תורת משה - אלשיך, שמות יט:ד

1אתם ראיתם וכו'. הנה לכאורה אפשר יאמר אתם ראיתם אשר הצרתי את אויביכם. וזהו אשר עשיתי למצרים ואשר הטבתי אתכם כי ואשא אתכם וכו'. ועתה אל תחשבו כי על מה שאתם חייבים לי תתחייבו לקיים תורתי ומצותי והיה שכרכם מה שכבר קבלתם כ"א כי הן זאת איטיב עמכם כי ועתה נעשה חשבון חדש כי ועתה אם שמוע תשמעו וכו' והיה שכרכם כי והייתם לי סגולה וכו' לעתיד. או יאמר והוא ענין הדרוש שכתבנו למעלה והוא כי או' הוא ית' לישראל ראו נא כמה אתם חשובים לפני כי הלא מאז יצאתם ממצרים וסלקתם הטומאה בדם פסח והתחלתם להתקדש בדם מילה היחלתי להראותכם יתרון על כל גויי הארץ. בהשגה רוחנית כמה מעלות זו על זו והוא כי אתם ולא זולתכם ראיתם אשר עשיתי למצרים והוא ענין מאמרם ז"ל (ש"ר פ' כ"ג) על פסוק וירא ישראל את מצרים מת וכו' מתים לא נאמר אלא מת מלמד ששרו של מצרים מצרים שמו וראו אותו מת והנה אין כח בעיני בשר לראות בלקות מלאך רוחני. אם לא בהשגה רוחנית ומה גם לספר הזוהר שאמרו שראו את השר מת על שפת הים העליון וזה לא ראו הערב רב ולא המצריים שהיו אתם. וזהו וירא ישר' את מצרים מת על שפת הים וכו' וירא ישראל את היד הגדולה וכו'. אך הערב רב הנקראים עם ולא ישראל לא היה יתרון השגתם אז כ"א שויראו העם את ה' וגו'. וזה יאמר פה. אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים הוא השר ששמו מצרים. מה שלא ראה ולא השיג זולתכם הרי כי התחלתי לזככם נוסף ע"ז כי לא בלבד זכוך את העון כ"א גם נתתי אתכם בגוף ונפש למעל' מעל מלאכי השרת. שעל כפים ישאונכם כי ואשא אתכם על כנפי נשרים שהוא הנודע מרז"ל כי מרעמסס סכותה מהלך כמה ימים. הלכו בשעה קלה על כנפי מלאכי השרת והיפך הסדר להביא הדברים בהדרגתם כי גם מתחלה זכו על גדר השתים. עוד שלישית כי ואביא אתכם אלי והיה כי הוא ית' בא אל ההר תחלה ואח"כ יצא להקביל פניהם. כחתן היוצא לקראת כלה והביאם לפניו מה שאין דרך המלך כי אם שיקדמו הם אל בית הוועד ואח"כ יבא המלך אצלם. כמשז"ל על ה' מסיני בא. וזהו ואביא אתכם אלי רביעית כי היתה ההבאה אלי ולא קרבתי אתכם אל א' ממלאכי הקרובים לי כ"א אלי ממש שהוא על ידי מה שויחן שם ישראל נגד ההר שפסקה זוהמתן עד שלא יצטרך סרסור מתווך בנתים כי דבקו באלהיהם דבקות עצמיי מפאת נשמותם. ושמא תאמרו א"כ איפה מה יתרון תערכו לנו אחרי כל השגות האלה הלא הוא כי ועת' מה שתוסיפו הוא שאם שמוע כי בזאת השמוע שתטו אזנכם תזכו לחמישית והוא שתשמעו בקולי ממש כי מפי הגבורה תשמעו את קולי שהוא דבקות הנפש כמדובר למעלה שהיא המדרגה שהשיגו במעמד הר סיני. אך זיכוך החומר בעצם לבל ישלוט בם מלאך המות לא היו אלא עד ארבעים יום בקבלת הלוחות כד"א חרות על הלוחות חירות ממלאך המות כמדובר למעלה וז"א הנה עתה תזכו כי תשמעו בקולי ממש אך אחר שושמרתם את בריתי אשר אשביעכם בהר ולא תפרו אותו בבואו לידכם. והוא שרמז להם ענין העגל שהיה ביום המ' מאז והייתם לי סגולה מכל העמים כי כאשר יש למלך נכסים רבים קרקעות ומטלטלין ויש לו חלק שעושה סגולה מכלם שלא יגע בו יד אדם זולתו באבנים טובות ומרגליות ודומיהם כן הוא יתב' אומר כי מכל העמים שיש לי איני עושה סגולה מכלם שלא יערב לבו ליגע בו יד רק זולתו ית' כ"א מכם והוא היות לנו חירות ממלאך המות ומגליות וז"א סגול' מכל העמי' וש"ת א"כ איפה שכל כוונתך היא לזככנו שנהיה כרוחניים. למה בחרת בנו שתתן תורתך. מבמלאכי השרת. כי טוב טוב אשר הוא זך מעצמו מלזכך את החומרי לז"א ואם תהיו לי ממלכת כהנים וכו'. לומר הנה שתים הנה מעלותיכם עליהם. (א) כי תשיגו להיות ממלכת כהנים. והב' וגוי קדוש. והוא בשום לב אל מאמרם ז"ל. באומרם כי העה"ב אין בו וכו'. אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. כי הלא נחמד מאמרם להשכיל מה זה ל' ישיבה. ולא אמר הצדיקים עטרותיהם בראשיהם. וגם או' ועטרותיהם בראשיהם. ולא אמרו ועטרות בראשיהם. אמנם לזה נזכירה מאמרם ז"ל האומרים מלאכי השרת אין להם קפיצין. שנא' שרפים עומדים ואומר בין העומדים האלה. ואו' צבית על חד מן קאמיא. כי הלא יקשה היתכן יהיו קפיצים לרוחניים משוללי אברים וגם מה ישיבה או עמידה תצדק בהם. אך יאמר כי הנה המלך הקדוש. ידמה למלך אשר לו שני סוגי משרתים. לסוג הא' יאמר אתם תהיו בארמנותי וזאת תעשו כל ימיכם תעמדו עוסקים בשרותי לא תמישו מעשות מצותי כל הימים ומאומה אין להם שכר. זולת זה היותם משמשים לפני כל הימים. ועל הסוג הב' אמר לכו עברו מדלתי היכלי החוצה. עד בואי ולקחתי אתכם אלי לאיש ואיש במועדו. ומשם והלאה אתי תשבו. ועמי תתענגו. ונתעלסה באהבים. עקב עבודתכם אשר עבדתם תמצאנה מנוחה. ולא תעשו עוד עבודה:

2הנה אין ספק. כי באלה חפץ יותר מבראשונים. והנה כמשל הזה. הוא אשר יקרה אל המלך הקדוש. עם ב' סוגי משרתיו. הא' מלאכי השרת והב' בני ישראל. כי אל מלאכיו יצוה למו יעמדו לפניו יתב' תמיד משרתים עולם ועד אין להם מנוחה והוא משוש דרכם. כמאמר הכתוב (תהילים ק״ג:כ׳) גבורי כח עושי דברו וכו'. כי עודם עושים דברו הם תאבים לשמוע בקול דברו אשר יצוה עליהם. אך אל בני ישראל יצוה ישרתוהו בעולם השפל עד עת בא דברו יתברך ואספם אליו אל היכלו ושם ינוחו ויתענגו על רוב שלום. יערוך לפניהם שולחן מלא דשן. הנה אשר יבחר ה' הוא סוג זה כאמור. והנה אל הבצר ממלאכי השרת מנוחה. ייחסו רז"ל אל העדר קפיצין. כי לא ישבו לנוח כבני אדם רק עומדים ונצבים מיד לשרת עושי דברו ושומעים הדבר זולתו לעשותו בלי הפסק. הפך בני אדם כי פה יגעים. ושם ינוחו וזה אמרו ז"ל כי בעוה"ב צדיקים יושבים כי שם קוני' ישיבה ומנוחה הפך מה"ש. כי תמיד יתייחסו לעומדים. וייחס העדר המנוחה אל העדר קפיצין שעל ידן היא הישיבה. ולמה יהיה לנו היתרון הזה לז"א ועטרותיהם בראשיהם והוא כי בני אדם. המלאכים ואורות שנעשים מן המצות אשר עשו הן הם עטרות שיתעטרו בהן כי הנה הנם שלהם קנין כספם. כי נלחמו וכבשו את יצרם. משא"א מלאכי השרת כי אין להם יצר סמוך יפתם לבל יעבדו את ה'. וז"א ועטרותיהם כי שלהם הנה. וזה כיוון פה הוא יתב' באומרו ואתם תהיו לי וכו'. לו' ואתם יש לכם שני יתרונות על מלאכי השרת ע"י תורתי. (א) כי תהיו ממלכת של שירות שמהשירות ועבודה תקנו מלוכה. וזהו ממלכת כהנים כי על ידי היותכם משרתים אותי תקנו מלוכה ומנוחה כמלך שתהיה מנוחתו כבוד להיות יושבים ונוחים בראשים מעוטרי' כמלכים ע"י היוכת' כהני' לה' שפירשו משרתים כד"א וכיהנו לי לכהן לי שהו' שירות. וזהו ממלכת כהני' מה שאין כן מלאכי השרת. שאין קונים מלוכה ע"י היותם משרתים. כ"א זה שמם אשר יקראו למו תמיד משרתים וזהו מפאת נשמותם. כי חלק אלוה ממעל המה. עוד שנית. כי אתם בעלי גוף. התאב את אשר שנא ה'. ועם כל זה תהיו קדושים כי תכניעו יצרכם וזהו וגוי קדוש. כי בהיותך גוי שהוא עודך בעל חומר עם כל זה אתה קדוש. משא"כ מלאכי השרת שאין להחזיק להם טובה על שירותם כי לא בעלי יצר הרע וחומר המה והוא מה שכתבנו שרצו באומרם ועטרותיהם בראשיהם. ולא נאמר ועטרות כמדובר. וז"א ואתם תהיו לי כו'. כלומר וע"כ אבחר בכם מבמלאכי השרת בין מפאת הנפש כי ע"כ תהיו ממלכת בין מפאת החומר כי לא תהיה תפארתי לקדש רוחניים. כמו לקדש בעלי גופים. על הכניעם יצרם וחומרם. ויהיו קדושים. והנה הדרך הזה הוא בבלתי חלק מאמרו יתברך לשנים:

3עוד אפשר יאמר ואתם. בהניח שעד כה ג"כ על כל המון ישראל יחד ידבר והוא כי גם עד כה אמר שאם שמוע תשמעו בקולי אף קודם עשותכם המדות בפועל וגם לא תעברו ברית תורתי במצות לא תעשה שהוא ושמרתם את בריתי לבלתי חללו ובזה תשיגו שתהיו לי סגולה עם חשוב מכל העמים אך לא שתהיו ממלכת וכו' וגוי קדוש כי עדיין לא קיימתם מצות עשה בפועל אך ואתם מעצמכם תעשו באופן תהיו לי ממלכת כהנים וכו' לכהנו לי בפועל באופן שתצרפו עצמכם יותר מדאי במצות ומעשים טובים. עוד יתכן כי מתחלם אמר הוא יתברך כה תאמר וכו' לומר הנה יש ייחוד דברים אל ההמון. ויש דברים אל חכמיהם והשלמים שבהם. ועל הסוג הא' אמר כה תאמר לבית יעקב. ועל הב' אמר אשר תדבר אל בני ישראל ובראשון היחל אתם ראיתם וכו' ועל השני אמר ואתם תהיו לי וכו' לומר כי גדר הסוג הראשון הוא עד יהיו סגולה מכל העמים כמפורש אך ואתם בני ישראל הם הסוג הב' השלמי' תקנו כי תהיו ממלכת כהנים כו' כאשר פירש ואמר אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל שהם הדברים דסליק מנייהו שהוא ממלת ואתם וכו' כי הראשונים הם אל הנקראים בית יעקב ואמר ואתם המיוחדי' תהיו לי ממלכ' כי עליכ' יאמר מאן מלכי רבנן והוא כי שלומי אמוני ישראל המלאי' תורת ה' מלכים המה באמת. והוא אשר הארכנו ביאורו על פסוק בי מלכים ימלוכו והוא כי גם כי רבים מהם הכסף אזל מכליהם ואיה מלכות ר' חנינא בן דוסא (תעני' דף כ"א) והוא ניזון בקב חרובין. או ר' אלעזר בן פדת (שם דף כ"ה) והוא חסר לחם וביום הקזה לא נמצא בביתו להשיב נפש כ"א שן של שום. ואכל ויתעלף וישאל את נפשו למות. אך אמנה אמונת אומן כי היא מלכות שלימה כי הלא מלך הארץ ישור על אנשים. אך המה בעליונים כמדובר למעלה כי איזה מלך או מלאך יאמר שמש בגבעון דום. או ישוב הצל אחרונית עשר מעלות למענו או ימטיר על הארץ בעתות בצרה וההקש בכל יתר שנוי טבעים בעולמות שברא הוא יתב' אפי' ע"י כולהו תנאי ואמוראי. ומי בכל מלכי הארץ יעשה מלוכה כזאת. והנה המלכות הזאת בא אליהם מפאת היותם משרתיו ית' כי על כן יגזרו אומר ויקם למו. וזהו ואתם תהיו לי כלומר ואתם חכמי ישראל וגדוליהם שייחדתי לכם שם בני ישראל תהיו לי ממלכת להשתרר בעולמות ע"י וכהנו לי וגוי קדוש. והענין כי הנה הגדולה והיתרון תתחלק לשנים. הא' מעלת השררה והמלכות שחנן ה' מלוכה לאיש מן האנשים אף כי איכות האיש ההוא שוה לכל שאר אנשים. ויש יתרון. (ב) במעלת האיכות כענין הפרש שבין המלאך או כל דבר רוחני אצל האיש החומרי ובשתי אלה בישרם שיזכו. א' באומרו ממלכת כהנים וכו' והשני באו' וגוי קדוש. והנה ידוע כי גדר המלך הוא שיעבדהו אנשים ולא יקרא מלך המשרת את הזולת. וגדר הדבר הרוחני וקדוש הוא היותו משולל מגשמות. ואמר הקב"ה לישראל שיקנו ב' המעלות על ידו ית' ושתיהן הפך הנהוג. כי דרך המלכות הוא ע"י שישרתוהו ולא ישרת הוא את הזולת. אך אתם תהיו לי ממלכת של משרתים שע"י מה שתשרתוני תקראו מלכים כי אין תורות ומלוכה למשול בעול' כלו כשרת את הקב"ה וז"א לי משא"כ במלך שמלכותו הוא כשישרתהו זולתו. ואומרו כהנים הוא כמו וכהנו לי. בגדי בניו לכהן ומעלת הקדושה והרוחניו' תקנו אף בהיותכם משוללים מהחומר וזהו וגוי קדוש שתהיו עם קדוש. בהקרא עליכם שם גוי. שהוא בעודכם חיים מלובשי' בחומר והוא ע"י תורתי והשראת שכינתי ביניכם. תזדככו ותתקדשו. ועל הדברים האחרונים האלה. אמר אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל הם הסוג השני אז ויקרא לזקני העם מתי סודו. וקודם שידבר אל שני חלקי ישראל לכל סוג דברי שלוחות הנוגע לו סידר לפניהם את כל הדברים אשר צוהו ה' כענין אז ראה ויספרה וכו' ואח"כ ויאמר לאדם. וזהו ויקרא לזקני העם וישם לפניהם כו' ויהיה וישם כמו אשר תשים לפניהם שתרגומו די תסדר קדמיהון. והנה כל המון ישראל הכולל שני הסוגים לא עצרו כח לסבול עד ידבר אליהם רק מיד קפצו ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה. והנה אומרם כל אשר דבר ה' נעשה. סובל שני פירושים א' שהאמינו בדברו כי ה' דברו ואמרו כל אשר דבר ה' כמאמרך נעשה. או כל אשר דבר ה' בודאי נעשה כלומר שנדע מפיו יתב' שדברו אך לא אשר תדבר אתה. כלומר וממנו נרצה לשמוע שכה דבר כי רצוננו לראותו ולשמוע מפיו. והנה משה רבינו ע"ה לא ערב אל לבו לאמר שהבין הפי' השני. בל יקרנו כאשר בשליחות מצרים שהאשימו הקב"ה על אומרו והן לא יאמינו לי. על כן מה עשה וישב משה את דברי העם כו' לו' איני רק כמשיב ומעתיק הדברי' לפני כסא כבודך שתפרשם וזהו לשון וישב. גם רמז הנה שמעת אותם בדברם עמי. ואיני רק כמשיב אותם לפניך פעם שנית. מה עשה הקב"ה שהבין האמת כי בלבם הפירוש השני אמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן לומר ידעתי את כוונתם שאדבר עמהם. שהוא הפירוש השני כי אין מאמינים אותך והנה אני חפץ שיאמינו בך. ע"כ צריך שאדבר כאחד עמך ועמהם שע"י כך יאמינו וכי ישמעו הם בדברי עמך אך איכה נעשה כי אם אדבר עמך באספקלריא המאירה לא יוכלו לשמוע כי אינם מוכנים לכך כמ"ש למעלה כי ע"כ היה הדבור מגיע למשה. ואהרן שהיה עמו לא היה שומע ע"כ אל תחוש אם אדבר עמך באספקלריא שאינה מאירה למען יוכלו לשמוע בדברי עמך. וזה הנני בא אליך בעב הענן כו' כי יבא לך דבר בעב הענן שהוא בעביות למטה ממדרגת נבואתך שהוא באספקלריא עבה שאינה מאירה בעבור ישמע העם בדברי עמך למען ימשך כי וגם בך יאמינו לעולם ועל היות ריוח זה לא תחוש. וזה ירמוז טעם זרק"א שבמלת אליך כמרים קול ואומר אליך שאתה גבוה ממדרגה זו אל תחוש בעבור ישמע העם כו' ואז בשמוע משה כי עד כה לא היו מאמיני' בו ושהיה הקב"ה עושה דרך לשיאמינוהו אז אמר הנה עד כה יראתי מלהגיד מאמרם הגדה מפורשת שהיא הפי' השני רק כמשיב הדברי' אך עתה הנני מגיד את דבריה' כאשר אמרת שהוא הפי' השני וזהו ויגד משה כי מה שהיה ירא מהגיד שהוא הגדה מפורשת. כ"א השבה בעלמא עתה ויגד משה את דברי העם אל ה' הוא השם הגדול אספקלריא המאירה הגדה מפורשת לו' שע"כ לא בלבד יספיק שישמעוך מדבר בשם אדנות כ"א גם שתדבר עמה' ממש אז אמר לכן לך אל העם וקדשת' באופן שאראה לעיני כל העם לדבר בם ע"י הכנה גדולה ולא יעשו מהוראות חצוניות ככבוס בגדים ועיטוף לבנים. כי אם לקדש עצמכם בפנים תחלה ואח"כ בחוץ. וזהו וקדשתם את עצמם היום ומחר להכשיר בתשובה פנימית ואח"כ וכבסו שמלותם: