תורת משה - אלשיך, דברים לב:לז

1ואמר אי אלהימו כו'. חזר אל הענין מאשר יפיל הוא ית' בימים ההם את אדום כי תש עתידות למו אמר כי יאמר הוא ית' להם אי אלהימו ולא יאמר אי אלהיכם לנוכח כי הלא אחרים הם להם כנודע מרז"ל כי ע"כ נקראו אלהים אחרים שהם אחרים לעובדיהם ומה שאכנה בשם אלהים לא שיש בו ממש רק בערך שחסיו בו וזהו צור כו':

2או יאמר צור וכו' על השר השורר למעלה על כל אומה ואמר שאין צ"ל אל ההמון שאי אלהימו כי אם גם את הקרובים לאלהימו הם מקריבים אשר חלב זבחימו של אלהימו יאכלו ישתו גם יין נסיכים הקרובים אל כל תועבותם יותר יקומו עתה אלהיכם אלו ויעזרוכם והצור שחסיתם בו הוא השר יהי עליכם סתרה להצילכם מידי:

3או יהיה ענין המשך הכתובים כי מגפן סדום כו' והוא כי הד' גליות כל א' היתה קללתו מרובה מהקודם אליו כי הראשון ידמה לגפן רע והשני לענבים והשלישי ליין והד' זה עמלק והוא כי נבוכדנצר לא כיוון רק שיסתופפו בצלו ומי רק שהיה בשלום הולך ונופל אל הכשדים היתה לו נפשו לשלל וכמאמר ירמיה אל המלך והעם אלא שהיה גפנו מגפן סדום כו' שהמסתופפים בצלו היה להם צל עב כמז"ל שכ"כ היתה מעובה כצל גפנים ואילנות שלא שזפה עין את קרקע הארץ אך היה להם החסות בצלה לבושת כי היו מרעיבין אותו עד שימות כן היה גפן של נ"נ שיבושו יושבי בצלו כי עוללים שאלו לחם פירש אין להם כי זה היה עון סדום וזהו כי מגפן סדום גפנם והנה בסדום נמצא א' בא לגור שם והיה מאכיל שהוא לוט אך שם היו כלם מבחינת שדמות עמורה שאפי' א' אין להם פורע לחם לזולת אך גלות מדי היה להפך שהאכילום ועשו סעודה גדולה לישראל בעצת המן והמלך שקבצו י"ח ות"ק אלף מישראל להנאותם מסעודת אחשורוש אך ענבימו שהאכילו היו ענבי רוש כי משם נמשכו אשכלות מרורות למו הם קבוצי צרות כגרגרים באשכול שהוא להשמיד להרוג ולאבד וזהו אשכלות מרורות למו אך למה שלא היו נוגעים בדת כי הדת הוא הנפש לא יתייחס לכוס תרעלת ארס ממית רק לאשכלות של מרורות שהוא להשמיד להרוג את הגופים שאין שם רק מר המות אך הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה לחיי עילם אך אנטיוכוס היה המשקה יין תרעלת חמת תנינים שלא נגעו רק להמית הנפשות כי כל עניינם היה על הדת כמז"ל בב"ר שהיו אומרים לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל והן הם אשר הרגו את ז' בני חנה באמור להם יעבדו ע"ג והיו נוגעים גם בשבת השקולה ככל התורה כולה ולטמא בנות ישראל ולפרוץ פרצות בהיכל ה' עליהם אמר חמת תנינים יינם שהיה יינם כארס נחש שמתחלתו על ידו חטא אדם ואשתו והרג נפשות ובשר יחדו ועל טיטוס אמר וראש פתנים אכזר כי שרו של טיטוס הוא ראש לכל הפתנים אכזר בחרבן בית שני כי גדלה אכזריותו לגופים ולנפשות או יקראנו ראש פתנים על כי ראש ותחלה לכל המצרים לישראל היה טיטוס כי טיטוס הוא עמלק והיה אכזר מכלם והלא הוא כמוס עמדי כי לא גליתי והיא סגור וחתום באוצרותי ומה הוא הדבר הכמוס וחתום הלא ההוא מה שלי נקם ושלם כי לבא לפומא לא גלי וענין הכתוב שכפל אומר נקם ושלם וגם שאינם מסוג אחד נקם ושלם וגם אומר ושלם כאלו מדבר על זולתו שישלם אך יאמר הנה משכון גדול יש לישראל לבל יתייאשו מליגאל ולהשיב גמול אויביהם הנזכר בראשם והוא כי לי נקם כי על הנוגע לי יש לי נקם עליהם שהוא כי מלחמה לה' בעמלק ובכל המלכיות שמחריב ביתו וגלתה שכינה ביניהם ונגעו על כבוד שכינתו ואז השם עצמו המתנקם ויוציא מהגלות אז ושלם גם על הנוגע לישראל והוא הוא מז"ל כי ישועתו ישועתן של ישראל שנאמר ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו וזה יאמר לי נקם ושלם אך הוא לעת תמוט רגלם שהוא בעת הקץ שאז תמוט רגלם ויהיו כעור מן אדרי קיט כו' ושמא תאמרו כי עת הקץ רחוקה היא הנה אם העת רחוקה היום שהמת בו קרוב הוא וזהו כי קרוב יום אידם והוא אלף הששי שהוא יומו של הקב"ה אלף שנים וש"ת מאחר שהעת רחוק מה יסכון היות היום קרוב אם הוא בשלהי היום לז"א הנה חש עתידות למו כ"א עת בעתה רחוק עת של אחישנה הם קיצים רבים ומהם בתחלת היום הנזכר ואם יזכו אל חש שהוא זמן של אחישנה קרוב תהיה גם העת כי חש עתידות יש למו כמו שיש קץ קבוע ואולי יזכו כי הבחירה חפשית ומה שאמרתי ושלם הוא כי ידין ה' עמו והוא כי שם יה נפרד מחצי השם שהוא ו' ה' עד ינקם מעמלק ואז כשיהי' השם שלם בד' אותיותיו שהוא אחר הנקם אז ידין עמו וזהו כי ידין ה' עמו והוא מאמרו למעלה לי נקם ושלם שאומר הוא ית' לי נקה ואז ושלם ופירש ואמר מי ישלם הלא הוא כי ידין ה' עמו הוא כללות מה שיתייחד השם כמדובר ועל עבדיו הצדיקים שהרגו למשחית יתנחם כי יראה כו' כדלעיל:

4או שעור כתוב זה הלא אמרתי כי לי נקם להוציא הש"י מהגלות ואז הוא ושלם גמול גלותכם לעת תמוט רגלם לעת קץ וש"ת האם מטרם עת הקץ האם לא תשיב גמול לזה אמר הן אמת כי בכל אומה שיגלו אניף ידי ואראה השגחתי לתקן ולהשיב גמול בצד מה והוא כי על בבל כי ידין ה' עמו שהוא כל הדברים רעים שבירמיה על כשדים לפי מלאת לבבל שבעים שנה שישיב גמולם בראשם ועל מדי הוא המן אין צריך לומר שאשיב גמול כי אם שאפילו לא יניח יצרו המן וסיעתו את ישראל כי ועל עבדיו שחזרו אז בתשובה ונעשו עבדיו יתנחם מאשר חייבם כלייה והושיעם ועל אנטיוכוס גם הוא כי יראה כי אזלת יד ישראל בגזרותם ואפס עצור ועזוב כי לא היה בישורון מלך עדיין ואמר ה' הנזכר על אנטיוכוס המחזיק בע"ג להחטיא את ישראל אז יאמר עתה אתקן היותם באפס עצור ויהיה מלך על ישראל כאומר הוא ית' לישראל איה אלהימו של אנטיוכוס או צור חסיו בו הוא השר שלהם וכן יאמר להם אותם אשר חלב זבחימו של אלהימו יאכלו כו' יקומו אלהיכם ויעזריכם או צור חסיתם בו יבאו ויהי עליכם סתרה הנה כל זה יעשה הוא ית' טרם זמן עת תמוט רגלם של כל הנזכרים שעל זמן זה אמר לי נקם ושלם אמנם אינו דומה אל עת שאמרתי עליו לי נקם ושלם שהוא לעת קץ תמוט רגלם כי הלא על עת זו אני אומר ראו עתה כו' אני אני הוא מה שלא ראיתם בג' פרקים הראשונים על כל א' מג' ראשונות כי עתה באחרונה תראו כי אני אני הוא כי עד הזמן ההוא גם שדן ה' את עמו והפיל את בבל ואת המן ואנטיוכוס לא הודע גדולת שכינתו בעולם כי לא יצאה שכינה לגמרי עד עת קץ מהגלות ולא הוכרה גדולתו וכמז"ל שאפילו אחר מפלת כשדים ומלכותם אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שעשה גדולות ונוראות במצרים כבר הוא זקן שהרי הוא ראה שהחריבו ביתו ושתק ועד"ז לא נתקן עד עת קץ ב"ב וז"א ראו עתה בעת תמוט רגלם שאמרתי כי אני שהייתי רואה שמחריבי' ביתי אני הוא העושה עתה גדולו' כי לא שניתי ולא שהוצרכה שכינה שהיתה בגלות שתתחבר עמה שם אלהים המתואר על גבורה עליונה לעשות נוראות לעתיד כי הנה ואין אלהים עמדי כ"א אני אמית כו' כלו' תואר אני הנזכר שהוא השכינה אמית את הבבלים אשר הצירו לישראל ואחי' את ישראל וגם זה שאני אמית ואחיה שהם שני הפכים תכירו אז בעת ההיא מה שלא הכרתם עד כה ובמה תראו כי אני אעשה השני הפכים המות והחיות והוא אפשר כי מדת הדין ממיתה ומדת רחמים תחיה לז"א הנה תראו כי אני שאני מחצתי ואני ארפא שאעשה שני הפכים בבת אחת לעינים שלכם והוא הנודע מרז"ל על פסוק הנה יום בא לה' בוער כתנור כו' מלמד שעתיד הקב"ה והוציא חמה מנרתק' לשרוף את כל הרשעים והיו כל זדים כו' ואותו השמש מרפא את הצדיקים הה"ד וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא כו' ואין השגחה גדולה מזו שיראו שני הפכים כאחת ובדבר אחד וז"א מחצתי ואני ארפא שבשמש שמחצתי ארפא ועוד תראו ותכירו אז מה שלא נודעה בהצל' ופקוד' ג' גליות ראשונות והוא כי אז תראו כי ואין מידי מציל אין גם אחד מה שלא נגלה זה בקודמות ובכל האמור השבנו אל שאלת השואלים איך אחר אומרו אמית ואחיה חזר ואמר קלה הימנה והיא מחצתי ואני ארפא שעל כן ארז"ל כי בתחיית המתים כל א' יקים במומו שלא יאמרו כי אחרים הם ואחר תחייתם ירפאם ה' וז"א תחלה ואחיה ואחר כך מחצתי ואני ארפא ועל פי דרכנו נתיישב ג"כ אומרו אמות לשון עתיד:

5או יאמר כו' ראו כו' והוא בהעיר קושי אחד שבספר דניאל שאחר או' שהד' מלכים יקומו זה אחר זה רישא דדהב' ובתריה יקום מלכו אחרי עד הרביעי ואח"כ יקים אלה שמיא כו' והדקת דהבא וכספא נחשא פרזלא וכו' כי הלא יקשה כי בזמן ההוא ספו תמו דהבא וכספא ונחשא אך הנה אחשבה להשיב במאמר ספר הזוהר על פסוק אשר צבאו על ירושלים אשר יצבאו לא נא' אלא שאותם שצבאו בגליות בבל והצירו את עם ה' ולא לקו כי מתו מיתת עצמם לא ילכו ריקם כי יגלגלם ויחזירם ה' אז ויפילם ביד ישראל ביום בא גוג זה אפשר יאמר אז הוא ית' ראו עתה כי אני שסבלתי מה שריקדו בהיכלי והרגו בחירי והנחתי שמתו מיתת עצמם ולא לקו אני הוא שאשלם להם ולא מבלתי יכולת חלילה הרפיתי אז מהם כי הלא עתה אין אלהים עמדי עוזר לי ואני עושה משפטים בהם ואל תאמרו כי הלא אשר החריבו ועשו עיקר הרעה לא לקחו חלקם כי דעי איפה אני אמית את כל הבבלים הנזכר ותחזור ואחיה אותם והוא כמ"ש ז"ל שיאמר איש ישראל המוכה בראותו את מכהו הנה זה הכני בידו ויראהו יתברך נקמות באותו היד וההיקש בכל אבר וגם זה אחד מהטעמים שהקב"ה יחיה כל מתי ישראל במומן כי באות' מכה שיש בו יקום ויראה מה שמכת מכהו הכהו וינקם ואחר שישמח צדיק כי חזה נקם ירפאהו יתב' וזה יאמר אחר שואחיה את הכל מה שמחצתי ארפא ולא מקודם להורות כי אין מידי מציל כי אין מציל כי כל אשר הצירו לישראל בגלות ומתו מיתת עצמן אל יחשבו שנצולו כי הנה ואין מידי מציל: