תורת משה - אלשיך, שמות כג:ב

1לא תהיה אחרי רבים וכו'. אמר לא בלבד תזהר לבלתי תת יד לפושעים על פיך בלבד. כי אם גם בהיות רבים בעלי סברא. להרע את הבלתי ראוי או להחזיק ביד מרעים. אל תהי ידך עמהם. באומרך כי אתה יחיד. וראוי לך המשך אחריהם ואף כאשר אין נראה לך היות לרעות. אלא כי יהיה ריב בין אנשים וישאלו על דבר המשפט ויהיה הב"ד שקול מנין המזכים כמחייבי' ואתה נדון בקרבך להיכן הדין נוטה. אל תענה על הריב ההוא. לנטות מה שהיה שקול. ותאמר כדברי הכת הא' עד יהא ברור לך הדין כשמש. ולא תאמר אין הדין נחתך על פי לבד כי הלא רבים אשר אתי כי הנה אתה דע לך כי אחרי רבים להטות ואלו לא הכרעת הכף האחד לא הטו אחרי הכת ההוא נמצאת כאלו אתה לבדך חותך הדין ושמא תאמר לפעמים יהיו ראוי לעשות כן בהמשך בהכרעתי הנאת ממון אל דל מת ברעב כי אז זכות היטב את הדל תכריע גם שאין הדבר ברור אצלי ולי תהיה צדקה לז"א ודל לא תהדר בריבו ולבלתי תאמר אם בעל דינו של דל ראוי לתת צדקה לדל ההוא ואינו נותן לו על כן במה שהיה ראוי לתת לו אחייב את העשיר בעל דינו ונמצאתי מרחם על שניהם שלא יחטא העשיר גם הוא ולא יעני בחטאו לז"א ודל לא תהדר בריבו כי אין מרחמין בדין אך אם תבא לרחם יהיה במה שאינו דין שהוא כי תפגע שור וכו' אפי' הוא אויבך ואפי' אינו דל תועה אז רחם והשב תשיבנו לו אפי' מאה פעמים:

2או יאמר הלא אמרת ודל לא תהדר אפי' הדור מה והלא לפעמים הדין עמו ותועה בטענותיו שלא ידע לטעון האם גם לא אפתח פי לאלם לז"א אין צריך לומר זה כי אם אפ' כי תפגע שור וכו' תועה השב תשיב אפי' על ידי טורח ומה גם עתה לפתוח פה לאלם התועה בטענותיו ואל תאמר הנה זה יהיה כשלא אצטרך להיות התיצב לפני אויבי שאביא לו שורו וחמורו לביתו. אך אם אראה חמור שודאי רובץ תחת משאו ובעליו עמו גם שמשום צער בעלי חיים אין ראוי להתעלם אסתיר פני לבל אעמוד בפני שונאי מסייע עמו כי לא שלם לבו עמו ודמי בעיני כאריה ארבא. לז"א כי תראה כו' וחדלת מעזוב לו כלומר בשבילו ולא בשביל צער בעלי חיים רק לבל הראות לפניך אל תעש כן רק עזוב תעזוב עמו בעצמו נצב אצלך פנים בפנים:

3או יאמר כי הנה (אבות פ"א) על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום. על כן אחר הזהירו על הדין באומרו אחרי רבים להטות. שהוא שורת חיתוך הדין שאין נחתך רק ע"י הכרעה ואפילו שנים שדנו אין דיניהם דין. ואח"כ על האמת שהוא כי דל לא תהדר בריבו שהוא לרדוף האמת ואחר כך על השלום אמר כי תפגע וכו'. השב תשיבנו לו כי בראות אויבך כן עושה שלום עמך. וכן כי תראה חמור שונאך וכו' תעזוב עמו נמצאת שלום מתווכת ביניכם:

4או יאמר הלא אמרתי לך לא תענה על ריב לנטות. שאם יהיו ב"ד שקול המזכים כחייבים ואתה נדון בקרבך להיכן הדין מטה לא תענה לנסות א' מהשתי כתות אם אינו ברור לך וגם את הדל לא תהדר הלא תאמר כי בזה תקנה אויבים כי אשר לא ענית לנטות בעזרו יהפך לאויב לך כי בדינו לא הידרתו לז"א אל תחוש כי הנה כי תפגע שור אויבך אשר נהפך לך לאויב שלא ענית על ריבו לנטות השב תשיבנו לו. ואז ישיב אל לבו ויאמר סופו של זה שיגע אחרי שורי אל ביתי לתועלתי יוכיח על תחלתו כי לא לבלתי היטיב לי. לא ענה על ריבי לנטות כי הלא טרח בשבילי בגופו מה גם בדבורו. אך אין זה רק שלא מצא לי זכות. וכן הדין שלא הידרת בריבו. הנה יקרה כי אותו הדל או דומה לו יהיה בא במשאו על חמורו. ויהיה רובץ תחת משאו. ועזוב תעזוב עמו. אז יאמר כי לא מבלתי אוהבו את הדל. שהוא נבזה בעיניו. לא הדרו בריבו. רק לעשות שורת הדין ואם לא יזדמנו מציאות אלו הנזכר. הנה דרך אחרת להסיר החסד. הלא הוא כי לא תטה משפט אביונך בריבו. הלא הוא כי יראו שלא תטה משפט מי שהוא אביון ידוע לך. וז"א אביונך וידעתו שאינו בגדר דל רק תאב לכל דבר ועם יודעך כן יבא בריב דרך משל תובע את איש עשיר מאה מנה והיה הדעת נוטה כי תאמר אליו הלא ידעתיך אביון תאב לכל דבר ומאין באו לך מאה מנה להלוות לאיש עשיר אין זה רק כי נתת עיניך בממונו ושקר דברת. אתה לא תעשה כן. רק לא תטה משפט בביונך רק תחשיבהו כבעל הון רב ובזה יראו כי רודף צדק אתה. ומזה ידינוך לכף זכות כל הדברים הנז' שחששת שתקנה אויבים בהם אך אם מתוך הדברים אתה מכיר כי יש רמאות בדבר אל תעשה ד"ת כי מדבר שקר תרחק שאם יראה לך דין מרומה תפרוש מלדונו. פן ימשך שנקי או צדיק תהרוג והוא משז"ל (שבועות דף ל') מנין לדיין שרואה הדין מרומה שלא יאמר אחתכנו ויהיה קולר תלוי בצואר העדים ת"ל מדבר שקר תרחק ובזה בראות העם כי מדין מרומה אתה פורש. יודו ויאמרו כי כל מעשיך לש"ש. וכל אויבים ע"י הדיינות ישלימו אתך. וש"ת ומה הועלת בפרוש עצמך מלדון דין מרומה. הלא אשר הוא רשע בדינו יפטר ממות או ממון לז"א אל תחוש כי לא אצדיק רשע וממקום אחר אשיב גמולו בראשו:

5וש"ת אם הדין מרומה במה תדע אולי עיני שכלך עורות מהשיג אמתת הדבר ותטעה ואשר אינה מרומה תחשבהו למרומה או בהפך. לז"א ושוחד לא תקח כי השוחד הוא מעור עיני שכל פקחים להטות ובכל דעתם חושבים שהדין עם נותנו. כלומר אך אם תלך בתום יפקחו עיני שכלך ולא תטעה כי אלהים נצב בעדת הדיינים ישפיע בך רוח ממרום לדעת המרומה או הבלתי מרומה. ולא ישיאך לבך בבא גר עם ישראל לדון כי אולי הגר שבא מבית אל נכר כי הוא המרמה. והדין עם הישראלי בר אבהן. לז"א וגר לא תלחץ כי הנה אתם ידעתם את נפש הגר שהוא כקטן שנולד. והימים הראשונים יפלו כי תתחדש נפשו בו. כאשר אתם ידעתם נפש הגר. כי טובה היא כאלו אז נולד. כי הלא גרים הייתם בארץ מצרים כי שם הייתם עובדי ע"ג ונתגיירתם והייתם קדושים בדם פסח ובדם מילה הנה כי נפש הגר טובה מלב ומנפש. ולמה תחשבוהו לרמאי: