תורת משה - אלשיך, שמות ד:ב

1ויאמר אליו ה' וכו'. הנה ארז"ל שעל שחשד בכשרים ואמר והן לא יאמינו לי. א"ל הקב"ה לקחת אומנתו של נחש. וע"כ צוהו יעשה אות הנחש. וכן אמרו שע"כ לקה בצרעת כמרים על לה"ר. וזהו הבא נא ידך וכו' והנה ידו מצורעת. והנה כמו זר נחשב יוכיחנו ה' על מה שדבר נגד אנשים ולא על אומרו ולא ישמעו בקולי הפך מאמרו ית' באמור אליו ושמעו לקולך. והנה במדרש תנחומא אמרו שאמר הקב"ה למשה אחד שלי ואחד שלך שלי וידבר העם באלהים ובמשה. וישלח ה' בעם את הנחשים ומי שהוא מדבר על עצמך לוקה בצרעת. והנה מרים מצורעת כשלג ע"כ:

2ואפשר כיוונו להשיב על זה שכנגד אומרו ולא ישמעו בקולי והוא ית' אמר ושמעו לקולך היה רמז אות הנחש ועל מה שדבר נגד אנשים היה הצרעת מעין לקות מי שחטא נגדו והן אמת כי במה שכתבנו למעלה על פסוק והן לא יאמינו לי כו' נחה שקטה קושיא זו כי מענותנותיה שלא טוב הוא מהאבות דבר שיאמר נא ישראל כסברתו כמדובר:

3ועל דרך הפשט ראוי לשים לב אל אומרו מה זה בידך כי מה זו שאלה כי היפלא מה' שהיה מטה בידו ויאמר לו השלך מטך ארצה וכו'. ועוד למה הוצרכו אותות לשיאמינו ולמה נתייחדו אז אותות אלו:

4אך הנה לבל יאמינו ישראל כי נראה אליו ה' לגאלם מפרעה היה להם שלש טענות. (א) כי היתכן שלא מצא הוא ית' לשלוח אל פרעה אלא מי שלא עצר כח לעמוד לפניו וברח מפני פרעה ועוד יד המשטמה במקומה על שהרג את המצרי ואיך יתכן שלחו ה' אל פרעה המבקש המיתו. (ב) הכירם בעצמם שהם מחוסרי זכות עע"ג כמצריים כי טענה זו בעצמה ארז"ל במדרש חזית ובש"ר (פ' ט"ו) שאמרו ישראל למשה איך תאמר שבחדש הזה אני נגאלים והלא מצרים מלאה מע"ג שלנו וכו'. (ג) התמיהא הב' שתמהו ישראל באמור להם משה החדש הזה אתם נגאלים והיא כי מן הדין יש למצרים ק"צ שנה של שליטה לישראל על כן צוהו ית' יעשה שלשה האותיות האלה על הטענה הראשונה אמר מה זה בידך וכו' כי כמשל הזה הוא ענין משה עם פרעה כי כאשר בהיות המטה בידו הוא מטה דומם בלתי מזיק ובהשליך אותו ארצה שנפרד ממנו נס מפניו ובאחוז בזנבו נעשה מטה כן היה ענין משה כי כשהיה פרעה שהוא נחש בריח והוא התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו בהיותו ביד משה שהיה גדל עמו בהיכלו היה מטה:

5ואם נשים לב אל היות תיבות מזה בתיבה א' יהי' לרמוז מאמרם ז"ל במדרש (שם פ' ח') כי בהיות משה קטן גדל בבית המלך. ויהי היום ביום אידו ויקח עטרת פרעה מעל ראשו וה' עזרו שלא המיתו. ובזה רמז זכור בהיות דבר מזה האיש בידך הוא נזרו היה למטה שלא עשה לך מאומה אך אחרי כן כאשר השלכתו ארצה שנפרדת ממנו שהוא כאשר ויגדל משה ויצא אל אחיו שיצא מבית המלך שרפתה ידך ממנו בארצו ואין אומר לו דבר אז היה לנחש שבקש להרוג את משה על שהרג את המצרי וינס משה מפניו עד מדין עכ"ז בשלחך יד לאחוז בו ותחזוק בו לשים פניך נגדו בכח בלי פחד יהי למטה בכפך כעץ דומם שלא ירע ולא ישחית לך וע"י ראותם ישראל נס בזה הסגנון מתוך המשל יבינו הנמשל כי יהיה ה' עמו ולא יעצרנו אימת פרעה כי אדרבה יהי למטה בכפו. וע"י כן יאמינו כי נראה אליך ה' כי אשר כח בו להיות פרעה למטה בכפו אין זה כי אם שנראה אליו ה' אשר כפר בו פרעה ולא יחשב כמו זר כי הצטרפה זכות האבות לשיראה אליו ה' שלא נראה בשם ההוא לשום א' מהאבות יען כי בזה נצטרף זכות מעמד שלשתן עם זכות היות אבות ישראל וכו':

6ועל השנית אמר הבה נא ידך וכו' ויוציאה והנה מצורעת ויאמר השב ידך כו' והנה שבה כבשרו. לומר כי כאשר שנצטרעה ידו שהוא בחיקו שם שבה כבשרו ונרפא כן ישראל במצרים שקנו צרעת הע"ג שם ישיבו לראשיתן ויטהרו וכן היה על ידי דם פסח ודם מלה כנודע:

7ועל השלישית הראהו שכמו שמימי היאור נעשים דם ולוקים ביבשה כן ק"ץ שנה שנשארים להם של שליטה ורחמים יהפכו להם לדם בשביל היובש שהם עושים עם ישראל והלחץ שדוחקים בענין העדר התבן שתוכן לבנים יתנו ובקיעת הילדים עד יבש דמם על צרעת מלך מצרים וזהו רמז והיו לדם ביבשת:

8או תהיה החלוקה השלישית שמא יאמרו ישראל אפשר ששם הרחמים שלחך איך ימשך ממנו מכות למצריים ע"כ אמר ולקחת ממימי היאר והיו לדם ביבשת לומ' שהכל לפי הכנת המקבל כאשר מים אלו ביאור הם מים וביבשה דם כך השם הגדול בישראל שבהם לחלוחית זכות יהיה רחמים ולמצרים יבשי זכות יהיה להם לדם: