תורת משה - אלשיך, שמות כד:ג

1ויבא משה בתוך הענן וכו'. ראוי לשים לב מה זה היה כי עתה לא אמרו רק נעשה וביום שאחריו אמרו נעשה ונשמע. גם מה ענין הקדמת עשיה לשמיעה וידוע מאמריהם ז"ל על זה:

2אמנם הנה ידוע מאמרם ז"ל כי מהיום הראשון לחדש שדבר משה לישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וכו' אמרו ישראל רצוננו לראות את מלכנו ולדבר עמו פה אל פה. וזהו וישב משה את דברי העם אל ה' וביום הרביעי לחדש היה זה שאל משה אמר עלה אל ה' וכו'. ונגש משה לבדו וכו' ויספר לעם את כל דברי ה' הם ציווי פרישה והגבלה ואת כל המשפטים שנצטוו במרה ואז השיבו כל הדברים וכו' נעשה אז ויכתוב משה את כל דברי ה' הוא מבראשית ועד כאן ואז אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. עוד כתבנו למעלה כי מה שהיה שלא נעדר איש מששים רבוא מהשיג נבואת פנים בפנים במעמד הר סיני כי הוא כי אין הוא ית' מסתיר כבודו משום בריה אלא שעכירות האדם הוא המעכב בידו מהביט אל האלהים כמו שכתבנו במאמרו ית' באו' לא תוכל לראות את פני כלו' העיכוב מצדך שלא תוכל. וזה נראה בפירוש באדה"ר כי טרם יחטא והי' זך בלי שמרי זוהמת נחש הי' מביט ורואה ומדבר ומשתעשע עם אביו שבשמים וכשחטא נחבא בשמוע את הקול ולא יכול לסובלו. והנה ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. וע"כ השיגו כלם נבואת פנים בפנים כי פסקה זוהמתן ואין בהם עיכוב:

3ונבא אל הענין והוא כי הנה לא מתחלת הימים שעמדו על הר סיני הוכנו לכך כי אם ע"י היותם ימים נגד ההר אשר שם האלהים שע"י כך היו מזדככים וע"י השליחיות מאתו יתב' אליהם. וע"י פרישה והגבלה ומילה וטבילה והזאה כמו שכתבנו למעלה כי בתחלת הימים עם שפסקה עיקר זוהמא לא הטהרו לגמרי להנבא פני' בפני' מעין נבואת מרע"ה שהיא כספיריות איספקלריא המאירה. ע"כ אמר לו הוא ית' למשה הנני בא אליך בעב הענן שהוא אצלו כאספקלריא עבה שאינה מאירה בעבור ימשך שישמע העם בדברי עמך. מש"כ אם אדבר בך במאירה כי גם באמצעותך לא ישמעו אז ויגד משה כו'. שלא היו רוצים רק לדבר פנים בפנים בעצם כאומרם רצוננו לראות את מלכנו וכו'. אז אמר הקב"ה א"כ איפה. לך אל העם וקדשתם וכו' שע"י טבילה ופרישה והגבלה וקרבנות והזאה תושלם טהרתם ויזדכך חומרם להשיג לשמוע פנים בפנים כתאותם:

4ונבא אל הענין והוא כי הנה ביום הרביעי בא וסיפר לישראל את כל האזהרות וההכנו' הנזכרות ועל זה נאמר פה ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' הם האזהרות ואת כל המשפטים שניתנו במרה למען זככם על ידי מה שכבר קבלו והם ענו ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה. כלומר הננו מקבלים לעשות. אך שאלתנו לשמוע מפיו של השם הנזכר בפירוש לא נאמין כי נשיגהו כי היה כמו זר בעיניהם גם שפסקה זוהמתן כאשר תמהו ז"ל על שאלתם רצוננו וכו' אמרו וכי נותנים לתינוק כל מה ששואל אלא שהיו עתידי' לעשות העגל וכו'. ע"כ למען יאמינו ביום גמר ההכנות המכינות אותם וגומרים טהרת הזוהמא ביום הה' קרא להם מבראשית וכו'. כאומרו ויקרא באזניהם מבראשית ועד כאן למען בשומעם יאמרו הנה אדם הראשון ראינו בס' בראשית זה כי טרם היות בו זוהמא לקחו ה' ויניחהו בג"ע ויבן את הצלע ויביאה אליו והיה דובר בו בעצם. ואחר כך שנדבק בזוהמת נחש ונתעכר אז לא יכול לסבול את הקול וא"כ איפה גם אנו פסקה זוהמתנו ותגמר הטהרה ע"י הכנת אלו הנז' ודאי שנוכל גם אנו לשמוע מפיו ית' כמוהו. וזהו את כל הדברים אשר דבר עד כה נעשה וע"י כן ונשמע מפיו של ה' הנזכר ולא יעצרנו זוהמת הנחש ואז גמר קדושתם בהזאה וזהו ויקח משה את הדם וכו'. באמור אתמול אמרנו כל אשר דבר ה' הגבלה וטבילה וכו' נעשה. אך לא גמרו בלבם שיזכו לשמוע מפיו ית' פנים בפנים. ע"י עשותם ההכנות ההם. אך ביום החמישי ע"י מה שקרא לפניהם ספר הברית מבראשית. וראו ענין אדם הראשון כמדובר. אז גמרו בלבם. לומר שודאי ע"י עשות ההכנות שנאמרו ביום הרביעי יזכו לשמוע מפיו ית' בהקיץ וזהו כל אשר דבר ה' נעשה וע"י כן נשמע מפיו יתברך כמדובר: