תורת משה - אלשיך, שמות ח:יז

1כי אם אינך משלח כו'. הנה ראוי לשים לב מה זה היה שהג' מכות הראשונים היו ע"י אהרן. והז' והח' והט' ע"י משה והד' וה' על ידו ית' ולמה לא נסמכו של משה ושל אהרן ולא שיהיו של הקב"ה בין של אהרן לשל משה. ועוד כי הלא לפי כבודו ית' טוב טוב היה לעשות ע"י עבדיו ואם לא יעצרו כח משה ואהרן כי בשר המה יעשה ע"י מלאכיו הרוחניים משרתיו עושי רצונו. ועוד או' הנני משליח בך ולא אמר משלח. ועוד כי הנה תחלה בא הערוב מהיערים אל האדמה ואח"כ נכנס אל הבתים ואיך יאמר תחלה ומלאו בתי מצרים כו' ואח"כ אמר וגם את האדמה. ועוד או' בב' מכות אלו ובמכת בכורות שיפלה ה' בין מצרים כו' משא"כ ביתר מנות עם היות שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצריים במצרים לא נגעה בישראל ואדרבה היה להם ריוח כמ"ש ז"ל (ש"ר פ' ט') שממכת הדם העשירו ישראל ועוד שאחר או' והפליתי כו' למה חוזר ואו' ושמתי פדות בין עמי ובין עמך כי הכל ענין אחד וגם ראוי לדעת מה היה הפדות ההוא ומהראוי היה יאמר והפליתי בין עמי כו':

2אמנם הנה כתבנו למעלה כי תחת ג' עקרים שייסד משה. (א) מציאותו ית' באו' כה אמר ה'. (ב) היותו אלהי ישראל ביחוד באו' אלהי העברים. (ג) שמשתרר ית' על כל יתר עמים ומלכיהם באו' שלח עמי כו' ובשלשתן כפר פרעה באו' מי ה' כו' על כן באו בצל קורתו. ג' כתות מכות דצ"ך על הא' עד"ש על הב' באח"ב על הג' וכל כת מעין עניינה וכמ"ש בג' ראשונות שהודו בהם מציאותו ית' עד אומרם אצבע אלהים היא ועל הדרך הזה ג' אלה המה יהיו להורו' היותו ית' אלהי ישראל בייחוד וע"כ נעשה בהם עיקר מאשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל כמפורש בערוב וגם בדבר והפלה ה' בין מקנה מצרים כו' וכן בשחין שנא' והי' השחין בחרטומים ובכל מצרים והנה היה אפשר יעש' הוא ית' את האותות האלה ע"י משה ואהרן או ע"י מלאך ולא ע"י עצמו ע"כ לתת טעם לדבר בא האלהים ויאמר הנני משליח כו' לומר הנה תחת שלש אני הוא ולא אחר העושה האות הזה א' כי הנה אין ספק כי כאשר אפילו כל מין עשב יש לו מזל למעלה כן כל מין ב"ח יש לו שר למעלה כי עם שהבהמ' לית לה מזלא כאדם כללות כל מין ומין שר יש לו למעל' כנודע וע"כ כאשר גזרה חכמתו יתברך להבי' מצרי' מכל מיני משחית שבמיני החיות כתות כתות והוא הפך טבען לבא אל היישוב. ומה גם כל המינים כאחד ואינו כבודו ית' להנהיג חיות מצרימה. אך זאת יעשה יכריח את שר כל מין ממיני הבעלי חיים ישלח את מינו מצרימה וז"א הנני משליח בך שהוא יוצא לשלישי כי יעש' הוא ית' את שריהם ישלחו עויליהם. ובזה הוא נותן טעם אל העשות ע"י עצמו ית' כי אין כח להעשות ע"י משה ואהרן כי אם בארץ ואויר כמפורש בשמות רבה (ש"ר פ' י"ד). אך לא במזלת ושרי הבעלי חיים כמו שנזכיר' מאמר' בס"ד על מכת השחין. וז"א הנני משליח בך כלו' מה שאני או' הנני שהוא שאעשה ע"י עצמי הוא להיות כי אני משליח בך כו' שהיא שאכריח את שרי הב"ח וזה אין כח ליעשות ע"י ב"ו. וש"ת ובמה יודע שאני העוש' ואיני משלח חיות רעות מאליהן או מצד מערכת הלא הוא כי הנה בך אני מתחיל. וז"א בך ואח"כ ובעבדיך ואח"כ ובעמך ומלאו בתיך ואחר שאין להם מקום בבתים אז וגם על האדמה שכ"ז הפך הטבע: ועוד טעם שני והוא כי אפילו לא היה ע"י השרים אין שליטת בני אדם להיעשות על ידם כ"א ביסודות כמ"ש ז"ל (שם) שע"כ יסוד המים והעפר היה ע"י אהרן ובא"ח שבאויר ע"י משה. אך לא את הערוב שהם הב"ח. וז"א את הערוב כלו' ועל כן אני בלבד העושה וש"ת הלא כל זה איננו שוה כי אם לתת טעם אל בלתי העשות ע"י משה ואהרן. אך עדין היה אפשר לומר יעשה הוא ית' דבר זה ע"י א' ממלאכיו ולא ע"י עצמו. לז"א והפליתי ביום ההוא כו' אשר עמי עומד עליה כו'. והוא כי הנה ידוע בין הפקידה הנעשית ע"י מלאך לנעשות על ידו ית' כי אשר ע"י שליח אינו מבחין בין צדיק לרשע כמפורש אצלנו פרשת נח וכ"ש גם בהיות אשר חפץ הוא ית' להצילו אם הוא בלתי צדיק כאשר היו אז ישראל במצרים כמאמר שרו של מצרים הללו עע"ג והללו כו' והוא מאמרם ז"ל על פסוק גוי מקרב גוי על כן אם היה עושה הוא ית' דבר זה ע"י מלאך לא היתה ארץ גשן נצולת כי לא היו ישראל ראויים על כן הוצרך הוא ית' לעשות ע"י עצמו. וזה מאמר הכתוב למשה הנני משליח בך הנני בעצמי משליח כו' והטעם הוא כי ע"י כן והפליתי כו' משא"כ בהיות ע"י שליח וזהו למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ משגיח בה ע"י עצמי ולא עוד כ"א ושמתי פדות כו' והוא מה שהערנו שחוזר ואומר ושמתי פדות כו' אחר או' והפליתי כו'. אך הנה היה אפשר לומר כי אחר שהוא ית' שם גבול לערוב שלא יבואו לארץ גושן היה אפשר כי אם בארץ מצרים עם המצריים יהיו מבני ישראל בתוכם כי האיש הישראלי אשר ימצא שם ויש בו עון יזיקנו הערוב כי אין ערוב ממית כי אם חטאו ע"כ אמר ושמתי פדות בין עמי ובין עמך כי כשאין ארץ ביניהם רק עמי ועמך יחד אשים פדות לתת אדם תחתיו:

3ואחשוב יהיה הענין מאמרם ז"ל במדרש בספרם נפלאות אל ע"י הערוב והוא אומרם כי להציל איש מצרי את בניו מהערוב היה אומר לאיש הישראלי שיולך את בניו עמו להצילם מהערוב הבלתי שולט בישראל ובבואו הביתה היה בא הישראל לבדו ובראות המצרי כי בגפו יבא היה אומר לו המצרי בני היכן הם. משיב לו שב ואגיד' לך שנים מהם אכל הארי וא' הדוב כו' עד תומם. והנה אחשוב כי היה הוא ית' משים אדם תחת הישראלי:

4וזה יתכן יכוין באומרו ושמתי פדות כו'. וזה היה בלתי אפשר אם לא על ידו ית' בעצמו ועל הדרך הזה בעצמו הוא או' בדבר הנה יד ה' הויה במקנך ולמה ע"י עצמו כדי שע"י כן והפלה ה' בין מקנה כו' מה שאין כן ע"י שליח וכן במכת בכורות נאמר ועבר ה' לנגוף את מצרים וכו' ולא יתן המשחית כו' שהוא פן יכה השליח את בכורי ישראל כמפורש בכתובים שם בס"ד ועל כן שלשה אלה היו על ידו ית' כאשר נזכיר לפנים בס"ד מרז"ל (שם) כי שלשה היו ע"י הקב"ה ערוב דבר מכת בכורות. ועוד לנו טעמים אחרי' אל היות המכות האלה על ידו ית' והיות השחין ע"י שלשה ואשר לא קדמו מכות בא"ח שע"י משה לאשר על ידו ית' ויהיו אלו שעל ידו סמוכות אל מכת בכורות שגם היא מאתו ובידו ית' ויתבארו בענין מכת השחין על ביאור מז"ל בס"ד:

5עוד אפשר בשעור הכתובים הנני משליח בך ע"י משלחת מלאכי רעים בך את הערוב וש"ת אם ע"י מלאכי משחית אני עושה לא יבחין בין ישראל לארמאי כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין כו'. ומה גם כי בלתי צדיקי' היו אז ישראל לז"א הנה לזה והפליתי אני בעצמי כי אשרה שכינתי עם ישראל בארץ גושן ושם והפליתי ע"י עצמי כו'. אך בעיר אחרת הבלתי מיוחדת לישראל ויהיו מעמי מעורבי' עם המצריי' שאינו מקום ששכינתו שורה שם לכן ושמתי פדות שהוא ע"י שליח לשים אדם תחת עמי כדלעיל ואמר מחר יהי' האות הזה למה שיקר' לפעמי' היות עת משלחת זאבים וחיות רעות אמר הנה אם היה בא בלי קביעת זמן כי אם בא פתאום היית אומר כי ראו משה ואהרן שהחילו קצת חיות באות דרך המדבר כצאתם את העיר ואמרו שמה' יצא על כן צוה לאמר מחר יהיה האות הזה. שעד מחר לא ימצא דבר: