תורת משה - אלשיך, דברים ד:מא

1אז יבדיל משה כו'. הנה פסוק זה משולל קשר לא במה שלפנים ולא במה שלאחר. ועוד אומר רוצח הוא אשר ירצח את רעהו כי מלת רוצח היא מיותרת. ועוד כי באומר אז יורה כי העת ההיא מיוחדת לכך ומה היום מימים. ועוד באומר וזאת התורה כו' כי גם פסוק זה משולל קשר וטוב טוב היה יכתב קודם לבראשית ברא אלהים. ועוד באומרו אלה העדות והחקים כו' איך מייחס הדבר אל צאתם ממצרים והיה בסוף שנת ארבעים לצאתם משם. ועוד אומר בעבר הירדן כו' כי זה כמה פעמים נאמר למעלה שהיה כל משנה התורה הזאת בעבר הירדן. ועוד למה נתן כל הסימנים האלה שהיה בגיא ומול בית פעור ושהיה בארץ סיחון אשר ישב בחשבון. ועוד אומר אשר הכה משה ובני ישראל כי למה יפרט את משה בפני עצמו ומה גם שהכל מיותר כי נודע היה כי ביד ישראל נפל וירשו את ארצו וכן כל מה שמאריך מאמרו ויירשו את ארצו והלאה עד סוף הפסוק הג' יראה שהוא לבלי צורך:

2אמנם לבא אל הביאור נזכירה מאמר הרמב"ם ז"ל בח' פרקיו על דרוש המזל אם שופט וגוזר ומחייב אם אין. שכתב כי אין המזל מחייב דבר שא"כ תפול התורה חלילה כי איך יגזור הוא ית' להמית את הרוצח אשר ירצח את רעהו והלא אנוס הוא כי הרוצח נולד אשיד דמא והנרצח במזל ליהרג וא"כ איפה אנוס היה ולמה ימות וע"ז יקשה בהורג שוגג כי למה יגלה והמזל דחקו כי הנרצח נולד במזל מות המיתה ההיא ומה גם כי בשגגה הדפו אך אין זה כי אם ללמוד כי אין המזל מחייב כלום. ובזה נבא אל הענין והיא בפרש תחלה ייתור אומר הרוצח כאשר הערנו. והוא ענין מז"ל על פסוק ואשר לא צדה שאמרו שאין הכתוב מדבר אלא באחד שהרג מזיד בלא עדים והתראה ולא נהרג ואחד הרג שוגג ולא גלה מה הקב"ה עושה מזמין אותם שיעלה ההורג שוגג בסולם רעוע ויפול הסולם על אשר המית במזיד נמצא ההורג מזיד מת וההורג שוגג גולה כמשפטו מתחלה. וזה יתכן יאמר פה באומר לנוס שמה רוצח פעם אחת. ואח"כ אשר ירצח את רעהו פעם ב'. כי הרג את מי שהוא רעהו ברציחה שהרג מזיד ואז ההורגו בשוגג נס אל אחת הערים האלה וחי ומשלם חובו שנתחייב מאז המית שוגג את האחד. ונבא אל הענין. והוא כי הנה דין זה כולל עונש ההורג מזיד שלא ימלט מקטל וההורג שוגג לא ימלט מגלות. ואין ספק כי כל אשר יעלה על לבו כי המזל שופט ומחייב כי יקרא תגר בין על מות ההורג מזיד בין על גלות ההורג שוגג. וא"כ איפה ראה משה כי בהבדילו ערים למקלט על ההורג שוגג את מי שהרג מזיד שכל אחד משניהם לוקה את מי שראוי לו זה מת וזה גולה. הלא יתחמץ לב בני ישראל בשומעם. כי עולה על רוחם כי המזל מחייב על איש להרע או להיטיב ולא יאמינו לדברים. ע"כ מה עשה משה אחר כל מאמריו אלה אשר סיים כי בו השרישם באמונת אלהותו ית' כי אין עוד מלבדו וכל הוברי שמים הבל המה בהכרחיות עצומות מן החוש אשר ראו עין בעין כמפורש למעלה באר היטב אז ראה להבדיל ג' ערים וזהו אז יבדיל משה כו'. ופירוש הטעם ואמר לנוס שמה רוצח כו' שהוא כמו שכתבנו שמדבר על מי שהרג שוגג ולא גלה ואחרי כך נפל על מי שהרג מזיד והמיתו והוא גולה כלומר כי על כן יכפל הקושי לחוזים בכוכבים בין על מות ההורג מזיד בין על גלות ההורג שוגג באופן שהטיב אשר עשה משה לבלתי עשות ההבדלה ההיא רק בזמן ההוא כאומר אז יבדיל כו' כמדובר: