תורת משה - אלשיך, דברים לב:יט

1וירא ה' וינאץ כו'. הנה ראוי לשים לב מה טיבו ייעודי הצרות שבפרשה זו מאשר בפרשת בחקותי ובפרשת כי תבא בנצבים וילך לעשות מאלו שירה ולשומה בפיהם בעבור תהיה לעדה זולת דקדוקים והערו' רבות אין מספר שבפסוקים אלו שיתיישבו בדרך אשר נדרוך בהם בס"ד והוא כי בדברי השירה הזאת מספר קו לקו את כל אשר יקרה אותם הגליות והצרות כסדרן והלכתן בקוצר למען ירוץ קורא בם ויראו ויבושו וישובו עד ה' יצדיקו עליהם את הדין:

2ונבא אל הענין והוא כי הנה היחל ואמר וירא ה' כו'. לומר ראו עתה התנהגו ברחמיו וחס על כבוד הצדיקים מעל כבוד עצמו יתברך כדרכו כאשר בענין עדו הנביא במזבח ירבעם וכענין אליהו אם יהי' טל ומטר כו' ועל מאמר אחאב באבל תיאל בית האלי כמ"ש בגמרא וזה יאמר עם היות שישכח אל מחולליך וירא ה' מה שוינאץ לא היה רק על כעס בניו ובנותיו יתברך הם הכשרים וכשרות שהיו מצירים אותם רשעי ישראל במשפט מעוקל ככל הדברים הרעים שבירמי' וישעיה עמוס ומיכה מרעת איש את אחיו ואשר מלא מנשה את ירושלים דם נקי פה לפה כי נאץ על הנוגע אל צרת הכשרים המתייחסים אל צרת בניו ובנותיו מעל כבוד עצמו ואז ויאמר מה אעשה אם אסתירה פני מהם ואניחם למקרי הזמן הנה אראה מעתה מה אחריתם כי ילכו בקרי ויבעטו בהשגחה ואומרו ארא' לשון עתיד הוא בעת כתיבת השירה הוא עתיד מה שירא' כשהכעיסוהו:

3או לרמוז כי עדיין הבחירה במקומ' על כן לא אמר חיובי לומר אני ראיתי או אני רואה כי אם ארא' כאלו אינו מוכרח כעת והענין לומר אם אמרתי אסתירה פני מהם אי אפשר כי אראה מה אחריתם והוא גם שבדור הראשון לא יאבדו בשני יתפקרו באמונה והוא כי דור הראשון דור תהפוכו' המה כי הדור ההוא בראותם העדר השגחה הדור ההוא לא יגעלו באמונה לגמרי רק יהיה לבם נדון מתהפכים מסברא אל סברא מחמת העדר השגחה אך הדור השני בני הדור ההוא לא יהיו בעלי תהפוכות רק יגעלו לגמרי באמונה וזהו בנים וכו' לומר בנים על הדור הנזכר לא אמון בם כלל ולכן למה אסתיר' פני מהם שאעשה דרך שיאבדו לגמרי חלילה:

4ועוד ראיתי לבלתי האבידם או הכביד הרבה עליהם והוא כי אמרתי לא גדלה רעתם לפני בעצם א' כי הם קנאוני שגרמו שאקנא בלא אל במה שלא אל ואינה קנאה בעצם כי כלום מתקנא אלא גבור בגבור עשיר בעשיר כו' וגם מה שכעסוני היה בהבליהם הם פסולי עץ ואבן והבל המה מהחשיב אותם לכעוס בעצם ע"כ אמרתי לא אהרגם רק מדה כנגד מדה על שקנאוני בלא אל אני אקניאם בלא עם הם כשדים זה העם לא היה ולא כיבשום לגמרי מיד ויוליכם בגולה רק שאקניאם והוא בואם לירושלים והגלו את מנשה יוליכם בבלה ויתנו לו את מחמד זהבם ועדיין לא היתה רק קנאה באומה זו איך העם לא היה עם גדול ורב ורם נתונים תחת רגלם ועל מה שכעסוני בהבליהם בגוי נבל כפוי טובה הנקראים נבלים כד"א עם נבל כו' הלא הוא אביך קנך וכו' אכעיס' והם המצריים כפויי טובה שלא ידיעו את יוסף ולא שבא וכבש את העיר רק שפרעה נכה מדי עברו הכעיס' בהסיר את נזר ומגן המלך יאשיהו מעל ראשם אשר אמרו בצלו נחיה בגוים וגם הכעיסם בענוש את הארץ מאה ככר כסף וככר זהב והגלותו את יהואחז אמר הנה עד כה התנהלתי לאטי בשצף קצף אך כאשר אחרי זאת אש קדח' באפי הוא אש שרפת יהויקים את מגלת איכה באח שלפניו מבוערת וכמ"ש ז"ל שלא שרף אלא פסוק חמישי שהוא היו צריה לראש אמר מי גזר כן אמר כי ה' הוגה על רוב פשעיה עמד אז ושרף הפסוק ההוא שנאמר ויהי כקרוא יהודי חמש דלתות כו' אז על קנאת השם הגדול אותו אש קדחה באפי הוא האף אחד ממלאכי משחית ותיקד עד גדר שאול תחתי' לידון בם כל הדור אך מה עשיתי כרוב רחמי לא הנחתי את האף לפעול את האף בעם כי לא היה מניח משונאי ישראל שריד ופליט אך השלטתי האף בציון וב"ה והוא מז"ל על פסוק כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון כי למען כלות האף בארץ טרם יגיע בהם הצית אש בציון ובזה יצדק סוף הפסוק ותאכל יסודותיה שהוא למען יכלה האף לגמרי וזה מאמרו ית' כי בראותי כי אש קדחה באפי לבל יכלה האף בעם השלטתי אותו בעיר וזהו ותאכל ארץ ויבולה והראי' כי ותלהט מוסדי הרים הם הר ציון והר המוריה כד"א ותאכל יסודותיה כי אין זה רק למען כלות האף והנה זה הוא על גלות בבל הוא האחד מהד' גליות שישלוט נבוכדנצר בישראל ולא יפלו נ"נ ועמו ביד ישראל אך ב' גליות שאחרי כן שהם מדי ע"י המן וגליות יון לא כל ארץ ויבולה כי לא השליטם ה' רק להביא על העם רבות רעות וצרות אך נתן ה' את אויביהם בידי ישראל כי את המן וכל בניו וסיעתו הרגו וגם את יון ומלכם ושריו נפלו ביד החשמונים ועל שתי גליות אלה אמר אספה עלימו רעות הם ב' רעות של מדי ושל יון ולא שיכבשו הארץ ויחריבו כראשון רק עלימו על העם שירעו ויצרו אותם אך לא אשליטם לכלות הרעות כי אם אז אשוב ארחם וחצי הם המן ויון אכלה בם ישראל כי חצי כלים בידם משא"כ בראשון שלא כלו החצים ביד ישראל ואם לא ישובו אבי' עליהם גלות רביעי אשר תחלת נפילתם היה הרעב כי שרפו הפרוצים את האוצרות ועליו אמר מזי רעב כי מזה נמשך ליפול פגרים מתים והיו לחומי רשף וגם מאז ניתן רשות וכח לקטב מרירי כמ"ש באיכה רבתי על פסוק כל רודפיה השיגוה כו' שמי"ז בתמוז עד תשעה באב שבהם שולט והיה מחרבן שני והלאה עיקר שליטתו כמ"ש כי מעשה בחסיד א' שראה אותו ומת וי"א יהודה ברבי היה שמואל חמתיה ולא נפל כו' הנה כי אחר החרבן היתה עיקר שליטתו וכן אחר גלות זה ניתן כח ארסיו גם בשן בהמות להמית וכמ"ש במדרש מעשה היה שהרחלים נושכים וממיתים כו' ואפשר לפי זה שאומר עם תמת כו' הוא סוף הקודם שישלח שן בהמות עם כח חמת זוחלי עפר כי כמוהם יהיה ארס בשן בהמות וזה עם חמת שתשלוט שן בהמות לישוך הפך דרכם עם ארס זוחלי עפר שיהיה בשן הבהמות להמית ואחרי כן כמה שמדות והריגות כי מחוץ תשכל חרב כו' ואם נדקדק אומר מחוץ והל"ל בחוץ וכן הל"ל ובחדרים אימה יאמר דרך השמדות לומר לאדם המיר כבודך או תהרג נמצא נכוה בשתי אשות אם ימיר מאבד נפשו מחדריו ואם נמנע מאבד גופו ויחדו לא יהיו תמים כי טוב לגבר לבא לידי חרב שהוא על הגוף החצוני כמלבוש אל הנפש מלהמיר טוב ברע ולאבד נפשו העיקרית חלק אלוה ממעל וז"א מחוץ תשכל חרב הוא הגופים ומחדרים היא הנפש תשכל האימה שמטילים ושני מיני כוסות מהם ישתו זה ומהם זה גם בחור כו' לא ירחמו בהמשיך השמדות: