תורת משה - אלשיך, דברים ז:א
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Deuteronomy 7:1
Open in the reader →1כי יביאך כו'. הנה ראוי לשים לב. (א) איך מתייחס ענין זה אל הקודם. (ב) או' אשר אתה בא שמה שנראה מיותר אחרי אומרו כי יביאך ה'. (ג) אומרו ונשל גוים רבים מפניך ונתנם ה' אלהיך לפניך איך אחרי אומרו שיסירם מלפניו חוזר ואומר שיתנם לפניו. (ד) כפל אומרו החרם תחרימם. (ה) או' לא תכרות להם ברית כו' מי לא ידע שאם אחרימם לא אכרות להם ברית וא"כ בכלל הקודם היה וכן גם כן אומר לא תתחתן בם כו'. (ו) אומר כי אם כה תעשו להם מזבחותיהם כו' כי מלת להם משוללת הבנה כי מה שיעשה להם הרי אמר והכיתם החרם תחרים. אך מה שאומר עתה הוא לאלהיהם ולא להם וא"כ לא היל"ל רק כ"א כה תעשו את מזבחותיהם תתוצו כו' ואם אומר להם חוזר אל אלהים אחרים אשר הזכירם למעלה איך אומרו ופסיליהם תשרפון באש כי הלא הפסילים הם האלהים אחרים ואיך אומר פסיליהם שיורה שהם פסילים של זולתם. (ז) אומרו כי עם קדש אתה כו' שיראה נתינת טעם והלא טעם זה יצדק על כל מצוה שבעולם ואיך נתייחדה פה אל מצוה זו. (ח) אומר ובך בחר ה' כי הלא בכלל אומר כי עם קדוש אתה הוא גם זה. (ט) אומר לא מרובכם כו' למה כפל באומרו חשק ויבחר וגם במלות שונות. (י) אומר המעט כי הה"א מיותרת כי ע"כ הוצרכו רז"ל לומר ה"א מעט שהוא כי משפחות ישראל היו ה' פחות מע' שהוא מספר העמים. (יא) אומרו כי מאהבת ה' אתכם כו' כי אחר שהוא ית' אוהב אותנו מה צורך אל שמירת השבועה:
2אמנם הנה כתבנו למעלה כי אומרו והיה כי ישאלך בנך כו' נמשך מהקודם ולכן עתה חוזר אל ענין ראשון שהוא אשר אומר והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר נשבע כו' לתת לך ערים גדולות וטובות כו' השמר אל תשכח את ה' כו' לא תלכו אחרי אלהים אחרים כו'. והוא כי הלא יקשה א' כי יאמרו ישראל מה לארץ ההיא מכל שאר ארצות גוים שבחר הוא ית' בה ונשבע לתת אותה לישראל. ב' על אומרו השמר אל תשכח כי היתכן שאחר הטיבך עמנו את כל הטובה ההיא נשכח אותך ללכת אחרי אלהים אחרים חלילה. ע"כ בא ויאמר על הא' כי יביאך כו' והוא לומר הנה למה שה' הוא אלהיך תוכרח לרשת הארץ ההיא. והוא ענין שתי הקדמות ידועות ומפורסמות בתורה ובדברי רז"ל. הלא המה. א' כי מאז נברא העולם לא נעדר שכינה מהר המוריה כי שם שער השמים ועל כן אדם ונח ואבות עשו שם קרבנותם ויעקב פי' הענין באומר אכן יש ה' במקום הזה כו' מה נורא המקום הזה כו'. ב' כי בזה נפרדו מהעכו"ם כי חלק ה' כל נפשותם. עוד הקדמה ג' והיא מחכמי האמת כי כל דבר קדושה בנוסעים ממקום המיוחד לה אל מקום זולתה לא בהחלט תוסר מן המקום אשר היתה שמה כי ע"כ גם בנוסע השכינה ע"י החרבן כמשז"ל על פסוק ותצא מן בת ציון כל הדרה עכ"ז לא זזה מציאות שכינה מכותל מערבי. וכן בבא מלאך ממלאכי המרכבה לעשות שליחות כענין בבא גבריאל להפוך את סדום לא חסר למעלה רגל מן רגלי המרכבה כי מציאותו היותר דק ופנימי נשאר. וע"ד זה בנפשות עם בנ"י כי בבא כל ישראל רוח ונפש ונשמה אל גויות ישראל למטה לא יתעקרו משם לגמרי כ"א שורש כל א' מהנה נשאר במקומו דבק בשורשו תחת כנפי השכינה כנודע. וע"כ בבא כל איש ישראל מח"ל לארץ יתייחס לבא ומתקרב אל שורשו כי שם הוא עם השכינה כי ע"כ ולציון יאמר איש ואיש יולד בה וכמאמרנו על פ' לך לך מארצך כו' שהוא לך והדבק לך שהוא אל עצמך ושורשך שהוא בארץ העליונה שכנגד א"י למטה המקושרת בה כנודע. ונבא אל הענין. כי אמרה תורה לישראל הסכת ושמע ישראל איך לא יבצר ממך אחר שהוא ית' אלהיך ונפשך קשורה בו והוא ית' שמה בא"י מלימנע מלרשת את הארץ. והוא כי גם שה' אלהיך עמך כמדובר למעלה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה שהוא על מנמר משה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה וכן הוא אומר ה' אלהיכם ההולך לפניכם כו'. עכ"ז שהוא ית' הולך עמך אינו מתייחס למוליך אותך אל הארץ כי אם למביא וזהו כי ה' אלהיך מביאך אך אין זה כ"א שעיקר שכינה הוא בא"י בהר המוריה ובהתפשטה עד מקום שאתה שם להיות אתך ללכת אל הארץ למביא אותך ולא למוליך תתייחס כי מביאך אל מקום עיקר מושבה וז"א מביאך. ואחר שכן הוא גם אתה ישראל לא תתייחס להולך אל הארץ כ"א לבא אל הארץ כי הלא עיקר שרשי רוחך ונפשך שם המה עם השכינה שעיקרה שם וז"א אשר אתה בא שמה כלומר ולא הולך באופן כי אחר שה' אלהיך היא ושרשך הוא עמו ומושבו ית' בארץ ההיא גם אתה אין מקום מיוחד לך כ"א שם כי תהיה דבק אל מקורך ברוך ועי"כ שהוא יתברך ההולך עמך מביאך אל מקום עיקר שכינה וגם אתה מתקרב ומתדבק אליה בהגיעך אל מחוז א"י ימשך כי אור פניך ירבה מצלם אלהים שבפניך בהתקרבך אל הארץ עד גדר כי ונשל גוים רבים מפניך שיותש כחם והוא כי אור פניך מאז תהיה בא אל הארץ טרם תקרב אליהם יתוש כחם ויכניע שריהם ה' אלהיך המביאך. וזה. כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה אז בבואך ונשל ה' הנזכר גוים רבים בפקוד על צבא המרום וזה מפניך שהוא מאור צלם שבפניך יכניעם ה' כי פניך יהיו אפי שכינתא נמצא כי אור פניך שהיא שכינה תפיל שריהם ויהי כעם הרוג. והוא כי דרכו ית' שיפקוד במרום את צבא המרום הוא השר ואח"כ יתן בידך את הגוי אמר כי לא יהי' ית' במרום ושם יפקוד את השרים כי אם יהיה בפניך ומשם ינשל כחם וז"א ונשל ה' ומהיכן מפניך כי תהי' אפי שכינתא שהוא ית' בפניך ומפניך יכניע את שריהם ואח"כ ונתן את הגוי בעצמם תשי כח כעם הרוג באופן שלא תצטרך להלחם כי אם והכיתם בלבד. כי ע"י החרים את שריהם תחרים אותם וזהו החרם תחרים אותם כאלו הב' דברים אתה עושה. א' בפניך והב' בידך. ועל הב' אמר לא תכרות להם ברית כו' לומר כי הן אמת שלא בבת אחת תשכח את ה' ותעבוד אלהים אחרים כ"א לאט לך תכרות להם ברית להשאירם וע"י כן עוד מעט תחנם כי תתן להם חניה בקרקע ומזה תבא להתחתן בם ואחרי כן חתנך הע"ג יסיר את בנך הנולד לו מבתך מאחרי ה'. וז"א לא תכרות כו' וע"י כן לא תחנם ומזה לא תתחתן ולא ימשוך לעבוד ע"ג כי יסיר את בנך כו' כי ע"י הסירו את בנך עוד מעט יעבדו רבים עמו אלהים אחרים וזהו ועבדו כו':