תורת משה - אלשיך, דברים ד:ה

1ראה למדתי אתכם כו'. ראוי לשית לב. (א) הנה אומר ראה נראה כמביא ראיה מראות עיניהם ואיננה וגם אומר ראה לשון יחיד ושאר הכתוב לשון רבים. (ב) אומר כאשר צונו ה' וודאי כי כאשר צוהו ית' היה ורז"ל אמרו שבא ללמד איסור ללמד בשכר אלא מה אני בחנם כו'. (ג) צריך לבקש דרך ימשכו בו הכתובים וגם פשט הכתוב הוא על קיום המצות ולא דרך הלימוד. (ד) אומרו בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה כי באומרו בקרב הארץ ידוע הוא שהיא אשר באים לרשתה. (ה) באומרו ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם לעיני העמים כו' האם תלויים קיום המצות על אמור העמים כי כולנו חכמים. (ו) אומרו כי מי גוי גדול כו' איך נמשך שבא זה פה ומה גם בלשון כי שיראה כנותן טעם אל הקודם. (ז) אומר כה' אלהינו כו' כי הלא מקביל אל אומר כי מי גוי גדול כו' היה לו לסיים כמונו בכל קראנו אל ה' אלהינו. (ח) אמרו ומי גוי גדול אשר לו כו' אם הכונה שיאמרו העמים מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים היתכן כי הם יודו כי טובים משפטינו משלהם. (ט) אומר צדיקים ומהראוי יאמר צודקים כי לא יצדק תואר צדיקים אם לא באנשים ודומיהם. (י) אומר ככל כו' כי מהראוי היה יאמר בכל התורה ולא ככל התורה בכף הדמיון. (יא) בפסוק רק השמר כו' יש דברים כפולים כו'. (יב) באומרו יום אשר עמדת כו' אם גזירת הענין הוא פסוק שאחריו למה האריך והיה די יאמר יום אשר עמדת לפני ה' בחורב ותקרבון כו' כי ידוע הוא כי הקהילם ה' לשמוע את דבריו וגם למה הראש הכתוב בלשון יחיד והשאר בלשון רבים. (יג) באומרו ותקרבון כו' אם היה ההר בוער באש ודבריו יתב' שמעו מתוך האש למה יזכיר חשך ענן וערפל. (יד) שכל ענין זה יראה בלתי מקושר אל ענין הקודם. (טו) בפ' וידבר כו' מלת זולתי קול ואו' אח"כ זולתי קול הוא מיותר. (טז) או' ויגד לכם את בריתו מה חידש להם בזה:

2ויתכן שאחר צוותו על החוקים והי' מקום יאמר נא ישראל איך אעשה אשר לא אדע לו טעם לזה אמר להם ראה כל איש ישראל ראיה כנראית לעין והיא כי הנה ידעתם כי לא יבצר ממני כל דבר כמ"ש ז"ל ויקחו אליך פרה כו' שידע משה סוד פרה אדומה וצוה יתברך שלא יגלה אותה להם אלא שהסוד יהיה אליך בלבד והנה ראוי כי אשר למדתי אתכם חקים כו' הם אשר צוני ה' אלהי בהיותו מייחס אלהותו עלי בעצם הלא הוא טרם ייחס אלי עון לגזור עלי שלא אבא אל הארץ אשר צוני מאז לעשות אני אותו בקרב הארץ אשר כעת אתם באים שמה כלומר ולא אני. ועל כן ראוי לכם לדעת כי לא המה רק דברים בעלי איכות ואושר גדול. ושמא תאמרו כי יקשה עליכם ענין החקים על דבר האומות המונים את ישראל באומרם כי הם דברים חסרי טעם כמ"ש ז"ל על הפרה אדומה לזה אמר על ירע זה בעיניכם כי אם ושמרתם את החקים כו' כי אדרבה היא חכמתכם אשר ישמעו את כל החקים האלה כי גם שיראו הדברים זרים בעיניהם לא יאמרו כי לא מחכמה אנו עושים אותם כי אדרבה יאמרו רק עם חכם ונבון עושי החקים האלה כי יאמרו מה זה שישראל נענים בכל קראם ולא כן הם. אם על המשפטים שהם קרובים אל השכל גם להם משפטים ואם כן מה יש לישראל שאין לגוים ההם אינו אלא החוקים ואם כן עליהם נענים ואיך יתכן אם אין בהם טעם על כן יגזרו אומר כי אם יש להם טעם שהוא להם חוקים שאין חכמתם גדולה כישראל כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו ואם כן יאמרו הלא מי חכם גדול ונבון כגוי הגדול הזה כי רק עם בני ישראל חכם ולא הגוים כי לחכמה גדולה תחשב לישראל עשיתם החקים אחר שעליהם יחיו וה' קרוב אליהם כי לא יחשבו שעל המשפטים הקרובים אל השכל יזכו ישראל להיות ה' קרוב אליהם כי גם המה עולה על רוחם שמשפטיהם קרובים אל השכל לכן ידונו שהוא על החוקים אשר אין להם כהם כי יאמרו כי ישראל משיגים בחכמתם סודם. וזהו כי יאמרו רק עם חכם כו' כי הלא מי גוי גדול כו'. שיענו כהם שאומרם שאם על המשפטים גם להם משפטים אך אין זה רק על החוקים שאם הם רחוקים מן השכל היא להם אך לא לישראל שהם עם חכם ונבון. ואומרו כה' אלהינו ולא יצא באשר נכנס לומר כי מי גוי גדול כישראל וגם הגוי הזכירו בלשון יחיד ואת ישראל בלשון רבים באומר כה' אלהינו ולא אמר אלהי וגם כפל אומרו כה' אלהינו למה כופל התוארים וגם אשר הערנו שכאשר נכנס בגוי היה לו לצאת בישראל ולומר כמונו. אך יאמר כי במה יראו הגוים שהחקים הם שיעמדו לנו הלא הוא כי המה יראו שני דברים. אחד. שגם בהיות שהם באחדות א' לקרא גוי גדול באיכות מדותם וגם אשר לו אלהים קרובים אליו שאלהיהם אשר הם עובדים קרובים אליהם פסילותם תוך ביתם שהי' להם אלהיהם כאשר הוא ה' אלהינו בכל קראנו אליו עם שהוא בשמים הוא קרוב ונמצא לנו בכל קראנו אליו אין צריך לומר בהיות לנו אחדות להקרא אלהי כי אם גם בהקרא אלהינו שנתייחס אנחנו לרבים והוא מה שנודע שהפירוד יתייחס אל החוטאים עד גדר ששם הרחמים נעשה לנו דין וזהו ה' אלהינו שהוא כי תהי' לנו צרה ורוגז כעצור את השמים ולא יהיה מטר כי אז נצלי ואתי מיטרא ומה גם כאשר קראינו אליו שהוא בהכירנו כי אין מושיע זולתו יתברך בלי שום בטחון זולתו רק כאשר כל קראנו הוא אליו יתברך לבדו כי אז ימצא לנו יתברך והוא מאמר ז"ל בגמרא שאמר רבי פלוני כמה דברים ולא נענה ובא רבי פלוני ואמר אין לנו מלך אלא אתה ונענה מיד באופן שעל ידי קראנו אליו יראו הגוים כי המלך הקדוש יעננו מיד יגזרו אומר שאין דבקותו יתברך עמנו רק על החוקים שאינם להם כמדובר: