תורת משה - אלשיך, דברים ט:יח

1ואתנפל לפני ה' כו'. הנה פסוק זה היה ראוי ליאמר אחר פסוק ואת חטאתכם כו' כי אחר שרפת העגל וטחון אותו מה שויתנפל במ' יום השניים אך הוא במה שכתבנו למעלה בסמוך כי מה שהוצרכו ארבעים יום לקבלת הלוחות שלמים מעת לעת הוא על כי ליקבל מידו ית' לוחות כתובים באצבע אלהים היה צריך הפשוט איכות החומר ועשות אותו בריה חדשה רוחניות ושעל כן כאשר להעשות גוף חומרי הוצרך מ' יום ומ' לילה מעת לעת כן להפשיט עצמו מן החומר להיות בריה רוחניות צריך כמספר הימים שנעשה בהם מ' יום ומ' לילה מעת לעת וגם שיהיה לזכוך למעלה עם ה' על ידי הרוק בו שפע זיו השכינה לזכות מחומריות אל רוחניות עד תשלום סך הזמן ההוא. ונבא אל הענין והוא כי אחרי אומר כי ע"י הגיעו אל מקום אשר בו נעשה העגל ההוא נפגמו הלוחות ופרח רוחניותם אמר משה עתה לא הלוחות בלבד כי אם גם אנכי גרעתי מאיכותי והראיה כי כאשר ואתנפל לפני ה' בפעם השניה היה כראשונה בשני הדברים אחד שהיה מ' יום ומ' לילה וגם כי לחם הוא מה שלא אכלתי ומים הוא מה שלא שתיתי כלומר אך השפעה שפע זיו השכינה היה לישפע בו ולזככו ולבנו על דבר המ' ראשונים. ולמה היה לי זה בפעם ההוא כי הלא לא לקבל לוחות נועדתי אז אך אין זה רק כי כאשר העדפתי ע"י היותי עם ה' מ' יום ראשונים היתרון ההוא חלף ממני בבואי אל המקום אשר חטאתם בו ועל כן להחזירני אל המקום הקודמת הוצרכתי כל זה וז"א ואתנפל לפני ה' ע"י בואי אצליכם כנזכר שהוצרכתי כראשונה להזדכך כמאז מ' יום ומ' לילה וגם להיות על ידי זיו השכינה כי לחם הוא מה שלא אכלתי ומים הוא שלא שתיתי כלומר כי אם שפע עליון שהוא ככל אשר הוצרך לעשותני בריה חדשה בתחלה כן הוצרך עתה כדי להחזירו אל השגה ההיא אחר איבודה. וש"ת איך ע"י היותך עמנו במקום טומאה עונינו גרם לך אבדן ההשגה ההיא שהוצרך כל זה להחזירה. לז"א אל תתמהו כי העון היה גדול וזהו על כל חטאתכם הי' לעשות הרע בעיני ה' אלהיך להכעיסו שהוא כבד עון עד קצו הנה ספרתי שבמ' יום אשר התנפלתי קניתי זיכוך שהפסדתי בגללכם אך לא אמרתי למה הוצרך שאתנפל להתחנן שני' אחר שבפעם הראשונה נאמר וינחם ה' על הרעה כו' והנה הצורך הי' על כי יגורתי מפני אף וחימה הם שתי כחות הרוגז כי גם שנאמר וינחם ה' על הרעה אשר דבר הנה אשר קצף ה' הי' להשמיד אתכם ומזה הי' מה שניחם ה' באומרו על הרעה אשר דבר לעשו' לעמו שהוא על אומר ואכלם. אך עדיין עוד יד מלאכי משחי' אך וחימ' נטוי' להשחי' השחתה משוללת השמד וכליה. ועלי' הוצרכתי להתנפל עוד פעם שני'. וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא כאשר בראשונ' שמע אלי לבלתי עשות כליה כן בשני' שמע לסלק האף והחימ' מעליכם וכונתו לומר הזהרו בנפשכם לבלתי תחטאו כי הלא זה פעמים לולא אני עמדתי בפרץ לפניו ית' עלה הפורץ עליכם להאביד אתכם ומה תעשי מהיום והלא' כי לא אהי' בקרבכם שאם אין אתם לכם מי לכם כי תצטרכו לעמוד על נפשכם ולשום לבבכם על דרככם לבלתי תחטאו. ושמא תאמרו כי אין בעיניכם כ"כ חמור אחר שהעיק' היו סיבה הערב רב ומה שהוצרכתי להתנפל בראשונ' לא הי' רק בעד אהרן שמתוך ידו יצא העגל ההוא. לא כן הוא כי הלא הן אמת כי ובאהרן התאנף ה' כו' אך לא הי' עניינו חמור כשלכם ומה גם למ"ר שאמרו שמה שהתאנף ה' על אהרן לא הי' רק על שקם ודרש לפניהם כי הבל הוא ולא אלוה באופן שעשאם כמזידין ולא כטועין. ונחזו' אל הענין אמר אין אשמתו כאשמתכם כי הלא על עונכם הוצרכתי להתנפל בפישוט ידים ורגלים בהכנע' יתיר' אך בעד אהרן לא הוצרכתי רק להתנפל מציאו' תפל' קלה וזהו ואתפלל גם בעד אהרן. ולא עוד אלא שהי' כדב' נעש' אגב מה שהתנפלתי עליכם זהו אומר מלת גם שהוא תוספת על הקודם:

2או יאמר ובאהרן התאנף ה' כו'. לומר פן תאמרו האם יגורתי מפני האף והחימ' שקטרגו עלינו מתחל' והנחתם ולא בקשתי רחמים בפעם הראשונ' עד המ' יום שניים אל יעל' על רוחכם שעל העדר אהבתי עמכם עשיתי כי הלא ובאהרן התאנך ה' מאד להשמידו ועכ"ז ואתפלל גם בעד אהרן שהוא אחי בפעם ההיא ולא מאז ועכ"ז ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא. ואם כן לא מהעד' אהבתי נתעכבתי כי אם שהייתי נחוץ לרדת למחו' ולסלק העון מן העולם כי הנה ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף כו' כי הי' זה קודם לימים השניי' כמפורש במקומו. ועל כן לא אמרתי בפעם הא' מאחר שהפשרתי חמימו' הרוגז ואחרי כן באתי למחוק העובד גלולים ושבתי להתנפל כמדובר: