תורת משה - אלשיך, שמות ח:ד

1ויקרא פרעה למשה כו'. ראוי לשית לב על שינוי הלשונות כי פרעה אמר לשון הסרה כאו' ויסר הצפרדעים ומשה אמר ל' כרית' כאו' להכרית הצפרדעים ואח"כ אמר וסרו הצפרדעים כלשון פרעה ולמה לא אחז צדיק דרך פרעה מתחלה ואח"כ בבא הענין אל הפועל אינו או' לא כראי זה ולא כראי זה אלא וימותו הצפרדעים. ועוד כי פרעה אמר ממני ומעמי בלבד ומשה אמר לך ולעבדיך ולעמך ואח"כ אמר ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך ובהתפללו לא שאל רק על פרעה לבד כאו' ויצעק משה כו' על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה. ועוד כי פרעה אמר העתירו ומשה אמר אעתיר שהוא על עצמו לבדו. ועוד מה היה ההתפארות שאמר התפאר עלי. ועוד למה שאל לו למתי אעתיר כו'. ועוד או' רק ביאור תשארנה מה יתן ומה יוסיף לו אם ישארו ביאור. ועוד שחוזר ואומר פעם שנית רק ביאור תשארנה. ועוד איך ע"י העתירו למחר יודע לפרעה כי אין כה' אלהינו ועוד באו' ויעש ה' כדבר משה כי הלא לא דבר בלבד היה כ"א גם צעקה. ועוד כי דבר משה לא היה שימותו כ"א וסרו כו' וא"כ איך במותן הוא כדבר משה. ועוד למה יפרוט המקומות מן הבתים כו'. ועוד למה מודיענו שותבאש הארץ:

2ועוד באו' וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו אם הוא מיתת הצפרדעים למה משנה הלשון ולא אמר וירא פרעה כי מתו או כי סרו הצפרדים וידעו כי רוחה היא ועוד שהל"ל ויכבד ולא והכבד שהוא מקור ולא הודע' שהכביד לבו. ועוד אומר כאשר דבר אליהם הוא מיותר:

3אמנם הנה כתבנו מרז"ל (שם) שהיו צפרדעים ג"כ תוך גוף פרעה ועמו שהיה זה להם צער גדול:

4ונבא אל הענין והוא כי היה מתיירא פרעה פן ימותו הצפרדעים בקרבו ובקרב גויות אנשיו ועמו ויסתכנו בעיפוש ההוא תוך גופם או יחלו חולי כבד מבאשם וצחנתן על כן אמר מה שאני נודר לשלח העם הוא בתנאי שיוסרו הצפרדעים מתוך גופי וגופי עמי ולא ימותו תוך הגוף ולבל יראה כשואל דברים הרבה לא אמר ומעבדי אך כללם באו' ומעמי ועל זה הוצרך שני מעתירים באו' העתירו שצריך זכות רב ואמר שאם יעשה כן שיסיר הצפרדעים מהגופים עם שהשאר ימותו במקומו' ישלח את העם והשיב לו משה ואמר התפאר עלי לאמר הלא אמרת שלעשות רצונך זה צריך נעתיר שנינו לא כן. אך התפאר עלי לבדי שתוכל להתפאר שאתה חשוב לפניו ית' כי בי לבדי שאעתיר יספיק לך לעשות רצונך. וזהו התפאר עלי כלומר עלי לבדי וז"א אח"כ למתי אעתיר לך ולא אמר נעתיר ומלבד האמור גם תתפאר שמהגופים ששאלת וגם מבתיך אכריתם:

5או יאמר התפאר אלי שנצחתני אם לא אכרית הצפרדעים בזמן שתאמר אלי ולכך אני שואל ממך תאמר למתי אעתיר לך. והנה פרעה לא שאל רק מגופו ומגופי עמו שיסיר הצפרדעים ואמר לו משה התפאר עלי כי עוד אעשה לך בשני דברים א' שלבל יעלה על רוחך כי אולי מהמזל נהיה הדבר והגיע עת הסרתם. ואני אומר שמאתו יתברך ע"י תפלתי. ע"כ אמר למתי אעתיר כי אתה תראה באצטגנינות שלך מתי אינו מהמזל לעשות כן ואז אעתיר לך. ועוד אעשה שהוא כי אתה לא שאלת רק שיוסרו מהגופים גם שישארו בביתך אינך חושש. אך עוד אעשה לך כי אכרית זכרם גם מבתיך. וזהו להכרית הצפרדעים ממך שנכנסו בך ומבתך אשר עלו ובאו בביתך אשר נכנסו עד המטות לסרסם. ומה שאני אומר ממך ומבתיך ולא מתנוריך ומשארותיך שהם אשר קדשו את ה' לבא תוך התנורים הבוערים באש בעוד הבצק במשארות והוצאתים חיים ויצאו לאכול הבצק שבמשארות הלא הוא כי רק ביאור תשארנה שלא אכריתם כי הם הרהיבוני וקדשו שמי ובכן עם היות שאותן שבך שעלו מקרבכם חיים ואשר בבתיך אכרית זכרם לא גם את אשר הצלתי מהתנורים כי רק ביאור תשארנה חיים כי שם ישארו אשר קדשו שמי ומאשר לא הזכיר כרית' רק באשר בו בעמו ובביתו יובן כי אשר ביאור תשארנה יהיו אשר באו בתנור אש. וז"א רק כלומר אשר מעטתי שהוא משמעות רק ביאור תשארנה ויאמר למחר ויאמר כדברך שאעתיר בזמן זה שלא תאמר שידעתי זמן הסרתם על פי המזל למען תדע כי אין כה' אלהינו שמשגיח שלא ע"י מזל:

6או יאמר כדבריך היה הראוי לעשות שלא יסורו חיים כ"א מגופיכם:

7אך כל אשר באו לביתך והיוצאים מגויותיכם אחר צאתם יכרתו בביתכם ותעלה באשם עמכם. אך למען תדע כי אין כה' בעל הרחמים שעם היותו אלהינו בייחוד מרחם עליך עם היותך עובר רצונו:

8או למען תדע שהוא רחום בדין שהוא ה' המורה רחמים גם בהתייחסו לאלהים שהוא דין על כן עוד אטיב לך כי הנה וסרו הצפרדעים ממך ולא ימותו אחרי צאתם כאמרי תחלה להכרית כ"א שאסירם בלבד ממך. וגם מבתיך הם אשר באו לביתך בלבד לא בשאר בתים כ"א מה שבגופם של עמך ועבדיך ולא אכריתם גם את כל אלו כ"א שרק ביאור תשארנה כי מה שאני ממעט מכריתה שהוא משמעות רק ביאור תשארנה חיים וכן היה כי גם שעיקר צעקת משה לא היתה רק על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה בקרבו עכ"ז לא בלבד עשה יתברך כצעקת משה כ"א כדבר משה אשר דבר לפרעה כי יקים דבר עבדו ולא מתו לא אשר בתנורים ולא אשר היו בגופים ולא אשר בבתי פרעה כ"א וימותו מן הבתים סתם ולא המיוחדים לפרעה ומן החצרות של כל העם ומן השדות והורה ית' רחמנותו אשר היטיב עם גופי בני אדם ועם בתי המלך כי הלא ויצברו אותם כו' ותבאש הארץ כלומר שאלו מתו תוך הגופים היו כלם מתים מבאשם וצחנתם כי עתה ותבאש הארץ ולא נעשה כן לגוף המלך ולביתו וליתר הגופים למען ידע כי אין כה' אלהינו כי עם שפרעה הכעיסו ואמר מי ה' כו' וגם זה פעמים מיאן לשלח עמו עכ"ז היטב היטיב עמו ולא מתו בקרבו ובביתו פן יבאש גופו גם הוא וביתו. אך פרעה לא די שלא החזיק טובה לו ית' על הדבר כ"א אדרבה משם המרה את פיו. וז"א וירא פרעה כי היתה הרוחה כי רווח לו בקרבו כי סרו הצפרדעים המקרקרין תוך גופו או שהיתה הרוחה לו על כל זולתו אשר לא הכעיסו את ה' כמוהו ההרוחה ההיא היתה סבת הכביד את לבו. וזהו כי היתה הרוחה והכבד את לבו והוא באו' אם לא היה סיפק בידי לעכב למה נושא לי פנים ואני הכעסתיו יותר מהזולת שהכביד בלקות בתיהם וש"ת א"כ איפה למה עשה ככה לז"א ולא שמע אליהם כאשר דבר ה'. שהוא ולא ישמע אליכם פרעה כו'. שהוא כדי להביא עליו כל העשר מכות כלומר שעל כן לא יפלא אם היה משגיא אותו בעשות לו יתרון זה וכיוצא בו:

9או יאמר הראוי היה כדבריך א' למען תדע כי אין כה' אלהינו שאינו מקפח שכר שום בריה ע"כ לא אכרית כי אם וסרו ממך ומבתיך כאשר מתנוריך כי גם אשר בבתיך קדשו שמו ית' שהי' השיש מתבקע על ידן שהי' צפור שיש בו דעה כאשר כתבנו טעם לשבח צורך הדבר בזה בשערים בס"ד והשאר כבקודם: