירה למשה הנך שוכב כו' אך הבחינה אשר פתח האהל היא אשר דברה עם יהושע כאשר ויצו משה את יהושע ועל כן נאמר באהל בעמוד ענן ובפתח האהל בעמודי ענן וענין הכתוב שאמר לו הוא יתב' למשה הלא צוית אתה את יהושע בעת ההיא שכבשת סיחון ועוג ומה שאני בעצמי שב עתה לצוות הוא יען כי הנך שוכב עם אבותיך ומסתלק מהם ולא תגן מאז זכותך לבל ימשכו אחרי אלהי נכר כי הנה מיד כאשר וקם העם הזה שתהיה להם קימה שישבעו ברוב טוב הארץ יבעטו מיד וז"א הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה כו' כלומר ועל כן אמרתי קרא את יהושע ואצונו למען אהיה עמו שתשרה עליו שכינה כאשר הייתי עמך למען לא יזנו כל ימיו אחרי אלהי נכר וז"א ויצו את יהושע כו' כי אתה תביא כו' אל הארץ אשר נשבעתי כו' שהוא זבת חלב ודבש שהיא הקימה המביאה אותם לזנות אחרי אלהי נכר ועל כן ואנכי שהוא השכינה אהיה עמך שהוא להגן בעדם כמדובר ואומרו הנך שוכב לשון הווה יהיה על כי תוך שלשים יום קודם הסילוק הנשמה עולה ופוקדת מקומה שעם האבות הצדיקים המתעוררים להקבילו והיא ענין התחלת שכיבה עם אבותיו שהיא התחברות הנפש עם האבות כמפורש באר היטב פרשת ויחי ונחזור אל הענין אמר הנך שוכב כו' וקם העם הזה וזנה והוא כי אין היצר הרע עוקר את האדם הכשר מעבוד את ה' לעבוד עובדי גלולים בבת אחת ולעזוב את ה' לגמרי כי אם מעט מעט יגרשנו וזה או' וזנה כו' והוא כי בראשונה לא יעזבו את ה' לגמרי כ"א יחלו מעט כי את ה' יעבדו ויזנו תחתיו ולא יעזבו ה' לגמרי אלא יהיו תחתיו כאשה שתחת אישה דרך זנות תחל לזנות אך עראי ומבעלה תעשה עיקר כן מה' אלהיהם יעשו עיקר כ"א שיזנו בזנות בעל אחר ע"ג ולא יביט אל אשר הוא בא שמה בקרבו ולא יכלו להציל את ארצם מידכם וקו לקו ימשכו עד עזוב לגמרי את ה' אלהי ישראל חלילה והוא מרז"ל באיכה רבתי כי עבדו ישראל ע"ג כמנין ימות החמה ושיהיה או' להם הקב"ה האם כגרמיזי הבאה באחרונה לא עשיתם אותי ולעבוד אותי יום א' בשנה וזהו וזנו כו' ועזבני תחלה וזנה בלבד כיושבת תחת בעלה ותזנה עליו שרוב בעילות אחר הבעל אך אח"כ ועזבני לגמרי שלא יעבדוהו אפי' יום א' ועוד יוסיפו לעשות הרע לגמור העזיבה את ה' והוא לבטל חותם אות ברית קודש אשר הוא הוראת היותנו עבדיו ית' והוא מאמרם ז"ל באיכה רבתי שאמר הוא יתברך לאברהם כשאמר לו היה לך להסתכל בברית מילה שבבשרם והשיב לו הקב"ה ביטלי אותו שנא' ובשר קדש יעברו מעליך וזה יאמר פה כי אחר העזיבה מלעבדו גם יכרו בריתו וז"א ועזבני והפר את בריתי כו' ועי"כ יחרה אפי בו ביום ההוא הוא יום שגמרו בו לעזוב את ה' כי מאז תהיה הפקידה ובדרך הזה יבא על נכון מה שאחר אמור ישראל הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה אומר הוא ית' ואנכי הסתר אסתיר אך הוא פי תחלה יסלק שכינתו מהם וזהו ועזבתים והוא כי מיד יחרה אפי בו ביום ההוא הוא א' ממלכים רעים לשלוט בהם אך כל עוד שאני עמהם לא ימשול בם לכן אז ועזבתים ולא עוד אלא שוהסתרתי פני מהם כלו' אך לא מהאף ועי"כ והיה לאכול מהאומות ומצאוהו רעות כו' ואז ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי לומר הנה כאשר זניתי מעל אלהי שהייתי עובד את ה' ומזנה גם אחר הע"ג לא מצאוני הרעות האלה כי לא היתה עלי פקידה רעה אך עתה כאשר עזבתי את ה' לגמרי היתה עלי יד ה' לרעה א"כ הדבר אעבוד גם את ה' עם האחרים כאשר בתחלה באופן כי את ה' אעבוד וגם אפנה גם אחר אלהי נכר וז"א הלא על כי אין אלהי בקרבי שהוא כי אינו כלל גם בשותפות על כן מצאוני הרעות האלה על כן מאז ואנכי הסתר אסתיר פני כו' שתחת הסתר בלתי כפול שהסתרתי עד פה באומר והסתרתי פני כו' מעתה אעשה הסתר כפול וזהו ואנכי הסתר אסתיר והטעם הוא על כי פנה אל אלהים אחרים שלא לקחת אותי לבדי כ"א עדיין פונה אל אלהים אחרים ואינו שב רק מאשר עד כה עזבני לגמרי אפילו דרך שיתוף:

3עוד יתכן קרוב אל דרך זה שמעתי הגיד מראשית אחרית המשך הד' גליות והוא כי אמר כי בבת אחד יזנו אחרי אלהים אחרים וזהו וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אך לא יפקדו מיד כל עוד שעוסקים בתורה כמאמרם ז"ל ויתר הקב"ה על ע"ג ג"ע ש"ד ולא ויתר על ביטול תורה וככתוב אצלנו על מאמר דבר זה נשאל לחכמים כו' על מה אבדה הארץ וזה יאמר הנה תחלה וזנה כו' ולא יפקדו אך אחרי כן ועזבני שהוא ביטול תורה כנודע כי עזיבת תורתו ית' היה עזוב אותו יתברך חלילה וגם והיפר כו' אז וחרה אפי בו ביום ההוא הוא היום המסויים הוא יום שהוקבע בו בכיה לדורות הוא יום רע מאז ועזבתים הוא ענין השיב אחור ימינו כו' שהוא חרבן בית ראשון בגלות בבל אך העזיבה לא התמידה כנודע מרז"ל כי על ידי בכיית רחל שב ה' ואמר מנעי קולך מבכי כו' ואז שלח שכינתו לבבל ותהי לישראל תקוה ע"י כן והיא בשורת יחזקאל באומר בשורת המראה אשר ראה על נהר כבר שבזה נחו שקטו ישראל כי ידעו כי שכינה עמהם ותהי תקוה לאחריתם ואחרי כן והסתרתי פני מהם במדי ע"י המן שלא היה רק הסתר כמאמר רשב"י הם לא עשו אלא לפנים ואח"כ בגלות יון והיה לאכול כי לא היה רק טורף ואוכל פורץ פרצות בהיכל לאכול חמדת עושר שמור והעמסים שהעמיס והנאת ההגמון שהוא נקרא אכילה כד"א אכלה ומחתה פיה ואחר כך הגלות הד' הכולל רעות רבות וזהו ומצאוהו רעות רבות וגם בהמשך הגלות ואז ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי כו' שאלו היה ה' בקרבי בקרב לבי גם שלפנים אעבוד עבודתם לא מלבי והנה לא יבצר מלחלל חלילה בפרהסיא לכן ואנכי הסתר כו' בהמדות וגירושין ככל אשר שמענו באזנינו על כי פנה כו' כי גם שהלב לא היה בע"ג לא היה הפניה בגלוי חסרה לכן עתה כתבו לכם את השירה כו' ולמדה כו' הוא כאשר נכתוב בס"ד כי בה נרמזו כל פרטי הגליות כסדרן ושימה בפיהם ללמדה לבניהם כי אביאנו כו' ואכל ושבע ודשן הוא ענין וישמן ישורון כו' האמור בה ומה תהיה לי לעד ולא להם הוא בחרבן ראשון שנשתכחה תורה מהמון העם כי בא להם לחידוש ענין מצות סוכה בסוף ע' שנה וכאשר דרשו ז"ל כן באיכה רבתי על וטמא טמא יקרא אבל והיה כי תמצאן אותו רעות כו' שהוא בגלות ד' כמפורש אז וענתה השירה הזאת לפניו לעד גם לפני ישראל והטעם כי אז לא תשכח מפי זרעו כאשר בחרבן ראשון מההמון והוא כי בחרבן שני כלם יודעים את התורה בין רב למעט בכל משך הגלות ואחר אומרו ית' את אשר ירשיעו אמר לא שיחוייבו על ידיעתו כי תהיה מכרחת כי אם שאני מגיד כי ידעתי את יצרו המוכן להחטיא אך לא יבצר מהם הכניעו ואמר אשר הוא עושה היום כי היום יצרו הוא עושה והוא ג"כ יעשה להם ועכ"ז יש תקוה בטוחה לשוב ע"י התורה שלא תשכח כי התורה תחזירם למוטב:

4והנה רז"ל במסכת חולין אמרו מנין לאסתר מן התורה שנאמר ואנכי הסתר אסתיר כו' יורו כי פסוק זה על גלות מדי ידבר וא"כ לא ידבר פה רק על כל הנמשך מחרבן ראשון שהוא גלות בבל וגלות מדי ולפי זה אחשוב יהיה שעור הכתובים ועניינם כמה שכתוב אצלנו בביאור המגלה כי שתים רעות היו גרמת נזקם בימים ההם אחד מה שהשתחוו לצלם ב' מה שנהנו מסעודת אחשורוש הגם שמדרש חזית עושה עיקר מעון הסעודה ורשב"י בגמרא מעון הצלם לא יבצר כי זה וזה גורם כי שם נמצאי ושם היו וכמו שכתבנו שם כי מרדכי אשר היו מכריז שלא יבאו לסעודה הפך מעשה המן זכותו תגין על עון הסעודה ואסתר שנצטערה על הכנסתה בבית הצלמים ותשם עצמה בסכנת מות הוא להגין על עון הצלם כי ע"כ נצטרכו שני גואלים כמפורש אצלנו שם ולפי זה שעור הכתובים וחרה אפי בו ביום ההוא בחרבן בית ראשון ואז ועזבתים והסתרתי פני מהם כאשר בדרך הראשון ואחרי כן והיה לאכול בסעודת אחשורוש שאכלו מהסעודה והיה של שושן ע"כ נא' והיה לשון יחיד ואז ומצאוהו רעות רבות וצרות גזרות להשמיד להרוג ולאבד ובראותם מגזרות כל כך רעות וכוללות לכל ישראל ולא לבני שושן בלבד אז ואמר ביום ההוא אין זה על הסעודה רק על כי אין אלהי בקרבי שהוא על העון הצלם כי לע"ג חשבו הוא ית' מצאוני הרעות האלה את כל כללות ישראל ולא את של שושן בלבד וגם הרעות האלה הגדולים שאינם על דבר הסעודה כי אינה כדאי לכל זה וע"כ יאחזמו רעד באו' שאם כן אין תקנה כי אין משוא פנים בדבר כקושיות תלמידי רשב"י אליו באומר כי על הצלם היה הדבר אך אין פחד כי מה שאנכי הסתר אסתיר פני לא יהיה רק ביום ההוא בלבד והוא כי גם הוא לא עשה אלא לפנים וזהו כי פנה כו' פנים בעלמא והוא מאמר תשובה רשב"י מה הם לא עשו אלא לפנים אך הקב"ה לא עשה אלא לפנים ושעור הכתוב ואנכי ג"כ הסתר אסתיר הסתר בעלמא וביום ההוא בלבד כאשר גם הוא לא עשה אלא לפנים כי פנה כו':