תורת משה - אלשיך, שמות יג:יא

1והיה כי ישיאך כו'. אחרי או' השני דברים שעליהם יתחמץ לבב אנוש שהם. (א) על עבודת קרבן פסח לדורות עולם. (ב) על דבר המצה היותה לדורות ושבעת ימים שהוא נוסף על זמן היציאה וגם ביטול החמץ והשאור כמפורש. בא עתה על הדבר השלישי והוא על דבר קדש הבכורות לדורות מאדם עד בהמה כי הלא כמו זר יחשב כי אם הוא על כי פסח ה' על הפתח בנגפו את בכורי מצרים מי הביא כל הבכורות שבכל הדורות. לז"א והיה כי יביאך ה' כו' אז תקריב בכורות בקרך וצאנך לה' וכל בכור אדם בבניך אשר לא היה במצרים תפדה וע"כ לא יעזר כח בנך מלשאול ולומר מה זאת כי יתמה על החפץ. וזהו כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת כלומר שהוא דבר קרוב וראוי לאומרו ולשואלו כי לא יפלא שישאל זה כי קרוב הדבר לאמר. ע"כ התחיל תחלה לתת טעם אל מציאות המצוה גם אל בכורי הדור ההוא וזהו ואמרת אליו ה' דברים. (א) כי בחוזק יד שהוא שלא היינו זוכים בדין לצאת כי ע"כ הוצרך חוזק יד להכריע כל המנגדים ככתוב אצלנו על מאמרם ז"ל באו' קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף וכן באו' קשה לזווגם כקריעת ים סוף ומי לא ידע כי אפי' בריאת כל העולמות לא היו לפניו ית' קושי כי בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקב"ה את העולם כ"א בדבר ה' וכבר שמים נעשו כמ"ש ז"ל ומה גם עתה קריעת ים סוף או מזונות האדם או זווגו. אך אין דבר קשה לפניו ית'. זולתי ברצותו להיטיב לאיש ועונותיו מעכבין והוא יתברך שופט כל הארץ ולא יעות משפט וע"כ יציאת מצרים כי היו גוי מקרב גוי ומה גם קריעת ים סוף אחר שהמרו על ים בים סוף היה קשה. והוצרך חוזק יד להכניע המנגדים על יד חפשו יתברך זכיות קדומים מדם פסח ומילה והפלגת רשעת פרעה ועבדיו:

2ועל הדרך הזה הוא במזונותיו של אדם שעונותיו מקפחים מזונותיו וכן בזווגים קשה לזווגים כי מי יזכה לבת זוגו כי יתפרדו במעשיהם כמבואר במקומו ע"כ על שתי אלה אמרו שהם קשים כקריעת ים סוף. והנה ההיקש הוא ביציאת מצרים כי היו גוי מקרב גוי וזהו בחוזק יד. (ב) והוא או' הוציאנו והוא שאומר לבנו לא אותי בלבד גאל הוא ית' כ"א גם לי גם לך. וז"א הוציאנו והוא מאמר התנא (פסחים דף קי"ו) לעולם יראה אדם את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים שאלו לא הוציא כו' עדין אנו ובנינו כו'. עוד (ג) והוא או' ה' לומר כי לא ע"י מלאך או שרף או שליח הוציאנו כ"א ע"י עצמו ית' שאל"כ לא יצאנו משם כמפורש למעלה. הד' והה' הלא הן כי שידד ג"כ השר והמזל. וזה ממצרים מבית עבדים באו' ממצרים כיוון על השר כי מצרים שמו כמאמרם ז"ל (ש"ר פ' ט"ו) על והנה מצרים נוסע כו' ועל או' וירא ישראל את מצרים מת ובאו' מבית עבדים כיוון על המזל שהיה מחייב שעבד לא יצא משם לחירות. וזהו מבית עבדים שהוא ממקום קבוע לעבדים בל יצא משם כי שם ביתם ואחרי הודיעך את בנך כי לא אותך בלבד גאל כ"א גם אותו. ושלולא רחמיו ית' הגדולים בעשותו ע"י עצמו היו נגודים גדולים עונות ישראל וניגוד השר והמערכת על כל אלה. עוד הוסיף הוא ית' והוא כי ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו שהנה להיות בעל בחירה נוסף על העדר זכות ישראל ושני מנגדיו שר ומזל היה הדעת נוטה שיעשה וגם יוכל ועכ"ז לא בלבד הכריח לשלח כ"א גם ויהרוג ולא ע"י זולתו כ"א בעצמו. וזהו ויהרוג ה' כל בכור כו' משא"כ אם עשה כן ע"י שליח שהיתה מתקלקלת גם הגאולה כמאמרם ז"ל (שם) לכהן שתרומתו בבית הקברות כו'. כך אמר הקב"ה תרומתי היא קדש ישראל. במקום גילולים אם איני עובר בעצמי אפסיד את תרומתי כו'. ולא לבד היה עיכוב פרעה עלי אשר יצאתם משם כ"א גם אלי ועליך. וז"א לשלחנו לשון רבים ע"כ ימשך מזה כי כאשר אני שיצאתי משם זובח לה' אשר הצילני בעצמו ית' כל פטר רחם כו' וכל בכור בני אפדה וממנו ית' כי כלנו שלו ובחסדו הוציאנו ע"י הבכורות ויחוייב לעובדו בזה כן גם אתה בני אצ"ל שתעשה כן כמוני כ"א גם ענין זה של קדש כל בכור יהיה לאות על ידך בתפילין של יד ולטוטפות בין עיניך למען תדע ע"י כן כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים כלומר כמוני כמוך ואלו לא היית אתה נוהג קידוש בכורות הלא היה מתדמה לפניך כ"א שאת אבותיך העם היוצאים ממצרים הוציא ית' משם. אך עתה שאתה מקדש הבכורות כאשר אני זובח כל פטר רחם וכל בכור בני אפדה כן גם אתה תעשה כן תשית לבך לאמר אין זה כ"א שהורה לי הוא ית' שאראה עצמי כאלו אני הייתי שם והקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכורי מצרים ואת בכורי הציל. וזה ירמוז באו' לשון טטפת וכל לשון זכירה לרמוז שתהיה הטפת עיניו והבטתו אל זמן היציאה כאלו הוא יצא משם. וזהו והיה לאות כו' כי בחוזק יד הוציאנו ה' בעצמו את שנינו כמדובר: