תורת משה - אלשיך, שמות כח:ו
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Exodus 28:6
Open in the reader →1ועשו את האפד וגו'. ארז"ל אפוד מכפר על ע"ג כד"א ואין אפד ותרפים. ויהיה הענין כי האפוד שעל ידו מגידי' העתידות כד"א הגישה לי האפד יכפר על עסקי תרפים. המגידים כזבי עתידותיהם. וגם כי הע"ג היא מכת החצונים אשר לראשם הכנסה בשולי הקדושה ואחורי אחורים שלה. ע"כ יבא האפד שמציאתו באחורי הכהן מאחוריו מנגד אצילי ידיו עד עקבות רגליו ויבטל החיצוניות אשר נדבק לאשר עבד ע"ג. מאותה הבחינה ועולים ב' כתפות ובאים לצד פנים. וחשב האפד חובק את בשרו מבית בעבר פניו לקשר והמשיך קדוש בחינת פני עליון לאחוריו. וגם החיצוניות הוא פירוד וזה המבטלו הוא אחדות. ע"כ אפ"ד עולה מספרו אח"ד במ"ק. ורמז באו' זהב ותכלת וגו' כי להיות זה ראשון שבבגדים של כ"ג ירמזו בו ענינו. והוא כי מצוה על כל הכהנים להעשירו. כמשז"ל (יומא דף י"ח) גדלהו משל אחיו וכעובדה דסתת וזה ירמוז באו' ועשו את האפד זהב שיעשירוהו. וש"ת הלא טוב היה יהיה דל נכנע כי הלא יתגאה. ואיך תקובל תפלתו וכפרת עבודתו על ישראל. לז"א ותכלת כי יתן אל לבו שעתיד ליתן דין לפני הנמשל לתכלת שדומה לכסא הכבוד הוא מדת הדין הרפה ואם יתחזק יזכור מדת הדין הקשה הוא האודם וזהו וארגמן וגם יזכור לאן הוא הולך למקום עפר רמה ותולעה. כמפו' אצלנו במקומו שהוא שאם יזכה יהי' עפר ואם לאו רמה ותולעה וזהו תולעת אם לא יזכה ואף אם יזכה יהי' לפחות שני. שישתנה לפחות שיהיה עפר. וגם יכנס בקבלת עול תרי"ג מצות וזהו ושש כי משמעו ששה והוי"ו ששה. הרי י"ב. והב' שיני"ן הם ת"ר. הרי תרי"ב והתיבה הרי תרי"ג זה הוא בבחינת המעשה. ואם יחשוב מחשבה לעשות כל מצוה מהן אשר הקב"ה מצרפה למעש' נמצאו התרי"ג ב' פעמי'. קבלת המחשבה בהן וקבלת המעשה. וזהו משזר מעשה חושב. שמה שאמר ושש שהוא תרי"ג יהיה משזר שהוא כפול. ע"י מעשה חשב שהוא מעשה המחשבה:
2או יה י' או' חושב על הכוונה שבמחשבת העושה והכל עולה אל ענין א' ובכלל המחשבה יהיו לו ב' כתפות חוברות שהוא ב' שמות שהם כתפות וסמוכות שעליהם יסמוך שהם ה' אלהים יהיו לו חוברות שייחד אותם תמיד כי ה' הוא האלהים שעם שהם על ב' קצותיו. מן הקצה אל הקצה זה דין וזה רחמים. עכ"ז וחבר. שתמיד יחבר במחשבתו ואל ימעט בעיניו המחשבה שאמרתי שהתרי"ג נעשים בה כפלים. וכן שגדולה מחשבת חיבור הב' כתפות כי דע לך שהמחשבה אני מחשב אותם כמעשה עצמו. וזהו וחשב אפודתו שהוא העדי של המעשה אשר עליו של מעשה כמעשהו אני מחשיב אותו והטעם הוא כי הלא מהחשב הנז'. מתהוה המעשה וימשך. וזהו ממנו יהיה וכל זה בתנאי שלא יתגאה יתבטל הכל. כ"א שאפי' יהיה לו זהב יזכור תכלת כו' כמדובר למעלה. כי אז יכנע: