תורת משה - אלשיך, דברים ז:יג

1ואהבך וברכך והרבך כו'. הנה כתבנו שיקרנו עם ה' אלהינו כמלך האומר לבן אהובו הנה עד כה הטבתי לך על שאהבתי את אביך אך מעתה היה לי לבן חיל לאשר אני מצוה אותך ולא תצטרך לשאטיב לך על אהבת אביך כי אם שאאהב אותך מצד עצמך כאשר אהבתי את אביך ואוטיב לך על אהבתי אותך ואניח אהבת אביך שמורה לך לעת תצטרך לדבר גדול ועצום מאד. ועד"ז אומר הוא ית' ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע אל אהבת אבותיך שיהיה שמור לך לעתיד. אך כל מה שאטיב לך בין כך ובין כך לא יהיה רק על מה שתהיה גם אתה אוהבי כאבותיך וזהו ואהבך כו'. ואילו זכינו למדה זו לא תמה זכות אבות בימי חזקיה או בימי ירמיה למאן דאמר. ואמר ראה מה יתן לך ומה יוסיף לך היא יתברך. (א) כי לא מלאכיו יצוה לך לברכך על ידם כי אם הוא יתברך בכבודו ובעצמו וזהו וברכך. (ב) כי לא דרך כלל יהיה כי אם לכל אחד ואחד בפני עצמו וזה אמר כל זה בלשון יחיד. (ג) יעשה שאחר שבירך אותך לא ימנע מלברך זרעך כאומרו כי מברכתך אשר בירכך יבורך פרי בטנך כי אם עוד יוסיף שוהרבך שיברך אותך ברבוי בנים וגם את הבנים אחר צאתם לעולם ישוב ויברך אותם וזהו ובירך פרי בטנך. ועוד יוסיף לך שלא יאמר שאם את עצמך וזרעך ברך על ידי עצמו לא יעשה כן גם את פרי האדמה כי אם ופרי אדמתך למה שהיא אדמתך שלך. וגם לא בלבד יהיה לך ברכת פרי אדמתך מהנמשך מברכת עצמך כי אשר ברכו ה' גם כל מעשיו יתברכו כי אם עוד ישוב ויברך פרי אדמתך. ולא בלבד דרך כלל כ"א דגנך ותירושך ויצהרך לכל אחד ברכה בפני עצמה וזהי שחזר לפרטם וגם הטיל וי"ו בתירוש ויצהר וזה גם כן שגר אלפיך ועשתרות צאנך שיבורכו בפ"ע וגם על ידו יתברך. וזה שאמרתי שהכל יהי' על ידו ית' אפילו הבקר והצאן ולא על ידי מלאך או שר זהו דוקא בארץ ישראל כי שם מושב שכינתו מה שאין בחוץ לארץ וזהו על האדמה כו':

2או יאמר כי הנה זה דרכו ית' שלא בלבד יצו את ברכתו בתנובת השדה שזרע רב תוציא השדה כי אם גם אחרי הנתן התבואה באוצר ירבה כדבר שנאמר יצו ה' את הברכה באסמיך וכן היין ביקבים כד"א ותירוש יקביך יפרוצו וכן בשמן כנראה אפי' בחוש. והן אמת כי בשלשה אלה נמצא זה יותר מכל שאר מינין וגם בצאן ובקר כד"א ובקרך וצאנך ירביון ואחשבה שהוא על כי דגן תירוש ויצהר ובהמה הם מחוייבים תרומת ומעשרות שע"י כן מתברכים גם אחר שנעקרו מן הארץ בזכות המעשרות כדבר שנאמר והביאו את המעשר אל בית האוצר שהוא אחר היות התבואה בכרי והתירוש ביקבים והשמן יצא מהבד ונתעשרו. כי אז אפתח ארובות השמים והריקותי לכם שהוא בנשאר לכם אחר המעשרות למאכלכם ברכה עד בלי די. והוא מאמרנו על פסוק וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' שהראוי יאמר ויברכהו ה' וימצא בשנה ההיא מאה שערים אך הנה ארז"ל שמדד התבואה למעשר ומצא מאה פעמים על מה שישערו אותם ובזה יאמר כי אחר שנמדד למעשר עם היותו דבר המדוד שאין שורה בו ברכה על כל זה שב ויברכהו ה' ברכה ב' בזכות המעשר ונתרבתה אחרי כן תבואתו בכרי או באוצר. וזה יאמר ובירך פרי אדמתך שכולל כל מיני פירות אך דגנך ותירושך ויצהרך ושגר אלפיך ועשתרות צאנך שהם מחוייבי מעשרות מן התורה יבורכו עם היותן על האדמה אחר שנתברכו הפירות בהיותם מחוברים לקרקע. וכן הבקר והצאן עם שמציאותן על האדמה ולא בתוכה כזרע האדמה המתברכת בתוכה להוציא זרע רב יברכם ה'. עוד יתכן כוון לומר כי יאושר הארץ בג' מיני טובות גדולות אשר המה כוללי טובות העה"ז והם בני חיי ומזוני. ועל החיים אמר וברכך שהוא את עצמך וגופך הוא החיים והשלום. ועל בני אמר והרבך ובירך פרי בטנך. ועל מזוני אמר ופרי אדמתך כו'. ואל תתמה איך אתן אלו דלאו בזכותא תליא מילתא לזה אמר על האדמה כו' כי בה אין מזל ומה גם לישראל כמאמרו יתברך לאברהם באומר שהמזל מעכבו מלהוליד שילך ארצה כנען שאין מזל שולט שם. עוד יכיין והוא כי הנה העולם יתחלק לד' סוגים. חי מדבר. וחי בלתי מדבר. והצומח. והדומם. אמר הנה בכל ד' אלה אברך אותך. על החי מדבר כי הנה וברכך והרבך וברך פרי בטנך. ועל הצומח אמר ופרי אדמתך כו'. ועל החי בלתי מדבר אמר שגר אלפיך כו'. ועל הדומם אמר על האדמה אשר נשבע כו' שהוא כי הדומם מבורך כי על כן תזוב חלב ודבש מה שאין כן בכל אדמה זולתה וזה אמר על האדמה כו'. ושעור הענין הלא אמרתי לך ברכת פרי האדמה וברכת האלפים והצאן והלא תאמר ברכות אלו כבר האדמ' מצד עצמה מבורך בהן כי היא זבת חלב ודבש שהדבש הוא משומן התמרים שהם פרי האדמה והחלב מאשר יפוצו דדי צאן ובקר חוצה כאשר העיד רשב"ל שראה בצפורי על כן אמר מה שאמרתי הוא בריבוי הפירות וריבוי הבעלי חיים לא בשומן הפרי ורבוי החלב וזהו על האדמה כלומר ברכות ג' אלו יהיו לך נוסף על האדמה אשר נשבע ה' כו' שהוא אשר ידעת שהיא ארץ זבת חלב ודבש שהדומם שלה מבורך מכל הארצות. וזולת זה תתברך בג' ראשונות שעל ברכה זו. והקדים ברכת הצומח אל ברכת הבעל חי בלתי מדבר יען כי לפעמים הארץ תוציא צמחה לאדם בזכות בהמה על כן להורות שבשבילך אני עושה ולא בשביל בהמה אברך ברכת האדמה תחלה ואומר לך כי פרי האדמה אברך להיותה אדמתך. וכן הבהמה עצמה למה שהן אלפיך וצאנך לא בשביל עצמן: