תורת משה - אלשיך, שמות טו:א

1אז ישיר משה וכו'. ראוי לשים לב. (א) אל מה שהקשו ז"ל (ש"ר פ' כ"ג) באו' ישיר ל' עתיד. (ב) או' אז ולא אמר וישר משה ובני ישראל ע"ד אומרו (שופטים ד') ותשר דבורה וכו'. (ג) או' את השירה הזאת שהוא מיותר. (ד) או' לאמר שמלבד היתור הוא משולל הבנה שאינו לאמר לזולת. (ה) למה דברו ל' יחיד אשירה. (ו) למה כפל גאה גאה (ז) או' סוס ורוכבו שהול"ל סוסים ורוכביהם. (ח) כי יותר היה קריעת הים מזה. (ט) או' עזי וזמרת יה כי הלא בשם שלם היה הנס ולא בשתי אותיות שהם י"ה ולא עוד אלא שהיחל בשם שלם באו' אשירה לה' ויצא בשם יה. (י) באו' ויהי לי שהיל"ל היה לי לישועה (יא) אומר זה אלי ואנוהו מה ענין אלו השינויים כי באו' זה אלי אמר ואנוהו ובאומרו אלהי אבי אמר וארוממנהו. (יב) למה לא התחיל בהיותו אלהי אביו תחלה (יג) למה כנו שמו ית' על עצמם. ומה גם בל' יחיד שהוא על כל אחד עם שאין הקב"ה מכנה שמו על הצדיקים בחייהם:

2אמנם הנה כתבנו למעלה כי בני ישראל קנו שלימות ואיכות ויתרון באיכותם עד ראות' בעיני בשר מפלת השר הרוחני אמר כי עוד זכו והוא אל מעלת רוה"ק יחד כלם כי הנה מאז נקרע הים בזכות בטחונם שנכנסו לים טרם יבקע נתעתדו לשורר עם משה כאחד. וז"א אז ישיר כי אז נתעתד שישיר משה עם בנ"י כאחד כי היה הרוה"ק בא לכל אחד בשוה אות באות. וז"א אז ישיר משה ובני ישראל שאם לא כן איך יתכן ס' רבוא כאחד יכוונו כלם אל כל תיבות השירה הזאת ולא יתפרדו בנוסח אפי' תיבה אחת. וז"א את השירה הזאת כי משה ובני ישראל שוררו יחד את השירה הזאת בזה הסגנון ובלי שינוי זה מזה לה' ולבל יאמר איש אולי משה הגיד להם תחלה ושמעו וחזרו ושוררו עמו. לז"א ויאמרו לאמר כלומר לא שמעו כדי לאמר כ"א ויאמרו תיבה אחת ולא היו יודעים מה יאמרו אחריה רק היו באומר' מייחלי' לו ית' ישים בלבם לאמר מה שיאמרו אחריה. וז"א ויאמרו לאמר ורוח קדשו ית' היה שם בלבם תיבה אחר תיבה והחילו ואמרו אשירה לה' וכו'. לומר אל יתייחס לכל אחד ואחד ממנו לגאוה לשורר לה' ית' הרם על כל העולמות כי הלא אשירה כל איש ממנו לה' הרם ונשא עם היות כי גאה גאה למעלה משמים ושמי השמים ואני חומרי ולא מגאותי רק מרוב ענותנותו כי הלא סוס ורוכבו החומרים רמה הוא ית' בעצמו בים ולא ע"י שליח וא"כ מי שהיה לו ענוה לזה גם יהיה לו לקבל שירו מפי:

3או יאמר ויאמרו לאמר כי היה מקום לומר כי לא כל א' מישראל כדאי לשורר לפניו ית'. אך מה ששוררו הוא כי ית' מביט אל הכולל ולמען הרבים זיכה אותם לשורר ובזכות הרבי' קיבל שירת' וא"כ איפה היה ראוי לו' נשירה לה' ע"כ ויאמרו כי מה שראוי לומר הוא אשירה לה' ל' יחיד כאלו בשביל כל אחד בפני עצמו עשה ושירת כל אחד החשיב כי הלא עם היות כי גאה גאה על הכל עם כל זה אין צריך לו כי בעצמו ית' עשה ה' כ"א גם לא המית את כלם במיתה אחת כ"א כל סוס ורוכבו רמה בים בפני עצמו והוא כאשר דקדקו רז"ל במכילתא באומרו כי פעם אומר כעופרת ופעם כאבן ופעם כקש אלא לכל אחד כפי רשעתו. ומה גם למה שאמרו בספר הזוהר (פ' זו דף נ"ג) שהיה כל אחד מישראל רואה ומביט את כל אחד מאשר היצרו לו כאשר צוה ית' לים ופלט אותם אל היבשה והיה מתנקם כל איש ישראל בראות' כי לכל אחד באה פקידתו כמעשיו. וזה אומרו סוס ורוכבו רמה בים כי כל סוס ורוכבו רמה בפני עצמו לידון כפי פרטות מעשיו ולכן גם אנחנו כל אחד ישיר בפני עצמו כאלו כל אחד ואחד עושה כל השירה על מה שנעשה לו הנס כי השגחתו ית' הית' בפרמי' כי גם בסוס ורוכבו הי' מביט אל מעשה כל אחד בפני עצמו על הנוגע אל מה שפעל ועשה כל אחד ואחד לכל אחד מישראל נמצא כי כל אחד מישראל חשוב לפניו ומכה את כל אחד מאשר היצרו לכל אחד מהם בפרטות וא"כ אשירה כל א' בפני עצמו:

4או שיעור הכתוב עד"ז אשירה לה' ומה אומר הלא הוא כי הנה גאוה כפולה יחשב לו ית' אחת אשר עשה בעצמו ולא על ידי שליח ושניה שעשה על ידי עצמו ולא עצרו הגשם אשר למצרים וסוסיהם כי גדולה תחשב לו. והן הן נוראותיו. ב' השגחת הפרטות שכל סוס ורוכבו רמה בפני עצמו כמדובר:

5או יאמר אשירה לה'. ואומר כי גאה גאה על כל המעלות אשר הם זו למעלה מזו. כי הלא סוס שהם המצריים ורוכבו הוא השר שנסע עליהם כרוכב על סוס להתקומם על ישראל כאחת רמה בים כי את העם ואת שרו. ראו ישראל נקמתם בים. וא"כ מי שהשר והעם שוים לפניו ית' להמיתם במציאות א' כאחד כאלו אין השר לפניו ית' רק כאחד העם. א"כ זה יורה כי גאה גאה. מעלה מעלה על כל המדרגות עד אין מספר כי לגדולתו אין קץ שעל כן אין לפניו הפרש מזה לזה. או יאמר כמז"ל (שם פ' כ"ג) על פסוק קדמו שרים וכו'. שבקשו מלאכים לומר לפניו ית' שירה תחלה. וה' לא רצה אלא שיקדמו ישראל תחלה ואח"כ נוגנים הם מלאכי השרת:

6והנה ראוי לשים לב. מה להם למלאכי' לומר שירה על הנס שנעש' לישראל אך אמנם הנה ידענו כי לא בלבד את ישראל הוציא הקב"ה ממצרים כי אם גם את כל פמליא שלמעלה כבי"כול כמבואר אצלנו על פסוק והוצאתי את צבאותי את עמי כו' ובפסוק יצאו כל צבאות ה' וכו' וידוע כי כל עיקר יציאת מצרים היה בקריעת ים סוף כי על כן נאמר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים. על כן להיות אז גמר ההצלה. חל על ישראל ועל פמליא של מעלה חובת אומר שירה. כי אלו ואלו יצאו ממצרים וגזרה חכמתו ית' יקדמו ישראל וישירו תחלה. וזה ישיר משה וכו' עד מלת אשירה. אינה דברי המשוררים כ"א דבריו ית'. ואם הוא סיפור מעשה שהיה. כי אז שוררו משה ובני ישראל היה ראוי יאמר אז שר. אך הנה הוא כי ראה ית' הפרש שבין מלאכיו וישראל עמו מי ישירו תחלה וגזר ואמר הוא ית' כי אז ישיר משה ובני ישראל וכו'. כלו' אז שראו ישראל את שרו של מצרים מת. שהיא שבגוף ונפש השיגו השגת מלאכים לראות ברוחניות מצא המקום הוא ית' לומר ישיר משה ובני ישראל. קודם למלאכי השרת את השירה הזאת לה'. ויתכן רמז בזה הוא ית' כי זולת ישראל היה אתם משה ששקול כמלאכי השרת. כמשז"ל כנגד ס' רבוא של מלאכי השרת. וזהו אז ישיר משה ובני ישראל. וגם על זה פקחו עיניהם של ישראל בפתח דבריהם. וזהו ויאמרו לאמר וכו' שאמרו מה שראוי לאמר. הוא כי אשירה לה' אני יותר ממלאכי השרת. כי עם היות השירה לה' אנכי אשירה בעצם וראשונה קודם למלאכי השרת והנה לנו כמה טעמי'. (א) כי הנה כאשר עשה לי הוא ית' היות כי גאה על כל העולמות ועל כל אלהים שאין דומה. ועכ"ז למענני סוס ורוכבו רמה בים הוא ית' בעצמו. מה שלהציל והעלות פמליא של מעלה לא היה צריך לזה. כי מה להם עם סוס ורוכבו. ועוד טעם (ב) שעליו אני אשירה לה' הלא הוא כי ע"י הצלתו ית' את ישראל. מתקיימים שני העולמות העוה"ז והעוה"ב שנבראו באותיות שם י"ה. וע"כ לנו יאות תחלה וראש לשורר מה שאין כן ע"י הצלת המלאכים. וזהו עזי וזמרת יה לומר העוז שעשה ית' בהציל אותי. והזמרה שתתייחס לי הי' של שם י"ה. שהוא קיום שני העולמות ומה שהעוז הניכר ע"י הצלת המלאכים והזמרה בקיום הנאותה להם אינה כ"כ גדולה והוא כי אלו העולמות תלויים בקיום ישראל:

7עוד טענה אחרת באומרו ויהי לי לישועה. שהוא כי כל עיקר התשועה לא בשביל המלאכים היתה. כי אפי' מה שהיו פמליא של מעלה במצרים לא היה כ"א בשביל ישראל ובצאתנו יצאו. וזהו ויהי לי לישועה. וא"כ אין עיקר השירה תחלה וראש אלא לנו. אנו הנושעים בעצם ואגבן יצאו הם:

8או תהיה טענה אחרת בכל תיבות הללו עזי וכו' ויהי וכו'. לומר לי נאות השירה כי הלא אהבני ה' אהבה רבה. והוא כי כבדני כבוד עצום ורב. והוא כי הושיעני על ידו ה' הגדול ע"כ אשירה לה' היא השם הגדול יען כי בו הפליא לעשות עמי ולא בחצי שם. עם היות כי היה טעם לעשות עמי בחצי שמו. וז"א עזי וזמרת יה כו'. והוא במה שידענו מרז"ל (ב"ר פ' י"א) כי בחצי השם ברא שני עולמות. העוה"ב ביו"ד והעוה"ז בה"א. וגם ידוע כי בנסי יציאת מצרים נתפרסם ונתאמת. כי הוא ית' חידש וברא העולמות כולם שהוא ענין מתייחס אל חצי השם. שהם אותיות יה. וע"כ היה ראוי שבשתי אותיות ההם בלבד היה מושיעני. ועלי לשבח לשם הגדול הנזכר כי על ידו פעל ועשה לי התשועה הגדולה הזאת. וזהו עזי וזמרת יה וכו' לומר עם היות שעזי שהוא תואר העוז כדפרש"י ז"ל שהוא העוז הניכר פה וזמרת שעלינו לזמרו על הוצאתנו נוגע אל שם י"ה שהם אותיות שבהם נבראו שמים וארץ ועה"ב כד"א כי ביה ה' צור עולמים ובנסי מצרים וקריעת ים סוף נתאמת לכל. כי הוא יתברך ברא העולמות כמפורש למעלה וברז"ל (שם) באומר כי מיום צאת ישראל ממצרים עד יום קריעת הים הי' ז' ימים כנגד שבעת ימי בראשית ועוד שעל ידי יציאת מצרים נתקיימו העולמות שאם לא יצאו ישראל ממצרים לא היתה קבלת התורה והיה הכל חוזר לתהו ובהו נמצא שאל שם י"ה היה נוגע הדבר. והיה מספיק בשתי אותיות והיה לפי זה ראוי תהיה לי ישועתי זאת בחצי השם. אך הנה עכ"ז מרוב חבתי ית' עשה עמנו בשם שלם. וז"א הנה עזי וזמרת מתייחס אל שם י"ה ועכ"ז ויהי לי ה' הנזכר לישועה שם בן ארבע אשר הזכרתי לו השירה הזאת. באמרי אשירה לה' ואל מי החשיב הוא ית' החשיבות הלז כמוני היום:

9ועוד שלישית כי ראוי אני לשורר לפניו תחלה. כי הלא זה אלי. ובזה כלל שני דברים א' שאני זכיתי להביט אל האלהים ולומר זה כמורה באצבע מה שאין כן מלאכי השרת האומרים איה מקום כבודו והוא מז"ל (שם) שהתינוקות היו מראים באצבע. ושראתה שפחה על הים. מה שלא ראה

10יחזקאל בן בוזי הכהן:

11עוד רביעית שהוא אלי. מכנה שמו עלי מה שאין כן על מלאכי השרת שאין הקב"ה מכנה שמו על שום מלאך ליקרא אלהי מיכאל ודומה לו. וזהו זה אלי:

12ועוד חמשית והוא כי הנה ואנוהו. והוא כי ידעו ברוח הקודש שהושפע בהם שיהיו נוה להקב"ה שהוא ענין ושכנתי בתוכם והוא שלא נאמר בתוכו כי אם בתוכם לומר שהם בעצמם יהיו משכן ומדור אל השכינה כי היכל ה' המה. וז"ש ואנוהו שאהיה לו נוה שידור בי מה שלא עשה כן למה"ש. אלא אדרבה הניח עולם המלאכי' ונתאוה משברא העולם להיות לו דירה בתחתונים באדם ממש כמדובר וע"ז הביא ראיה מוחשת והיא אלהי אבי כי בפירוש אמר אלהים בתורתו שהוא אבי באו' (בראשית ל״ג:כ׳) ויקרא לו אל אלהי ישראל מה שלא נמצא כן לשום מלאך. ולבל יאמר איש כי הלא גם ה' נקרא אלהי הצבאות. לז"א אינו דומה כי הוא שם על הכולל ולנו ישראל הוא גם על היחיד. וא"כ וארוממנהו כי רוממות תחשב שירתי לפניו ולא הפכו עם היותי חומרי והקדים למלאכים: