תורת משה - אלשיך, שמות כ:ח

1זכור את יום השבת כו'. הנה דבור זה לעומת מאמר יקוו המים כו'. והוא כי הנה ארז"ל (ב"ר פ' ה') על פסוק והאלקים עשה שייראו מלפניו. אמרו כי הוא יתברך עשה דבר שייראוהו העולם והוא שהקוה המים גבוהים מן הארץ. למען יתנו אל לבם כי נקל הדבר מאד להציף המים על הארץ. ע"י הניח הדבר אל הטבע כאשר היה בדור אנוש כמשז"ל כי זהו הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ. וגם בכלל היא ג"כ מה שרקע הארץ על המים הפך טבע' שהוא לרדת למטה מהם כי על כן נברך בכל יום רוקע הארץ על המים. וכן ארז"ל כי כשהרשע דורך על הארץ שהיא מתרעשת שכוונתם בלי ספק שמצטערת להיות נרקעת על המים שלא כטבעה בשביל רשע א' שידרוך ויתקיים עליה. כלל הדברים כי ענין יקוו המים שהם נקוים גבוהים מארץ וגם מה שנראת היבשה רקיע' על המים היא מופת חושיי מפורסם ונכר לכל. על היות העולם מחודש ובלתי טבעי כי הכל רואים מי הים גבוהים מהארץ. ויודעים כי היות הארץ על המים היא הפך הטבע על כן דבור של מצות שבת שהוא ענין זכר אל חדוש העולם נאמר לעומת מאמר יקוו המים וכו' ותראה היבשה למה שהוא האות והמופת גלוי לכל העמים על חידוש העולם הוא ענין השבת:

2ולבא אל ענין הכתובים והתכתה נעיר. (א) כי הנה מהראוי תנקד זיי"ן של זכר בשב"א ולא בקמ"ץ. ועוד אומרו לקדשו כי הלא קדוש הוא מעצמו. ועוד אומרו ששת ימים תעבוד שלא היה ראוי לצות רק על שביתת שבת ולא על עבודת הששת ימים. ועוד שאו' ועשית כל מלאכתך הוא מה שאמר ששת ימים תעבוד ולמה הוכפל. וגם או' ששת ימים תעבוד ולא אמר בששת. וכן באומרו כי ששת ימים עשה ה' כו'. ולא אמר בששת. ועוד באומר וינח היה לו לומר ונח או וישבות. אך וינח הוא שהניח את אחרים. ועוד או' על כן ברך וכו'. איך תצדק נפקותא זאת:

3אמנם יאמר כמאז"ל (ביצ' דף י"ו) מחד בשביך לשבתיך שכל בהמ' או נתח טוב תאמר הרי זו לשבת וז"א זכור בקמ"ץ הזיי"ן. שהוא מקור זכיר' מתמדת ולא לכוונת נוח מטורחך כל ימות החול והתחזק בו במאכל בשר ושתה יין. כי אין זו מצוה כלל רק לקדשו שהוא לכוונת השפיע בו קדושה יתיר' מאתו ית' כי כל המענג שבת בכוונה הראויה משפיע בו קדוש' רבה כנודע ליודעי חן כי הלא אם תזכה בשצף טורח יצליחך ה' בימי המעשה. באופן שלא מתחת טורח תבא לך מנוחת שבת והוא מאמרם ז"ל (ברכות דף לה) ראשונים היו עושים תורתם קבע ומלאכתם עראי זה וזה נתקיים בידם אחרונים עשו מלאכתם קבע ותורתם עראי זה וזה לא נתקיימה בידם וכן אמרו חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים וכו'. וכי שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת בתפלה ושעה אחת אחר התפלה הם תשע שעות לשלש תפלות. וא"כ מלאכתם אימתי נעשית אלא שהקב"ה וכו'. וזה יאמר פה והוא בשום לב מה בין עבודה למלאכה. כי הנה עבודה היא העובד את אדוניו ומלאכה היא מציאות מלאכה שאדם עושה. וגם נשים לב באו' תעבוד סתם ולא אמר תעבוד עבודתך כאו' מלאכתך כי העבודה אינה מייחסת לעצמו. אך הוא כי הנה לו ית' כל ישראל עבדים וחייבים לעבוד את ה'. ועל כן כל תורה ותפלה ומצות נקראת עבודה כד"א ועבדתם את ה'. ואני וביתי נעבוד את ה' לא כי את ה' נעבוד:

4והענין שאומר הוא ית'. אל תאמר כי על כרחך תצטרך לעשות את השבת בכוונה נייחא מעמל מלאכתך ללחם ביתך. כי הלא עשה זאת איפה שני דברים (א) כי ששת ימים תעבוד מה שנקראת עבודה שהוא את ה' אדוניך בתורה ותפלה ומצות. (ב) שמזה תתחיל מהבקר שתעשה תורתך קבע. ואחר עשותך מזה עיקר אח"כ ועשית כל מלאכתך שלך. כי אצליחך בעשותך מלאכתך עראי שועשית כל מלאכתך. שאהיה עמך לגומרו שאעזרך וזה וזה יתקיים בידך. כענין האמור בראשונים שהיו עושים תורתם קבע ומלאכתם עראי שזה וזה היה מתקיים בידם ומסיים לזה טעם זרק"א שבמלת תעבוד. כמרי' קול שעל עבודת גבוה ידבר וע"כ אמר ששת ימים ולא אמר בששת ימים תעבוד כי לא תהיה עבודתך ומלאכתך משועבדים אל הזמן כי מרוב ההצלחה יהיה כאלו הזמן בפני עצמו והמלאכה בפני עצמה. משוללת זמן. אך ויום השביעי לא יהיה לך בו חלק לעבוד את ה'. וחלק למלאכה כי אם כולו לה'. וזהו ויום השביעי שבת לה' וזה למה שהוא אלקיך ולא לפנייה אחרת. כנוח מיגיעת מלאכה ולא שביתה מעבודה הנזכרה שהיא עבודת שמים רק לא תעשה כל מלאכה כו'. שהיא מלאכת חול כאשר לא מיגיעת מלאכת העולם בימי הבריאה נח בשביעי. כי ששת ימים כו' ולא בששת עשה את ה' את השמים כו' כי לא הוצרך זמן. ואף על פי כן וינח כו'. כן גם אתה לא לסבת יגיעה לנוח ממנה תשבות כ"א למה שהוא לה'. ואין זה רק כי אין שייכות למלאכה רק בימות החול כי הנה ששת ימים עשה כו'. עם שלא היה צריך זמן לעשות עם כל זה נתן חלק לששת הימים ובשביעי הניח בו. גם אתה כן ששת ימים כו'. ובשביעי שבת אין זה רק שיום השביעי הוא מעין עולם שכלו שבת ופוגם בו העושה בו מלאכה על כן ברך ה' כו'. להיות היום בעצמו מסוגל לפי הרמז שלו שאם היה על מציאות מנוחה מיגיעה. לא היה מחשיבו כל כך:

5או יאמר ששת ימים תעבוד את ה' ובשכר זאת ועשית כל מלאכתך כי יצליחך ה' ויעזרך לעשות הכל כמדובר למעלה ואל תתמה איך יצליחך ה' בששת ימי המעשה עד עשות כל מלאכתך כי הנה ששת ימים עשה ה' את השמים כו'. כן יעשה לך כי יעשה כל מלאכתך בששת ימים ויניחך בשביעי. ושמא תאמר הנה זה היה בבריאה אך לא עתה לז"א על כן ברך ה' את יום השבת בתת בששי לחם יומים ויקדשהו לבלתי המטיר מן בשביעי הנה שגם אחר הבריאה מברך בחול את המזון. ומקדשו בשבת כן יעשה גם לך שיברך בששת ימי המעשה כדי שתתקדש אתה את יום השבת. או יאמר בשום לב אל אומרו וינח ולא אמר ונח והוא מאמרנו על מה שאמר על ויכל אלקים שהקשו כי הלא בששי כלה הכל והשיבו כי היה העולם חסר מנוחה ובא שבת בא מנוחה ופי' ז"ל שהוא מאמר הכתוב באומרו שבת וינפש והקשינו בפרשת בראשית על מאמרם זה כי הלא המנוחה היא העדר מלאכה. ואיך יחשבנ' לבריאה ביום השביעי. אך הוא כי הנה היה ראוי העולם להיותו חומרי מעותד להיות נפסד וכלה כגוף משולל נפש והיותו נפסד ומתמוטט הוא הפך הנייחא ובבא שבת באה נייחא וקיום כי שפע קדושת השבת היה לעולם כנפש לגוף לקיימו וזה יאמר וינפש ואומר וינח כי אין העדר מנוחה בהיותו נפסד וכלה וע"י השבת הקנה נפש ומנוחה לעולם

6ובזה נבא אל הענין אמר זכור את יום השבת מתחלת השבוע לקדשו שהוא להשפיע בו קדושה על קדושתו ושפע לבא בעולם. וזה במה שתקדש עצמך מהחול בעבודת ה' שתהיה הכנה אל השבת. והוא כי ששת ימים תעבוד את ה'. שתעשה ממנו עיקר כעבודת עבד ואגב אורחך דרך עראי ועשית כדבר נוסף כל מלאכתך ובעבודת ה' לא תחשוב כאלו עשית כל עבודתך. אך במלאכתך תסלק ברוחך כאלו עשית כלה. ובזה תשפיע קדושה ביום כי יתייחס לה'. וזהו ויום השביעי שבת לה'. ותשפיע קדושה בו ליקרא אלקיך וזהו לה' אלקיך כאלו השבת מקשר בינך ובין אלקיך כד"א ביני ובין בני ישראל וזהו שבת לה' אלהיך כו'. ושמא תאמר אם אראה שמלאכתי לא נגמרה איך אעלה על לבי כאלו עשיתיה כלה. לז"א דע כי גם שלא עשית כלה. זכות שבת תכלנה מלמעלה. ואל תתמה על החפץ כי הנה תדמה לקונך. כי הנה ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ הים וכל אשר בם. והיה כאלו לא נגמר כי היה חסר מנוחה כנפסד והכל נתברך ונתקיים ע"י השבת כי היה חסר מנוחה מתמוטט ונפסד לולא ה' כי וינח ביום השביעי שהקנה בו נייחא וקיום בשפע שהשפיע בו נמצא כאלו כל העולם וכשלונו וקיומו היה ביום השבת כי היה כאלו לא נגמר מלאכת העולם רק על ידי השבת בא גמר וקיום הכל כך על ידי זכות השבת יהיה לך כאלו עשית כל מלאכתך. ע"י שיום השבת שבת לה' כו'. תתברך ויושפע בך שפע גדול ורב. ומופת לזה לבל תאמר איך זכות מה שאשמור השבת יקדים להצליחני במלאכה שקודם השבת כי הראיה היא מה שברך ה' את יום השבת וכו'. והוא כי הנה מה שברך ה' את יום השבת. היה בחול שהמציא והשפיע ביום הששי לחם יומים וקדש את יום השביעי לבלתי המטיר בו מן ולמה עשה כן ויהי נא מן כמטר השמים שיורד בשבת ולא יברכהו מאתמול. ויקדשהו לבלתי המטיר בו המן ולא הוריד השפע בשבת עצמו. אך על כן להורות כי ברכת השבת הווה מהחול שלפניו. ע"י היותו בטל ממלאכה ביום השבת עשה כן שברכו בחול. ויקדשהו בשבת לבלת' המטיר בו. או קרוב לזה זכור את יום השבת לא בלבד לשבות ממלאכה. כי אם לקדשו להוסיף בו קדושה ע"י פרוש עצמך מעסקי העולם. להתבודד בו בקדושת התורה וסודה כד"א לא תכוין רק כוונת שביתה בלבד לעבוד את ה' וגם בחול הוא כך כי ששת ימים תעבוד את ה' בעצם. ועשית ג"כ כל מלכתך. אך מה שתעדיף על החול. הוא כי ויום השביעי שהוא שבת היה אתה לה' אלקיך בלבד קדוש לגמרי. ולא יעלה על דעתך כי השביתה ממלאכה תספיק כי הנה במה שלא תעשה כל מלאכה בלבד הרי בבחינה זו גם עבדך ואמתך ובהמתך שוים עמך. וזהו לא תעשה כל מלאכה בזה אתה ואמתך כו' וא"כ מה תהיה תפארתך בשבת אם לא היות בו קדוש לה'. וזהו שלא נאמר ועבדך בוי"ו למה שהוא חלוקה אחרת שהיא סוג ב' שמתחיל מעבדך והלאה לומר כי אם אינו רק לשבות ממלאכה. הלא בזה השני הסוגים שוים. אתה ובנך ובתך עם סוג עבדך ואמתך כו' ובזה תדמה לקונך כי לא היתה שביתתו בשבת בראשית בחינת העדר מלאכה. כ"א וינח שהשפיע בו שפע נייחא. וקדושה לעולם כמדובר בקודם. וע"כ בזה תבין ותשכיל מה שה' ברך את יום השבת בלחם יומים מבערב ויקדשהו לבלתי המטיר בו מן ולא עשה כגשם שבא בשבת. אך הוא ללמדך שגם אתה תפרוש עצמך בשבת גם מהמותר לך כענין הרהור במלאכה וכיוצא כ"א שתקדש עצמך לגמרי ורמז זה במן למה כי בו רמז מעשה בראשית כמפורש במקומו כי ע"כ היה בששי לחם משנה כאשר במעשה בראשית היה בששי כפל ממה שבכל יום מהשאר כי היו שלשה דברים בכל יום ובששי ששה בעדו ובעד השבת וכל זה להודיע כי לא יעלה על לב איש יצרו להיטיב לו בעה"ז כ"א להכינו פה לקנות חיי העה"ב כי ע"כ יטריח בחול לנוח ביום השבת רמז כי שתא אלפי שני הוי עלמא ואלף שביעי שבת וע"כ הוא מה שששת ימים עשה ה' את השמים וכו' וינח בשביעי. וע"כ נצטוינו לעשות מלכתנו עראי ועבוד' שמי' קבע כאומרו תעבוד ועשית כו':