תורת משה - אלשיך, שמות ט:כב

1ויאמר ה' כו'. נטה את ידך כו'. הנה כתבנו למעלה כי על ג' עיקרים שהודיע הוא ית' לפרעה. (א) מציאותו ית'. (ב) בהיותו אלהי העברים באו' אלהי העבריים. (ג) שעם היותו אלהי ישראל בייחוד משתרר על פרעה ומצוה עליו ישלח את עמו ועל ג' אלה היו ג' כתות דצ"ך על הא' עד הכירם מציאותו ית' ויאמרו אצבע אלהים היא ועד"ש על הב' שעל כן הפלא בהם הוא ית' בין ישראל למצרים ועתה התחיל בסימן באח"ב להורות לו כי ישתרר עליו גם השתרר ובטכסיס מלך המכה את עבדו הבלתי עובד אותו כן יעשה לו והוא כי תחלה מכה בו באבן או באגרוף והוא הברד ואם לא יקבל מוסר מחסר לחמו והוא הארבה שאוכל החטה והכסמת וכל אשר השאיר הברד ואם עד אלה לא ישמע לו יאסרהו בבית כלא והוא החושך. ואם בזה ג"כ לא ישמע יכנו נפש אותו או את בנו והוא ענין מכת בכורות ואז על כרחו ישלח:

2ולבא אל ענין הכתובים נשית לב כי הנה באומרו ית' נטה את ידך ולא אמר את מטך ואח"כ הוא או' ויט משה את מטהו ואפשר כי הוא ית' כיוון כי יד משה תספיק להעשות על ידה הנס ע"ד קריעת ים סוף שלא רצה ית' יקרענו משה במטה כ"א בידו כמ"ש ז"ל (ש"ר פ' כ"א) ומשה בענותנותו לא רצה תהיה תפארתו בכך רק נתן כבוד לאלהינו לעשות במטהו הברד ויתיישב בזה אומרו ית' ויהי ברד ואח"כ אומר וה' נתן כו'. והנה בזה היה מקום לומר כי ע"כ במעשה הוסיף הוא ית' על הייעוד כי בתחלה אמר ברד בלבד ואח"כ תהלך אש ארצה:

3אמנם עדיין צריך עוד לתת טוב טעם ודעת. (א) על מה זה היה האש אחר שעיקר הפועל היה בברד. (ב) כי באומרו נתן קולות וברד יאמר ג"כ ואש כי גם היא נתנה מידו ית' כקולות וברד ולא יאמר ותהלך אש כאלו הוא נעשה מאליו. (ג) שאחר אומרו נתן קולות וברד ותהלך אש למה חוזר ואומר וימטר ה' ברד כו' הרי נאמר ולא עוד אלא שממעט הענין ואינו מזכיר האש. (ד) או' אח"כ ויהי ברד מי לא ידע שאם המטיר ברד שיהי' ברד ואם הכוונה היא לחדש שהיתה אש מתלקחת בתוך הברד לא היה לו לומר כ"א זה וימטר ה' ברד ויהי אש מתלקחת בתוך הברד. (ה) כי כמו שאומר מה שעשה הברד כאומרו ויך הברד כו' למה לא יודיע מה נעשה על יד האש. (ו) מה הוא השנות הל' שאומר ראשונה ותהלך אש ארצה ואח"כ אומר ואש מתלקחת בתוך הברד:

4אמנם הנה אין ספק כי עיקר הכונה לא היה רק הברד אלא שרצה הקב"ה להורות כי הברד ההוא לא היה טבעי' שהוא כי מים היורדים מלמעלה מתקררים ונקפים בקרירות האויר ונעשה ברד כ"א גם שמן השמים לא יצא הברד כ"א מים ונתהוה באויר כי אין דבר רע יורד מן השמים לא נתהוה מחמת קרירות האויר כי אדרבה האויר היה חם כאש כ"א שמה' ית' נתהוה ע"ד נס:

5עוד רצה ית' להכות ולשבר כל עשב ותבוא' זולת חטה וכוסמת ולשבר גם כל עץ לח כקטון כגדול והנה כל עץ לח עודנו קטון ורטוב נכפל בהכאת האבן ואינו נשבר ומה גם עתה כל עשב לח בצד מה על כן מה עשה הוא ית' טרם רדת הברד המשיך מיסוד האש עד למטה לארץ עד שתהלך אש ארצה כדי ליבש ולהקשות כל צמח לח שע"י כן בבא הברד אחרי כן משבר את הכל:

6וזה מאמר הכתוב נטה את ידך בלי מטה האלהים ומשול על השמים ממעל שמשם ירד ברד שיתהוה שם אז אמר בלבו איך אטה ידי וירא' כי גם על השמים ידי מושלה לי ע"כ מענותנותו נטה את מטהו הוא מטה האלהים כלומר כי הורמנותא דמלכו של עולם היא המושלת על השמים וז"א ויט משה את מטהו ולא את ידו בלבד ותדע למה עשה כן במכה זו יותר מבשאר למה שהוא על השמים ולא רצה תהי' תפארת לו רק תפארתו ית' ואמר ראה כי הנה וה' נתן קולות וברד שהוא מאתו ית' ולא מקרירות האויר כי אם נתן מציאות' מכוחו והראי' כי הנה טרם רדת הברד המשיך מלמעלה ותהלך אש ארצה ואח"כ וימטר ה' ברד שע"י מה שותהלך אש ארצה נודע כי וימטר ה' ברד ולא היה בטבע רק נס מאת ה' כי הלא ע"י האש שתהלך ארצה הרי נתחמם האויר ואיך היה מתהוה ונקפה בו המטר ונעשה ברד אך זה הוראה כי וימטר ה' ברד כו'. וז"א ותהלך כו' וימטר כו' ושמא תאמר כי אינם ראיה גמורה היות הברד מאתו ית' ולא שקפאו המים באויר כי אפשר כי האש שירדה דרך העברה באויר לא הספיק' לחממו עד שלא יהיה בו כח להקפות המים הנגרים בו אחר עבור האש הנה ראי' יותר גדולה כי הנה ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד שהוא כמז"ל כי היה בתוך כדור האבן ברד חלול ובו אש ובהשבר האבן ברד היתה האש מתגלה בתוכם ומעתה אין דרך לנטות כי מה' היה הדבר כי האש אשר בתוך הכדור לא הספיק להתיך הברד ולא מי הברד לכבות האש. ושמא תאמר א"כ איפה אחר הורא' הגדול הזאת מה צורך היה שתהלך אש ארצה אש היסודיי טרם המטיר הברד לז"א ויך הברד כו' ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר ואיך היה אפשר זה שהעשב הוא לח או עץ רטוב שישבר ואדרבה הוא מתקפל ובלתי נשבר אך הוא במה שנאמר ותהלך אש ארצה היה כל רטוב מתקשה:

7ובזה יתכן מז"ל (ש"ר פ' י"ב) כי אפילות הנה פלאי פלאות נעשו בהם כי הלא אדרבה הוא בטבע כי להיותן אפילות היו רכות ואין הדבר הקשה משברו כמשז"ל על תיבת גמא שהגמא רך ועומד לפני קשה בפגעו בו אלא ודאי כי אחר שהאש מתהלך ארצה היתה מלהטת כל מה שעל פני הארץ ומייבשת ומקשה את הכל והברד גומר משבר ומכלה וא"כ גם החטה והכוסמת היה ראוי יוכו ויאבדו לולא פלאות ה':

8עוד יתכן בשום לב ענין היות האש תוך כדור חלל של ברד כי לא על חנם עשה ה' ככה:

9אמנם הנה כתבנו למעלה כי כת אחרונה של המכות שהם סימן באח"ב הנם על העיקר השלישי שהודיע ה' לפרעה שהוא שעם היוהו יתברך אלהי העברים בייחוד לא יבצר מהשתרר גם השתרר על פרעה ועל כל מלכי האדמה כי יוצר הכל הוא והנה מה שהי' בוטח פרעה יהיה על שרו או על מזלו על כן רצה להורות לו יתברך כי כל אלהי העמים אלילים ושרים ומזלות כאין נגדו וכל יצורי עולם מחוייבי' לעשות רצונו. והוא מאמרנו על פסוק (ד"ה א' י"ו) כי כל אלהי העמים כו' והוא כי ע"י מה שוה' שמים עשה יוודע כי כל אלהי העמים אלילים. והוא כמז"ל (ב"ר פ' ג') כי טרם עשות ה' אלהים ארץ ושמים לא רצה לברא שום מלאך שלא יאמרו שסייעוהו בנטיית שמים מיכאל מותח בדרומו וגבריאל בצפונו כו' וזהו נוטה שמים לבדו כו' וזה יאמר כי כל אלהי העמים בין שר או מזל אלילים והראי' כי הלא וה' לבדו ולא עם מלאך או שר שמים וכל צבאם שבתוכ' עשה והנה השמים שבהם המזלות שהם אש קבועים בגלגל שהוא ממים כדוריי' וכן שמי השמים שבהם מלאכי מעלה שהם רוחות אש הם שמים כדוריי' והם ממים בין למ"ד מאש ומים וכ"ש למאן דאמר ממים בלבד שמים שא מים וכן אמרו גלה הקב"ה הטיפה האמצעית וממנה ברא את השמים אך מזלות ומלאכים שבתוכם הם של אש כאמור ולהורות לפרעה הוא יתב' כל זה הוריד מלמעלה כדורי מים ובתוכם אש ומתקיימים להורות שמי שכח בידו לעשות כן הוא ודאי עשה את כדורי שמים ושמי השמים ויברא בתוכם מלאכי אש ומזלות כאשר שם אש תוך כדור הברד ובכלל הדבר הוא כי אשר שם שלום באש ומים באבן הברד הוא עושה שלום במרומיו בשמים עצמם שמאש ומים או בין שרי אש ושרי מים כפירושו רז"ל על הפסוק ההוא ואחר הראות הוא ית' אח כל זה הנה יוכר כי מזלות ושרי מעלה ועולם המלאכים ומזלות הוא יתברך בראם:

10וזה מאמר הכתוב ויאמר ה' אל משה נטה את ידך כי רב כח ידך בלי מטה והוא על השמים שהוא אות ומופת על מציאות השמים להורות כי לה' המה וע"כ לא רצה משה עשות זה רק ע"י מטה האלהים לתת הכבוד לאלהינו כמדובר וע"כ ויט משה את מטהו ולבל יאמר פרעה הודינו לך אלהים כי אתה עשית את השמים אך לרוממותך על השמים כבודך ולא על הארץ מתחת על כן הראה לו כי גם מלך על כל הארץ כבודו כי הלא כל הארבעה יסודות תחתוני' סרים אל משמעתו כי הלא יסוד האש ותהלך אש ארצה הכנה אל הבאת הברד כמו שכתבנו גם יסוד האויר בהיותו חם מהאש שעברה בו לא פעל טבעו להתיך הברד או לשלא יקפה בו למ"ד מרז"ל במדרש (ש"ר פי"ב) כי באויר נקפה ולא ירד רע מן השמים וגם יסוד המים לא כבו את האש שבכדור ואשר נשתנה טבעם להקפות באויר החם וגם יסוד העפר כי האש שתהלך ארצה ליחכה נירו וסכסכה אבניו הנה הוראה כי הכל שלו יתברך והוא בראם ויחוייבו כל יצוריו עשות רצונו ועוד כי ידו יתברך מושלה לו לשעבד ולדכא תחת רגליו כל חלקי ברואיו כי הנה יתחלקו לארבעה דומם וצומח ובעל חי בלתי מדבר וב"ח מדבר כי הנה את כלם הכה הוא יתברך את הדומם כמדובר ע"י האש שליחכ' נירו כו' ועל הצומח כי כל עשב השדה הכה הברד ועץ השדה שבר ועל החי מדבר ובלתי מדבר כי הנה ויך הברד כו' מאדם עד בהמה כו' ולא עוד כ"א שמהאדם היחל שהוא העולה על כלן וזהו מאדם ואחריו ועד בהמה ואחריו הצומח ואת כל עשב כו' וזה שעור הכתובים וה' נתן קולות מלמעלה ותהלך אש ארצה כו' שהוא ענין שהי' ארצה כו' חוץ מטבעה יסוד האש ויסוד העפר ע"י מה שתהלך אש ארצה וליחכה נירו וסכסכה אבניו וגם שליטה באויר כי הנה וימטר ה' ברד שהוא שנקפ' ביסוד האויר כאמור למעלה ועל יסוד המים בכלל שנקפו באויר חם ושנה טבעה הוא יתברך מלבד מה שהשמים שמים לה'. כי הנה ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד שהוא ממין השמים כמדובר ועל כן גם יצוריו משועבדי' תחתיו ית' ויתדכאו לפניו כי על כן הורה יתברך שאת כלם הכה וזהו ויך הברד כו' שכולל כל מיני היצורים מהדומם ומעלה כאמור הנה כי הורה לו הוא יתברך כי יחוייב פרעה על אפו ועל חמתו לעשות רצון קונו הוא אלהי ישראל כי יוצר הכל הוא והכל תחת רגליו: