תורת משה - אלשיך, שמות ז:א

1ויאמר ה' אל משה ראה כו'. ארז"ל (ש"ר פ"ח) לא נתתיך אלהים אלא על פרעה לבד ותהיה כונתם ז"ל כי למעלה אמר לו שיהיה אלהים לאהרן ואהרן יהיה לו לפה ועתה על שאחר החילו לדבר הוא חזר בו ושב אל טענתו לאמר שהוא ערל שפתים ע"כ אמר שעתה לא יהיה לאלהים לאהרן. כ"א לפרעה ובזה יכוין באומרו ראה כלומר ראה והביטה כי הענשתיך שנתתיך לאלהים לפרעה ולא תסרב עוד בשום דבר:

2וע"ד הפשט נשים לב. (א) מה ענין האלהות הזה. (ב) למה שינה באומרו נביאך ולא אמר יהיה לך לפה כאומרו למעלה. (ג) אומרו אתה תדבר את כל אשר אצוך האם היה עולה על לב לא ידבר כל הצווי (ד) אומרו ואהרן אחיך ידבר וכו' ושלח שנראה שמיד ישלח בדבר לו אהרן ולא כן היה עד נגע אחד אביא על פרעה היא מכת בכורות. (ה) שאחר אומרו ושלח איך אומר ואני אקשה את לב פרעה אחר שלוחיו ואם אומרו ושלח הוא מה שידבר אהרן אל לב פרעה שיאמר לו שישלח היה ל"ל לשלח ולא ושלח. (ו) אומרו ואני אקשה כו'. שהרי כל זה נאמר למעלה פעם ושתים. (ז) קשה קצת אומרו ולא ישמע אליכם פרעה אחר אומרו ואני אקשה את לב פרעה. (ח) אומרו והוצאתי את צבאותי את עמי וכו' שהוא מאמר כפול צבאותי ועמי (ט) אומרו צבאותי ולא אמר צבאי כמו עמי. (י) שנותו את טעמו שבתחלה אומר את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים ואח"כ אמר ונתתי את ידי במצרים ולא אמר בארץ. (יא) אומרו וידעו מצרים כו' בנטותי את ידי ולא אמר בתתי כאומרו ונתתי את ידי. (יב) אומרו והוצאתי את בני ישראל שהוא מיותר שהרי נאמר למעלה וידוע כי אומרו וידעו כו' חוזר אל ההוצאה האמורה למעלה וגם כי פה לא הזכיר צבאותי רק בני ישראל:

3אמנם הנה היה אפשר יאמר משה או יתחמץ לבבו על השתלחו פעמים רבות השכם ושלוח אחר כל מיאון שימאן פרעה תחת ד' דברים. (א) על כבוד אלהים כי הלא למה ששלוחו של אדם כמותו כי על כן המבזה שליח ב"ד חייב נידוי ואם כן איפה יוכל וראה זה עשר פעמים בעשר מכות ימרה פרעה את פי שלוחו של מלך מלכי המלכים וכדי בזיון וקצף ואינו כבוד אלהים חלילה כי המבזה את שלוחו נוגע בכבוד מלכו של עולם המשלחו. (ב) על הנוגע אל משה עצמו כי למה ילך וישוב וילאה יום יום בלי תועלת. והלא טוב טוב יתן לו ה' את כל מכות אשר גזר על פרעה ועל מצרים ואחרי כך ישלח את משה ויוציא את ישראל מתוכם. (ג) על הנוגע אל ישראל פן כמקרה הראשון גם עתה יקרה כי יקצוף פרעה עוד על ישראל ויכביד את עולם כאשר בהיות התבן מנועה מהם. (ד) על בחינה אחרת והיא כי הלא עתה עת רצון להוציאם ולמה יאריך זמן עד תום שומוש המכות פן בין כך ובין כך יוסיפו ישראל לחטא או יבוקר פנקסם ותשנא צבו ויאריך גלותם כאשר קרה להם במדבר שהאריכו מ' שנה ע"י עון המרגלים מה שלא היה להם כן אם נחם אלהים דרך ארץ פלשתים ונכנסו מיד לארץ: ע"כ על כל אלה אמר אלהים. לתקן אחת לאחת על א' אמר ראה נתתיך כו'. כלו' כי אין עתה כבראשונה שאתה היית שלוחי ונביאי ואהרן היה לך לפה בלבד על בלתי היותך ממהר לדבר כי אז במרוד פרעה בך ומבזה אותך מורד בי ונוגע בכבודי. אך ראה והביטה כי דרך אחרת הוא עתה כי הנה נתתיך אלהים לפרעה כי אתה תהיה משלח את אהרן ואהרן יהיה שלוחך נביאך. כאשר הנביא הוא שליח ה' נמצא בזה כי בנוגע פרעה בכבוד שלוחך יהיה כנוגע בכבודך ולא כנוגע בכבודי כי עד הג' לא בא:

4או נדקדק בזה אומרו ראה כמורה באצבע סמוך אל הפסוק הקודם בסמוך שאמר ראה בהיותך ערל שפתים הוא ריוח גדול על כבודי שנתתיך אלהים לפרעה כו' שאם לא היית ערל שפתים היית אתה מדבר אל פרעה ובמרוד בך היה כמרוד בי אך עתה אתה כאלהי' אל פרעה ואהרן הוא שלוחך נמצא שבמה שאתה רואה היותך ערל שפתים אתה רואה כי נתתיך אלהים לפרעה שנמצא מורד פרעה בך ולא בי:

5ועל הב' אמר אתה תדבר כו'. והוא כמאמרו ית' אל ירמיה הנביא בהיותו קץ על השתלחו לישראל ולא היה בם מועיל לז"א (ירמי' ט"ו) אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד כלומר מה לך עוד טובה מהיותך לפני תמיד בכל עת אשר תשוב אלי. כן אמר הוא ית' למשה אל תקיץ על לכתך פעמים רבות כי הלא אתה תדבר את כל אשר אצוך בכל פעם ודי לך זה. לפני תעמוד שאני מצוך תמיד ועל אהרן שאין לו תועלת זה די לו שעל ידי שידבר את כל אשר אצוך שהוא עד תום השליחות שעל ידו יגמר הענין ואז ישלח כו':

6ועל הג' אמר ואני אקשה כו' והרביתי כו' לומר אל תחוש פן במה שאקשה את לבו ירע לעם הזה כי אתה דע לך כי מה שאני אקשה את לב פרעה לא ימשך מזה צרה לישראל כ"א למצריים כי הנה מה שימשך הוא כי והרביתי את אותותי כו' בארץ מצרים וכל כך ארבה רעתם שלא יטפלו בכם וע"פ דרכו רמז שלא יהיה כן בארץ גושן אשר שם בני ישראל רק בארץ מצרים: ועל הד' פן תשנא צבו בישראל בהארך הזמן גם על זה אל תחוש כי משכון גדול יש להם כי הנה ד' מחנות שכינה שהם צבאותי הם במצרים שעם ישראל וא"כ אשר יחוש עליהם יחוש על ישראל כי הנה אין ספק כי והוצאתי את צבאותי הם פמליא של מעלה ואגבן את עמי בני ישראל ויהיה את עמי כמו עם עמי שהוא משמעות את: ויתכן כיון האמור למעלה שמישראל עושה עיקר כי הם יוציאם עם ישראל וזה אני מודיע אתכם שאתם ישראל תשכילו זאת. אך המצריים לא נתגלה להם ענין צבאות ה' כי אם וידעו מצרים כי אני ה' כו' הוא כי והוצאתי את בני ישראל למה שהם מתוכם. אך צאת פמליא של מעלה שאין יציאתם מתוכם לא יודע להם. עוד יתכן כיוון בשני אלה הפסוקים והוא בשום לב מה היה כי שרו של מצרים לא נתחזק נגד ישראל לקטרג ולעכבם בעת צאתם ממצרים כי אם אחרי צאתם והיה לפני פי החירות אז נחרץ ויהיו ישראל רואים והנה מצרים נוסע אחריהם הוא שרו של מצרים כמ"ש ז"ל (ש"ר פ' כ"ב) וכן על הים וכמאמר המדרש שקטרג על הד' מאות שנה שהיו חסרים ק"ץ שנה משעבוד ושהיו מע"ג והלא ב' טענות אלה היו לו בצאתם ממצרים ולא קטרג אז ואין לומר כי חשב שיחזרו אחר ג' ימים. כי אם נתאנה פרעה שרו לא נתאנה: אך הנה לזה נשית לב מה זה היה כי במסע הראשון מרעמעס סכותה נשאום מלאכי השרת על כנפיהם מה שאין כן בשום מסע אחר:

7אמנם הנה אם כאשר ראו ישראל אחר ז' ימים לצאתם את שרו של מצרים נוסע אחריהם אם היו רואים אותו כך מתגבר עליהם בעת צאתם לא יערבו אל לבם לצאת כי הלא על מה שראוהו אחרי כן אמרו המבלי אין קברים כו' הלא טוב לנו עבוד את מצרים ומה גם עתה טרם צאתם על כן לבל יהיה זאת להם לפוקה ויחרה אפו בהם ולא יגאלו עוד על כן מה עשה הוא ית' שם את מלאכי מרכבת השכינה לנושאם על כנפיהם את ישראל ושכינה על גביהם ועל כן השר שהוא מטה מטה מכל אלו לא ערב אל לבו לדבר דבר כ"ע נכנע וידום עד אחרי כן שהיו הולכים על רגליהם:

8זה יאמר פה והוא באשר ידענו מרז"ל (שם) כי שרו של מצרים. מצרים שמו כמדובר למעלה. וזהו ונתתי את ידי על מצרים הוא השר להכניעו בל יקטרג וזה במה שהוצאתי את צבאותי את עמי כו'. כי צבאות המלאכים יצאו עם ישראל כאמור כי על כן יכנע השר וזו היא נתינת יד בלבד לרפותו בל ידבר. אמנם זה לא יספיק לשידעו מצרים כי אני ה' עד נטותי את ידי במצרים הוא השר להכותו שהוא את יד הגדולה אשר עשה ה' במצרי'. וירא ישראל את מצרי' מת על שפת הים כי אז הכירו מצרי' את ה' והוא מאמר הכתוב ידעו מצרי' כי אני ה' בהכבדי בפרעה כו' וז"א פה ידעו מצרי' כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרי'. שהוא השר ואז והוצאתי את בנ"י מתוכם שאלמלא מה שהכניע אז הוא ית' את השר עדיין היינו משועבדים בתוכם של מצריים הנזכרים בראש הפסוק כאומרו וידעו מצרים לשון רבים: