תורת משה - אלשיך, דברים ה:כה

1וישמע ה' כו'. כתוב למעלה שאמר הוא ית' להחזיק דברי משה על דבר ההשגחה לומר כי אין הוא ית' צריך סרסור להשמיע בעלותו אל האלהים מה שאמרו ישראל כי אם שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך שהוא בדברם אליך בתחתית ההר מבלי תגיד לי. והוא מאמר משה לישראל בפסוק הקודם כמפורש למעלה. ואמר הטיבו כל אשר דברו לומר גם שבתחלה אמרו רצוננו לראות את מלכנו ולדבר עמו פנים בפנים ולא רצו שתדבר אתה אליהם ועתה היפכו ואמרו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים שיראה כמתהפכים הם בכל שעה ולבם לא נכון לא כן הוא כי אם הטיבו כל אשר דברו בין אשר אמרו בראשונה בין אשר התהפכו אחרי כן כי אנוסים הם אך לבבם שלם. כי מי יתן והיה לבבם זה להם כו'. ובאומרו לבבם שהם שני לבבות יצה"ט ויצה"ר ואמרם זה הוא כי ייחדו הב' לבבות ויעבדו את ה' בשניהם כמאמר הירושלמי על אברהם בפסוק ומצאת את לבבו כי שני הלבבות מצא הוא ית' שלמים ונאמנים גם את היצה"ר באחדות עם היצר טוב כאומר נאמן לשון יחיד:

2והנה ארז"ל שאמר להם הקב"ה כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמרתי לכם מי יתן והיה לבבם זה היה לכם לומר אתה תן. בני כפויי טובה בני אדה"ר שאמרתי לו למה אכלת מן העץ אמר אלי האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ כו' ע"כ. והוא כמו זר נחשב שיקראם כפויי חובה על שלא אמרו תן אתה. והלא לא מכפיית טובה בא להם זה כי אם שחשבו כי אולי יחשבם למנקשים לשאול ובושו ממנו או כי לא ידעו אם יועיל להם. ועוד כי אדרבא יראה שכל כך מחזיקים לו יתברך טובה על כל אשר היטיב להם שיבושו מלשאול יותר. ועוד כי הלא ארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואיככה יוכלו לומר תן אתה ולא עוד אלא שמאשים הוא ית' אותם על שלא אמרו כן. ועוד אומרו בני כפויי טובה כי מה ענין זה אצל מאמר אדם האשה כו' כי שם היתה תואנה להתנצל ופה היה שלא שאלו מהם יהיה עם לבבם ליראה את ה'. אך הנה יש הפרש בין קודם השגת שלמות הכשרון לאחר השגתו כי בבא אדם ליטמא פותחין לי ואם יבא ליטהר מסייעין אותו בלבד. אך אחר השתלם בכשרון לא מלבד סיוע מה כי אם יתנו לו גם כח מלמעלה להתמיד כל גדר כשרונו שרגלי חסידיו ישמור בל יצא דבר בלתי מתוקן מתחת ידו ולהרחיקו מן החטא ולצוות עליו בכרוז עליון על כל כתות המחטיאים הזהרו בפלוני ובתורתו. אך רוצה היא יתברך שיכירו כי הוא המטיב להם בזה וישאלו ממנו יתב' על הדבר. וזה היחל הוא ית' לפתוח פה לאלם באומר מי יתן והיה לבבם זה להם כו' למען יתנו אל לבם ויאמרו מכלל שיש יכולת ליתן דבר גדול כזה ואם ישנו איננו זולתו ית' ויתעוררו לבקש מלפניו יתב' ויתן להם ולא כן עשו. והנה אם ככה היו עושים היה גדרם רב מאד כי השיגו עד גדר שגם יצרם הרע השיגה ידו להתייחד עם היצר הטוב כמשמעות אומרו לבבם שהוא על שני היצרים. אך למה לא פיתחה אז ג"כ לעשות כך. אך הוא שאמרו בלבם אם הוא ית' נתן לנו את היצר הרע לצרך אותנו איך נבקש ממנו להמתיקו ולייחדו עם היצר הטוב להיטיב ויהיה הפך רצונו והנה אין זה רק שעולה על רוחם כי לא להיטיב לאדם נותץ לו היצר הרע אך לא כן הוא כי אם שרצה הקדוש ב"ה לזכותנו בו להכפל שכרנו כמשל השפחה שאמרו בספר הזוהר על כן קראם כפויי טובה שלא הכירו כי לטוב להם נותן להם היצר הרע כאשר אדם לא הכיר שלהטיב לו ניתנה אשה ויאמר האשה אשר נתתי עמדי כו' להורות כי לא לטובתו נתנה לו לאשה. וסיים הכתוב ואמר למען ייטב להם כו' והלא כמו זר נחשב שנראה שנהיה משמשי' את הרב על מנת לקבל פרס אך יאמר הוא ית' הנה תשוקתי היא מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי והלא השומע ישמע כי זה תאבתי יהרהר בלבו אולי לעצמי אני דורש שאהנה ביראתם אותי כמלך אך לא כן הוא כענין אם צדקת מה תתן לו אך איץ זה כי אם זה אהבתי למען ייטב להם ולבניהם לעולם: