תורת משה - אלשיך, שמות כה:לא
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Exodus 25:31
Open in the reader →1ועשית מנורת כו'. הוא האדם שהוא כמנורה מוכן לקבל אור להאיר בעה"ב ע"י תורה ומ"ט. וע"כ היא י"ח טפחים כמדת אדם בינוני ואמר שעם היותו חומר עכור יעש' עצמו יקר וחשוב כזהב ושיהיה טהור מכל סיג חלאת לכלוך עון אשר חטא לקבל האודם והתנאי הא' להעשות הגוף מנורה טהורה הוא לקבל יסורין להתיך ולמרק כל חלאה. וזהו מקשה תעשה המנורה. שע"י הכאות כמקיש בקורנס. שהוא משל אל היסורין תעשה המנורה ובכלל הדבר שתהיה כלה העשת זהב א'. ולא מחתיכות הרבה שלא יהיה כל אבר מחתיכות א' ויחברם. רק בלי פירוד מתחלתם. משל אל אחדות האברים שלא יטמא א' מהם ויפרד איכותו מיתר אברים. כי גם שישוב. ויחבר. ויתקן. לא יכפר לגמרי. כא' גם מתחלתו יהיה לכלם אחדות וטהרה כ"א. והנה ג' דברים הם שצריך האדם להכניע תאות יצרו בהם הלא המה. (א) התשמיש. (ב) הדבור כי כל המרבה דברים מביא חלא: (ג) אכילה ושתיה. על הא' אמר ירכה היא התשמיש כי ע"כ נקראו הבנים יוצאי ירך אביהם ואמר שגם הוא יהי' מקשה מדוכה ונכנע בל ירבה אחר תאותו. ועל הדבור אמר וקנה הוא הקנה שהדבור יוצא ממנו גם הוא יהיה זהב טהור ומקשה שלא ידבר רק דברים חשובים. וטהורים. ומעטי'. כזהב טהור ויהיה נכנע מלהשיב כרמז מקשה נעלב ואינו עולב. ועל הג' אמר גביעיה הוא גביעי יינה. וכפתוריה הוא מאכל ומלבוש כי רמז שניהם בתפוח. אשר בו אוכל וגם מלבוש הוא הקליפה וגם פרחיה הם יתר הוצאות שיפריח ויתפשט בם כלם ממנ' יהיו שלא יהנה מהזול' רק יסתפק בשלו כי העוש' כן לא ירום לבבו להתגאו':
2והנה ג' קנים וצנורות לקבל. ע"י שפע אלהי בעשות הטוב בהם. יוצאים מצדי האיש הזה. ג' מצדה הא' וג' מהשני. והן. אזן. עין. ויד. ג' אלה מצד א' וגם מהב'. והנה בכל א' מאל' הנמשלים לקנים וצנורות יש ג' גביעים המריקים מיין הרקח בכל צנור. והוא כי כל א' מהן ישתה מיינה של תורה ומנביאים ומכתובים. כי האזן תשמע ותקבל משלשתן. והעין תסתכל בהם. כמאמר שלמה על דברי התורה. (משלי ג') אל יליזו מעיניך והיד תעשה מצות ומוסרים וגם כפתור ופרח שהוא הנסתר שבתורה נביאים וכתובים. הוא הסוד הנמשל לכפתור שמאכלו נסתר תוך הקליפה וגם פרחיה הם הדרשות ופלפולים. וכל הגמרא לשמוע ולהביט ולעשות. שזה כולל לכל ו' הקנים. וכל זה לקנים היוצאים מצדי המנורה אך עצמה ראשה לעיקרה ד' גביעים והוא הראש אשר בו המוח מושב השכל. כי זה כל האדם בו ד' גביעים והם הג' נאמרים. ועוד ד' היא הבינה אשר יבין מדעתו שבראשו בכל ד' חלקים הנזכר. וג"ז בנסתר ובנגלה וזהו כפתוריה ופרחיה. והנה עוד אבר א' דומה לכפתור. שמאכלו מכוסה בקליפה. הוא הלשון. מחופה תוך הפה אשר זה משועבד להשלים מה שב' הקנים מתחילים והוא כי כל מה שאדם לומד מרבותיו ששמע באזניו. הוא משמיע ומלמד בלשונו. וזהו וכפתר תחת שני הקנים ממנה. כי הב' אזנים הם הב' קנים הראשונים ותחתיהם הלשון להשמיע וכן תחת הקנים השניים הם העינים. יש כפתור הוא הלב הנמשך מהם. כי מה שהעין רואה הלב חומד וההיקש גם לטובה. ותחת ב' הקנים השלישיים הן הידים למשש ולפעול גם יש ראש הגויה שגם הוא כפתר מכוסה בלבושיו. וגם עניינו חוש המשוש לידים. אלא הג' כפתורים נמשכי' אחר ו' הקנים. כ"א הב' אזנים שומעות תמיד תורת ה'. גם הלשון תדבר בה. ולא תביט רעות. וכן אם העינים לא יראו ברע גם הלב לא יחמוד לעשות רע. ואם הידים יהיו למודות לעשות טוב גם ראש הגויה לא יפעול איסור. כי ע"כ רבי הי' מונע ידיו מנגוע מלמט' מטבורו. פן ימשך מהיד קרי לאבר ההוא. וגם הנביא מחברם באומרו גנוב ונאוף. כי מרעת היד תמשך רעת ראש הגויה. ושיעור הענין כי אחר או' כי יש ג' קני מנורה מצדה הא' וג' מהב' ראה והנה יש מקום לו' ואנה תעזוב הלשון והלב וראש הגויה. שבהם עיקר הכשרון או הפכו והלכת אל הצדדין. ואדרבה היה לך להזהיר ולעשות עיקר מטהרת אלה. לז"א דע כי הכפתר הא' הוא משועבד תחת ב' קנים כי הלשון תחת האזנים. ואם יטהר האדם ב' אזניו להקשיב תמיד לחכמ'. גם לשונך תדבר בה. הפך השומע לה"ר כי לשונו תדברנו במאמר שלמה (משלי כ"א) ואיש שומע לנצח ידבר. הכפתר הב' הוא הלב משועבד תחת ב' הקנים הם העינים. שאם לא יראו ברע גם הלב לא יחמדנו. וגם הכפתר הג' הוא ראש הגויה. הוא תחת ב' הקנים הם הידים שאם לא תעשינ' רק טוב תמיד. גם ראש הגויה לא ימשך לפעול ברעה כי קרובים הם בפעולותיהם. באופן כי ג' כפתורים אלה הם לו' הקנים היוצאים מן המנורה משועבדים להם כמדובר וזהו לו' הקנים וכו'. וע"י שמוש כל הג' כפתורים לשון ולב וראש הגויה וגם קנותם אזנים ועינים וידים אל עבודת ה' ייטב להם כי כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו ולא מן הזולת משא"כ אם לא ייטיב מעשיו שזולתו אשר זכה יטול חלקו בג"ע כמז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. וגם לא יאמר די אם רוב אבריו כפתוריו וקנותיו מושרשים לעשות טוב אם קצת' עושי' רע כ"א כלה מקש' א' זהב טהור ועשית ע"י כך את נרותיה ז' והוא כי כל אבר העושה מצוה מאיר נר לפניו ית' נמצא שע"י השריש אבריו אלה לעבוד את ה' עושה ז' נרות מאירות אותו. (א) בשמיעת אזניו. (ב) במראה עיניו. (ג) במעשה ידיו. כי אחר שפעולת כל א' מהאזנים א' הוא. נר א' מעלין שתיהן וכן בעיניה'. ובידים. (ד) ראש הגויה. (ה) הלב. (ו) הלשון. (ז) המוח הוא השכל עיקר המנורה כמ"ש על ובמנורה ד' גביעים כאמור. והנה כל האדם העושה טוב באברים אלה ז' נרות הוא עושה. אך אמנם יש מעלה אותן מעלה מעלה לפי גדר גודל טוב הכונה בתורת ומצות וזהו והעלה את נרותיה לו' זאת עצתי יעלה את נרותיה למעלה כי הלא והאיר אל עבר פנה. כ"א פניה פונות פניית כוונה קלה או גדולה לפי הכונת תהיה ההארת וזולת מע"ט גם משאך ומתנך יהיה בטוהר לב. וזהו ומלקחיה הוא לקוחיך ומתנך הוא מחתותיה שהוא ל' שימה ונתינה כד"א היחתה איש וכו'. יהי' זהב טהור. כי אפי' על זהב לא תחמוד כ"א תהיה טהור במשאך ומתנך ולא תחמדנו כי אני מודיעך כ"א על ככר זהב תהיה טהור לבלתי חמודה תמצא עושה את כל הכלים האלה והוא מאמר הגמ' (ב"ק דף ל') האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דנזיקין כי מי שהוא מדקדק במשאו ומתנו יהיה חסיד בכל חלקי התורה. והנה כתבנו כי כל כלי המנורה הם כל א' רמז אל חלק מחלקי מעשה המצוה ואמר עתה כי ע"י היותך מקיים מילי דנזיקין כמדובר. תהיה כעושה את כל הכלים האלה שהוא כעושה כל חלקי המצות והוא מה שכתוב אצלנו על פ' (תהלים י"ט) גם עבדך נזהר בהם וגו':