תורת משה - אלשיך, שמות ה:יג

1והנגשים וכו'. הנה אומרו לאמר הוא בלתי צודק והראוי יאמר אצים ואומרים וכו'. וכן בפסוק ויוכו שוטרי בנ"י לאמר מדוע לא כליתם חקכם או' לאמר לא יתכן לאמר לזולת ועוד אומרו מדוע לא כליתם כו' הלא השוטרים לא היו עושים במלאכה ואיך יאמר עליה למה לא כלו את חקם וכן בפ' הג' ויבאו שוטרי וכו' ויצעקו אל פרעה לאמר למה כו' כי הנה פרעה לא הל"ל לזולת ואיך יאמר לאמר ועוד כי מפסוק זה יראה שעל פרעה היה תלונתם באומרו למה תעשה כה ואומרו אחר כך תבן אין ניתן וכו' וחטאת עמך יראה שעל עמו הוא החטאת ובתשובת המלך אליהם נרפים אתם נרפים על מה זה כפל הרפיון וגם לא אמר נרפים נרפים אתם אלא שהפסיק בנתים ובאו' ועתה לכו עבדו מה ענין מלת ועתה לבלי צורך: ועוד באומרו ויראו שוטרי בנ"י אותם ברע שהיל"ל אותו ברע ויחזור אל פרעה שהקשה לדבר ולומר לכו עבדו וכו'. וגם אומרו לאמר הוא בלתי צודק:

2אמנם הנה כתבנו כי על כל עשרה מישראל היה שוטר עברי ועל כל י' שוטרים נוגש מצרי להכות את השוטרים הבלתי כופין את ישראל לעבוד עבודה. כמשז"ל (שם) וסיפרה תורה חסידות שוטרי בנ"י שאין צ"ל שלא היו מכים את הישראלים על בלתי עשותם מלאכה כ"א גם דבור קל לא היו מדברים להם. וזה יאמר והנוגשים אצים על השוטרים כדי לאמר להם לישראל העושים במלאכה כלו מעשיכם. והנה בעוד היום גדול היו אצים לאמר כלו מעשיכם ולא רצו אך לא היו מכים את השוטרים על הדבר אך לעת ערב שלא כלו את חקם בקשו הנוגשים מהשוטרים שגם שלא יכו את ישראל על מה שלא כלו את חקם לפחות יאמרו להם מדוע לא כליתם והיו מכים את השוטרים לשיאמרו לעושה המלאכה מדוע לא כליתם ולא רצו לאומרו. וזהו ויוכו שוטרי בנ"י כדי לאמר השוטרים אל ישראל מדוע לא כליתם חקכם מה שלא עשו כן להכות בהיות שהות ביום כדי לאמר ישראל כלו מעשיכם כ"א אצים ודוחקים בלבד. וזהו אצים לאמר כלו כו' אך בסוף בערב שגם לא רצו לאמר מדוע לא כליתם חקכם בזה כלתה אליהם הרעה ויכום ואז ויבאו שוטרי וכו' ויצעקו אל פרעה לאמר כו'. והנה באו' לאמר היה אפשר לומר כי להפליג בהוראת הצרה ואשר המה מרי נפש לא היחלו לדבר טרם יצעקו בראותם כי לא יסכון למו תלונתם כ"א טרם ידברו צעקו וזהו ויצעקו אל פרעה לאמר כי צעקו כדי לאמר למה כו': והנכון ליישב כל מה שהערנו בפסוק זה ובשאחריו הוא כי התנכלו אותו לדבר בחכמה כדרך איש חכם לב הקובל לפני מלך על דבר רע הנעשה בעיר מאת המלך כ"א האיש ההוא מגלה דעתו כי ידע כי מהמלך יצא הדבר ויד המלך במעל לא ישוב המלך ההוא לתקן את אשר עותו ואדרבה יחרה אפו על הדובר נגד גזרתו כי האמור למלך בליעל וישוב לחזק גזרתו במסמרים לא תמוט לכן האיש ההוא יעשה בערמה כי יראה עצמו כבלתי יודע כי מהמלך יצא הדבר ואומר אליו גם כי יראה כי אתה עשית לא יעלה על לב כי מלך זך וישר כמוך יעות צדק רק כי אנשים בלתי טובים בדו מלבם פתגם מעשה הרעה הזאת ועליך המלך לבטלה וזה הדבר בדמותו עשו בני ישראל ושוטריו פה שהתנכלו להראות כבלתי יודעים כי גזרת מלך הוא וז"א לאמר למה תעשה כה כלומר הנה לפי הנראה היה ראוי לאמר לך למה תעשה כה לעבדיך לומר כי אתה העושה אך לא יתכן ולא יאמין חלילה כי אתה פעלתו כי הלא הדבר רע ומר כי הנה תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו. והנה עבדיך מוכים שהוא דבר שכל מלך רב ושליט מלה כדנא לא שאל ומה גם להכות על הדבר ע"כ אנו גוזרים אומר כי לא מאתך יצא הדבר רק וחטאת עמך ולא חטאתך כי חלילה לך: והשיב ואמר נרפים אתם נרפים כלו' על מה שאמרתם. והנה עבדיך מוכים הדין עם הנוגשים כי אשמת הבלתי עושים במלאכה עליכם השוטרים היא כי למה שנרפים אתם מלדחוק אותם לעשות מלאכה. ע"כ הם נרפים מלעשותם ולא תאמרו כי משה ואהרן הם המרפים ידיכם כי הלא היה לכם להשיב להם כי פה תזבחו לה' ולמה תלכו המדברה כי הלא ה' נמצא בכל מקום אך אין זה כ"א למה שאתם נרפים וחפצים בבטלה וז"א על כן אתם אומרים נלכה נזבחה וכו' ועל מה שאמרתם על חסרון התבן לכו עבדו שלא גזרתי אני דבר זר כזה אם הוא כדבריכם שלא אמרתי אני כך אלא שהוא חטאת עמי עתה אני אומר וגוזר מחדש וזהו לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ולא בלבד מה שאמרתם תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו אלא אמרתם ותכן לבנים אומרים לנו עשו כ"א ולבנים שאפילו מציאות לבנים אפי' מעט מזער קשה בעיניכם כי אם גם ותכן לבנים תתנו: והנה היה אפשר לפרש שאומרו תכן לבנים אינו כמספר הראשון בהיות התבן רק תכן ומספר לבנים שקצבו עליהם עתה או הוא מתכונת הלבנים כאשר בתחלה והיה מקום לפירוש הראשון מאומרו סתם ולא אמר ותכן לבנים כאשר בהיות התבן אך הם אמרו כי מי יתן והיה הפירוש הראשון אך ויראו שוטרי בני ישראל אותם שהוא את ישראל ברע לאמר כלו מעשיכם כי המה ראו את ישראל ברע וצרה לאמר כי יוצרכו לאמר השוטרים לישראל עושי המלאכה לא תגרעו מלבניכם וכו'. כי פירוש אומרו ותכן לבנים הוא כאשר בהיות התבן: או יאמר ועתה לכו עבדו וכו' לו' על אמריכם שאין עולה על רוחכם גזרתי שבלי תבן תכן לבנים תתנו תמיהא היא אך עתה אני אתקן והתקנה הוא כי ועתה לא יהיה כאשר עד כה כי אתם השוטרים אינכם עושים מלאכה כ"א כנגידים ושרים ורודים על עושי המלאכה אך ועתה לכו עבדו אתם גם אתם השוטרים לעשות לבנים ככל המון ישראל וע"י כן ותכן לבנים תתנו כי יתוספו ס' אלף אנשים עושי מלאכה כי לס' רבוא עולים ס' אלף שוטרים ויהיה לאחרים עושי המלאכה עזר מעט כי מתכונת עשרה יעשו אחד עשר כי יחזיקו עשרה אנשים בכנף איש יהודי. והנה אם היו הנוגשים עושים כך להחסיר מכל אחד מישראל עשירית מתכונת קצבתו על דבר כי מלאכת השוטר שעל כל עשרה מישראל תמלא חסרונן התנחמו על עבודתם ועל משאם. אך הנה ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע כי גם שעתה יראה שחפצים להכניס בחשבון לבני העם עבודת השוטרים ראו עתה בעין שכלם רוע כוונה כי לא כן לב הנוגשים שיהיה מלאכת כל שוטר בכלל מתכונת הלבנים המוטל על כל עשרה למלאת חסרונן התבן רק עדיין היה עם לבבם שלא ינכו רק כל איש יתן את מתכונת הלבנים בשלמות ולא היה צר לשוטרים מלאכתם שיעשו מעתה רק מה שיצטרכו עדיין על פי הנוגשים לאמר כל שוטר ושוטר אל כל עשרה מהם לאמר להם לא תגרעו מעשיכם וכו' כל אחד בשלמות כאשר בהיות טרם יעזרום השוטרים בעבודה וזהו ויראו שוטרי בני ישראל אותם את הנוגשים ברע שהוא שיצטרכו גם עתה לאמר לישראל לא תגרעו וכו':