תורת משה - אלשיך, שמות יב:א

1ויאמר ה' אל משה כו'. ראוי לשים לב. (א) למה היה הדבר הזה לאהרן גם הוא עם משה וגם בדברם אל ישראל באו' דברו אל כל עדת כו'. (ב) או' בארץ מצרים מה גם לרש"י ז"ל שכתב מרז"ל כי היה חוץ לעיר ולמה הוזכר המקום שהיה בו ומה גם כי כל שאר הדברות שם היו כצאתו את העיר. (ג) אומרו החדש הזה לכם כי מלת לכם מיותרת. (ד) למה חוזר ואו' ראשון הוא לכם שהוא הקודם ובשינוי ל' כי הם שתי קושיות א' למה הוה כפל ענין ב' למה במלות שונות. (ה) אומרו דברו כו' לאמר כי אם הוא לאמר עדת ישראל לזולת לא יתכן כי למי יאמר נא ישראל ואם הוא לאמר משה ואהרן לישראל הרי נאמר לאמר למעלה. ועוד שאם כן היה לו ליכתב קודם לאומרו דברו כו'. ועוד אומרו ויקחו להם איש שה כו' כי מלת איש מיותרת ומה גם שהוא ל' יחיד שיורה שאיש א' לוקח ואם הוא שאיש אחד היה יכול לעשות קרבן פסח לבדו היה מתיישב אך לא כן הוא וגם או' לבית אבות שה לבית שעם היות כי פשוטו הוא שיקחו בית אב א' שה. ואם יהיו מרובים יהיה שה לבית ואם ימעט הבית יתמנו עליו שכנים עכ"ז לא יבצר מהראות היות הל' בלתי מיושב. (א) באו' בית אבות ולא אמר בית אב. (ב) או' שה לבית למה תאר הדבר אל הבית ולא אל בני אדם כאומרו בית אבות ואו' הוא ושכינו כו' שהוא על האנשים:

2אמנם הנה ארז"ל במדרש (חזית) כי כאשר אמר משה לישראל החדש הזה אתם נגאלים אמרו ישראל איך אנו נגאלים ומצרים מלאה מע"ג שלנו כו' והנה ראוי לשים לב או' כשאמר משה החדש כו' ומהראוי שלא יאמר אלא כשאמר משה לישראל שהם נגאלים אמרו לו כו' כי לענין העיכוב ע"ג מה לי בחדש ההוא מבשאר ירחים שמורה כי החדש ההוא מורה העיכוב וגורם אותו עם הע"ג כי זה וזה גורם. ועוד כי הלא מאז אמר להם כה אמר ה' פקד פקדתי אתכם כו' ובאו' אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה כו' מאז היה להם לאמר היאך אנו נגאלים ומצרים מלאה מע"ג שלנו. אך הנה לבא אל הענין נקדים. (א) כי הנה ידוע כי ע"ג של מצרים היתה מזל טלה והיו עובדים אל הטלאים דוגמת מזלם למעלה. (ב)כי ידוע הוא כי מזל טלה הוא המיוחד לחדש ניסן שהוא בא' שבמזלות:

3ונבא אל הענין והוא כי הנה רצה הקב"ה לזכות ישראל לגאלם לפיכך צוה למו ימשכו ידיהם מהע"ג שהיו עובדים הוא את מזל טלה ודוגמתו הם הטלאים וישחטו אותם ויעשו בם שפטים ויאכלו אותם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו להורות כי כפרו בו ודבקו בו יתב' בדם מילה להורות כי עבדי ה' המה חתומים בחותמו והנה אין ספק כי הלא יחרד לבם בשומעם כי בחדש ניסן הם נגאלים באומרם מי יתן והיה בחדש זולתו. כי עתה יאכל חדש זה את חלקי ישראל כי הלא לא ימנע או יש כח במזל טלה לנגד את ישראל ומה גם בחדש ניסן שהוא ממשלתו אם אין אם יש בו כח איך נגאל בחדשו שיעצר כח עלינו ואם אין בו כח לפחות יהיה לנו החדש הזה לצור מכשול מזכרת עון ע"ג שלנו ולא נהיה לרצון לפניו יתברך כי הלא הימים ההם והזמן ההוא יחלישו כח גאולתנו בהעלות חמת זכרון ע"ג שלנו לפניו יתברך. ועל כל ב' הבחינות הנאמרות יש ויש ניגוד בהיות בארץ מצרים. כ"א יש כח במזל יהיה להם מעיר לעזור ואם אין בו לא יבצר מהיות גם הוא לשכים לנו כי במקום שבו חטאנו איך נושע בו. ולא יזכר עונינו בו והן זאת היתה נהמת לב בני ישראל בשומעם החדש הזה אתם נגאלים ויחרדו לאמר הלא מצרים שהוא מקום חטאנו בו מלאה מע"ג שלנו שהיא מזל טלה המושל בחדש הזה ואיך נגאל באלה:

4ובזה נבא אל ענין הכתובים והוא כי ראה הוא ית' והנה להיות ראויים ליגאל צריכים אל מצות דם פסח ודם מילה שהוא ככתוב אצלנו שצריך סור מרע ועשה טוב ומשך ידיהם מע"ג בדם פסח. והכנס תחת שעבוד ה' בדם מילה וירא והנה אם בלי הקדמת החדש הזה לכם כו'. אמור יאמר להם יקח בעשור לחדש הזה איש שה לבית אבות כו' הלא יאמר נא ישראל אוי לי מפאת המזל כי ינגדנו. ומה גם בחדשו וגם להיות מארץ מצרים מקום החטא ואיך שם נוכל להמלט מידו ואוי לנו מצד המצריים כי הן נזבח את תועבות מצרים לעיניהם ולא יסקלונו ולא עוד כ"א שגם לפני ה' יהיה לנו החדש והמקום והשה למזכיר עון להתפס כי בו חטאו במקום ההוא להיותו דוגמת מזל החדש ההוא ואיך יגאלו באלה על כן גזרה חכמתו יתברך כי טרם הזכיר להם לקיחת השה. יקדימו להם שיגאלו בחדש הזה בארץ מצרים כי בדבר הזה בלבד אין פחד רק מהמזל פן ינגדם להסיר תחלה מורך לבם מהמזל ומהמקום. אך לא מהעם כי עדיין לא הוזכר השה שיקחוהו לזבוח את תועבות מצריים לעיניהם שיפחדו מהעם אך אחר הבטיחם מהמזל והמקום יקל אחרי כן גם להסיר מלבם מוראת לבם מהעם כי בא להם הענין לאט אחת לאחת. מה שאין כן אם היו שומעים שני הדברים כאחת וזה החילו ויאמר ה' כו' בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם כו' לומר הלא מוראכם הוא מהמזל העוזר למצרים וגם בחדש ניסן באופן כי טוב היה ליגאל בחדש זולתו ע"כ הנני מבשר ואומר כי כארץ מצרים מקום מושפע ממנו ראוי לאמר כי החדש הזה הוא מזל טלה לכם ישראל הוא ראש חדשים שאדרבא יהפך לכם לראש ולעטרת צבי תמיד וז"א לאמר והוא מאמרם ז"ל (תענית ד' כ"ט) האי מאן דאית ליה תיגרא בהדי ע"ג לתבעי בניסן כו' ויהיה על ידי תשובתם בו בדם פסח ובדם מילה. ואחר אומרו שהוא ראש חדשים אמר אל יעלה על רוחכם. שאמרי ראש חדשים הוא להיות ראשון למנין חדשים כי לזה הנה כבר הוא לכם ראשון לחדשי השנה גם עד כה שכל השנים שבתורה אפי' במה שקודם לגאולת מצרים נמנים מניסין וא"כ לא אמרתי רק ראש חדשים להשפיע בו לכם טוב ואחרי או' זה אמר דברו אל בני ישראל לאמר ויקחו כו'. לו' דברו זה האמור שהיה החדש הזה כו' תחלה. כדי לאמר אחרי כן ויקחו כו' כי אחרי יודעם שהוא ית' מהפך החדש מקטיגור לסניגור ולא יפחדו מהמזל ושגם לא יהיה להם למזכרת עון יחליפו כח לבטוח בה' כי גם יצילם מהמצריים פן יסקלום בזבוח את תועבת מצרים לעיניהם. וז"א לאמר כלומר דברו אל כל עדת בני ישראל את ההקדמה הנז' כדי לאמר אחרי כן ויקחו איש כו'. באופן שבשמוע תחלה שלא ייראו מן המזל אלא שאדרבא יהפך להם לאוהב יקבלו ג"כ בשומעם שגם יצילם מהעם מק"ו מה שאין כן אילו היו שומעים מתחלה ענין השה בעשור לחדש. שיפחדו ויראו כי יבאו להם קול שני פחדים. קול מהמזל ומהעם יחד ולהיות כל כוונת הענין על הענין השה לקרבן רצה הקב"ה יטפלו בדבר כהן ולוי וישראל וזהו אל משה שהוא לוי. ואל אהרן כי כבר נתבשר שיהיה כהן כע"ש ז"ל על פסוק הלא אהרן אחיך הלוי וישראל באומר דברו אל כל עדת בני ישראל כו'. עם היות שלא היתה אז עבודה במצרים וגם שהשה הלז היה לכם קטיגור. אל יקשה בעיניכם התהפכו לסניגור כי הלא זאת עשו להגדיל מדה טובה על מדת פורענות והוא כי אם בעבודכם את הטלה היה כל אחד עובדו בפני עצמו. עתה בשחוט אותו לה' יהיה ע"י רבים שה לבית אבות באופן שיופלג פועל המצוה הנעשית בו על פועל העבירה כי אינו דומה מרובים העושים את המצוה למועטים כו'. וזאת שנית תעשו שיהיה זה על ידי האחדות שתכוסו על השה וזה ויקחו כו' ואם ימעט כו' והנה זה הוא לפי פשוטו של מקרא:

5עוד יתכן רמז להם בעיקום תיבות הכתוב באומרו ויקחו איש שה כו' כאשר הערנו והוא כי עם שאין המקר'. יוצא מידי פשוטו עכ"ז לא יבצר רמז בהאמר בלשון זה כאשר הערנו למעלה לרמוז טוב טעם אל הענין להסיר לב ראשי עם הארץ מלהרהר בדבר והוא ככתוב כי לא יבצר מהתחמץ לבבם בשומעם יקחו איש שה לבית אבותיו כו'. וישחטו אותו. באמת באמור היתכן יהיו כל עיני מצרים רואות וכלות את עם בני ישראל שיראו את הכל שוחטין וכיצד צולין ואוכלין את אלהי מצרים ולא יסקלום ואם הוא כי המצוה מגין עליהם הלא יאמרו היעלה על לב איש היפך העון לזכות ויעשה הקטיגור סניגור להצילם מיד מצרים שלא יסקלום וגם ליגאל ע"כ נוסף על פשט הכתוב רמז להם כי אילו השה מעולם לא היה להם סניגור הלא כמו זר יחשב יתהפך עתה הקטיגור לסניגור אך הנה בראשיתו היה סניגור. כי יעקב נקרא שה כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' צ"ז) שעל כן לא רצה ליקבר במצרים בל יהיו המצריים נפדים ביעקב כי פטר חמור נפדה בשה וגם יצחק ניתן תמורתו איל שהוא שה ואין לך סניגור גדול מזה וגם לאברהם היה סניגור שנחשב לו האיל כאלו הקריב את יצחק בנו. וזה ירמוז לומר אם תראה השה מתהפך מקטיגור לסניגור אל תתמה על החפץ כי הלא ויקחו להם כלומר שלהם היא כי הלא השה הוא לבית אבות כי הוא מהאבות. אלא שהוצאתם אותו מהקדושה אל הטומאה בעבוד אותו לשם ע"ג ועתה יהיה שה לבית כלומר מה שהיה חוצה בטומאה תחזירוהו אל הבית באופן כי תחלתו היה סניגור אלא שהוצאתם אותו מהקדושה אל הטומאה בעבוד אותו לשם ע"ג ועתה יהיה שה לבית כלומר מה שהיה חוצה בטומאה תחזירוהו אל הבית באופן כי תחלתו היה סניגור. אלא שהוצאתם אותו חוצה לצד הטומאה. ועשיתם אותו קטיגור ועתה חוזר אל ראשיתו והוא דבר קל מאד לשוב לראשיתו:

6ובזה יתכן לפי הרמז הזה לדרוש גם מלת איש המיותרת שהוא לו' איש שה כלומר הנקרא מאבות איש שהוא איש תם הוא שה. כי זה שמו כמדובר מרז"ל וגם שה הנזכר הוא לבית אבות שהוא גם לאברהם ויצחק כאמור ועתה שה לבית כי אינכם רק כמחזירים אותו לראשיתו הביתה:

7והנה ראוי לשית לב בכללות הענין. (א) למה נאמר מצוה זו מראש חודש אחר שלא היה להם לקחת השה עד יום העשור. (ב) למה היה למשמרת עד י"ד בין הערבים שאם הוא על הביקור יום א' היה די. (ג) למה היו נמנים רבים על השה וגם שיהיה נאכל למנויו בלבד וגם ראוי לשית לב אל הכנסו שלא לנוכח. ויקחו כו' ולקח הוא ושכנו כו' ואח"כ אומר תכוסו לנוכח. ועוד למה הוציא הענין בל' תכוסו ולא אמר ל' מנין וגם אומר במכסת נפשות למה מייחס הענין אל הנפש:

8אמנם הנה רצה הקב"ה להפך שה דע"ג אל הקדושה כמדובר ואין ספק כי מי יתן טהור מטמא. אך הנה צריך תחלה התפשטות כסוי חטאה שעל השה מטומאת בני ישראל אשר השרו על המין ההוא בעבדם אותו ואחרי כן השרות בו קדושה ותלבש אותו מחלצות ע"כ גזרה חכמתו ית' שהיה הצווי מיום ר"ח הוא התחלת שליטת מזלו לבלתי הניח להתחיל לחול בו כח שליט' חצונית והוא כי מאז יקבלו ישראל מצוה זו בלבם וע"י מחשבה טובה זו שהקב"ה מצרפה למעשה לקחת השה להקריבו לה' תספיק מחשבה טובה זו של קדושה להפשיט מהשה כל בחינות טומאתו בו והוא כי הנה ידענו כי זה לעומת זה עשה האלהים וכאשר אין דבר של קדושה למעלה שלא יוכלל מעשר בחינות כנודע כן לעומת זה כל דבר טומאה נכלל מעשר בחינות טומאה ע"כ רצה הקב"ה טרם יקחו השה תהיה להם בלבם מחשבת לקיחתו עשרה ימים למען ע"י זכות המחשבה יפשיטו מעל השה עשר כחות טומאתו למען לא ישלחו את ידיהם בקחתם אותם בעת טומאתו בו ומעתה צריך להלביש בו קדושה שירצה לקרבן לה' ע"כ צריך ילקח על ידי רבים כי זכות הרבים תעזור וזה מפאת נפשותם הקדושות כי כרובם כן יפליגו קדושה בדבר אשר יעשו כנודע כי על כן אינו דומה המצוה הנעשית ע"י רבים לנעשות על ידי יחיד וגם ע"י המנות עליו הוא אחדות שע"י כן תשרה הקדושה שכל ענינה אחדות כנודע. וע"י כן תחת כסוי חטאה נעשה לו מכסה קדושה וע"כ אפקיה המנוי בלשון מכסה באו' מכסת ובאומרו תכוסו כלו' תעשה מכסה על השה הוא במכסת נפשות שהוא כעין מכסה הנפשות של ישראל שהוא לבושי מכלול קדושה ע"י המצות. כנודע מענין חלוקא דרבנן כן תכוסו על השה ולהיות כי עתה תשרה בו קדושה להיות פסח לה' הוא שם בן ד' ישתבח לעד ע"כ צריך יהיה קשור בכרעי המטה ד' ימים שבעליו מקדש את השם בן ארבע אשר חילל בעבדו ע"ג ועתה כנגד ד' אותיותיו אשר חילל מערה למות נפשו לקדשו באמור המצריים אל העבריים למה קשרתם את אלהינו בכרעי המטה ומשיב לו הישראלי לשחטו לשם אלהי הנה בזה שם נפשו מנגד ע"מ שיסקלו אותו לקדש שם ה' והיה ד' ימים כמספר אותיות שמו ית' כן בימים ההם ע"י כי גם השה שעל ידו מקדש ישראל את ה' קונה קדושה יום יום ד' ימים להיות ראוי לשם קרבן לשמו הגדול בן ד' ישתבח לעד אמן. ואחרי כן טרם עבור גבול הד' ימים עודנו תוך גבולם בין הערבים ושוחטו אותו:

9עוד יתכן בענין הד' ימים והשחט בין הערבים בשום לב אל אומרו ולקחו מן הדם ונתנו על שתי כו'. כי אומר ולקחו מן הדם הוא מיותר והיה די יאמר ונתנו מן הדם כו'. ועוד מה ענין המזוזות והמשקוף. ועוד ענין האכל הבשר צלי אש ומצות על מרורים ולא נא ומבושל והיות ראשו על כרעיו ועל קרבו עם היות שבכל אלה יש צפוני סודות גם לנו ניתן רשות לדרוש צד רמז מה והוא כי הנה א' מהדברים אשר החי יתן אל לבו באשר הוא יהודי הלא הוא כי גם ישוב ויתחרט מאשר חטא על הנפש ולא ישוב עוד לכסלה לא יעלה על רוחו כי צדיק הוא. ומה לו עוד לעצבים להיות נעצב על כל אשר חטא ואשם כי לה' אלהינו הרחמים והסליחות שא"כ איפה כי יעשה איש אחד מהמצות ה' אשר לא תעשינה ויחייב את ראשו באחת ממיתות ב"ד אם ישוב מחטאתו אשר חטא ויהיה כל ימיו בתשובה האם יפטר מן המיתה או דוגמתה כנגד מדתה לכפר בעדו. לא כן ודאי כנלמד מרז"ל כי לא יכופר אם לא במיתה או מעין המיתה ההיא כי אף גם שבטלו ד' מיתות דין ד' מיתות לא בטלו או מירוק העון מעין חטאתו אשר חטא:

10ונבא אל הענין והוא כי הנה חטאו ישראל במצרים בע"ג. והנה העון ההוא כולל דברים רבים. (א) חילול ה' כי ברבים עזבו את ה' בתבנית שה אוכל עשב. (ב) זביחת קרבנות לפניה. וגם קבלת דמן. וגם אכילה מזבחי מתים מתקרובת הע"ג. (ג) כריעה והשתחויה לפניה. והנה על כל אלה בא האלהים למרק עון ישראל ולטהרם מאשמותם ועל כן על הא' והוא חילול ה' ע"כ לעומת זה יקדשו את ה' ויערו למות נפשם בד' ימים שהיה שה לבית קשור בכרעי מטתו ד' ימים מסתכנים למות בידי המצריים כי כלם יקבצו בפתחי ישראל לאמר להם מה זאת ואומר להם קשרתיו לשוחטו לשם אלהי והמצרי יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס נגד איש הישראלי לנתחו לנתחיו ועל מנת כן שם הישראלי את נפשו מנגד למות על קדוש שמו ית' תחת אשר חללו:

11והיה ד' ימים כנגד ד' אותיות ה' אשר חיללו כמפורש למעלה ובשכר זאת אלהים לא עזבו ביד מבקשי נפשו. ובזה שוה לנו זכות אברהם שקדש שם שמים בכפרו בע"ג שעל כן הפילו נמרוד לכבשן האש וה' אשר הצילו אז הציל גם עתה את בניו בעשותם כמעשהו והיה מקחו מבעשור כנגד עשר נסיוניות שנתנסה אברהם כי כן בכל א' מהי' ימים מאז נצטוו היו בצער מחשבת נסיון הלקיחה לעיני כל מצרים כאלו נתנסו עשר פעמים והיה מקחו בבקר לעומת תפלת שחרית שתקן אברהם ועל הדבר השני שעבדו את השה בזבחים שעל כן היה ראוי בשלח יעבורו גם הם בזה. זה חסדו ית' אשר עשה שקבל תמורת' את שחיטת השה כדין צבור שעע"ג שדינם בסייף היה זה להם בזכות יצתק כי כאשר קבל יצחק על עצמו לישחט קרבן לה' לקדש שמו קבל תמורתו את האיל תחתיו כן גם לישראל אחר שהערו למות נפשם קבל הוא יתברך השה תמורתם. וזהו ושחטו אותו כו' בין הערבים שהוא לזכור זכות יצחק שתקן תפלת בין הערבים משא"כ לקיחת השה שמן הסתם היה בעשור בבקר מעין תפלת שחרית שתיקן אברהם והעבודה שאחר הזביחה שזבחו לע"ג שהיא קבלת הדם. על כן ולקחו את הדם שתחת היותם ראויים שילקח דמם על אשר עשו כן לע"ג יועיל להם זכות יעקב שנצטער על יד דם כאשר הובאה לפניו כתונת בנו טבולה בדם ולהיות שעיקר הגנת זכות האבות הוא בהיותם כאחת כעובדא דאליהו בבא מציעא (דף פ"ה) על כן אמר הרמז כל א' בפני עצמו נרמזו שלשתן כאחת במתן הדם. וזהו ונתנו על שתי המזוזות כו' ועל המשקוף שהם האבות כמשז"ל בשמות רבה (פ' י"ז) שתי המזוזות יצחק ויעקב והמשקוף הוא אברהם ולא בלבד יכופר עונם כי אם גם בזכות זה יצאו לחירות ועל כן יאכלו אותו צלי אש כי יצאו משעבוד ע"ג לחירות שהצלי הוא דרך חירות כנודע. ושמא תאמר איך יכופר עון אשר אכלו שאר בשר תקרובת ע"ג באוכלם דרך חירות ושמחה. לז"א ומצות על מרורים יאכלוהו באופן יזכרו צרותם אשר היו למו בהיותם מע"ג. עוד צוה לנו ית' שכל תמצית בחינת טומאת עע"ג וארסיותה הדומה ונמשל לדם לא ישאר בלבם שלא יטעמו מאומה מדבר יהיה בו מדמו ועל כן יהיה צלי אש ששואבת כל הדם אפילו דם האיברים שלא פירש ועל כן לא תאכלו נא משום דם האיברים שלא פירש וכן אפילו בשל מבושל במים שנשאר דם מתבשל במים כי אם צלי אש. והנה כיון לתקן כל דבר מעין הזביחה וכל הנמשך ממנה בתקרובת הע"ג. ועל העבודה השנית שהיא כריעה והשתחויה אמר כי לעומת אשר השתחוית למה שהיה ע"ג שלך עתה יתהפך כי עתה תהיה מה שהיא דוגמתה לפני מחלליה כורעת ומשתחוה וזהו ראשו על כרעיו ועל קרבו:

12עוד אפשר רצה הקב"ה לעשות בשה שהוא תמורתם ד' מיתות ב"ד סקילה בהשליך אותו ארץ לשוחטו. וחנק באחוז בעור וסימנים בגרון לשוחטו. והרג בשחיטה ושרפה בצלי אש שהוא מעין שרפה מה שאין כן בנא ומבושל:

13והנה ממוצא דבר אם החי יתן אל לבו ענין מקראי קדש אלה ימצא רמז יקר ונעים להעיר לו אזן לעמוד על נפשו להצילה מיד חרב היצר הרע אשר טרוף טורף אותה ויטמאה בל יתייאש מן הרחמים באמור כי מי יוכל לו כמאמר קין אליו יתברך באמור אליו מי הרג את הבל אמר לו אתה הרגתו שנתת בי יצר הרע אמר לו הקדוש ברוך הוא עתה עשיתו רע. כי הלא יקשה על מאמרם ז"ל (ב"ר פ' כ"ב) איך יאמר הוא ית' אתה עשיתו רע האם מעצמו אינו רע. אך הוא כי הנה ארז"ל בס' הזוהר כי לטובת האדם ניתן בו יצה"ר כאשר הביאו משל לאדם ובנו עם השפחה שאמר לה המלך פתי את בני בכל מאמצי כח ליטמא בך ואל הבן אמר אם תתחזק נגדה לבל תטמאך הרבה ארבה שכרך נמצא שהשפחה גרמת כל טובו כך היצה"ר סבת כל טוב הצדיק הנוצח אותו:

14כלל הדברים. כי לולא היה האיש משולל יצר הרע לא היה זוכה לאושר העולם הבא וגם על ידו משתמש לכמה מצות כנודע. ואלו האדם בהתחיל היצר הרע להשכים לפתחו כעני ודל השואל לא היה נותן לו יד. לעולם הי' תחתיו ואדרבה יהיה לו מעיר לעזר לעבוד את ה' בב' הלבבות הם ב' היצרים וכמ"ש ז"ל בירושלמי על ומצאת את לבבו נאמן לפניך שאפילו היצה"ר של אברהם היה נאמן אליו יתברך שהוא מאשר לא נאמר את לבו באופן כי גם אשר פתהו יצרו ויוכל לו אל יתייאש באומרו איככה אוכל להשיבו אל הקדוש' להיות לו לעבוד את ה' בכל לבבו כי הלא התור' תרמוז כאלו אמר' תאמר אל כל חכם לב כי ממה שירא' האדם בעשור לחדש ניסן שהשה שהיה ע"ג יוכלו להביאו לקדושה כן יעשה האדם אל יצרו הרע וכינה אותו בשם זה כי שה עולה כמו היצר. והנה תחלה היה שה לבית האבות בכל הכנותיו כי היו מושלים ביצרם וזה ירמוז ויקחו להם כל איש שה שהוא היצר. אשר היה לבית אבות. באברהם ומצאת את לבבו וההיקש ביצחק ויעקב ועל כן לך אחר שורשך ואל תביט אל היצה"ר כי אם הביאהו אל הבית וזהו שה לבית כי גם בו תעבוד את ה':

15או ירמוז שה לבית לענין מאמרם ז"ל כי בזאת יבחן אשר הוא צדיק תמים אשר לא יעשה בתוך ביתו מה שלא יעשה במקום רואים. וזה ירמוז שה לבית שתקח השה לך לעבוד את ה' גם לבית במקום שאין אנשים:

16או יאמר שה לבית משכהו לבית המדרש ואם ימעט הבית מהיות כדאי נגדו לשעבדו ותבא לחטא התחבר לשכניך ולקח הוא ושכנו את היצה"ר והוא שיעשה דרכי תשובה בחברה עם אחרים שזכות רבים יעזרו להכניע את היצה"ר ואם כל זה לא יועיל לך נגדו וישיאך לחטא תעשה כרב עמרם חסידא (תענית דף כ"א) שהי' עולה בסולם לעליית שתי הבנות ולא היה יכול להעמיד עצמו ולחזור מאמצע הסולם עד שצעק נורא ביה עמרם ויקבצו אליו אנשים ויאמרו איה האש ויאמר כי אש היצר הרע היה בוער בו ועתה בבואכם הכנעתיו וכבשתיו. וזה יאמר תכסו על השה שהוא קבוץ עם על היצר הרע לדכאו:

17עוד רמז באומרו מכסת ובאומר תכסו כי על יד קבוץ האדם רבים לעשות תשובה כאחת וקבצם להכניע את היצר הרע כמדובר גורמים שעל ידו מכסת נפשות הם לבושי נפשותם היא חלוקה דרבנן יהיה סבה להמשיך בה מכסה לשה של טהרה שגם יצרו יתלבש קדושה. וזהו תכסו על השה כענין ומצאת את לבבו האמור באברהם ועל ידי כן אז יכנע ולא יבקש לך תחבולות כדרכו כי אם שה תמים מתנהג בתמימות גם זכר גבר על חטאיו עד גדר התייחס לבן שנה יהי' לכם והוא מה שדרשו ז"ל על בן שנה שאול במלכו מה בן שנה בלא חטא אף שאול בלא חטא כן יהיה זה לך ע"י אשר צויתיך ולא בלבד תשית לבך להכשיר עצמך כ"א להחזיר בתשובה שלמה את הזולת ולא בלבד לרשעים כ"א לטובים ולרעים לחזור כל אחד מאשר חטא בין רב למעט. וזהו מן הכשבים שהם בעלי ענוה וכשרון ואחריהם מן העזים הם הרשעים עזי פנים עזי נפש גם מהם תקחו ואל יעלה על רוחכם לומר הלא שבנו והשבנו גם את הזולת מעתה אין לנו צורך עוד לעמוד על משמרתנו לבל יפתנו יצרנו כי הלא כבר הוא חלל בקרבנו אל תבטח בו כי דע איפה כי הלא לא ייחל כי אם עד תסיח דעתך כי אז יחרץ להפילך כבראשונה ע"כ עמוד על משמרתך ושמרהו בל יעלה עליך. וזהו והיה לכם למשמרת כי אין לכם מנוחה ממנו עד לעתיד בזמן הגאולה שעתיד הקב"ה להביאו ולשחטו בפני צדיקים ורשעים כמ"ש ז"ל (סוכה דף נ"ב) וזהו והיה לכם למשמרת כי צריך שימור עד זמן י"ד לחדש הזה לעתיד לבא כי בניסן נגאלים ובניסן עתידים ליגאל ואז בטרם ליל ט"ו שתהיה בו עיקר השמחה עתיד הקב"ה לשחטו בפני צדיקים ורשעים. וזהו ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים שהוא בערב ימי הגלות והתחלת הגאולה ומעתה מעת תשוב בתשובה מן אז תחדל לחטא וגם שביטלתה היצה"ר ממך דע כי לא יבצר מהשאר לך ארסיותו כענין דבר בכעס המשך אחר הנאות הגוף וכיוצא על כן עשה זאת והשתמש מהבחינות ההם לטובה והוא כי המתייחס אל הדם הוא ארסיות חלאת רתיחת כעס וכיוצא תן כעסך להשפיל רמים וחטאים כי תרעיש הכפתור והסיפים ולמה שלא תעצר כח להתחיל מהמשקוף הוא הרם מכולם תתחיל בסיפים. וזהו על שתי המזוזות ואח"כ על המשקוף ועל דבר ההנאות ואכלו את הבשר בלילה הזה הוא העולם הזה הדומה ללילה תאכל באופן משולל דם הוא משל אל כוונת רתיחת תגבורת כח הגוף כ"א כצלי האש שמחמת האש נשאר הבשר משולל דם כי שאבתו האש. ולא עוד כ"א להרחיק ממך שאור שבעיסה הוא היצה"ר צריך שבכל עת מאכלך לא תשמח רק תזכור מרורות אשמותיך שיהיו נגדך תמיד או חרבן בית המקדש וזהו אומרו ומצות שהוא שעם שלילת שאור שבעיסה צריך שעל מרורים יאכלוהו משא"כ בשמחת משתאות ששם השטן מקטרג:

18או ירמוז אם תרצה ליהנות מהיצה"ר בלילה הזה שהוא בעולם הזה הדומה ללילה בענין מאכל ומשגל וכיוצא בהם יהיה בג' תנאים. (א) צלי אש שלא יהיה רק ע"פ התורה שנקראת אש שלא תרבה אכילה ושתיה רק בשבתות וי"ט ולא לפניות הנאת הגוף רק לקיים התורה וכן במשגל ע"פ התורה במקום מצוה ולכונת קיום זרע קדוש שע"י כן היצר הרע אינו שמח כ"א מצטמק ורע לו כצלי שעל האש כי אש דת היא נגדיית אליו. (ב) שלא תהנה כקובע ועושה עיקר רק כאוכל טרם יחמץ וזהו ומצות. (ג) על מרורים שבכל הנאותיך תזכור גלות השכינ' וחרבן הבית או בזמן הבית תזכור מרורי אשמותיך אך אל תאכלו ותהנו מעל יצה"ר נא שהוא משולל אש התורה רק לרצותו במות' לך ולא בלבד זה כ"א גם לא תאמר אאחזו מזה וגם מזה ולא אעשנו כבשר הנצלה באש שמתיך כל לחות הבשר שהוא שלא יהנה מהיצה"ר רק בצמצום על פי נקודת התורה שאז ניתך היצה"ר כבשר במו אש. אך אעשה כבשל מבושל במים שכל דם האיברים שלא פירש נשאר בו ומתבשל במים כי אערב מעט מדם היצה"ר עם מימי התורה כענין הרבות הנאה במותר לי וכיוצא אל תעשה כן כי הלא עוד מעט ויגבור ויקום עליך כי אם צלי אש שע"י כן יהיה תמיד נכנע אליך ראשו על כרעיו ועל קרבו:

19ובמכילתא והיה לכם למשמרת מפני מה הקדי' לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים היה ר' מתיא בן חרש אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה ערום מכל מצות נתן להם הקדוש ברוך הוא ב' מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בהן כדי שיגאלו שנא' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי כו' ואומר גם אתם בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו לכך הקדים לקוחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים שאין נוטלין שכר אל' על המעשה ע"כ:

20וראוי לשים לב אל אומרו היה ר' מתיא כו' שהיל"ל א"ר מתיא כו'. (ב) מה בא ללמד בענין הכתובים כי הלא יראה שהוא פשוטן של כתובים. (ג) כי אחר שהגיע זמן שבועתו יתב' לאברהם מה צורך היה שיעשו מצות. (ד) שמביא הכתובים שלא כסידרן במקומו' כי שם נאמר תחלה פ' ואראך מתבוססת בדמיך ואחריו פ' שדים נכונו כו' ואחריו פסוק והנה עתך עת דודים. (ה) למה היו שתי מצות והלא העושה מצוה אחת מטיבין לו ונוחל את הארץ כו'. וגם למה נתייחדו אלו מזולתן (ו) כי אומרו שיעסקו בהן כדי שיגאלו הוא ל' מיותר. (ז) מאי ואומר הלא ראיה מפורשת היא כי נזכרו השני דמים וגם הוא במקומו. (ח) אומ' לכך כו' כי אין לנפקותא זו שייכות אל האמור כלל לא אל הקדימה ולא אל היותה ד' ימים. (ט) אומרו שאין נוטלין שכר כו' שנראה שבא לתת טעם אל האמור ואין זה הטעם כלל וגם הוא דבר פשוט שאין צורך לאומרו:

21אמנם לבא אל הביאור נשית לב אל קושיא זו והוא כי הנה לפי סדרן של מקראות ולפי פשט לשון או' בדמיך חיי הלא ישפוט שכל אדם הפך דרשת ר' מתיא והוא כי שני דברים הם. (א) מציאות הגאולה. (ב) הציל ממות נפשם בכור כל מבני ישראל פן יספו גם הם ככל בכורי מצרים:

22ולפי הנרא' מדברי התורה יראה כי דם פסח היה לפסוח הוא ית' על פתחי בנ"י להציל ממות נפש בכורי ישראל ודם ברית הוצרך גם הוא להיות לרצון דם הפסח כי זאת חוקת הפסח כל ערל לא יאכל בו וא"כ איפה הגאולה לא על מצות אלו היתה רק ע"י שבועת האבות וזהו ענין סדר הכתובים במקומם ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי שהוא החיים שלא ימותו בכוריך והוא בדם פסח ובלי ברית מילה אין הקרבן לרצון ע"כ ואומר לך בדמיך חיי הוא דם ברית גם הוא שע"י שניהם ניתנו לך חיים. אך לענין הגאולה שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה מכל מצות לכן ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים שהגיע זמן שבועתו ית' לאברהם ועל דברת שבועת אלהים גאלתיך ולפ"ז הוא הפך דברי ר' מתיא אם כך היה לא היה לנו טעם אל קדימת הלקיחה כאשר בסברת ר' מתיא כאשר יבא בס"ד:

23ונבא אל הביאור והוא כי הנה סתם מכילתא הוקשה לו מפני מה הקדים לקיחתו כו' כלומר שאם על ביקור המומין די ביום א'. אמר כי הנה על ענין הכתובים שביחזקאל היה ר' מתיא בן חרש אומר ענין א' הפך מה שנראה פשט סדר הכתובים וע"י מאמרו אנו לומדים לשאלותנו כי לכך הקדים לקיחתו כו' והוא כי הוא היה אומר כי לענין הגאולה ידברו הכתובים כי ראה ית' כי הגיע זמן שבועתו ית' לאברהם כי הנה עתך עת דודים אך לא היו בידם מצות כו':

24והענין כי יש הפרש בין היות הגאולה על דברת שבועת אלהים ובין היות על זכות ישראל משל למלך שמת אוהבו ונשאר ממנו בן בלתי הגון ואומר לו בשביל אביך אטיב עמך אך כשהבן כשר אומ' לו מלבד אהבת אביך אעשה בגינך כי טוב אתה ומה בין זה לזה כי בחלוקה הראשונ' לא יתמיד להיטיב לבן ובקל' שבסיבות יהפך לבו אם יחטא הבן בא' מכל חטאת אשר לא תעשינה מש"כ אם טוב הבן כי גם הוא יחזיק להוסיף להיטיב לו ע"ד מאמרנו על מקרא שכתוב (דברים ו׳:ב׳) ושמר ה' אלהיך לך את הברית כו' ואהבך כו' כי הלא עקב ישמעון כו' שיתן להם מה שנשבע לאבות אין זה שכר ועוד או' ואהבך כו' שיורה שעד כה לא אהבו אך הוא שא' הוא ית' הנה עלי ברית אבותיך להיטיב לך אך והיה עקב תשמעון שתזכו אתם בכשרונכ' זאת אעש' כי ושמר ה' אלהיך לך לצד א' את הברית כו' ויעשה בגינך כי הנה ואהבך מצד עצמך אהבת אבותיך ותרויח רבוי הטובות וברכך כו' ע"ד זה אמר הוא ית' ביציאת מצרים הנה עתך עת דודים לגאול אני אותך בזכותם אך אם אינכם זוכים מצד עצמכם בקלה שבסבות לא יחול טובכם ע"כ אני חפץ תהיו אתם גואלים עצמכם בזכותכם וז"א לא היו בידם מצות כדי שיגאלו כלו' שיגאלו מעצמם מבלי זכות אבותם כי את ערום ועריה ערום מכל מצות ע"כ נתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה והוא כי חוייבו להיות שתיהן בהכרח כי הלא היו עובדים את הטלה כנודע והעובד ע"ג שתים הוא צריך לתקן א' הסיר הטומאה ואח"כ הכנס תחת הקדושה שהוא מעין סור מרע ועשה טוב ומה גם בזה כי היו עובדי ע"ג והסיר עצמם מהטומאה הוא ע"י דם פסח שהוא שחיטת השה שהיו עובדים כמ"ש משכו וקחו כו' משכו ידיכם מע"ג וקחו כו' ואין זה מספיק אלא שאחר געול הטומאה צריך ליכנס תחת שעבוד אלהי אמת שהוא לחתום בחותמו הוא חותם ברית קדש להיות עבד לה' וזהו ואראך מתבוססת כו' הב' דמים:

25ולפ"ז שעור המקראות כך הוא ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וע"י כן ואומר לך בדמיך חיי כו' ליגאל ולמה הוצרכו לדמיך אלו מפני כי רבבה כצמח השדה כו'. שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה ואת ערום מכל מצות ע"כ הוצרכו השני דמים הנזכרים וש"ת למה מיהרת לתת אלו המצות מיד כעת הלא הוא כי לא הי' פנאי כי הנה ואעבו' עליך ואראך והנה עתך עת דודים שהגיע זמן השבוע' וש"ת מי הגיד לר' מתי' שכך הוא הפירוש שבשביל הגאולה הוצרכו השני דמים ושלא נעשת' על שבועת אברהם והלא סדר הכתובים וגם מלת חיי יורה שהיו על חיות נפש כל בכורי ישראל לז"א ואו' גם את בריתך בדם שלחתי אסיריך מבור אין מים בו כי פסוק זה מגיד בפירוש כי בזכות הדמים הללו נגאלו כי לא בלבד בדם פסח כ"א גם בדם בריתך שולחו אסיריך ממצרים שהוא בור אין בו מים ומזה נלמוד אל ביאור המקראות ההם על הגאולה ולפי זה אומרו ל' חיי הוא כ"א לא היו נגאלים בזכותם היו מתים שם שהיו משתקעים בע"ג ומתים ככל אשר מתו בימי החשך כאומרם המבלי אין קברים שהמרו על ים בים סוף כי לא היה להם מה שיגן עליהם והנה עד כה הביא מה שהיה או' ר' מתי' בכתובים ההם ומזה למד בעל המאמר ואמר לכך הקדים כו' לומר מאשר למדנו מר' מתיא שליגאל הוצרך סור מהטומאה ע"י דם פסח והכנס תחת כנפי השכינה בדם מילה שמזה למדנו שצריך להקדים קרבן פסח להסיר הטומאה תחלה ואח"כ לקבל עול מלכות שמים בדם מילה:

26עוד שנית שאין לומר כמאן דאמר בשמות רבה (פ' י"ט) שמלו ישראל בלילה שהריחו ריח פסחו של משה שאחר שמציאות הגאולה תלויה בדבר למה ייעד הגאולה מאז והיתה המילה בספק אם ימולו עד עת היציאה ממצרים אלא הוי או' כי לכך הקדים לקיחתו לשחיטתו ד' ימים כדי שיהיה להם זמן לכל כי לצאת ממצרים צריך יהיה להם כח ולא יהיו חולים וידוע כי המל הוא חולה עד עבור ג' ימים ע"כ רצה ית' ימולו וימתינו הג' ימים שיבריאו לצאת ולימול תחלה ואחר כך לקחת את הפסח אי אפשר כי היה נמצא העשה טוב קודם לסור מרע על כן יקחוהו בעשור הרי התחלת הסור מרע וגעילת הע"ג כאו' משכו ידיכם מהע"ג וקחו כו' ואח"כ נמולים ועוברים ג' ימים ואחר כך שוחטין הפסח בין הערבים לשים הדם על הפתח והוא לגמור הדבר בזמן העת הידוע נמצא כי מאז צוה ית' קחת השה כיון לזרזם באופן יהיה להם פנאי לב' המצות כמדובר:

27והנה אחר מאמר זה חולק ר' אליעזר הקפר על ר' מתיא ואומר שלא היו חסרים ישראל מצות וז"ל וכי לא היה בידם של ישראל ד' מצות שאין כל העולם כדאי להן שלא נחשדו על העריות ולא על ל' הרע ולא שינו את שמם ולא שינו את לשונם כו' ע"כ אחר אומ' בעל מאמר זה כל עניינו שהוא תלוי במה שלא היו ביד ישראל מצות ליגאל עד שנתן להם הקב"ה דם פסח ודם מילה הוקשה לו מה שמקשה ר' אלעזר הקפר וכי לא היו בידם ד' מצות שלא נחשדו כו' ע"כ אמר שאין נוטלין שכר אלא ע"י מעשה כלומר כי אותם ארבע מצות היו בשב ואל תעשה אך רצה הקב"ה לתת להם מצות מעשיו' לתת להם שכר שיגאלו בזכות עצמו ע"כ נתן להם מצות אלו וז"א למעלה שיעסקו בהן כדי שיגאלו שהוא על ידי עסק ומעשה: