תורת משה - אלשיך, דברים לג:כ

1ולגד אמר כו'. הנה דרך העולם כי אשר אשתו ובניו רחוקים ממנו ושלא במקום בטוח ונשמר כי יהיה לבו מיצר וחרד מדאגת צרת בני ביתו וע"כ כי יקרה לפניו בדרך איש צר ואויב והוא לבו בל עמו על צרת אשתו ובניו לא יעצור כח להתגבר על האויב ולנצח מצרת לבו כי הנצחון וההתקוממות לב להתגבר צריך רוחב לב ושמחה כי על כן במלחמות יקחו את התוף בידם וחליל ומצלתים לשכח הדאגה להתגבר ואם כן גד כאשר גדוד יגודנו בכיבוש ארץ ישראל הלא בדרך טבע יהיה לבו כלב אשה מצירה על הנשים והטף אשר עזבו מעבר לירדן במקום שאין אנשים פן יהיו לבז לגוים באופן יותש כחם לפני אויביהם ויפלו בנופלים אך לא כן היה כי אם היה לבם כלב הארי בכח אמיץ הנה ועל אויביו יתגברו כי הן המה היו היוצאים חלוצים לפני בני ישראל בראש העם מכים לאלפים ולרבבות כי רחב לבם על אויבם ואין זה כ"א מתת ה' וזה יאמר ברוך מרחיב גד כלו' מרחיב לבו עם היו' שכלביא שכן שהיה שכנו כלביא שבביתו לא ישכנו רגליו כי ירחק מילדיו לבקש טרף כן היה גד רחוק משכנו ועכ"ז היה לו רחב לב להתגבר ושמא תאמרו ובמה בטח לבו לעזוב נשיו וטפיו על פני הארץ לז"א וירא ראשית לו טרם יצא למלחמה ראה לו עזר סיוע כי שם חלקת מחוקק ולא שניכר כי שם הוא רק ספון וטמון ועל בטחון זה ויתא ראשי עם שיצא חלוץ בראש העם ואשר בטח בזכות המחוקק הוא מפני כי צדקת ה' עשה כו' וכל זה לא היה רק לזכות את ישראל וזהו עם ישראל לטובתם ובזה בטח גד שלא תאונה לו רעה:

2או יאמר ולגד כו' ברוך מרחיב גד כו' כלומר לא יאשם על לכתו אחר שריקות עדרים ובחר בח"ל בעבור מרעה צאנו כאמור ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה כי הלא מה' יצא מלא רוחב ארצו ולכן ברוך מרחיב גד ראוי לומר כי הראיה כי ה' עמו כלביא שכן כי הלא יקרהו כלביא בשכנו כי גם כאשר הוא חוץ מביתו אין נגש שם ממוראו כן גד בשכנו היה בטוח מהאויבים עם היותו מעבר לירדן והלאה עם ישראל וטף ונשים. בלבד במקומותם והוא מקום רחב ידים ואין חומד ארצו וגם וטרף זרוע כו' במקום מלחמתו אשר הוא שרוי שם ושמא תאמר הלא הוא אמר ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה הרי כי על דבר המקנה היתה בחירתו במקום ההוא לא כן הוא כי הנה וירא ראשית לו כלומר טרם וראשית הביטו אל הנוגע אל מקנהו ראה והביט לו לעצמו ולהנאתו וזהו וירא ראשית לו ומה הוא אשר הביט לו שהוא דבר הנוגע לו שעל כן בחר במקום ההוא הלא כי שם חלקת מחוקק ספון ורצה להסתופף בצלו ולא אמר חלקת מחוקק ספונה וגם למה קראו מחוקק אך הוא לומר פן יאמרו מה יתן ומה יוסף לגד היות משה קבור שם שאין שם רק הגוף אך נפשו עולה מעלה מעלה ומה יסכון לגד מה שנפשו בעולמות העליונים ושלא לעומת נחלת בני גד רק לעומת ארץ ישראל לז"א כי שם חלקת כו' לומר אל ימעט בעיניך מקום אשר שם גופו של משה כי הלא שם שכינה שורה כי הלא באצבעו שבגופו חקק בלוחות חקק רוחני והוא כי בלוחות שניות שכתב משה גם בהן היה בחלל החקק רוחניות כנשמה אל הלוח ועל כן גם בשניות היו מ"ם וסמ"ך עומדים בנס הנה כי גם גופו כח רוחניות היה בו וזהו כי שם חלקת שדה של מי שהיה מחוקק דבר ספון ונסתר שהוא רוחניות ולא דבר גשמי נגלה עם היות חוקק בידו הגשמית ואם כן גם בגופו אשר הוא שם לא תעדר ממנו שכינה כי גם הוא קדוש לאלהיו ובמה ראה גד כי זכות משה הוא העומד לישראל ואדרבא יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר הלא אם על עצמו לא היה לו כח ליכנס לארץ ואיך יועיל לאחרים לז"א הנה בכלל מה שראה גד הוא כי הנה המחוקק האמור הנה זכותו הביא את ישראל ממצרים שאלמלא זכותו לא יצאו וזהו ויתא ראשי עם הם אשר היו ראשים שהיו א' מחמשים או א' מחמש מאות שהוא היותר כשרים הנקראים ראשים בערך כל שאר האובדים וזהו ויתא ראשי עם ועוד כי כל הצדקה אשר עשה ה' לישראל משה הוא העושה כי בזכותו נעשה כי המן היה בזכות משה גם באר אחר סלוק מרים וענני כבוד אחר סילוק אהרן ועוד כי כל הצדקה וכל סליחה היה על ידו בבקשתני וזהו צדקת ה' עשה כי כל צדקת ה' עשה המחוקק הנזכר אחר שהוא הסבה על זכותו ומשפטיו של משה שהוא מחקק שעשה לו הקב"ה שלא יראה מלחמת ל"א מלכים ושלא יביא את ישראל לארץ וגם שלא נכנס לארץ הלא לא למענו עשה רק לשיהיה המחקק עם ישראל פה ולא ישארו בלעדו פן יאבדו כי על יד היותו עמהם יש תקוה להם לעתיד לבא וכמאמרם ז"ל משל למי שנאבד לו איסר במקום אפל ולא היה מוצא נר לבקשו מה עשה השליך שם דינר זהב ושאל נר לבקשו מיד נתנו לו ואגב הזהב מצא האיסר וזהו ומשפטיו עם ישראל: